תחנת הרכבת ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רכבת ישראל
תחנות רכבת היסטוריות בישראל

ירושלים

JerusalemStation1978retouched.jpg
התחנה בשנת 1978
חנוכת התחנה 26 בספטמבר 1892
סגירת התחנה 15 ביולי 1998
מיקום בקעה בירושלים
מיקום תחנת הרכבתירושלים
תחנת הרכבתירושלים
תחנת הרכבת
ירושלים
פורטל

למידע מקיף על רכבת ישראל –
עיינו גם בפורטל רכבת ישראל

שלט התחנה - בעברית, ערבית ואנגלית
פירוט תנועת הרכבת מירושלים בתקופת המנדט
תחנת הרכבת בירושלים לאחר השריפה, 2011
לוחית זיכרון להתקפת האצ"ל על תחנת הרכבת בירושלים

תחנת הרכבת ירושלים (לעתים נקראת גם "תחנת רכבת החאן", "תחנת הרכבת בעמק רפאים", "תחנת הרכבת הישנה", "התחנה הראשונה") היא תחנת הרכבת ההיסטורית הממוקמת בשכונת בקעה בירושלים, בשטח שבין דרך חברון לדרך בית לחם, בסמוך לחאן הירושלמי. התחנה נחנכה בשנת 1892 כתחנת הקצה של קו יפו-ירושלים, קו הרכבת הראשון בארץ. תחנת הרכבת היא אחד ממבני הציבור היחידים שנבנו בירושלים בתקופה העות'מאנית. התחנה פעלה באופן כמעט רצוף (למעט הפסקת פעילות בזמן מלחמת העצמאות) עד לשנת 1998, שבה נסגר קטע המסילה נען - ירושלים עקב מצבו הטכני הירוד, ועמו נסגרה תחנת ירושלים.

בשנת 2005 נפתח מחדש הקו ההיסטורי לירושלים לאחר שיפוץ ושדרוג, אך כתחנה סופית נקבעה התחנה החדשה שהוקמה במלחה, ללא המשך אל תחנת החאן בלב העיר שנותרה בשממונה, בשל התנגדות עיריית ירושלים להפעלתה מחדש.

כיום פועל במקום מתחם בילוי ופנאי בשם "מתחם התחנה הראשונה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסילת הרכבת לירושלים

הרעיון להקים מסילת ברזל שתחבר את שפלת החוף עם ירושלים הועלה עוד באמצע המאה ה-19 על ידי ד"ר קונרד שיק, משה מונטיפיורי ואחרים. את הזיכיון להנחת מסילת הברזל השיג מן השלטון העות'מאני יוסף נבון, אך עקב בעיות פיננסיות ואחרות הוא נאלץ למכור את הזיכיון לחברה צרפתית. לבסוף, בשנת 1892, הסתיימה בניית קו ההמסילה מיפו לירושלים, שנסללה בתוואי של "שביל החמורים", דרך עתיקה העולה לירושלים ועוברת לאורך נחל שורק ועמק רפאים. המסילה נחנכה בחגיגיות רבה בירושלים ב-26 בספטמבר 1892 בנוכחות נכבדי העיר, יהודים וערבים. בין הנוכחים בטקס היה אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, שהעניק לסוס-הפלדה שעדיין לא קיבל את שמו העברי את השם רכבת.

למן הקמתה ולאורך כל תקופת פעילותה נקראה התחנה בשם "תחנת ירושלים", ורק בהצעות לחידושה הוצע לה השם – "תחנת החאן", כשם מתחם החאן הירושלמי שלידו ניצבת התחנה. היות שלבסוף לא חודשה, לא נקלט השם שהוצע והשלט המוצב עליה עדיין מורה "תחנת רכבת ירושלים".

ב-30 באוקטובר 1946 התקיף האצ"ל את התחנה. בפעולה נתפסו ארבעה לוחמי אצ"ל בידי הבריטים, ביניהם מאיר פיינשטיין, מעולי הגרדום. לוחית זיכרון על כך נמצאת ליד הכניסה לתחנה. מבנה התחנה נחרב לאחר שפצצה שניסה קצין חבלה בריטי לנטרל התפוצצה.

