תחמוצות חנקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מולקולת N2O, הידועה גם כגז צחוק

תחמוצות חנקן הן תרכובות בעלות הנוסחא האמפירית הכללית NmOn, כגון N2O,‏ NO,‏ NO2,‏ N2O3,‏ N2O4 ו-N2O5. באטמוספירה, קבוצה זו כוללת בעיקר חנקן דו-חמצני (NO2). נהוג גם להתייחס לתרכובות אלו בשם הכללי NOX.

תחמוצות חנקן מהוות גורם מזהם הנוצר ברובו בשל חמצון חנקן אטמוספירי בטמפרטורות גבוהות, למשל במהלך שריפה. כיום, המקור העיקרי להיווצרות תחמוצות חנקן הוא שריפה של דלק במנועי בעירה פנימית כגון במנועי מכוניות, תחנות-כוח ומפעלי תעשייה. תחמוצות החנקן מגדילות את רגישות הריאות למחלות של דרכי הנשימה. כמו כן, ריכוזים גבוהים של תחמוצות החנקן באטמוספירה, גורמים לכאבי ראש ולגירוי של ריריות העיניים. החל מ-15.8.1993 מחויב כל נהג שברשותו מכונית חדשה לציידה בממיר קטליטי שתפקידו להפחית את פליטת חלק מהגזים הרעילים‏[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגית מאור, מגדיר איכות הסביבה, הוצאת אאחר מאור 1993.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.