חתול הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חתול)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך חתול הבית כטורף עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
Disambig RTL.svg המונח "חתול" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חתול (פירושונים).
Information-silk.svgחתול הבית
Collage of Six Cats-01.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: חתוליים
סוג: חתול
מין: חתול בר
תת־מין: חתול הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Felis silvestris catus
‏((1758) .L)

חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus) הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. חתול הבית נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון.‏[1] החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטראקציה מזדמנת עם בני מינו.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החתול משתמש בשפמו על מנת לחוש את זרמי האוויר סביב העצמים השונים בדרכו.

בעברית המקראית ככל הנראה נקרא החתול "אי".‏[2] מילה יחידאית, המופיעה בפסוק "וענה איים באלמנותיו" (ספר ישעיהו יג כב) ותורגמה בתרגום יונתן בן עוזיאל כ"ויצטרחן חתולין בבירנתיהון". באופן דומה פירש רש"י את הפסוק "ויגורו חתולים בארמנותיו".

חתולי הבית וחתולי הבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתולי הבית עברו מאות שנים של גידול וטיפוח גנטי. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא תכונות רבות, שנשארו פראיות ושמזכירות מינים אחרים בסוג חתול:

ציד - רוב גזעי החתולים המבויתים שומרים על יכולת הציד שלהם, וזאת אף על פי שהם אינם זקוקים כלל וכלל לפעולה זו על-מנת לאכול. פעולת הציד כוללת מארב, הליכה צמודה לקרקע וזינוק מהיר אל הטרף בשעת-כושר. לעומתם, קיימים גזעים שפותחו על ידי האדם כגון רגדול וחלק מהגזעים הפרסיים, שהיכולת שלהם לצוד, לזנק, או להגן על עצמם, מוגבלת ביותר.
טיפוס - הודות לציפורניים חדות הנשלפות מכיסים מיוחדים שמצויים בכפותיהם של החתולים, סיגלו הם את היכולת לצוד על עצים או לברוח אליהם בעת סכנה. מינים מסוימים במשפחת החתוליים נוהגים להחביא שם את טרפם.
ניקיון - החתוליים שומרים על ניקיונם, ונוהגים ללקק את עצמם. חתולי הבית אף נוהגים לכסות את הפרשותיהם בחול.
ראייה - לחתולי הבית ראייה מעולה גם בחשיכה כמעט מוחלטת. ראייה זאת מושתתת בעיקר על הבחנה בתנועת עצמים.
שמיעה - יכולת השמיעה של חתולי הבית נשארה מפותחת מאוד, חתולי הבית יכולים לשמוע אפילו צעד קטן, או מחט שנפלה על הרצפה.
פרווה - הצבעים והצורה המנוקדת או המפוספסת (כמו בחתול טאבי) הם תכונות טבעיות בקרב חתולים. מקורן באבותיו של חתול הבית, חתולי הבר.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבעי חתולים

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים אנטומי של חתול
עין חתול בעלת אישון מוארך
טופר החתול
שיני החתול

משקלו של חתול בית בוגר נע בממוצע בין 4-5 קילוגרם. תוחלת החיים הממוצעת נעה בין 15-10 שנים, כאשר חתול מבוית מאריך חיים יותר מחתול רחוב. אורך החיים הרב ביותר שתועד היה 38 שנים ושלושה ימים‏[3] כשהחתולה קרים פאף (Creme Puff) מתה בשנת 2005 באוסטין, טקסס. טמפרטורת הגוף הממוצעת של חתול נעה בין 38.5 למעט יותר מ-39 מעלות צלזיוס.

לחתול מאפיינים פיזיים ההופכים אותו לטורף מובהק‏[4]. כשאר בני משפחת החתוליים, נמנה החתול עם המפותחים שבין הטורפים היבשתיים. גופו מותאם במיוחד לציד, בעיקר בלילה, ולאכילת בשר‏‏. גם ‏קיבת החתול מותאמת בעיקר לאכילת בשר‏[5].

