רדיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אולפן רדיו
ציון יום הרדיו העולמי במטה UNESCO בפריז

רדיו הוא כינוי לאמצעים וטכנולוגיות המשמשים להעברה (שידור וקליטה) של גלי קול באמצעות גלי רדיו. תחת ההגדרה "רדיו" מקובל לכלול תחנות רדיו המשדרות לציבור הרחב (Broadcast) וגם מכשירי קשר וחובבות רדיו המשמשים לתקשורת ארגונית או תקשורת פרטית ואינם פונים לקהל הרחב.

שידורי הרדיו לציבור הרחב מתבצעים ממשדרי רדיו ומתקבלים אצל קהל המאזינים באמצעות מקלטי רדיו. בעת השידור, הצלילים והקולות מאולפני השידור, עוברים תהליך של אפנון ולאחר מכן מוגברים לעוצמה גבוהה ונפלטים מאנטנות בצורה של גלי רדיו. המקלטים שאצל המאזינים מבצעים קליטה של גלי הרדיו ופענוח של האפנון, ומשמיעים את הצלילים ששודרו. שידורי רדיו באינטרנט גם הם כוללים של העברת גלי קול, אך אלו לא מועברים באמצעות גלי רדיו אלא באמצעות רשת האינטרנט, ובמקום אפנון מבוצע קידוד אודיו או שימוש ב-Vocoder.

אונסק"ו קבעה את ה-13 בפברואר כיום הרדיו העולמי, המציין את ייחודיותו של הרדיו כאמצעי תקשורת‏[1].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את השם "רדיו" הגה הפיזיקאי הצרפתי אדוארד בראנלי (Edouard Branly). שם זה מגיע במקור מהמונח "radioconductor" , אשר מבוסס על הפועל להקרין - "to radiate" הרדיו נקרא בעברית מקלט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס התאורטי להמצאת הרדיו הונח כבר ב־1873 על ידי ג'יימס קלרק מקסוול. הראשון שיישם את הטכנולוגיה היה דייוויד יוז (David E. Hughes) שב־1878 ביצע שידור ראשון של צלילים לאחר שגילה כי גלים אלקטרומגנטיים הופכים לצלילים באמצעות מכשיר טלפון ביתי, אך ההוכחה האמיתית הראשונה של התאוריה שהציג מקסוול הוצגה רק במהלך השנים 1886-1888 עת אישר היינריך רודולף הרץ את התאוריה באמצעות ניסוי. בין חלוצי פיתוח הטכנולוגיה הבסיסית היה גם המדען ההודי ג'אגדיש צ'נדרה בוס.

הרדיו כמכשיר תקשורת המונים הוא פרי המצאתו של גוליילמו מרקוני, שמימש את התאוריה של הרץ על התפשטות גלים אלקטרומגנטיים. הוא נכנס להיסטוריה כראשון שיצר קשר אלחוטי (במורס) בין צרפת לאנגליה, וזכה לתהילת עולם כששידר ב־12 בדצמבר 1901 מסר אלחוטי ראשון שחצה את האוקיינוס האטלנטי, בהוכיחו כי קימור כדור הארץ לא משפיע על גלים אלו. אט אט הפכה ההמצאה החדשה להיות מכשיר בידור ומידע בו מעבירים סוגי שידור שונים (בעיקר חדשות ומוזיקה) למאזינים בביתם.

שנות ה-20 של המאה ה-20 היו תקופת הפריחה של הרדיו שהפך להיות מכשיר בידור להמונים רבים ועוצמתו התגלתה ב-1938 בשידור "מלחמת העולמות", סיפור של הרברט ג'ורג' ולס שעובד לתסכית על ידי אורסון וולס, שבו הודיע, לכאורה במסגרת שידור חדשות רגיל, על פלישת בני המאדים לארץ, דבר שגרם לפאניקה המונית בארצות הברית. (סצנה זו מתוארת בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו").

