תסמונת מינכהאוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תסמונת מינכהאוזן
שם בלועזית Münchausen syndrome
ICD-10
(אנגלית)
F68.1
ICD-9
(אנגלית)
301.51
DiseasesDB
(אנגלית)
8459 33167
eMedicine
(אנגלית)
med/3543  emerg/322  emerg/830 
MeSH
(אנגלית)
D009110

תסמונת מינכהאוזן (Münchhausen Syndrome) או בשמה הנוסף "סינדרום התמכרות לבתי חולים", הינה תסמונת נפשית מתחום ההפרעות הפסיכיאטריות המשויך לקטגורית הפרעות מלאכותיות. הפרעות פסיכיאטריות מלאכותיות, מתאפיינות בחולים שבצורה מכוונת מעמידים פני חולה, או בעלי טראומה פסיכולוגית וזאת על מנת למשוך תשומת לב או אהדה לעצמם. התסמונת פוגעת באחוזים בודדים באוכלוסייה, בעיקר בטווח הגילאים 20-30. ההנחה היא, כי תפקיד החולה מוכר ומנחם והוא ממלא צרכים פסיכולוגיים רבים, בהם: אהדה, סימפטיה ודאגה.

אחד הדיונים הבולטים בנושא תסמונת מינכהאוזן הינו בדבר מודעותם של החולים במשיכת תשומת הלב אל עצמם, שכן בניגוד לחולי היפוכונדריה שאינם מודעים למצבם, הלוקים בתסמונת מינכהאוזן מודעים להגזמתם בתסמינים הרפואיים ולהעמדת הפנים, אבל מוכנים לכך ובלבד שיזכו לאשפוז ולטיפול של המערכת הרפואית.

"תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח" או "תסמונת מינכהאוזן באמצעות צד שלישי" (Munchausen Syndrome by Proxy או MSbP), היא וריאציה של תסמונת מינכהאוזן המובילה לפגיעה באנשים אחרים התלויים באדם הלוקה בתסמונת. זהו ביטוי קיצוני של התסמונת. תופעה זו שהיא בעצם התעללות, עלולה להסתיים לא אחת בפגיעה חמורה בחסרי האונים ואף לגרום למותם. הסובלים מהתסמונת פוגעים בבני זוגם או חבריהם, על מנת לטפל בהם וזאת כדי להוכיח לאחר מכן את אהבתם ואת יכולות הטיפול המסור שלהם. במקרים אחרים פוגעים הורים בילדיהם, כדי לגרום לאשפוזם בבית החולים, מתוך צורך כפייתי לזכות בתשומת לבו של הצוות הרפואי או כדי לקבל את תשומת לב ילדיהם באמצעות יצירת תלות וניכוס עצמי של דימוי המושיע.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת מינכהאוזן קרויה על שם הברון פון מינכהאוזן, איש צבא גרמני שטייל ברחבי העולם וסיפר סיפורי פנטזיה רבים על מעלליו הדמיוניים. רודולפ רספה, פרסם מאוחר יותר ספר בשם "The Surprising Adventures of Baron Münchhausen", המגולל את עלילותיו של הברון מינכהאוזן.

בשנת 1951 ריצ'רד אשר (Richard Asher) יישם לראשונה את המונח תסמונת מינכהאוזן, המיועדת לאנשים המטיילים מבית חולים אחד למשנהו, ומדמיינים את מחלותיהם השונות. המונח תיאר דפוסים של פגיעה עצמית, בהם אינדיבידואלים מזייפים או מפברקים היסטוריה, סימנים פיזיים ותסמינים של מחלה. ריצ'רד אשר, השתמש לראשונה במונח במאמרו "The Lancet" (בירחון הבריאות הבריטי, פברואר 1951). במקור המונח שימש על מנת לאפיין את כל המחלות הפסיכיאטריות המלאכותיות (דמיוניות), אולם כיום בעקבות התרחבות המושג המאפיין את המחלות המלאכותיות, המושג תסמונת מינכהאוזן מיוחס למקרי קיצון, בהם הפעולה המרכזית של הלוקה בתסמונת מינכהאוזן מתאפיינת בהעמדת פני חולה עד למצבים של פגיעה עצמית.

