DVB-T

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שידור וידאו דיגיטלי יבשתי (ידוע כ-DVB-T, ראשי תיבות של Digital Video Broadcasting — Terrestrial) הוא שמו של תקן DVB אירופאי לשידור דיגיטלי של טלוויזיה. שידור בתקן זה מעביר וידאו ואודיו דיגיטליים ונתונים אחרים בקידוד MPEG. התקן פורסם לראשונה בשנת 1997, ונוסה שנה לאחר מכן בממלכה המאוחדת. בישראל פועל בתקן זה שידור טלוויזיה יבשתי מאז אוגוסט 2009 תחת השם "עידן+", שהחליף את השידור האנלוגי הישן.

היסודות של DVB-T[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורי טלוויזיה דיגיטליים קרקעיים משודרים בתדרי רדיו הדומים לאלה של שידורי טלוויזיה האנלוגיים (בתחומים UHF או VHF) כשההבדל העיקרי בין שתי השיטות הוא שבמקום לשאת את הנתונים על תדר רדיו אחד, OFDM עובד על ידי פיצול זרם הנתונים הדיגיטלי למספר רב של זרמים דיגיטליים איטיים יותר, שכל אחד מהם מווסת מערכת צפופה של תדרים יחידים וצפופים. במקרה של ה-DVB-T, ישנן שתי אפשרויות של ספקים המכונים 2K-mode או 8K-mode. שהם בעצם הספקי 1705 או 6817, שזה בערך 4 קילוהרץ או 1 קילוהרץ.

ישנן שלוש שיטות אפנון בתקן DVB-T הנהוגות באירופה ובישראל והן QPSK, 16QAM, 64QAM . ה-QAM ‏(Quadrature amplitude modulation) היא שיטת אפנון הממירה נתונים על ידי שינוי של המשרעת לשני גלים נושאים. שני גלים אלה, שהם בדרך כלל בצורת סינוס, הם מחוץ לפאזה האחד כלפי השני בזווית של 90 מעלות.

המדינות המסומנות בכחול עושות שימוש במערך DVB-T

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באוגוסט 2009, 43 שנה אחרי שהחלו בישראל שידורי טלוויזיה קרקעיים אנלוגיים, החלה הפעלתם הסדירה של שידורי טלוויזיה דיגיטליים קרקעיים המשודרים בתקן DVB-T. הרשת מקיפה את מרבית שטחי המדינה והשידורים ניתנים לקליטה ללא תשלום. ההערכות הן שכ-200,000 בתי אב בישראל התחברו לשרות עם ממיר לטלוויזיה הביתית או לטאבלט ואנטנה מתאימה. השידורים משודרים בשיטת הדחיסה MPEG-4 (וידאו) ובתקן אודיו AAC HE ACC+V2 וכוללים לוח שידורים אלקטרוני (EPG) וכתוביות סמויות.

חבילת הערוצים הדיגיטלית הקרקעית מכונה "עידן+", ראשי תיבות של "ערוצים ישראליים דיגיטליים נגישים" השידורים מבוצעים במקבץ תדרים בודד ובו שישה ערוצי טלוויזיה: ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 23, ערוץ 33 וערוץ הכנסת. כמו כן משודרות תחנות הרדיו שהתחברו אל מערך השידורים. ביניהן חלק מתחנות הרדיו האזוריות, תחנות קול ישראל, גלי צה"ל וגלגלצ.

מערך השידור הוקם ומופעל על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. מגוון החלטות ממשלה, כנסת וועדות כנסת אישרו את הרחבת השידורים עד ל-18 ערוצים. הערוצים שהיו אמורים להתווסף ב-2014 היו מוזיקה 24, ערוץ 9 הרוסי, הערוץ בערבית וערוץ מורשת. יש צורך להפעיל מולטיפלקסר נוסף כדי להרחיב את החבילה, והרשות השנייה מעוניינת לגבות דמי הפצה מהערוצים האלה, עלות שהערוצים אינם יכולים לשלם.

מקלט DVB-T נייד

DVB-T2[עריכת קוד מקור | עריכה]

DVB-T2 הוא הדור השני של DVB-T, ומשמש בעיקר לשידור ערוצי HD, היתרון של הדור הזה על פני הראשון היא היכולת לאכלס יותר ערוצים על גבי תדר אחד, וקליטה משופרת בתוך כלי רכב בתנועה. בשנת 2011 החלו שידורים בדור השני בבריטניה, איטליה ושבדיה. הכוונה בישראל הייתה שהערוץ הראשון ישדר בהפרדה גבוהה HD על DVB-T2 בשנת 2014, כולל את משחקי גביע העולם הכדורגל, המונדיאל. זה לא יקרה כיוון שברשות השידור לא נמצא תקציב לעלייה לאוויר של ערוץ HD במערך עידן פלוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]