חג המולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קישוט עץ חג המולד - ממנהגי חג המולד

חג המולדאנגלית: Christmasמיסה לכבוד המשיח", , בגרמנית: Weihnachten, בצרפתית: Noël, בספרדית: Navidad "לידה", ברוסית: Рождество Христово "הולדת ישו", בערבית: عيد الميلاد עיד אל-מילאד, ברומנית: Crăciun קרצ'יון, באלבנית:Krishtlindja) הוא חג המקובל כמעט בכל העדות הנוצריות המציין את הולדת ישו.

חשיבות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לידת ישו", ציור מעשה ידי חרארד ואן הונת'ורסט, מ-1622.

בארצות שבהן התרבות העיקרית היא נוצרית-מערבית, חג המולד הפך לחג החשוב ביותר בשנה, ונחוג הן כחג דתי והן כמועד חילוני המסמל את אחדות המשפחה. בארצות שבהן מקובלת המסורת הנוצרית-המזרחית, זהו החג השני בחשיבותו אחרי חג פסחא. בחג המולד מעניקים בני משפחה וחברים מתנות זה לזה. מסורת נפוצה מספרת כי סנטה קלאוס - דמות אגדית המתוארת כאדם עליז ושמן בעל זקן לבן, או דמויות מקבילות בתרבויות שונות, מעניק אף הוא מתנות לילדים הטובים. על אף ההשפעה הרבה של המסורת הנהוגה בארצות הברית ובבריטניה באשר לחג ולמנהגיו המופצת באמצעות הקולנוע והטלוויזיה, עדיין ניכרת חשיבות רבה למנהגים מקומיים.

תאריך החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החג נחוג ב-25 בדצמבר ברוב העדות הנוצריות, אולם חלק מהכנסיות המזרחיות מציינות את התאריך לפי הלוח היוליאני, כך שבפועל הן חוגגות את החג ב-7 בינואר. בנצרות של ימינו מקובל לראות בתאריך זה את יום לידתו של ישו, אם כי אין לכך ביסוס היסטורי. על פי הברית החדשה נולד ישו למריה הבתולה בבית לחם במקום בו מצויה כיום כנסיית המולד. הנוצרים מאמינים כי לידתו של ישו מהווה הגשמה של נבואות התנ"ך על בואו של משיח מבית דוד אשר יגאל את העולם מחטאיו, ויגשר על הפער שבין האל ובין בני האדם. אין הסכמה בקרב העדות השונות ובקרב היסטוריונים על הכרונולוגיה המדויקת של לידת ישו.

מקור בלוח הנוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריונים אינם בטוחים מתי החלו הנוצרים לציין את לידת ישו. מלומדים אחדים מייחסים את ציון החג ב-25 בספטמבר למאה הרביעית לספירה ולרצונו של הקיסר קונסטנטינוס אשר הוטבל לנצרות על ערש דווי ליצור חג שיאחד מסורות נוצריות ופגאניות. מקורות רומאים מדברים על ציון החג בשנת 350, ומקור מקונסטנטינופול משנת 379 מספר כי גרגוריוס מנזיאנזוס, בישוף קונסטנטינופול, ציין את החג בשנה זו.

נראה כי בתקופה קדומה יותר המועד העיקרי בלוח הנוצרי היה "חג ההתגלות" בו ציינו הנוצרים את המועד בו התגלה ישו התינוק לחכמי הקדם. בכנסייה הארמנית עדיין חוגגים את החג הזה בתחילת ינואר במקום חג המולד. בכנסייה הקתולית "חג ההתגלות" עדיין מצוין כמועד חשוב, אך משני לחג המולד עצמו.

הרומאים הקדמונים ציינו את חג ה"סטורנליה" לכבודו של האל סטורן אל החקלאות בהילולה בת שבעה ימים שהחלה ב-17 בדצמבר. ההילולה הסתיימה במועד ההיפוך החורפי היא הנקודה במסלול כדור הארץ שבה, בחצי הכדור הצפוני, היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר. על פי הלוח היוליאני המקורי (לפני שהצטברו בו שיבושים) חל המועד ב-25 בדצמבר, בעוד שעל פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, חל המועד ב-21 בדצמבר. בחג הסטורנליה החליפו הרומאים מתנות, וכן נהוג היה כי אחד העבדים ישמש כ"אדון הבית" בעוד שה"אדונים" נהגו כעבדים. מועד קרוב נוסף שצוין על ידי הרומאים הקדמונים היה חג ה"קלנדס" שצוין ב-1 בינואר.