המצאת הטרנזיסטור ב-1948 הייתה "מהפך" בתולדות הרדיו, שכן היא הפכה אותו ממכשיר מסורבל ויקר למכשיר נייד וזול, דבר שסייע לו בעתיד בהתמודדותו עם מדיית הטלוויזיה.

גלי רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גלי רדיו

גלי רדיו, ככל קרינה אלקטרומגנטית, עוברים דרך האוויר והריק ומפוזרים בחלל באופן שווה, ואינם זקוקים לכל "כלי תחבורה". כאשר גלי רדיו נעים בתיל (אנטנה), תנועת השדות המגנטיים והחשמליים שלהם, גורמים לזרם חילופין ומתח בתיל. אלה יכולים להפוך לשמע או לאותות אחרים הנושאים מידע, והם הבסיס לטכנולוגיית הרדיו. למרות שהמילה "רדיו" משמשת לתיאור תופעה זו, גם מכשירים מסוגים אחרים כטלוויזיה, מכ"ם וטלפון סלולרי פועלים כולם באמצעות גלי רדיו.

הספקטרום האלקטרומגנטי ודיאגרמה הממחישה שידור אות רדיו

תחומי תדרים בשידורי רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלים ארוכים (LW) שידורי רדיו באזור מס' 1 של ה-ITU (הכולל את אירופה, אפריקה, המזרח התיכון, המפרץ הפרסי, ברית המועצות לשעבר, ומונגוליה) בתדרים 148.5 עד 283.5KHz. השידורים נעשים לרוב ב-AM באמצעות גל נושא בכפולות של 9KHz.
  • גלים בינוניים (MW) בתחום 1600 - 500 קילו הרץ, בהם מקובלת שיטת ה-AM
  • גלים קצרים (SW) בתחום 1.7-30 מגה הרץ, בהם מקובלות שיטות שידור מגוונות. משמשים בדרך כלל לשידורי תחנות רדיו לטווח רחוק במיוחד (מדינות רבות) ולתקשורת בין חובבי רדיו
  • תחום 88-108 מגהרץ השייך לתחום הכללי VHF ומשמש לרדיו אנלוגי בשיטת אפנון FM
  • רדיו דיגיטלי - בתחום 174-218 מגהרץ (Band III) ב- VHF וכן בתחום 1.454-1.492 גיגההרץ ב- L-Band ותדרים נוספים
  • שידורי רדיו באינטרנט - רק כהשאלה לשונית, "שידור" באינטרנט אינו נעשה באמצעות גלי רדיו.

טכנולוגיית שידור רדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדיו אנלוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידור רדיו של קול לוחמי חרות ישראל

מערכת אלקטרונית המשמשת להעברת מידע כאות רציף, כמו רדיו FM ו-AM, ומכשירי קשר אנלוגיים. תחנות השידור יכולות להוסיף לשידורי ה-FM שלהן אפיק נתונים צר סרט הנקרא RDS, המאפשר העברה של מספר מצומצם של הודעות למטרות שנקבעו על ידי התקן.

רדיו דיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת אלקטרונית המשמשת להעברת מידע כאות קצוב ספרתי.

המונח DAB (ראשי תיבות של Digital Audio Broadcasting) נקבע תחילה לתיאור שידורי רדיו דיגיטליים, אך כיום הוא מזוהה בעיקר עם התקן האירופאי אאורקה 147, תקן שאומץ לשימוש גם בישראל.

הרדיו הדיגיטלי החד-כיווני משמש לשידורי רדיו (Broadcasting) ומציע יתרונות רבים לעומת הרדיו האנלוגי, השיטה היחידה שהייתה בשימוש במשך עשרות שנים. יתרונות אלו כוללים איכות שמע (צליל) משופרת, פחות הפרעות קליטה, הספקי שידור נמוכים יותר ויכולת העברת נתונים יחד עם השמע. למרות יתרונות אלו, קצב חדירת הרדיו הדיגיטלי איטי - בעיקר בשל חוסר האחידות שבשיטות הקיימות וחוסר ההסכמה לשימוש באחת מהן.