עין החתול דומה במבנה לעין האדם, אך ראיית החתול טובה יותר בלילה. באור יום חזק מקבל אישון החתול צורה אופיינית של סדק אנכי צר. בלילה עינו פתוחה לרווחה וזוהרת בחושך עקב החזרת האור מתאים מיוחדים הנמצאים בה. לחתול יש שלושה עפעפים: עליון, תחתון וצידי; כך הוא יכול לשלוט היטב בגודל פתיחת העין. בעבר חשבו שהחתולים הם עיוורי צבעים, אך בעקבות מחקרים שנעשו התגלה כי הם מבחינים בין צבעים שונים, הגם שאינם מייחסים להם חשיבות (מה שהביא למחשבה זו מלכתחילה).

לחתול שמיעה חדה המסייעת לו לשמוע קולות מכרסמים ולצודם. שמיעתו יורדת עם זאת משמעותית עם השנים וכבר בסביבות גיל חמש שנים הוא רחוק מלשמוע את התדרים הגבוהים. חתולים רבים נדרסים משום שאינם שומעים את המכונית הקרבה אליהם (לו שמעו יכלו לברוח). כך קטנים סיכויי ההישרדות של חתולי רחוב בגיל מבוגר. שמיעת החתול טובה בכל מקרה משמיעתו של הכלב.

לחתול מגזע מעורב יש 4 סוגי שערות בפרוותו: פלומה, שערות זיפיות, מגן וזיפים (שערות השפם). בגזעים שונים היחסים בין סוגי השערות שונים; כך נוצרות פרוות בעלות תכונות ייחודיות. ככלל, רוב מוחלט (99.5%) של החתולים שפרוותם בעלת שלושה צבעים, הם ממין נקבה. חריגים יכולים להתאפשר רק אצל זכרים הלוקים בתסמונת קליינפלטר (תסמונת XXY). לחתול יש שערות על השפה העליונה הנקראות זיפים. ישנן 12 שערות שכאלה בכל צד, בנוסף לשפם. הזיפים נמצאים בחלקים נוספים בגוף החתול. הם בעלי תפקיד חשוב ביכולת הציד, וחתול שזיפיו חסרים יתקשה בייחוד בציד לילי. כפי הנראה החתול משתמש בשפמו על מנת לחוש את זרמי האוויר סביב העצמים השונים בדרכו‏[6].

פה החתול מותאם לנשוך נשיכת מוות במכרסמים ובציפורים ולאכילת בשר. בקדמת הפה נמצאים הניבים שבהם הוא הורג את טרפו. בלשון החתול יש גבשושיות קשות שבהן הוא נעזר לגרם בשר מעצמות. הטעמים המורגשים על ידי החתול הם מר וחמוץ, כאשר לטעם המתוק משקל מועט ביותר ועדיפות נמוכה בסדר העדיפויות למאכל מסוים (החתול יכול לחוש גם בחריפות מאכלים). בפיו של החתול נמצא איבר יעקובסון המזהה כימיקלים שונים. איבר זה קיים אצל בעלי חיים רבים, ויש לו תפקיד חשוב בבחינת טיב מאכלים. אצל חתולים, איבר זה קטן ובלתי מפותח, ולכן ניתן לראות חתולים המפשילים את שפתותיהם בתגובת פלמן, במטרה להביא אוויר אל איבר יעקובסון.

לחתולים יש חוש ריח מפותח ביותר. האזור במוח החתול האחראי על חוש הריח, גדול פי שניים מזה של האדם, וקטן רק במעט מזה של הכלב. החתולים רגישים מאוד לפרומונים מסוג 3-Mercapto-3-methylbutan-1-ol, הנמצא בשתן. כמו כן, לחתולים יש תגובה חזקה לצמחים כגון נפית, המכילים כימיקל בשם נפטלקטון, שאותו הם מסוגלים לזהות אף בריכוז נמוך של 0.1ppm. לצמחים ולריאן ואקטינידיה יש השפעה דומה מכיוון שהינם דמויי פרומון.

לכף הרגל של החתול, כשאר בני משפחת החתוליים, כריות שעליהן הוא מהלך, המאפשרות לצעדיו לא להישמע (למטרות ציד). בכריות אלה מוטמנות ציפורני החתול.

חתולים חיים כעשר עד חמש עשרה שנים בממוצע. ככלל, חתול החי בבית מגיע לגיל מופלג יותר מזה של אחיו החי ברחוב, וחתול מעוקר חי, בממוצע, שנים רבות יותר מחתול שאינו מעוקר.

החתול נעזר בעזרת שפמו כדי להרגיש דברים שונים. כאשר שערות החתול נכפפות הוא מבין שיש מכשול בדרכו ועוקף מדרך אחרת, חתול ללא שפם יתקשה להלך ויפצע ממכשולים שעומדים בדרכו.