במאה הרביעית לספירה פעל גורם נוסף. בתקופת הקיסר אורליאנוס, בשנת 270 לספירה הפכה דת ה"סול אינוויקטוס", הערצת אל השמש כאל הראשי, לדתה הרשמית של האימפריה. מקורה של הדת בהערצת אל השמש הפרסי מיתרה. הרומאים ציינו את לידתה של השמש במועד ההיפוך החורפי, ב-25 בדצמבר בטקסים השאובים מן הדת המיתראיסטית. בדת זו החזיק קונסטנטינוס בטרם המיר לנצרות, ואף קודמו דיוקלטיאנוס, אשר בנה מחדש וחיזק מוסדות רבים באימפריה השוקעת. המעבר מעבודת האלילים לנצרות, ויצירת הכנסייה הקתולית הושפעו מדת זו. כל הראיות מצביעות על כך שהנצרות אימצה מנהגים וחגים שהיו נהוגים באימפריה בעת שהפכה לדת המדינה. בנוסף למיתרה עוד כמה אלים פאגניים נולדו ב-25 בדצמבר כמו הורוס אל השמש המצרי, דיוניסוס היווני ואפילו קרישנה ההודי. אימוץ תאריך זה על ידי הנצרות הקל את קבלת הדת החדשה בקרב הפגאנים.

התאריך בכנסיות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חג המולד נחוג ב-25 בדצמבר בכנסייה הקתולית, בכנסיות הפרוטסטנטיות ובכנסייה היוונית-אורתודוקסית. לעומת זאת, בכנסייה הקופטית, וברוב העדות אורתודוקסיות (למעט היוונית) (הכנסייה האורתודוקסית של ירושלים, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית, הכנסייה האורתודוקסית המקדונית, והכנסייה האורתודוקסית הגאורגית) מציינים את החג ב-7 בינואר. שוני זה נובע מכך שרוב הכנסיות המזרחיות לא קיבלו את הלוח הגרגוריאני, ולפיכך הן מציינות את חג המולד על-פי הלוח היוליאני הישן. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית אימצה לוח שנה משלה הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ולפיכך זוהי הכנסייה המזרחית היחידה החוגגת את חג המולד ב-25 בדצמבר, ביחד עם הכנסיות המערביות. בין שנת 1900 לשנת 2099 יש פער של 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני ללוח היוליאני. הארמנים חוגגים את חג המולד ב-6 בינואר על פי הלוח היוליאני, שהוא למעשה ה-19 בינואר. זה היה מועדו של החג בכל הכנסיות לפני המאה ה-4 לספירה, והוא מצוין כיום בכנסיות אחרות (בייחוד בכנסייה הקתולית) כ"חג ההתגלות".

התאריך בארצות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוגות חג המולד בתחנת גרנד סנטרל בניו יורק

לחג חשיבות רבה לכלכלה ו"עונת חג המולד" מתחילה מספר ימים לפני מועד החג. בארצות הברית לדוגמה נמשכת "עונת חג המולד" 13 שבועות לפני החג, וממשיכה עד ל-1 בינואר, המצוין אף הוא בחגיגות נפרדות. בערים רבות, בעיקר באירופה, קיים "שוק חג המולד", אשר נפתח מספר שבועות לפני החג, ובו נמכרות מתנות לחג.

בבריטניה מקובלים "שנים עשר ימי חג המולד" שלאחר החג כמועדים לשמחה ולרכישת מתנות, המסתיימים בלילה השנים עשר, הוא ליל חג ההתגלות. בשבדיה הקדומה צוינו עשרים ימי "שלום חג המולד" בהם הכפילו את הקנסות הנהוגים על עבירות השוד והרצח. עד היום נוהגים הילדים בשבדיה לציין את היום העשרים שלאחר החג, בו מושלך עץ חג המולד.

התרבויות החוגגות את החג ב-25 בדצמבר מתייחסות בדרך כלל ל-24 בדצמבר כ"ערב חג המולד", אך אין הסכמה באשר לשמו של 26 בדצמבר. בהולנד, פולין, גרמניה וסקנדינביה נקרא חג המולד "יום חג המולד הראשון" והיום שלאחריו "יום חג המולד השני". בבריטניה וארצות חבר העמים הבריטי נקרא החג "יום הקופסאות" (Boxing Day) בעוד שברומניה, ספרד ואירלנד ידוע היום כיום "סט. סטפן".