התחנה פעלה באופן כמעט רציף עד שנת 1948, שבה פסקה התנועה בקו יפו-ירושלים עקב מלחמת העצמאות. סוף המלחמה מצא חלקים מן המסילה בידיים ירדניות. בעקבות הסכמי רודוס העבירה ירדן את השטחים של המסילה שהיו בשליטתה לישראל, וכך התאפשר לרכבת ישראל להפעיל מחדש את השרות לירושלים. הרכבת הרשמית הראשונה שעלתה לירושלים ב-7 באוגוסט 1949 הכילה מטען סמלי של קמח, מלט "נשר" וספרי תורה.

בשנת 1959 עברה המסילה העולה לירושלים שיפוץ מקיף. בחלוף הזמן, ועם הירידה בכמות הנוסעים הכללית ברכבת, ירד בצורה חדה מספר הנוסעים לירושלים וממנה, ולאורך שנים רבות פעלה רק רכבת אחת ביום לתחנת ירושלים וממנה. המסילה לאורך נחל שורק הייתה במצב גרוע מאוד. רבים מאדני הרכבת נרקבו, וכמות השימוטים בקו הייתה גדולה (ממוצע של שימוט אחד כל שלושה ימים). בחלקים רבים של הקו הוגבלה המהירות ל-25 קמ"ש. לבסוף, בקיץ 1998, החליטה רכבת ישראל על סגירת הקו לירושלים. ביום ה-14 ביולי 1998 עזבה הרכבת הרשמית האחרונה את התחנה, וב-15 ביולי 1998 ננעלה התחנה סופית.

בעקבות ההחלטה על הקמה מחודשת של הקו ההיסטורי לירושלים נשקלה גם האפשרות של חידוש תחנת הרכבת ההיסטורית שגם ממוקמת כיום במרכז העיר ירושלים. הרעיון נתמך על ידי סקר נוסעים שחזה ביקוש רב יותר לנסיעה ברכבת מתחנת החאן במרכז ירושלים מאשר מתחנה אחרת שתמוקם בקצה ירושלים. אולם הרעיון נדחה בשל התנגדותה של עיריית ירושלים בראשות ראש העיר דאז אהוד אולמרט שחפצה להפוך את המתחם למיזם נדל"ן[1]. כתחליף, הוחלט על בניית תחנה באזור מלחה, בשולי העיר, שתשמש כתחנת הרכבת העיקרית של העיר עד להשלמת קו הרכבת המהיר לירושלים שתחנתו הסופית תהיה בתחנת הרכבת בנייני האומה. בשנת 2013 שופצה ושוקמה התחנה, ונפתח בה מרכז קניות ובילויים, תוך שמירת המבנה ההיסטורי, שהוגדר כמבנה לשימור על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות.

מבנה התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין התחנה הוא מבנה סימטרי שהכיל את אולם הנוסעים ומשרדים שונים של הרכבת. המבנה הבסיסי דומה מאוד למבנים בתחנות אחרות כמו ברמלה וביפו. הגג המשולש של הבניין, והקמרונים משני צידי אולם ההמתנה, נבנו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי הרכבת המנדטורית (Palestine Railways) אשר ניהלה את רשת המסילות בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. הבניין עבר שיפוצים רבים לאורך השנים, אולם צורתו הבסיסית לא השתנתה מאז שנות העשרים.

לאחר סגירת קו הרכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים עמדה התחנה כשהיא נטושה וסובלת מהזנחה וונדליזם. בעקבות ההזנחה סגרה רכבת ישראל את המתחם. בסוף חודש מרץ 2010 הוצת חלקה העליון של התחנה על ידי אלמונים. כתוצאה מכך נגרם נזק כבד למבנה התחנה, אשר בנוי בחלקו הפנימי מקורות עץ עתיקות. בחודש אוגוסט 2010 הוקף המתחם בגדרות תיל גבוהות והוצבה במקום שמירה.