מאפייני התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתול עם גב מקושת - תנוחה אופיינית לחתול מתגונן

מאפייני התנהגות של חתול בית כוללים גירגור בעת שמחה ושביעות רצון וכשכוש בזנב בעת מתיחות או עצבנות. החתולים נוהגים לזקוף את זנבם כשהם חשים ביטחון, אם בנוכחות אמם, או מי שמגדל אותם. במקרה שחתול חש איום או סכנה, הוא יברח או ינסה להבהיל את היצור המאיים באמצעות קולות ותנועות איום, כפעירת פה המלווה בחשיפת שיניים וקול נשיפה חזק, משיכת אוזניים לאחור, קימור חד של הגוף, פרווה סמורה והרמת רגל במטרה לשרוט או להבהיל.

חתולים, ככלל, הם חיות לילה ומרבית פעילותם היא בשעות אלה. מכיוון שגופם מותאם לפעילות לילית זו, הם נוהגים לישון ביום שעות רבות כדי לאגור כוח ללילה ולכן לעתים נתפסים כ"עצלנים". גם ראיית הלילה מפותחת היטב אצל חתולים.

סימון ושמירה על טריטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתולים, כמו בעלי חיים אחרים, קנאים לטריטוריה (אזור מחיה) שלהם, והם נוהגים לסמן אותה בריח - באמצעות שתן, התחככות בחפצים או שריטות (באזור הציפורניים ישנן בלוטות המפרישות ריחות ייחודיים לכל חתול). על הטריטוריה מתנהלים עימותים רבים במטרה לסלק פולשים, אך מכיוון שהם מצוידים בציפורניים ושיניים קטלניות הם יעדיפו לא להילחם בכל העוצמה אלא יסתפקו בהפגנת כוח ללא מגע ישיר. חתולים עשויים גם לתקוף זרים החודרים לבית שבו הם שוכנים, כפי שהם היו תוקפים חתול אחר.

כאשר חתול נמצא מחוץ לטריטוריה שלו הוא יהיה בדרך כלל חסר ביטחון ומפוחד. בשל הקשר החזק של החתול לטריטוריה, חתולים מבויתים רבים שבעליהם עוברים דירה מנסים לברוח ולחזור למקום המוכר להם, וחלקם עוברים בדרכם לביתם הקודם מרחק רב. כדי למנוע זאת יש לסגור אותם למשך מספר ימים בבית החדש‏‏, כדי שיחושו כי זו הטריטוריה שלהם.



חתול הבית כטורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חתול הבית כטורף

חתול הבר בוית במצרים העתיקה לפני כ-4,000 שנה לצורך הדברת מכרסמים במשק האדם, ותכונותיו כטורף השתמרו מבלי שחל בהן שינוי לעומת מין המוצא. במקומות רבים בעולם תועדה השפעת חתולי בית על אוכלוסיית חיות בר ונמצא כי לחתולים השפעה רבה. חתולים אחראים באופן ישיר לסיכונם של מינים רבים מקבוצות טקסונומיות שונות.

השכיחות הגבוהה של חתולי הבית מהווה מקור לדאגה בקרב שומרי טבע ברחבי העולם. במדינות רבות בעולם המערבי גוברת ההכרה שיש לטפל באוכלוסיות חתולי הבית בדרכים שונות כדי לצמצם את השפעתם השלילית על עולם החי. עם זאת, הגישה לפתרון בעיית החתולים ודרכי הטיפול בה נמצאות כיום במרכזו של ויכוח חריף‏[7].

המלטה בקרב חתולי הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור חתולים בן יומו
גורים יונקים. לרוב לכל גור יש מקום קבוע
גורת חתולים בת שבועיים
גורי חתולים בני חודש
גור חתולים בן שישה שבועות
גורי חתולים בני חודשיים

ההיריון אצל חתולי הבר, שאורך כחודשיים, מבטיח את הולדת הגורים לקראת הקיץ, כאשר ישנו שפע של מזון. לעומתם, אצל חתולי הבית, אשר חיים כל חייהם בתאורה מלאכותית ובסביבתם שפע של מזון לאורך כל השנה, נגרם "בלבול" במערכת ההורמונלית והייחום אינו תלוי בעונות השנה, ויכול להופיע בכל אחד מהחודשים.