משמעות חג המולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור לידתו של ישו מבוסס בעיקר על הסיפור בברית החדשה המופיע בספר הבשורה על-פי מתי, ובספר הבשורה על-פי לוקס. הגרסאות המופיעות בשני הספרים שונות במקצת זו מזו.

על פי לוקס, למדה מרים הבתולה ממלאך, שהיא הרה ללדת, והתעברה מרוח הקודש ללא מגע מיני. זמן מה לאחר מכן היא ובעלה יוסף עזבו את ביתם בנצרת על מנת להגיע לבית משפחתו של יוסף בבית לחם ולהירשם במפקד האוכלוסין עליו הורה הקיסר אוגוסטוס. מכיוון שלא מצאו חדר בפונדק בעיר, נאלצו לישון באורווה. באורווה ילדה מרים את ישו באבוס. לידתו של ישו בבית לחם מוצאו של בית דוד הינה, על פי הנצרות, הגשמת נבואת הנביא ישעיה.

ספר מתי מתחיל בכך שהוא מפרט את הגנאלוגיה של ישו, ובציון עובדת לידת הבתולין, ולאחר מכן מתייחס לביקור שלושת חכמי הקדם למקום בו שהה ישו לאחר לידתו בבית לחם. הספר אינו עוסק במסע מנצרת לבית לחם. חכמי הקדם הגיעו בתחילה לירושלים וסיפרו למלך הורדוס כי ראו כוכב, המספר על לידתו של מלך גדול. הם הלכו בעקבות הכוכב לבית לחם, והגיעו למקום בו שהו מריה ויוסף. הם העניקו לישו מתנות - זהב, מור ולבונה, והזהירו את הוריו מפני כוונותיו הרצחניות של הורדוס, אשר חשש מתחרות מצידו של התינוק. הם שבו למקומם מבלי שהזהירו את הורדוס, והמשפחה נמלטה למצרים, בעת שהורדוס פתח במסע רצחני להרג כל הילדים בבית לחם מתחת לגיל שנתיים. לאחר מותו של הורדוס שבה המשפחה ממצרים, אך מחשש מבנו של הורדוס, ארכלאוס, שבו לגליל וקבעו מושבם בנצרת.

אלמנט נוסף המוזכר בכתבי הקודש ובמסורת הנוצרית היא הכרזתו של מלאך לרועה שהיה בקרבת מקום על לידתו של ישו. כמה ממזמורי החג מתארים רועים ההולכים בעקבות הכוכב אל המקום בו נולד ישו. חכמי הקדם המתוארים אף הם בספר מתי כהולכים בעקבות הכוכב, מוצגים כ"מלכים" או כ"חכמים". על פי המסורת הם הגיעו מחצי האי ערב או מפרס ומשם הביאו את מתנות הזהב, המור והלבונה. כמה אסטרונומים מנסים להסביר את האירוע באירועים קוסמיים שונים, העשויים להביא להופעת כוכב זוהר בשמים, אך אין הסכמה על טיבו המדויק של האירוע הקוסמי שגרם לכך.

מנהגי חג המולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ערב חג המולד" (1904-05), ציור צבעי מים של הצייר השבדי קארל לארסון (1853-1919)
עץ חג המולד בבית משפחה דנית.
אדם בתלבושת סנטה קלאוס מסורתית, ארצות הברית, 2006

יש מספר רב של מנהגים, חילוניים, דתיים, ובעלי אופי מקומי ולאומי, המקושרים לחג ושונים מארץ לארץ. מקורם של רוב המנהגים המוכרים הוא בגרמניה כגון "עץ חג המולד" והענקת המתנות, והם הופצו בידי המיסיון הנוצרי בימים בהם עברו עמי אירופה מעבודת אלילים לנצרות; יש המייחסים אותם לחג הפגאני של ההיפוך החורפי, שצוין בידי הגרמנים הקדמונים בשם "יול". בשפות הסקנדינביות עדיין מצוין חג המולד בשם "יול". גם בבריטניה וארצות הברית קיים מנהג הדלקת גזע עץ באח הבית המכונה "גזע העץ של יול".

נתינת המתנות זה לזה מסמלת את מתנתו של אלוהים לעולם- ישו‏[1].

מנהג שמקורו בימי הביניים והוא נפוץ גם כיום הוא אכילת ארוחה משפחתית חגיגית בצהרי החג.

