טכיקרדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טכיקרדיה (tachycardia, ולפי מונחי האקדמיה ללשון העברית: אוץ לב) היא מצב של קצב לב העולה על הקצב הנורמלי בזמן מנוחה. באופן כללי, טכיקרדיה מוגדרת כקצב לב שעולה על 100 פעימות בדקה אצל אדם בוגר (מעל גיל 15).

ככלל, קצב הלב יכול לעלות כתוצאה מסיבות שונות:

  • תגובה המודינמית – במקרים שבהם לחץ הדם צונח, הלב עובד בקצב מהיר יותר כדי להעלות את לחץ הדם (נקרא רפלקס טכיקרדיה). מצב זה יכול להתרחש גם במצבים של היפרוונטילציה וזיהומים חריפים, כתוצאה מעליה בדרישות המטבוליות של הגוף.
  • הפרעות מקצב לבביות (cardiac arrhythmias) – הפרעות מקצב בלב אשר גורמות לטכיקרדיה. הפרעות אלו יכולות לנבוע מהעלייה (כלומר, ממקור על חדרי, או טכיקרדיה על חדרית) או מהחדר (טכיקרדיה חדרית). הפרעות אלו מתרחשות במנגנונים שונים, שיתוארו להלן.

סוגי הטכיקרדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי הטכיקרדיה השונים נחלקים לבאים:

  1. סינוס טכיקרדיה – מקורו בקוצב הלב שבעלייה הימנית.
  2. טכיקרדיה חדרית – מקורה בחדרי הלב.
  3. טכיקרדיה על-חדרית (supra-ventricular tachycardia) – מקורה בעליות. טכיקרדיה על-חדרית יכולה להיחשב סדירה או בלתי-סדירה (כמו למשל ברפרוף עליות או פרפור עליות), והיא נחלקת לטכיקרדיה שמקורה מהעלייה או מה-AV node.

סינוס טכיקרדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי תגובה תקינה של הגוף למצבים פתולוגיים שונים. צורת גל P תקינה, ולרוב קצב הלב קטן בדרך כלל מ- 150 פעימות לדקה. הסיבות לסינוס טכיקרדיה כוללות בדרך כלל כאב, חום, תת-נפח הדם (היפוולמיה), תת-חמצון (היפוקסיה), אנמיה, חרדה, אוטם שריר הלב, יתר פעילות בלוטת התריס, תרופות כגון בתא אגוניסטים, וגמילה מסמים. קומפלקס QRS הינו צר באק"ג (ככלל, נהוג באופן מסורתי להבחין בין קומפלקס "צר", המאפיין טכיקרדיות ממקור על חדרי, לבין קומפלקס "רחב", אשר לרוב מאפיין טכיקרדיות ממקור חדרי). מקורו של הסינוס טכיקרדיה הוא ב-Sino-Atrial node ‏(SA node), הממוקם ליד הווריד נבוב העליון, בעלייה הימנית.

טכיקרדיה חדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טכיקרדיה חדרית

טכיקרדיה חדרית היא מצב העלול לסכן חיים. לרוב מדובר בקומפלקס QRS רחב כאשר קצב הלב נע בין 120 ל- 250 פעימות בדקה. טכיקרדיה חדרית עלולה להתפתח לפרפור חדרים. טכיקרדיה חדרית מהווה סיבוך שכיח של התקף לב (אוטם שריר הלב).

טכיקרדיה על-חדרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכיקרדיה על-חדרית (Supraventricular tachycardia) יכולה להיות סדירה, או בלתי-סדירה (למשל, בפרפור עליות או רפרוף עליות).

טכיקרדיות על-חדריות סדירות נחלקות לשלושה סוגים עיקריים:

  1. טכיקרדיה פוקאלית (מקומית) בעלייה – אינה תלויה ב-AV node (הקוצב שבין העלייה ללב).
  2. טכיקרדיה המערבת את ה-AV node במנגנון של "כניסה מחדש" (reentry) (באנגלית: AV nodal reentrant tachycardia, ובראשי תיבות: AVNRT). זוהי הטכיקרדיה העל-חדרית הנפוצה ביותר. היא מאופיינת במעגל חשמלי המסתובב בתוך ה-AV node; המנגנון מבוסס על קיומם של שני מסלולי הולכה בתוך הקוצב עצמו – נתיב הולכה אחד עם הולכה איטית אך עם תקופה רפרקטורית (התאוששות) קצרה, ונתיב מהיר עם תקופה רפרקטורית ארוכה. טכיקרדיה טיפוסית למנגנון זה מתחילה על ידי פעימה עלייתית מוקדמת. הפעילות החשמלית הנוצרת כתוצאה מכך מולכת דרך הנתיב האיטי, וחוזרת אל העליות דרך הנתיב המהיר. בתרשים האק"ג לא יימצאו גלי P לפני הקומפלקסים של QRS, או יימצאו גלי P המאפיינים הולכה הפוכה אשר נבלעים בקומפלקס ה-QRS או גורמים לטשטוש של סוף ה-QRS.
  3. טכיקרדיה הכוללת נתיב עזר והמערבת את ה-AV node (באנגלית, Atrioventricular reentrant tachycardia, ובראשי תיבות: AVRT): במנגנון זה, קיים מבנה פתולוגי שהוא נתיב עזר (accessory pathway) העובר בין העלייה לחדר, ללא מעבר ב-AV node. במצב של פעימה מוקדמת, ייווצר מעגל של כניסה מחדש המסוגל להעביר את האות החשמלי קדימה (מהעלייה לחדר), אחורה (מהחדר לעלייה) או לשני הכיוונים. הפרעות הולכה אלו מורכבות משני מרכיבים – כיווּן ההולכה בנתיב העזר הפתולוגי (אם הוא מהעלייה לחדר מדובר בהולכה קדימה ואם הוא מהחדר לעלייה מדובר בהולכה אחורה) וכיוון ההולכה בצומת AV עצמו – מהעלייה לחדר (אורתודרומי, בכיוון תקין) או מהחדר לעלייה (אנטידרומי). במרבית המקרים הטכיקרדיה היא במנגנון של הולכה אחורה בנתיב העזר ובכיוון אורתודרומי – כלומר, פעימה מוקדמת מן העלייה חוסמת את ההולכה דרך נתיב העזר, מולכת דרך ה-AV וחוזרת אל העלייה דרך נתיב העזר. באק"ג ניתן לראות QRS תקין עם גלי p בהולכה הפוכה אחרי כל קומפלקס. במקרה זה נתיב העזר יוגדר כ"חבוי". במקרים אחרים, כמו למשל בתסמונת וולף פרקינסון וייט (WPW Syndrome), ההולכה של נתיב העזר היא קדימה ולא אחורה; בזמן מקצב סינוס תקין, מתאפיינת התסמונת בתבנית של עירור מוקדם, עם גל דלתא, כאשר נתיב העזר מוליך קדימה מהעלייה לחדר. קיימים גם מצבים שבהם ההולכה של נתיב העזר היא קדימה וכיוון ההולכה בצומת ה-AV הפוך (אנטידרומי): במצב כזה, הגירוי החשמלי מולך קדימה בנתיב העזר ואז חוזר לעליה דרך הצומת עלייה-חדר. תרשים האק"ג מדגים קומפלקסים רחבים ומוזרים של QRS, עם גלי P בהולכה הפוכה אחרי כל קומפלקס.

טכיקרדיות על חדריות שאינן סדירות נחלקות לשני סוגים עיקריים:

  1. רפרוף עליות – מצב שבו נוצר בעלייה קצב גבוה מ-250 פעימות בדקה ונמוך מ-400 פעימות בדקה.
  2. פרפור עליות – מצב בו נוצרים גלים מולטי-פוקאליים במהירות גבוהה, ומעל 400 פעימות בדקה.

הטיפול בטכיקרדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בטכיקרדיה כולל בין היתר מתן תרופות להפרעות קצב ותרופות אחרות לקביעת קצב הלב, וכן מתן שוק חשמלי כדי לייצב את מקצב הלב, בהתאם לסוג ההפרעה ומקורה. כך למשל, אם מקור הטכיקרדיה ב-SA sinus, יידרש טיפול בסינוס עצמו בלבד, בעוד שאם הטכיקרדיה היא ממקור חדרי, לרוב יינתנו תרופות אנטי-אריתמיות יחד עם קוצב חשמלי. לעתים טיפול תרופתי אינו יעיל לטווח ארוך, ואז ניתן לנסות צריבה מונחית-צנתר (אבלציה) (ניתן גם כטיפול קו ראשון); במקרה זה, נתיב ההולכה אשר הביא ליצירת טכיקרדיה נצרב. שיעורי ההצלחה של צריבה בתדרי רדיו הם גבוהים יחסית (בין 90%–100%; גבוהים מעט יותר בהפרעה מסוג AVNRT).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.