אחת השיטות מבוססת על תקן אאורקה 147 שפותח על ידי תאגיד הפיתוח האירופי אאורקה (Eureka). זהו תקן פתוח, אשר אושר על ידי גופי התקינה העיקריים בעולם, ומגדיר הן שידורים קרקעיים והן שידורים לווייניים (אם כי עד סוף 2006 נעשה בו שימוש רק בשידורי קרקע). בשיטה משתמשים בתדרי VHF אשר משמשים גם לתחנות שידור טלוויזיה או בתדרי L-Band. שידורים בשיטה זו מיועדים להחליף את שידורי ה-FM ויישומה בעולם מתואם על ידי הפורום WorldDMB, שבו מיוצגים כ-30 מדינות ומספר יצרני ציוד.

תקן DAB הוגדר בסוף שנת 1980 ומאז אומץ על ידי מספר גדול של מדינות. בחלקן יש כבר שידורים מסחריים, ואילו באחרות, כדוגמת ישראל, יש בשלב זה רק שידורים ניסיוניים. מקלטים לקליטת שידורים בשיטה זו נמכרים לציבור מאז 1999. נכון ל-2006 מעריכים כי כ-500 מיליון אנשים מכוסים על ידי שידורי DAB. המדינות המובילות, הן מבחינת כמות וכיסוי תחנות השידור, והן מבחינת כמות המקלטים שבשימוש, הן אנגליה וגרמניה. מאז פיתוח התקן, הטכנולוגיה של שידורים דיגיטליים התקדמה ובעקבות התקדמות זו פותח תקן חדש ומשופר, המכונה DAB 2.

בנוסף ל-DAB יש שיטות נוספות לשידורי רדיו דיגיטלי, ואלו מציעות תכונות דומות ל-DAB. חלקן מיושמות במספר מצומצם של מדינות, חלקן בגדר תקן בלבד:

  • DMB (ראשי תיבות של Digital Multimedia Broadcasting) – תקן פתוח מבוסס על DAB, עם יכולות של תמונות ווידאו בנוסף לשמע, אומץ בשנת 2006 על ידי הפורום WorldDMB (אשר שינה בעקבות זאת את שמו מ-WorldDAB)‏
  • DVB-H – תקן פתוח מבוסס על DVB (ראשי תיבות של Digital Video Broadcasting), עם יכולות דומות ל-DMB, בשימוש ניסיוני בקוריאה הדרומית
  • ISDB – תקן מסחרי פתוח לרדיו ולטלוויזיה, בשימוש ניסיוני ביפן
  • XM Radio ו-Sirius – שרותי שידור באמצעות לוויינים מסחריים בשימוש בארצות הברית, המינוי בתשלום
  • HD Radio – תקן קרקעי מסחרי, בשימוש בארצות הברית, משתמש בתדרי תחנות שידור FM הקיימות, כך שכל תחנה שחפצה בכך, יכולה להוסיף שידור דיגיטלי בשיטה זו לשידור FM הקיים.

תקנים אחרים לשידורי רדיו דיגיטלי, פחות רלוונטיים לישראל, מיועדים להחליף את השידורים האנלוגיים בשיטת AM אשר בתחום גלים ארוכים, בינוניים ובגלים קצרים או מציעים תכנים ייחודיים. אלו הם:

  • DRM (ראשי תיבות של Digital Radio Mondiale) – תקן פתוח, אושר על ידי גופי התקינה העיקריים בעולם, עושה שימוש בתחומי התדרים הקיימים
  • IBOC AM – תקן קרקעי מסחרי בארצות הברית, עושה גם כן שימוש בתחומי התדרים הקיימים
  • WorldSpace – תקן לווייני עם כיסוי, לאסיה, אפריקה, המזרח התיכון וחלק מאירופה, המינוי בתשלום