האפיפיור גרגוריוס הראשון החליט שלא לדכא את המנהגים האליליים אלא להטמיעם בנצרות, על מנת לאפשר מעבר קל יותר לדת הנוצרית לעמים הרבים שהמירו דתם. במהלך השנים קיבל החג מאפיינים דתיים וחילוניים השאובים ממנהגים מקומיים.

מנהגים חילוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהגי החג והמסורות הקשורות בו נטמעו בתרבות הצריכה והחלו לאפיין גם עמים ומשפחות שאינם אוחזים בדת הנוצרית. השפעת החג על אורח החיים של תושבי מדינות צפון אמריקה למשל, הינה הרבה מעבר למשמעותו הדתית.

קישוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עץ חג המולד

נהוג לקשט עץ אשוח באורות ובקישוטים, ולקשט את הבית בצמחיה ירוקה ובדבקון. בצפון אמריקה ובדרום אמריקה נהוג לקשט את הבתים מבחוץ באורות, ולעתים במזחלות, אנשי שלג ושאר דמויות הקשורות בחג. רשויות מקומיות נוהגות לקשט את המקומות הציבוריים בשלטים ובאורות, הנושאים אופי דתי. ב-1984 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין לינץ' נ. דונלי כי הענקת מימון של רשות מקומית לתצוגה שכללה את תיאור לידתו של ישו אינה עומדת בניגוד לתיקון הראשון לחוקה העוסק בהפרדת הדת מן המדינה.

סנטה קלאוס והמתנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סנטה קלאוס

הענקת מתנות היא אלמנט המצוי בכל מקום בו מצוין החג. בדרך כלל מספרים כי דמות פולקלוריסטית (הקרויה לרוב "סנטה קלאוס" על שמו של הבישוף ניקולאס הקדוש מן המאה הרביעית באסיה הקטנה שהיה ידוע בטוב ליבו) מעניקה לילדים מתנות. במקומות רבים הוא נקרא "אב הקור".

על פי המסורת האנגלו-אמריקנית מגיע סנטה קלאוס בערב החג על מזחלת, הרתומה לאיילים צפוניים, ונוחתת על גגות הבתים. או אז משתלשל סנטה קלאוס מן הארובה, משאיר בבית מתנות לילדים, וטועם מן המזון שהושאר לו. ביתר ימות השנה עוסק סנטה קלאוס בהכנת המתנות, ובעריכת רשימות לגבי הילדים הטובים הראויים לקבל את המתנות. המסורת הבריטית משייכת את קבלת המתנות להתנהגות "טובה" או "רעה". ילדים רעים יקבלו מתנה כדוגמת חתיכת פחם, או מקל שישמש את הוריהם להכות בהם, ולא מתנה בה הם חפצים.

המקבילה הצרפתית לדמות זו, Père Noël, ("אבא חג המולד") התפתחה בקווים דומים. בתרבויות אחרות (כהולנד) מלווה הדמות בעוזר בשם "פטר השחור", או בשדונים (נקראים Elves), המסייעים לו בהכנת המתנות. לעתים מצוין כי הוא נשוי. במרכזי קניות נהוגה הופעתם של אנשים המחופשים בדמות סנטה קלאוס, אשר הילדים מבקשים מהם מתנות.

בארצות רבות משאירים הילדים כלים בהם יכניס סנטה קלאוס את המתנות. בארצות דוברות אנגלית המנהג הוא לתלות גרביים בסמוך לאח המבוערת, מכיוון שסנטה קלאוס מגיע דרך הארובה, בתקווה שאכן יגיע וימלא את הגרב במתנות. בארצות אחרות נהוג להשאיר נעליים ריקות.

בנוסף למתנות אותן מביא סנטה קלאוס, נהוג כי בני המשפחה מעניקים מתנות זה לזה.

עיתוי המתנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות רבות כגרמניה והולנד מצוין יומו של סנטה קלאוס ב-5 בדצמבר, וחג המולד נושא אופי דתי יותר. בספרד מוענקות המתנות בחג ההתגלות החל בראשית ינואר. בפולין מעניק סנטה קלאוס מתנות ב-5 בדצמבר וכן בערב חג המולד, ב-24 בדצמבר. ברוסיה מעניק "סבא כפור" את המתנות בערב ראש השנה.