בין תוכניות הפיתוח והשימור שנבחנו על ידי הרשות לפיתוח ירושלים נבחנה בניית שכונה חדשה בשטח מגרש העריכה והמוסכים של תחנת הרכבת. התוכנית כללה גם הזזה של בנין התחנה בכ-20 מטר כדי לפנות מקום לכביש. גורמי שימור הביעו חשש כי הזזת התחנה תגרום להרס המבנה כולו, למרות היותו אחד מ-110 המבנים שנבחרו לשימור בירושלים.

בעשור הראשון של שנות האלפיים החלה העירייה להפעיל את הרחבה שליד התחנה כזירה לאירועי תרבות רבים בדרום מזרח ירושלים (כמו פסטיבל הקולנוע ירושלים, פסטיבל הג'אז של ירושלים, שבוע הספר העברי וכדומה). פעילות זו בוטלה בשל התנגדות תושבי האזור לרעש הנגרם מאירועים אלו. ורוב שטחי התחנה שימשו בעיקר לחניה.

בחודש ינואר 2011 החל בפרויקט שימור מבני התחנה וסביבתה על ידי רכבת ישראל ועיריית ירושלים. המקום שסבל מהזנחה רבה, נוקה מעשבים וקוצים והוסרו חלקים במבנה כגון גגות אסבסט, ברזלים חלודים ומסוכנים ופתחי המבנה נסגרו בשלטי אתר בנייה. בסמוך למבנה נסלל פארק המסילה - שביל להולכי רגל ורוכבי אופניים שמשתמש במסילה ההיסטורית.

בעקבות פתיחת התחנה לעבר המסילה, נחשפו תמרורים ורמזורים מסוגים שונים ששימשו דאז את הרכבות שהגיעו ויצאו מהתחנה הירושלמית.

בשטח התחנה מפעילה העירייה מדי שנה את "עיר הקרח" מתחם מקורר עם מבני קרח ומגרש החלקה.

מתחם התחנה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרון נוסעים מס' 322 בשטח ההתחנה הראשונה מחכה לשיפוץ

שטח התחנה נשכר על ידי העירייה מרכבת ישראל, והרשות לפיתוח ירושלים פרסמה מכרז להקמת מרכז תרבות במתחם התחנה בדומה למתחם שהקימה עיריית תל אביב בתחנת הרכבת של יפו. בינואר 2012 נבחרה חברת פלורנטין כזוכה. בהקמת המתחם הושקעו כ-35 מיליון ש"ח. חלקו הראשון של המתחם החדש נחנך במאי 2013 ובו מסעדות, בתי קפה ודוכני מסחר. חלק מחנויות המתחם פתוחות גם בשבתות ובחגים. המקום נקרא בשם: "התחנה הראשונה".

בשטח המתחם יוצג קרון נוסעים היסטורי בן כמעט 100 שנה שהושאל ממוזיאון הרכבת בחיפה וישופץ על ידי הזכיין הפרטי. הקרון הוא קרון נוסעים מס' 322 שנבנה ב-1922 על ידי חברת בירמינגהאם הבריטית והיה מיועד למחלקה 3. בתקופת מבצע קדש הוא הוסב למוצב שליטה קדמי הנייד של הרכבת ועל גגו הותקנה אנטנה ענקית מתקפלת. לאחר שתם שימושו בתפקיד זה המשיך לשרת כקרון לצוות שימוטים, ובשנים האחרונות כמשרד בתחנת בני ברק.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Paul Cotterell, The Railways of Palestine and Israel, Tourret Publishing, 1986

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°46′02.53″N 35°13′28.81″E / 31.7673694°N 35.2246694°E / 31.7673694; 35.2246694

מסילת הרכבת לירושלים

(יפו) • (ת"א דרום) • כפר חב"דלודרמלה • (נען) • (נחל שורק) • (סג'ד)בית שמש • (בר גיורא) • (בתיר)ירושלים מלחה(ירושלים)

מקרא: כתב גדול - אחת משבע התחנות המקוריות; (בסוגריים) - תחנת נוסעים שאינה פעילה כיום
הרכבת לירושלים מטפסת בתוואי נחל רפאים