שרת-לקוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שרת-לקוח (Client-Server) היא אחת מתצורות ההתקשרות הנפוצות ברשתות מחשבים. שירותי רשת הפועלים בשיטה זה מורכבים משני חלקים - השרת, והלקוח. השרת הוא תוכנה פסיבית, המאזינה לרשת, ומחכה לקבל בקשות, הלקוח לעומתו מהווה את ממשק המשתמש, הוא מופעל על ידי המשתמש, ופונה לשרת כאשר הוא זקוק למידע או שירותים ממנו.

נהוג להפריד את הלקוחות ללקוח "רזה" (thin client), כזה שמסוגל רק לבצע את ההתחברות לשרת, והשרת הוא זה שמנהל את כל התקשורת עם המשתמש, ולקוח "עשיר" (rich client), כזה שמבצע את כל האינטרקציה עם המשתמש בעצמו, ופונה לשרת רק על מנת לאחזר נתונים. בעבר היה שימוש נפוץ במסופים, שהיוו לקוחות "רזים", התחברו למחשב מרכזי (MainFrame) וביצעו את כל הפעולות עליו, אך עם ההתקדמות המהירה של המחשבים האישיים הם נדחקו הצידה בשנות התשעים ופינו את מקומם ללקוחות "עשירים", המקטינים את תעבורת הרשת ואת העומס על השרת. התפתחות האינטרנט והגידול ברוחב הפס החזירו את הלקוח הרזה למרכז התמונה.

[עריכה] ראו גם

• קצה לקצה
• מונחים בתוכנה

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרת-לקוח