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדיו כמהפכה חברתית

בהקשר החברתי השפיע הרדיו עמוקות כפי ניתן היה לראות במהלך השפל הכלכלי בארה"ב בשלהי שנות העשרים, בהן  פרח הרדיו כיוון ששימש פורקן, תמיכה ומפלט לציבור הנאבק בפרנסה. שנות השלושים נקראות בשל כך "תור הזהב של הרדיו". בארץ , מציין לובס (לובס  1999) כי הסולדריות והזהות הישראלית נבנתה בעזרתו של הרדיו כיוון  שבעשרים השנים הראשונות של המדינה, היה הרדיו  המדיום האלקטרוני היחיד בישראל, ושידר בערוץ הציבורי יחיד. על כן,יוחד לו מקום של כבוד בסלון המשפחתי. סביבו נאספו בני הבית להאזנה לחדשות היום ,לדווחים בעת מלחמה ובאמצעותו השתתפו בחגים ובטקסים הלאומים המשותפים. עדות נוספת להשפעתו החברתית של הרדיו, ניתן לראות ב'קול ירושלים' אשר לקח חלק בקידומה והפצתה של העברית המדוברת באמצעות  שידורים כמו  'השעה העברית' ברדיו המנדטורי ,ששימש כמעבדה לפיתוח מונחים חדשים ולניסוי 'חי' של משלבים וסגנונות דיבור. הרדיו אפשר לכלל הציבור הארץ-ישראלי, לרבות קהל מסוגים שונים לשמוע את השפה המדוברת. על ידיד ההאזנה לרדיו התאפשרה הווצרות מרחב וירטואלי משותף באמצעות שידור חי, יומיומי וקבוע, דרכו בנו שפת דיבור נגישה ואחידה שליחי הממסד ופעלו לאימוץ והפצה של הגייה ספרדית אחידה המצאת תחדישים בשפה העברית, כולל מונחים עבריים לטכנולוגיות חדשות ולאופני השימוש בהן,להנחלת השפה על ידי שידור במדורים קבועים שיועדו למטרה זו ויצירת משלב רדיופוני, כולל עיצוב דרכי הפניה של קרייני הרדיו אל מאזיניהם הקרובים-רחוקים.באופן זה תרם הרדיו  לפיתוח תרבות הפנאי. כמו כן  טיפוח הרדיו את עקרון האינדיבידואליות ודיעה עצמאית, בכך שכל אחד בחר את מה  שהוא רוצה לשמוע,

הרדיו תמך גם בשינוי  סטטוס המעמדות החברתיים וצמצומם בכך שהנגיש לקהל הרחב את התרבות ,כל אחד יכול היה לשמוע אופרה ולא רק לרכוש כרטיס יקר באולם.

שידור מוסיקה מסוגים שונים כמו האופרה,הנגיש את המוסיקה הקלאסית להמונים וחינך את הציבור להאזנה למוסיקה בחשיפה ופיתוח טעם אישי בשידור מגוון. כמו כן פיתח הרדיו את טעם הציבור למוסיקה פופולרית כמו ג'אז .

האפשרות לפרסום מהיר באמצעות שידור ישיר ברדיו אפשר לאמנים להצליח מהר-אלביס פרסלי למשל. אמן שיצר פזמון יכול היה לשדרו ולחבב עליו את  הקהל מהר יותר.

ברדיו התאפשר פיתוח סוגת שידור וספרות-מדע בדיוני בשל העבודה שהמאזין חייב היה לדמיין את המתרחש בתסכית. בתסכיות נעשה שימוש נרחב בתאורים וברגע שקולות מלווים הצטרפו לתסכיתים הפכו אלה את הסוגה למשוכת עבור הציבור.הרדיו סייע רבות בהנגשת ספרות  על ידי הקראה של טקסטים ובכך גישר וחיבר פלחי אוכלוסיה שהיו מנותקים כמו דגומאת ללקוי הראיה והעיוורים.

בד בבד חלה עליה בשידורים בעלי נופך דתי וחילוני כאחד. שני הזרמים זיהו את יתרונות המדיה והשתמשו בה כדי לקדם את רעיונותיהם.