חתולי הרחוב דומים בייחום לחתולי הבר - גם הם מתייחמים לקראת סוף החורף.

גם גידול הגורים בטבע אינו דומה לגידול הגורים בשבי. בטבע, פוחתים סיכוייו של גור אשר סובל מבעיה פנוטיפית כלשהי (עצמות חלשות, מחלה גנטית וכדומה) להגיע לבגרות מינית ולהעמיד צאצאים. בשבי, מצב זה לרוב אינו מתקיים, גור דומה מטופל על ידי בני האדם ובכך המערך הגנטי שלו יישאר ויעבור הלאה לדורות הבאים. תופעה זו, המוכרת בדרך כלל בגזעי חתולי הבית אשר הושבחו וטופחו גנטית על ידי בני האדם, עלולה לגרום לסיבוכים כגון מחלות גנטיות שנשמרו עקב הטיפוח. לדוגמה, הרבעה לא נכונה ולא מבוקרת של החתול הפרסי הפחוס עלולה לגרום לפרצוף פחוס מדי ועקב כך לבעיות בנשימה, או דוגמת חתול ספינקס חסר-הפרווה הסובל מרגישות לקור.

הייחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיל שבו החתולה מתייחמת בפעם הראשונה נע בין 5 חודשים ל-11 חודשים. מחזור הייחום נמשך כ-8 ימים בממוצע. עם תחילת הייחום מתחילה החתולה לשנות את התנהגותה, היא מראה סימני התפנקות הכוללים גלגול על הריצפה וחיכוך בעצמים שונים, לצד יללות מרובות ורמות. מקובל לומר כי תפקידן של היללות היא בעצם "הודעה" לזכרים שהיא מיוחמת, הרמת אחוריה - כהכנה לאקט הזיווג והפרשת ריח הורמונלי אשר נועד למשוך את הזכרים, אל מול דעה זו קובע דזמונד מוריס כי סיבת היללות היא אחרת - ריכוז גבוה של חתולים במקום אחד יוצר מתיחות של אלימות. אקט ייחום זה של החתולה הוליד את המושג "חתולת מין".

ההזדווגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזורים עם אוכלוסיית חתולים גדולה, כאזורים עירוניים, זכרים רבים יגיבו לקריאותיה ולריחותיה של הנקבה המיוחמת, בעודם נקהלים מסביבה. כדי לזכות באפשרות של העמדת דור, יריבו הזכרים על חלקם. בדרך כלל מריבות אלו ייגמרו רק ביללות רמות וקריאות‏[8], אך שכיחה גם אפשרות של אלימות פיזית אשר מתפתחת בסופו של דבר לקרב של ממש.

אקט ההזדווגות נמשך רגעים ספורים בלבד. הזכר מטפס על הנקבה מאחור ומקבע אותה למקומה על ידי נשיכת העורף שלה. עם תום ההזדווגות עלולה הנקבה לתקוף את הזכר, מאחר שהוצאת איבר מינו גורמת לה לכאב.

בשגר של חתולה יכול להיווצר מצב שבו לא לכל הגורים אב אחד משותף. שני זכרים או יותר יכולים להזדווג עם נקבה ולהפרות חלק מהביציות.

בעוד שאצל בני אדם וחיות אחרות, אחרי שהביצית הבשילה בשחלה היא מגיעה לרחם, כאשר "מטרתה" העיקרית היא הפריה ואם הביצית אינה מופרית היא "מתה" לאחר זמן קצר, הרי שאצל החתולים, הביצית הבשלה נשארת בתוך השחלה. כאשר החתולה מזדווגת הזיזים שעל איבר מינו של הזכר יוצרים גירוי מכני בקיר הנרתיק שלה. גירוי ספציפי זה מתורגם מיידית לסימן הורמונלי שמודיע לשחלה "לשחרר" את הביצית. תהליך זה נקרא "ביוץ מושרה".

ההיריון וההמלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיריון בחתולות הבית נמשך כ-63 יום. לקראת סיומו תחפש החתולה מקום להמלטה. בדרך כלל, היא תעדיף מקום חשוך ומוסתר להמליט בו. החתולה ממליטה בממוצע בין 3–8 גורים.

