שכבה דמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דימוי חיתוך של העין האנושית; השכבה הדמית מוצגת בסגול

השכבה הדמית (Choroid) היא רקמה דקה ועשירה של כלי דם המכסה כחמש שישיות מחלקו הפנים-אחורי של גלגל העין.

עוביה של שכבה זו כחצי מילימטר והיא מצויה בין לובן העין (Sclera) לבין הרשתית. היא אמונה על אספקת חמצן וחומרי מזון לשכבה החיצונית של הרשתית.

ביחד עם הקשתית והגוף הריסי, מהווה הדמית חלק משכבת הענביה (בלועזית: Uvea). בבני אדם ובפרימטים שכבה זו עשירה מאוד בצבען (פיגמנט) מלנין אשר תורם במניעת השתקפות והחזרת אור תוך-עינית. לבקנים, הסובלים ממחסור פתולוגי במלנין, סובלים מראייה ירודה כתוצאה מאותה החזרת אור ומהשתקפויות תוך-עיניות היוצרות עיוותים בראייה. לעומתם, השכבה הדמית של בעלי חיים רבים אחרים (לדוגמה, חתולים) מצופה בשכבה ייחודית מחזירת אור, התורמת לניצול מקסימלי של האור החודר לעין. שכבה זו מוכרת בשם "מרבד בוהק" (בלטינית: Tapetum lucidum). בניגוד לדעה הרווחת, גם בעלי חיים ליליים המשתמשים בחוש הראייה, זקוקים לכמות מינימלית של אור על-מנת לראות.

לחץ הדם בשכבה הדמית עומד על כ-15 - 20 מילימטר כספית. על-מנת לשמר את מחזוריות הדם (סירקולציה) בשכבה זו, דרוש לחץ תוך-ורידי ברמה של מעל 20 מילימטר כספית. לאפקט הקירור הנוצר כתוצאה מהסירקולציה הגבוהה השפעה רבת חשיבות על הרשתית.

אפקט העין האדומה המופיע כשמצלמים אנשים בעזרת מבזק, מתרחש כתוצאה מהחזרת אור שמקורו בשכבה הדמית. מקור הצבע האדום בכלי הדם הרבים שבשכבה זו.

שכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את הדמית לארבע שכבות:

  • שכבת האלר (Haller) - השכבה החיצונית ביותר של הדמית. מורכבת בעיקר מכלי דם בעלי קוטר גדול.
  • שכבת סאטלר (Sattler) - שכבה המורכבת מכליי דם בעלי קוטר בינוני
  • שכבה קוריאוקפילרית (Choriocapillaris) - שכבה המורכבת בעיקר מכלי דם קטנים (נימים)
  • שכבת ברוק (Bruch's Membrane) - השכבה הפנימית ביותר של הדמית, המפרידה בינה לבין האפיתל הצבעוני של הרשתית (RPE - Retinal Pigment Epithelium).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוביאייטיס (דלקת הענבייה) - Uveitis