ריחא לאו מילתא

ריחא לאו מילתא
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ו, עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ו, עמוד ב'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ח, סעיף א'

ריחא לאו מילתא (מילולית: "ריח אינו דבר") הוא מושג בהלכה הקובע שריח של דבר שאסור באכילה אינו נחשב לדבר עצמו, ואם דבק במאכלים אחרים אינו אוסר אותם. במקרה של טענה הפוכה נזכר המושג "ריחא מילתא".

מקרה

בתלמוד במסכת פסחים מדובר על מקרה בו אוכל אסור התערבב במאכל כשר, ואף על פי שחתיכת האיסור הוצאה בשלמותה מהתערובת, המאכל אסור אם נותר בו טעם מורגש, כי טעם כעיקר.

נחלקו אמוראים בגמרא בשתי חתיכות בשר אחת כשרה והשניה אסורה שנצלו באותו זמן בתנור אחד, אם ריח של איסור נחשב לדבר ממשי כמו טעם ואסור ("ריחא מילתא היא"), או שמא הוא מותר ("ריחא לאו מילתא היא").

בסוגיה אחרת נשאלת השאלה האם מותר להריח יין של גויים. אביי סובר שאסור שכן "ריחא מילתא", רבא סובר שמותר שכן "ריחא לאו מילתא", ומסביר שתנור שהוסק בצמח תבלין שניתן כתרומה, מותר לאכול את הפת שנאפתה בו, אפילו שהריח נכנס בה. אביי עונה כי כאן הדבר האסור נשרף טרם שריחו נכנס בפת, וזהו מקרה שונה מהרחת היין.

להלכה יש בזה הרבה חילוקים, ובאופן כללי לכתחילה ריחא מילתא היא, אבל בדיעבד ריחא לאו מילתא היא.

הכלל "ריחא לאו מילתא" מתייחס לאיסורי אכילה, אבל אם ריח של איסורי הנאה הותיר את רישומו, לדעת חלק מהפוסקים יש איסור בהרחתו אפילו אינו דבר שמיועד להריח, ולפוסקים אחרים יש איסור רק במה שמיועד להריח.

הפוסקים דנו בשאלה מה קורה עם מאכל חלבי או בשרי שנאפה בתנור יחד עם מאכל פרווה - האם "ריחא מילתא" והמאכל הפרווה הופך להיות חלבי/בשרי? (בהתאם למאכל עימו נאפה).

קישורים חיצוניים

• שיעור על הלכות כשרות ובו דיון על"ריחא לאו מילתא", הרב אלי טרגין, בית המדרש הווירטואלי ע"ש ישראל קושיצקי
• ריחא מילתא או לאו מילתא היא?, שיעור מצולם של הרב שי עובד
• מידע על ריחא מילתא בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.