ההמלטה תארך על פי רוב כמה שעות, והיא שונה מגזע לגזע (גזעים מסוימים אף נזקקים להתערבות מקצועית של וטרינר). החתולה אוכלת את השליה, דבר המספק לה חלבונים, ויטמינים ואוקסיטוצין. הגורים נולדים עיוורים, ועיניהם נפקחות לאחר 10 ימים.

ישנה חשיבות גבוהה מאוד להנקה הראשונית של גורי החתולים. חלב ההנקה הראשונית נקרא קולוסטרום[9], והוא נמצא בעטיני האם במשך כשלושה ימים לאחר ההמלטה. מערכת החיסון של הגור אינה מפותחת דיה בלידתו, והקולוסטרום מכיל נוגדנים חיוניים.

תקופת ההנקה נמשכת בין 6 ל-8 שבועות.

הגור נולד כשהוא עיוור וחירש, משקלו כמאה גרם ואורכו כ-12 סנטימטר. כעבור שבוע עיניו נפקחות ומשקלו מוכפל. בין שבועיים לחודש שיני הגור יוצאות. בהיותו בן חודש הוא מסוגל ללכת, לשבת ולשחק. אחרי כ-35 ימים מתחיל הגור לאכול מזון מוצק. בגיל שלושה חודשים מקבלות עיניו את צבען הקבוע. כעבור חמישה חודשים הוא מתחיל לרכוש לעצמו טריטוריה ומקבל את שיני הקבע. החתול עצמאי בהיותו בן חצי שנה.

מניעת היריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי חתולים רבים מעקרים חתולות נקבות גם כדי למנוע את התופעות הנלוות הכוללות התקהלות של חתולים זכרים שאינם מסורסים סביב חתולתם. סירוס הזכרים נועד למנוע מהם לרדוף אחר חתולות מיוחמות, דבר שלעתים קרובות בסביבה עירונית גורם למותם. קיימות דרכים נוספות למניעת היריון בחתולים ובהן גלולות למניעת היריון וקשירה של צינור הזרע אצל החתול הזכר ושל החצוצרות אצל הנקבה.

פעולות העיקור והסירוס מבוצעות על ידי וטרינר בניתוח בהרדמה מלאה, שבו מוסרים מהנקבה הרחם והשחלות, ומהזכר האשכים. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות עלה כי אין תופעות לוואי שליליות להליכים אלו גם בגיל צעיר וזאת בניגוד לאמונה שרווחה בעבר, שעיקור וסירוס גורמים לתופעות כגון שינוי האופי, נטייה להשמנה, פגיעה נפשית עקב חוסר בהמלטה וכדומה; הוכח שהעיקור בריא יותר לאורך זמן, מיטיב עם חיי החתול ופותר את בעיית ההתרבות הלא-מבוקרת. מחקרים הראו שאצל הנקבות עיקור לפני הייחום הראשון מקטין את אחוז המקרים של גידולי העטין (סרטן השד) בלמעלה מ-90%, וכמו כן מוריד לאפס את מקרי דלקות הרחם וגידולים ברחם ובשחלות. אצל הזכר ביצוע הסירוס מקטין בצורה משמעותית את השוטטות ואת קרבות-החתולים, ואת הסימון בשתן להגדרת טריטוריה. ארגון הווטרינרים של ארצות הברית (AVMA) ממליץ על עיקור וסירוס חתולים כבר בגיל 8–12 שבועות. על פי ההלכה היהודית, ישנו איסור לסרס בעל חיים כלשהו וישנה התנגדות בקרב הציבור שומר המצוות לסירוס של חתולי רחוב.

ויסות הריבוי הטבעי של חתולי הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חתול רחוב

חתול הרחוב הוא כינוי לקבוצת החתולים הגרים ברחובות הערים. הם נמנים עם אותה קבוצה (תת-מין) כמו חתולי הבית, אך הם ננטשו על ידי בעליהם או נולדו ברחוב. תופעת חתולי הרחוב היא תופעה הקיימת ברוב מדינות העולם, ובהן ישראל.

הריבוי נגרם עקב הזמינות הגבוהה של המזון ומקומות המסתור, וכן נטישה של חתולי בית וקצב ריבוי טבעי גבוה. צפיפות האוכלוסייה מגבירה בצורה ניכרת את הקרבות בין הזכרים שאינם מסורסים. תנועת כלי הרכב מאיימת על חייהם. הריבוי העצום, התחלואה והתמותה יוצרים אוכלוסיות חתולים רעבות, לא יציבות וחולות. כאשר מצב אוכלוסיית החתולים מתדרדר החתולים הופכים למטרד לבני האדם. ריבוי אוכלוסיית החתולים מעלה צורך לוויסות הִתרבות החתולים.

