תאונת הרכבת בסרי לנקה (2004)
 | |
| תאריך |
26 בדצמבר 2004  |
|---|---|
| גורם |
רעידת האדמה באוקיינוס ההודי |
| קואורדינטות | 6°10′08″N 80°05′27″E / 6.168889°N 80.090833°E |
| הרוגים |
900 |
  | |
תאונת הרכבת בסרי לנקה (2004) היא אסון הרכבת הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית לפי מספר הרוגים, ונהרגו בו לפחות 1,700 בני אדם.[1][2] האסון התרחש כאשר רכבת נוסעים צפופה נסחפה בצונאמי בסרי לנקה בעקבות רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004). הצונאמי גרם ליותר מ-30,000 מתים ולנזקים של מיליארדי רופי באזורי החוף של סרי לנקה.
הרכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רכבת מס' 50 של מטרה אקספרס הייתה רכבת רגילה שפעלה בין הערים קולומבו ומטארה (אנ'). המסלול עובר לאורך החוף הדרום מערבי של סרי לנקה, ובטלוואטה, כ-200 מטר מהים. ב־26 בדצמבר 2004, במהלך חופשת הירח המלא הבודהיסטי וסוף השבוע של חופשת חג המולד, הרכבת יצאה מקולומבו מעט אחרי 6:50 בבוקר כשעליה למעלה מ-1,500 נוסעים בתשלום ומספר לא ידוע של נוסעים ללא תשלום.
הרכבת נגררה על ידי קטר מס' 591 מניטובה, רכבת מסוג M2a של סרי לנקה (אנ') שנבנתה בשנת 1956 על ידי ג'נרל מוטורס דיזל מקנדה כדגם EMD G12.
ניסיונות לעצור את הרכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הניטור הסיסמית של סרי לנקה ליד קאנדי ראתה את רעידת האדמה תוך דקות, אך לא חזתה שצונאמי יגיע לאי. כאשר דיווחי צונאמי הגיעו לראשונה למראדנה (אנ'), פקידים הצליחו לעצור שמונה רכבות שנוסעות בקו החוף, אך לא הצליחו להגיע למטרה אקספרס.
המאמצים לעצור את הרכבת באמבאלנגודה (אנ') נכשלו. ניסיונות להגיע לעובדי תחנות דרומיות יותר נכשלו מכיוון שהם נמלטו או נהרגו מהצונאמי.
גלי צונאמי פוגעים ברכבת הצפופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשעה 9:30 בבוקר, בכפר פרליה (אנ'), הגיעו לחוף גלי הצונאמי הראשונים. הרכבת נעצרה כשמים זרמו סביבה, ונשמעה אזעקה להתריע על העלייה במפלס המים. מאות מקומיים, שהאמינו שהרכבת בטוחה, טיפסו לתקרת הקרונות כדי להימנע מהיסחפות. אחרים עמדו מאחורי הרכבת, בתקווה שהיא תגן עליהם מעוצמת המים. הגל הראשון הציף את הקרונות וגרם לבהלה בקרב הנוסעים. עשר דקות לאחר מכן גל אדיר סחף את הרכבת וריסק אותה על העצים והבתים שלאורך המסילה, מוחץ את האנשים שתפסו מחסה ברכבת.
שמונת הקרונות היו כל כך עמוסים באנשים עד שלא ניתן היה לפתוח את הדלתות, והטביעו כמעט את כולם בפנים בגלי צונאמי שהגיעו מספר פעמים נוספות. הנוסעים על גבי הרכבת הושלכו מהקרונות שנעקרו, ורובם טבעו או נמחצו על ידי פסולת. קטר מס' 591 מניטובה נסחף 100 מטר, ושקע בביצה. נהגי הרכבת, המהנדסת ג'נאקה פרננדו והעוזרת סיוואלוגנתן מתו בעמדותיהם. ההערכות שהצונאמי היה 7.5 עד 9 מטרים מעל פני הים ו־2 עד 3 מטרים גבוה מהחלק העליון של הרכבת.[3]
נפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל ההיקף העצום של אסון הצונאמי, הרשויות המקומיות לא הצליחו להתמודד עם ההרס, ושירותי החירום והצבא לא יכלו לבצע חילוץ מיידי. למעשה, לשלטונות סרי לנקה לא היה מושג היכן הייתה הרכבת במשך מספר שעות עד שזוהתה על ידי מסוק צבאי בסביבות השעה 16:00. עשרות בני אדם שנפצעו קשה באסון מתו בהריסות במהלך היום, וגופות רבות לא חולצו במשך למעלה משבוע. כמה משפחות ירדו לאזור בניסיון למצוא את קרוביהן בעצמן. צוות זיהוי פלילי מקולומבו צילם את הגופות שלא זוהו ולקח טביעת אצבע שלהן כדי שיתאפשר לזהותן לאחר קבורת הגופות.[4]
לפי הרשויות בסרי לנקה, רק כ-150 אנשים ברכבת שרדו. מספר ההרוגים המוערך עומד על לפחות 1,700 אנשים, וככל הנראה מספר ההרוגים האמיתי עומד על למעלה מ-2,000, אם כי רק כ-900 גופות נמצאו, שכן גופות רבות נסחפו לים או נלקחו על ידי קרובי משפחה. גם העיירה פרליה נהרסה, ונהרגו בה מאות אזרחים.[5] יותר מ-200 מהגופות שנשלפו לא זוהו, והן נקברו שלושה ימים לאחר מכן בטקס בודהיסטי ליד מסילת הרכבת.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקסי יום השנה הראשון לאסון נערכו בעיירה שנבנתה מחדש לצד מסילת הברזל,[6] שעדיין עובר עליה קו מקולומבו לגאלה, ומועסק בה אותו שומר, וו. קארונאטילקה, שהיה על הרכבת ושרד את האסון.[7] קטר מס' 591 מניטובה ושניים מהקרונות שניזוקו, שוקמו מחדש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיווח על האסון, באתר BBC
- דו"ח USA Today
- הנצחת יום השנה הראשון, באתר BBC
- סטיל, ג'ונתן, רכבת אחת, יותר מ-1,700 הרוגים, הגרדיאן, 29 בדצמבר 2004.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סוכנויות הידיעות, אסיה זוכרת את נפגעי הצונאמי, 6 שנים אחרי, באתר nrg, 26 בדצמבר 2010
- ^ לוית, רוני (2010-05-13). "והמספר הנוסף". Globes. נבדק ב-2024-04-10.
- ^ Carl Strand and John Masek, ed. (באוגוסט 2008). Sumatra-Andaman Islands Earthquake and Tsunami of December 26, 2004: Lifeline Performance. Reston, VA: ASCE Press, Technical Council on Lifeline Earthquake Engineering. ISBN 978-0-7844-0951-0. אורכב מ-המקור ב-2013-10-24. נבדק ב-2012-07-11.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Steele, Jonathan (2004-12-29). "One train, more than 1,700 dead". the Guardian (באנגלית). נבדק ב-2018-10-02.
- ^ "The Tsunami's Wake". TIME.com. נבדק ב-2018-10-02.
- ^ אבי בליזובסקי, שנה לצונאמי - טקסי זכרון, חשבון נפש והמתנה למערכות ההתראה, באתר הידען, 2005-12-26
- ^ Dissanayake, Samanthi (26 בדצמבר 2005). "Divided island remembers tsunami". BBC. נבדק ב-12 במרץ 2016.
{{cite news}}: (עזרה)