המסורת האנגלוסקסית מדברת על חלוקת מתנות שונות בכל אחד מ"שנים עשר ימי חג המולד" שבין חג המולד וחג ההתגלות. ברוב העולם מעניקים את המתנות בערב חג המולד, או בבוקר החג. לעתים נהוג בבריטניה להעניק מתנות למכרים שאינם בני משפחה ב"יום הקופסאות".

כרטיסי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיסי החג נהוגים באוסטרליה ובקנדה, כמו גם בארצות הברית ובאירופה, כדרך בה שומרים על קשר עם קרובים ומכרים רחוקים, וידידים אחרים. משפחות רבות יוצרות תמונה משפחתית חגיגית ושולחות אותה למכריהן, בצירוף ברכה המספרת על שעבר על המשפחה בשנה שחלפה.

מאפיינים חברתיים ובידוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות רבות נהוגות מסיבות חג וריקודים בערב החג. קבוצות נוהגות לעבור מבית לבית ולשיר מזמורי חג. אחרים נוהגים לבצע עבודת צדקה קהילתית.

בערב החג נהוגה ארוחה משפחתית, אשר התפריט בה שונה מארץ לארץ. במזרח אירופה נהוג להקדים לארוחה זו תקופה של צום.

מאפיינים דתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לחגוג את ליל החג במיסה חגיגית - מיסת חג המולד - הנערכת בחצות, ובה שרים מזמורי חג.

חג המולד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזמורת חמת חלילים מבית לחם מנגנת ברחובות העיר במהלך חגיגות חג המולד של הקהילה היוונית אורתודוקסית, 6 בינואר 1999

הקהילה הנוצרית בארץ ישראל קטנה מאוד, אולם חשיבותה של הארץ כמרכז המסורת הנוצרית מביאה לכך שכמה מהטקסים הדתיים החשובים ביותר מתקיימים באתרים שונים בארץ הקשורים בנצרות. בארץ מיוצגות כמעט כל הכנסיות הנוצריות (גם כאלה שאין להן קהילות פעילות בארץ), וכולן מקיימות טקסים מיוחדים בחג המולד, בעיקר בערים: בית לחם, ירושלים ונצרת.

כנסיית המולד בבית לחם הוקמה במקום שבו, לפי המסורת הנוצרית, נולד ישו. זוהי כנסייה אורתודוקסית, ולפיכך טקסי חג המולד מתקיימים בה ב-7 בינואר. בכנסייה הקתולית הסמוכה לכנסיית המולד נערכת בחצות ליל 25 בדצמבר מיסה חגיגית, שמעוררת התעניינות רבה, ולפיכך מצולמת ומשודרת ברחבי העולם בשידור חי. הטקס מתנהל על ידי ראש הכנסייה הקתולית בירושלים (כיום זהו הפטריארך פואד טוואל), והוא נושא אופי בינלאומי, כיוון שהוא נערך בשפות שונות. עד שנת 1994 הייתה רשות השידור הישראלית אחראית על צילום הטקס ושידורו. מאז הועברה השליטה בעיר לרשות הפלסטינית אחראית על השידור הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית. בין השנים 1994-2002 הקפיד ראש הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת, להגיע לטקס (אף שהוא עצמו היה מוסלמי). עם התגברות האינתיפאדה השנייה סירבה ישראל להתיר לערפאת לעבור ממשכנו ברמאללה לבית לחם.

בנצרת נמצאת כנסיית הבשורה העומדת במקום שבו, על פי המסורת הנוצרית, קיבלה מרים הבתולה (מריה) את הבשורה כי היא הרה מרוח הקודש. זוהי כנסייה קתולית, ולפיכך גם בה מתקיימת מיסה חגיגית בחצות ליל ה-25 בדצמבר. הטקס בנצרת נערך בערבית ונושא אופי מקומי יותר.

בכנסיות בירושלים אפשר לראות מגוון של טקסים ומנהגים בליל החג, כל כנסייה על-פי המנהגים המיוחדים לה, ובתאריך הנהוג בה. ברובע הארמני של העיר העתיקה נחוג החג ב-19 בינואר על-פי מנהג הארמנים.

עד תחילת שנות התשעים צוין חג המולד בישראל בעיקר בקרב הנוצרים מבין ערביי ישראל ותיירים צליינים שהגיעו לפקוד את האתרים הקדושים לנצרות. התגברות האמריקניזציה בחברה הישראלית, הביאה לחשיפה גוברת של הציבור היהודי בישראל לחג המולד, בסדרות טלוויזיה המקדישות פרקים לחג זה, ובסרטי קולנוע שהחג עומד במרכזם (למשל "אהבה זה כל הסיפור" ו"רווק פלוס ילד").