קיימות דרכים שונות למניעת התרבות בלתי מבוקרת וצמצום מספרם של חתולי הרחוב. המתה המונית היא שיטה זולה יותר אך מהווה פגיעה בזכויות בעלי חיים כפי שנקבעו בחוק צער בעלי חיים ובפסיקת בית המשפט העליון; בנוסף, יש המטילים ספק ביעילותה. שיטה אחרת מתבססת על עיקור וסירוס לצד הקמת נקודות האכלה מסודרות, מתוך הנחה שהחתולים המסורסים והמעוקרים תופסים את הטריטוריה ומונעים מחתולים אחרים להיכנס אל תחום מחייתם. עם זאת, על מנת להגיע לוויסות יש צורך לסרס ולעקר מעל ל-75% מאוכלוסיית החתולים.

תופעות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קניבליזם - תופעה של אכילת הגורים על ידי הנקבה. תופעה זו עלולה לקרות עקב דחק, והיא נפוצה יותר בהיריון ראשון.

חתולים ואיכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתולי רחוב רבים מצויים ברעב תמידי ובחיפוש אחר מזון, שאותו הם מוצאים לרוב בפחי אשפה. מקור מזון אחר הוא ציד של בעלי חיים קטנים, כגון מכרסמים, זוחלים או ציפורים. למרות אלפי שנים של ביות, החתולים נשארו ציידים מעולים, ומביאים לקטילה משמעותית של זוחלים, ציפורים ומכרסמים באזורי מחייתם. פעילות ציד אינטנסיבית קיימת גם אצל חתולים רבים המואכלים דרך קבע. בשיניו של החתול מצויים חיידקים שלאחר הנשיכה גורמים זיהום לטרף, מה שמקטין את סיכויי הישרדותו גם אם הצליח להימלט. הציד האינטנסיבי של החתולים עשוי להועיל לאדם על ידי ויסות אוכלוסיות מזיקים כגון מכרסמים, תיקנים ונחשים. אך הוא גם בעל השפעות שליליות על המגוון הביולוגי, בייחוד באזורים בהם החתול מהווה גורם זר למערכת הטבעית המקומית, כגון ניו זילנד.

מחלות חתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזעי חתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קטגוריה:גזעי חתולים

ידועים יותר מ-100 גזעים, שמתחלקים לארבע קבוצות עיקריות: ארוכי-פרווה, פרווה חצי-ארוכה, קצרי-פרווה ואוריינטליים.

פרווה קצרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרווה חצי-ארוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתול סיאמי. חתול אוריינטלי.
חתול פרסי. חתול בעל פרווה ארוכה.

פרווה ארוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריינטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החתול והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל מצרי מברונזה של האלה בסתת במוזיאון הלובר
החתול במגפיים, אגדה עממית אירופאית על חתול ערמומי שהמליך את אדונו למלך

החתולים מצויים בסביבת בני האדם ובחברתם משחר ההיסטוריה האנושית המתועדת, ואף קודם לכן. מחקרים גנטיים חדשים סבורים כי החתול בוית לפני 8,000-10,000 שנים באזור הסהר הפורה ולא במצרים כפי שסברו לפני כן‏[10].

החתול במצרים העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני כ־3,600 שנה היו, בוודאות גבוהה, חתולים מבויתים במצרים העתיקה. המצרים נהגו בחתולים מנהג של כבוד אלים, בהיותם טורפי מכרסמים ושומרי אוצר התבואה של המדינה‏‏. העונש על הריגת חתול היה מוות[11]. במצרים חתולים נחנטו ונמצאו מאות אלפי חתולים חנוטים בעת החדשה. למצרים הייתה אלה דמוית-חתול בשם "בסתת", אשר הייתה שומרת ראשו של "רע". בחג שהיה נערך לכבוד בסתת מדי שנה, היו נאספים כחצי מיליון בני אדם, ואל מקדשה היו מובאים כ־100,000 חתולים חנוטים‏[12].

במיתולוגיה הנורדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה הנורדית האלה פריה הייתה מלווה בחתולים, שהיו רתומים לכרכרתה. חתולים הפכו לבני לוויה של האדם, לחיות מחמד.

