תיאודור הילדברנדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיאודור הילדברנדט
Ferdinand Theodor Hildebrandt
לידה 2 ביולי 1804
שצ'צ'ין, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בספטמבר 1874 (בגיל 70)
דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי וילהלם פרידריך שדו, Johann Gottfried Niedlich עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Newa river at St. Petersburg in Winter עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרדיננד תיאודור הילדברנדטגרמנית: Ferdinand Theodor Hildebrandt ‏; 2 ביולי 180429 בספטמבר 1874) היה צייר גרמני. הוא היה נציג חשוב של בית הספר לציור בדיסלדורף.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילדברנדט נולד בסטטין כבן לאמן, והלך לאקדמיה לאמנות בברלין בגיל שש עשרה בשנת 1820. כאן היה תחילה תלמידו של יוהאן גוטפריד נידליך, ומשנת 1823 של וילהלם פרידריך שדו. כששדו מונה לאקדמיה לאמנות בדיסלדורף בשנת 1826, עבר הילדברנדט לשם יחד עם יוליוס היבנר, קרל פרידריך לסינג, היינריך מוק, כריסטיאן קוהלר וקרל פרדיננד זון. לאחר סיום לימודיו בדיסלדורף, הוא קיבל שם עבודה כעוזר מורה בשנת 1832. ארבע שנים לאחר מכן מונה לפרופסור, וככזה הפך עם הזמן למרצה רב השפעה בבית הספר לציור בדיסלדורף.

הילדברנדט מילא תפקיד מרכזי בהקמת עמותת האמנים מלקסטן.

בשנת 1854 חלה במחלת נפש ומאז הצליח לעבוד במשרה חלקית בלבד. משנת 1866 עד 1869 הוביל שוב כיתת אמן. אך לאחר שהוא שרד מחלת מוח ממושכת, הוא כבר לא השיג את יכולתו הקודמת. בשנים האחרונות לחייו הוא היה חולה מאוד ואף תמונה לא צוירה.

הילדברנדט נפטר בגיל 70 ב־29 בספטמבר 1874 בדיסלדורף ומצא את מקום המנוחה האחרון שלו בבית העלמין בגולצהיים.

חרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא ביצע מחקר שיטתי על החרקים של דיסלדורף והסביבה החל במאה ה-19. תיאודור הילדברנדט ויוליוס אדוארד ברסלמן (1810–1872), מורים בבית הספר החופשי האוונגליסטי בדיסלדורף, חקרו את החיפושיות של דיסלדורף משנת 1830 ואילך.

ב"סקירה כללית על החיפושיות של מחוז הריין" מאת ארנולד פורסטר, שפורסם בשנת 1847, נרשמו 2747 מינים של חיפושיות, 1400 מהם בעיר דיסלדורף, כאשר הילדברנדט וברסלמן היו מקור המידע. הילדברנדט היה בעל אוסף גדול של חיפושיות.[2] בשנת 1851 ביקר אותו הסטודנט גוסטב קראץ מבון, שבשנת 1856 הפך לחבר מייסד של "האגודה האנטומולוגית ברלין".

לתיאודור הילדברנדט היו שמונה ילדים, שלושה בנים וחמש בנות. בתו פרידריקה אוגוסט (נולדה ב-27 באוגוסט 1837) הפכה גם לציירת. היא נישאה לווילהלם אדוארד ווס בשנת 1861. בנו יוהאן מריה הילדברנדט (1847–1881) הפך לבוטנאי וחוקר.

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שכבר זכה לשם כאמן ב-1832 עם ציור הז'אנר ההיסטורי שלו "הלוחם וילדו", הוא השיג את פריצתו האמנותית בשנת 1835 עם ציור ההיסטוריה "רצח בניו של אדוארד הרביעי". הציור ממחיש את העלילה המקבילה לדרמה ריצ'רד השלישי מאת ויליאם שייקספיר. הסיפור נכתב בהשראת הציור "רצח הבנים" מאת פול דלארוש, שנוצר בשנת 1830 והוקדש לאותו נושא. הילדברנדט נסע לפריז בשנת 1830 כדי להכין תמונה זו.[3] הגרסה הגדולה יותר הגיעה לאוסף של פון שפיגל בהלברשטאדט, והתמונה הקטנה יותר לאוסף של הרוזן ראז'ינסקי בברלין. עבודה זו נודעה גם באמצעות חריטת הנחושת על ידי פרידריך קנולה.

כל התמונות הללו מראות את השפעת הסגנון ההולנדי עליו, לאחר שביקר בהולנד לראשונה בשנת 1829. השפעה קטנה יותר הייתה למסעו האיטלקי (1830–1831), שלא הצליחו לשנות את סגנונו הריאלית.

המבקרים שיבחו את הציור "אמת מתעתעת" כביטוי מקסים של ילדים ישנים.[4] במובן זה, הילדברנדט הוא אחד החלוצים הראשונים של הכיוון הריאליסטי בדיסלדורף. היו לו יכולות טובות לרפרודוקציה של הטבע, במיוחד בפורטרטים, כמו כישרונו להנציח בתמונות היסטוריות תוכן דרמטי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיאודור הילדברנדט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Historische Commission bei der königl. Akademie der Wissenschaften, Allgemeine Deutsche Biographie, Bd. 12, 1., München/Leipzig: Duncker & Humblot, 1880, Allgemeine Deutsche Biographie, עמ' 405
  2. ^ Theodor Hildebrandt 1804–1874, auf koleopterologie.de, abgerufen am 27. Februar 2020 „Hildebrandt besaß eine sehr große Sammlung von Goliathiden, Dynastiden, Cerambyciden, Buprestiden und Cetoniden.“
  3. ^ Bettina Baumgärtel (Hrsg.): Die Düsseldorfer Malerschule und ihre internationale Ausstrahlung 1819–1918. Michael Imhof Verlag, Peterberg 2011, ISBN 978-3-86568-702-9, Band 2, S. 181 ff.
  4. ^ Bettina Baumgärtel (Hrsg.): Die Düsseldorfer Malerschule und ihre internationale Ausstrahlung 1819–1918. S. 183.