בשנות התשעים, עם התפתחותה של קהילה גדולה של עובדים זרים נוצרים והעלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החל חג המולד להיות מורגש גם ברחובות היישובים היהודיים בישראל, למשל בדמות חנויות המציגות בחלון הראווה שלהן את סמלי החג או מוכרות אותם. בברית המועצות, שבה הייתה נהוגה אידאולוגיה חילונית אתאיסטית בהתאם לעקרונות הקומוניזם, חג המולד עצמו לא נחגג, אולם חלק ממנהגיו המשיכו להתקיים בחגיגות ראש השנה האזרחית (1 בינואר). לפיכך, חלק גדול מהעולים החדשים מברית המועצות לשעבר, יהודים, נוצרים או חסרי-דת, ממשיכים לקיים מנהגים הדומים למנהגי חג המולד בתקופת הזמן הזו, אולם רואים בהם חג חילוני שאינו קשור בהכרח לנצרות.

היהדות החסידית בארץ ישראל מציינת את ליל חג המולד בדרך ייחודית: המנהג החסידי הנפוץ הוא לא ללמוד תורה בלילה זה הנקרא ניטל.

החג באמנות ובתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות רבות מתארות את החג ואת רוח החג, לעתים בדרך של אגדה מודרנית, העוסקת בנס נוגע ללב. חלק מהן הפכו לחלק ממסורת החג במקומות בהן נוצרו.

הבלט "מפצח האגוזים" מאת צ'ייקובסקי מספר על מפצח אגוזים הקם לתחייה בחלומה של ילדה בחג המולד. צ'ארלס דיקנס יצר את "מזמור חג המולד" המספר על קמצן בשם אבנעזר סקרוג', המתנגד לחמלה ולנדיבות, ולכן דוחה את חג המולד שהוא חג של חמלה ונדיבות, עד שהוא זוכה לביקור "רוחות חג המולד" המראות לו את התוצאות השליליות של מעשיו. לסיפור זה השפעה ממשית על רוח החג בארצות דוברות אנגלית, ולהחלטה שלא לפתוח עסקים ביום החג.

האנס כריסטיאן אנדרסן כתב את האגדה על "מוכרת הגפרורים הקטנה" אשר הולכת יחפה בשלג בערב החג, ומנסה למכור גפרורים, תוך שהיא רואה את החגיגות בבתים מבעד לחלון. היא אינה מעזה לחזור הביתה בטרם מכרה את גפרוריה מחשש מאביה השיכור והאלים. סופה, בניגוד לאגדות חג המולד האנגליות, הינו טראגי.

בעידן הקולנוע והטלוויזיה נהוג להקרין בחג את סרטו של פרנק קפרה "אלו חיים נפלאים" המספר סיפור דומה לסיפור "מזמור חג המולד", ובו הגיבור הוא איש עסקים שהקריב את שאיפותיו האישיות על מנת לסייע לקהילתו. מלאך השומר עליו מציל אותו מניסיון התאבדות, ומראה לו עד כמה היו שונים חיי האנשים שמסביבו אלמלא פעל כפי שפעל.

היבטים כלכליים של החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החג הוא תמריץ לכלכלות הארצות החוגגות אותו. המכירות עולות כמעט בכל התחומים, ומוצרים חדשים מוצגים לקהל. החג עצמו הוא היום היחיד בשנה בו נהוג לסגור את כל החנויות. גם לאחר החג נמשך ההיבט הכלכלי, כאשר "מכירות חג המולד" נמשכות לרוב עד ל-1 בינואר הוא ראש השנה האזרחית.

בצפון אמריקה נהוג להתחיל את הקרנתם של סרטים עתירי תקציב העוסקים בדרמה או בפנטזיה בחג המולד. פרט לעונת הקיץ, מהווה חג המולד את המועד הטוב ביותר להתחיל בהקרנת סרט חדש.

שווקי חג המולד נערכים במדינות רבות בשבועות שלפני החג, המכונים אדוונט, ובחלקן הם ממשיכים אף לאחריו. שווקים אלו החלו בעיר דרזדן שבגרמניה במאה ה-14, וממנה התפשטו לשאר גרמניה ולעולם כולו. עד היום בגרמניה ובמדינות דוברות הגרמנית, שוקי חג המולד הם הגדולים ביותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]