באירופה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהרם של החתולים הועם בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו נתפסו החתולים כעוזרי המכשפות וכמייצגי ממלכת הרוע והשטן, חתולים בצבע שחור נרדפו במיוחד. חתולים נרדפו והושמדו בכל רחבי אירופה יחד עם מי שגידל אותם, לרוב נשים שנתפסו כמכשפות והועלו על המוקד. דעה מקובלת אומרת כי אחת הסיבות למגפת הדבר באירופה במאה ה-14 הייתה ריבוי בלתי נשלט של עכברים ועכברושים, תוצאת לוואי של חיסול אוכלוסיית טורפיהם הטבעיים - החתולים.

התייחסויות לחתול ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל לומדים מוסר טבעי מהחתול, החתול נקרא "חתול" משום שהוא מחתל את צרכיו, ומכאן חז"ל לומדים את הצניעות מהחתול -

Cquote2.svg

אמר רבי יוחנן: אילמלי לא ניתנה תורה - היינו למידין צניעות מחתול

Cquote3.svg
מסכת עירובין דף ק' עמוד ב'.

ככל בעל חיים אסור על פי ההלכה לסרס חתול זכר, דין הנקבה יותר מורכב‏[13].

אמונות תפלות על חתולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות העממית נפוצות אמונות תפלות רבות הנוגעות לחתולים. רובן בעלות משקעים מיתולוגיים ואינן בעלות בסיס עובדתי, או שיש להן בסיס קלוש בלבד. בין האמונות הבולטות ניתן למנות את הבאות:

  • לחתולים תשע נשמות - אמונה תפלה שמקורה אצל המצרים הקדמונים שייחסו לחתולים תכונות אלוהיות (בסתת, אלת היופי והפוריות המצרית, הייתה חתולה ובעלת שליטה בחתולים). מאוחר יותר, בדתות פגניות מסוימות (למשל במיתולוגיה הקלטית - חתול הסית'), יוחסו לחתול תכונות שטניות והוא נחשב כהתגלמות של השטן. אמונה זו נוצרה עקב אורח חייו של החתול (חיה טורפת, לילית, מתבודדת) ומבנהו הגופני (עיניו הזוהרות בחושך, אזניו המחודדות וגופו הגמיש המאפשר לו להשתחל מבעד למעברים צרים).
  • החתול הוא אויבו של הכלב - מקורה של אמונה זו בהתנגשות הטריטוריה של החתולים והכלבים, שהסיבה לה היא היותם של שני מינים אלה חיות מבויתות שעם הזמן נוצרה ביניהן יריבות על שטחים ועל מזון. עם זאת, קיימים בתים רבים חיים כלבים וחתולים יחדיו.
  • חתול שחור מביא מזל רע - אמונה שמקורה בתפיסה שלפיה החתול השחור הוא התגלמותו של השטן.
  • חתול נופל תמיד על הרגליים - אמונה שגויה, המבוססת על פרשנות מוטעית לתכונות פיזיולוגיות של חתולים. לחתולים יש יכולת מיוחדת המאפשרת להם לנחות בקלות על רגליהם כאשר הם נופלים או קופצים. יכולת זו טמונה בשילוב של מספר תכונות: מרכז הכובד המאוזן של החתולים, לצד אינסטינקט הגורם להם לבצע מעין גלגול טרם הנחיתה תוך הרפיה של שרירי הגוף והגנה בצורה זו על השלד. למרות תכונות אלה, חתולים הנופלים מגובה רב צפויים לסבול מפגיעות קשות, וודאי שאינם יכולים לנחות על רגליהם בשל עוצמת הנחיתה והבהלה שבה הם מצויים. לעתים אף בנפילה מגובה נמוך, מחמיצים החתולים את הנחיתה ועשויים לסבול מדימומים, שברים, פגיעות בעמוד השדרה, קריעה של שלפוחית השתן ואף מוות.
  • "הסקרנות הרגה את החתול" - פתגם המצביע על תכונות הסקרנות והפולשנות המיוחסות לחתול ועל השלכותיהן.

החתול בייצוגים התרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעידה המפורסמת של פליקס מתוך הסרט "ענק כאוקיינוס" (1930)
כיכר החתולים בשכונת אם המושבות בפתח תקווה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קטגוריה:החתול בתרבות

החתול מופיע בתרבות האנושית במגוון רחב של מופעים וייצוגים, מהם אלגוריים לבני-אדם.