מאפייני המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמונת מתארת אדם בעל חלופה כרונית של מחלות המלוות בסימנים וסימפטומים פיזיים של מחלה, אך למרות הופעתם הפיזית של הסימפטומים הינם סימפטומים פסיכיאטריים לכל דבר. אדם המאופיין בתסמונת מינכהאוזן, מושפע, מגזים או יוצר סימפטומים פיזיים של מחלות בעצמו אפילו עד פגיעה או פציעה עצמית וזאת כדי לקבל חקירה, טיפול, תשומת לב, אהדה, ועידוד מצוותים רפואיים. דוגמאות מוכרות: הזרקה של חומרים רעילים למפרקים, הרעבה, הפסקת נשימה וטפטוף טיפות עיניים המדמים מצב של הרחבת אישון בודד (סימן לגידול במוח). הלוקים בתסמונת מתאפיינים במעבר תכוף בין רופאים, בתי חולים ולעתים בין ערים שונות וזאת על מנת למצוא "קהל" חדש, לאחר שמיצו את הקהל או הטיפולים האפשריים במקום אחד.

הסיבות לתסמונת מינכהאוזן אינן ידועות, מומחים רבים טוענים כי היא מנגנון הגנה מפני דחפים מיניים ותוקפניים, בעוד אחרים מאמינים שהתסמונת מהווה צורה של ענישה עצמית. כל אלה בנוסף לחוסר יכולתם של הסובלים מן התסמונת לדבר בכנות ופתיחות על מצבם מקשים על קביעת הגורם המדויק לתסמונת מינכהאוזן או לביצוע מחקר מדעי איכותי.

אחוז קטן מאותם מקרים של תסמונת מינכהאוזן, מתאפיין באנשים בעלי ידע רב בפרקטיקה הרפואית. אותם אנשים מסוגלים לייצר סימפטומים כה אמיתיים, שתוצאתם ניתוחים רפואיים ממושכים ויקרים, שהות ממושכת בבית החולים ומגוון תהליכים רפואיים מיותרים. מכאן, שככל שהאדם יותר אינטליגנטי, הוא ייצור סימפטומים שקשה יותר לאבחנם כתסמונת מינכהאוזן.

סימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היסטוריה רפואית ארוכה ודרמטית המאופיינת במחלות קשות, לרוב לעתים תכופות, המלוות בחוסר עקביות של מאפייני המחלה הספציפית.
  • סימפטומים המתאימים לדיאגנוזה בצורה ברורה יותר מידי, או כאלו בהם חסרים סימנים המלווים סימפטומים לדוגמה: אין סימנים להתייבשות אך המטופל מתלונן על סימפטומים של שלשול והקאות.
  • אבחנה בסימפטומים המרעים או מאטים טיפול רפואי מרגע שהתחיל.
  • היסטוריה של חיפוש טיפול רפואי אצל מספר רב של רופאים, קליניקות פרטיות ובתי חולים.
  • להיטות לעבור בדיקות ותהליכים רפואיים.
  • עדות לסימני טיפול רפואי רבים על גוף המטופל.
  • החולה מפגין ידע רב ברפואה, ולרוב דורש מהצוות הרפואי סדרת בדיקות וטיפולים רפואיים.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום התפיסה הרווחת היא כי גורמי סיכון לחולי בתסמונת מינכהאוזן כוללים טראומת ילדות , או התבגרות בקרב הורים או מטפלים קרובים שבעקבות מחלה או בעיה נפשית לא היו זמינים פיזית ונפשית. ועל כן לרוב הלוקים בתסמונת מינכהאוזן הם אנשים עם חסך רגשי, או הזנחה רגשית קשה.

דרכי טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם כיום קיים חוסר ודאות רב בטיפול בלוקים בתסמונת מינכהאוזן, שכן זוהי תסמונת מורכבת במיוחד, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה פסיכיאטרית. לכן, על אנשי המקצוע המטפלים יש תחילה לבחון בקפידה את ההיסטוריה הרפואית של החולה, ולהתמקד בתוכה באירועים של התעללות ילדים או מחלות נפשיות. במידה והחולה בסיכון לפגיעה עצמית או בזולת יש לאשפזו אשפוז פסיכיאטרי. רופאים ואנשי טיפול מקצועי צריכים להתמקד בשני סוגי טיפול פסיכיאטריים אפשריים, הראשון הינו טיפול בהפרעות חרדה והשני הינו טיפול בהפרעות אישיות קיצוניות. וזאת מכיוון שאבחון המטופל ודרכי הטיפול תלויים בהגדרת ההפרעה, לדוגמה בעוד הפרעות חרדה ודיכאון ניתנות לטיפול בעזרת תרופות פסיכיאטריות או טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הפרעות אישיות הן לרוב קשות יותר לטיפול ועל כן מצריכות מאמצים רבים יותר לטיפול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ולדימיר לרנר ואליעזר ויצטום (2007), "החולה המדומה", מדיסין - פסיכיאטריה 3: עמודים 38-41.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]