הוא משמש דמות מלאת-אופי ומודל רב-השראה בספרות ובתיאטרון, בקולנוע, בקומיקס ובאין-ספור סדרות הנפשה בטלוויזיה, ואף במחשבה הפילוסופית והמדעית (לדוגמה החתול של שרדינגר). ביצירה המוזיקלית "פטר והזאב" הקדיש פרוקופייב לדמותו של החתול את הקלרנית. בפריז של המאה ה-19 היה "החתול השחור" (לְ-שַה נוּאַר) שמו וסמלו המסחרי של תיאטרון קברט חלוצי. משארל פרו ועד ג'יי קיי רולינג הועלו על הכתב אינספור סיפורים ומשלים על החתול.

ציור חתולים היה חביב על מגוון ציירים בהיסטוריה. בעיר אמסטרדם שוכן "קבינט החתולים", מוזיאון המציג יצירות המוקדשות כולן לחתולים. חתולים מופיעים גם כגיבורי ספרים רבים מאוד, החתולה, של קולט (רסלינג), ג'ני, של פול גאליקו (ספרית פועלים), סיאמינה, של אורי אורלב (עם עובד), אם למנות מעטים.

אורגן חתול הוא כלי נגינה בדיוני המורכב משורה של חתולים הקשורים למקומם כאשר זנבותיהם נמתחים מתחת לכלי מקלדת כך שחתולים מייללים בכל פעם שקליד כלשהו נלחץ.

אכילת בשר חתול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בשר חתול

בשר חתול נאכל באופן לא סדיר בדרום סין, צפון וייטנאם, פרו, קמרון, ספרד, ארגנטינה, שווייץ ובאזורים כפריים של בולגריה.

החתול הוא חיה לא כשרה ולפיכך היהדות אוסרת על אכילת חתולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דייוויד טיילור, החתול, ספר מקיף בנושא גזעי חתולים והטיפול בהם
  • ד"ר ע. הדר, חתולים, הוצאת מסדה, 1983. מתמקד יותר בטיפול בחתולים ופחות בגזעיהם
  • ג'פרי מוסאייף מאסון, תשע הנשמות של החתול - מסע אל חיי הרגש של החתולים, הוצאת מחברות לספרות, 2005
  • דזמונד מוריס, על חתולים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1989 (סדרת ספרים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האבולוציה של חתול הבית, אתר "סיינטיפיק אמריקן"
  2. ^ בפירוש דעת מקרא על הפסוק: "איים תרגם יונתן חתולין ומסתבר שהם חתולי הבר".
  3. ^ [1], באתר ספר השיאים של גינס
  4. ^ עם זאת, חתול מבוית המושלך לרחוב אינו יכול לספק לעצמו את כל צרכיו ועלול למות ברעב
  5. ^ שלא ככלב‏ למשל שקיבתו מתאימה לאכילת מזון נוסף
  6. ^ דזמונד מוריס, על חתולים ואנשים
  7. ^ בריקנר בראון, ע' (2010). השפעת חתולי-בית על חיות-בר ועל שמירת טבע. אקולוגיה וסביבה 2: 57-64.
  8. ^ יללות אלו שמקורן בקריאות אלימות מתפרשות לעתים בטעות כיללות מיניות
  9. ^ Drs. Foster & Smith, Inc.,‏ Colostrum: The Important First Milk for Kittens, באתר peteducation.com.
  10. ^ האב הקדמון של מיצי, מי היו אבות אבותיו של החתול המודרני?
  11. ^ האגדה מספרת שבעת מלחמה בין מצרים לפרסים החזיקו האחרונים חתולים בידם, המצרים לא יכלו להילחם וכך הובסו במלחמה
  12. ^ דייוויד טיילור, החתול, בהקדמה
  13. ^ עם זאת, רבנים מרכזיים, בהם הרב שלמה אבינר, מתירים זאת מפאת צער בעלי חיים. יש רבנים המתירים סירוס ועיקור בתנאי שטרם הניתוח מתבצעת מכירה של בעל החיים לגוי לצורך הניתוח. בסיום הניתוח נרכש בעל החיים מחדש על ידי בעליו. האם מותר לסרס כלבה, הרב אליעזר מלמד, אתר "ישיבה"