במאמרו  "מהי ישראליות" (רגב 2004) מציין רגב כי  התרבות הצרכנית שהתפתחה החל משנות השישים החדירה את תרבות העולם תרמו לזה תחילת שידורי הטלוויזיה, הגידול במספר ערוצי הרדיו, שהמאזין הישראלי נחשף אליהם, פתיחת שוק התרבות לשווקים חדשים, שלא היה נגישים בעבר — במוזיקה, באופנה, בפרסומות.האזרח הישראלי החל לטייל לחו"ל, נחשף לתרבות שונה והביאה עד הלום. תהליך זה זיים את תהליך בניית הזהות הישראלית כעברית גרידא.

בתחום המוסיקה בארץ ,נוכח המלל הרב בתוכניות השונות, התפריט המוזיקלי שהציעה קול ישראל בשנות ה-50 היה דל למדי. היחס לרוקנרול, פופ ובוודאי לנעימות ערביות היה חשדני ומבטל. עבור המאזינים הישראליים שביקשו להתעדכן בנעשה בחו"ל ולהינות מן המוזיקה ששמעו בארצות מוצאם הייתה אז ברירה אחת בלבד. "רדיו רמאללה" ששודר בעיר מטעם שלטון ירדן סיפק מגוון עשיר יותר ושידוריה, המבוססים על תשתית שהניחו הבריטים בימי המנדט, עוד נקלטו היטב ברחבי ישראל ועוררו דאגה בקרב קברניטי קול ישראל.

שני תהליכים מתרחשים במקביל ומבטאים מעבר לרב-תרבותיות בחברה הישראלית שעדיין אינם יציבים:

תהליך פריצת 'גטאות השידור' של המוסיקה המזרחית שעד סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים הושמעה רק בבמות שידור ייחודיות משלה כמו "פסטיבל הזמר המזרחי".

ההקלטות הבלעדיות הללו הרחיבו בהדרגה את מאגר המוזיקה העברית בתקליטייה, שמדפיה היו תחילה דלים.

במקביל תהליך קבלת  לגיטימציה ציבורית  לכתיבת שירים המבטאים חוויות של בני תרבויות שונות, כמו געגועים לארץ המולדת אותה עזבו. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשיר "החתן"- "דומאד שאה"  שירה של ריטה -המלך מתוך אלבום מלא של שירים בפרסית.דוגמא נוספת היא ביצועם של יזהר אשדות ומוקי "מטעי הדובדבן של אוקראינה" שיר שנכתב ע"י אלונה קמחי שעלתה מאוקראינה.

ההחלטה של רשת ג' להיות מזוהה כתחנה המשדרת מוזיקה עברית בלבד החל מ-1997 ופעילות הרדיו האזורי קידמו את מעמדה של המוזיקה המזרחית . אך המונופול של תוכניות הבידור והאקטואליה ושיתופי התכנים המוזיקליים בין תחנות הרדיו האזורי בלמו התפתחויות חדשות. (גבי טרטקובסקי 2013)

בשנת  2010 היו קיימות 17 תחנות רדיו אזוריות , אולם רק חמש מהן פונות לקהל בעל צרכים תרבותיים מסוימים כמו  ערבי, רוסי, דתי, חרדי ומתנחלים.  מתוך רצון לעודד פלורליזם, קבע המחוקק כי על "בעל זיכיון לשידורי רדיו לתת בשידוריו ביטוי נאות לנושאים ייחודיים לתושבי האזור ולצרכיהם המיוחדים". גלגל"צ הפכה לתחנה המואזנת ביותר בישראל, בזכות מודל חדש של עריכה מוזיקלית אשר שינה את כל השדה הארגוני. בהדרגה החל גם מיזוג הז'אנרים הישראליים הנבדלים תחת מטריה חדשה של פופ ים תיכוני. הדבר אירע באמצעות קטגוריה מתווכת ובעלת גמישות סגנונית בשם מוזיקה מזרחית "לייט". (קפלן 2010).

אין ספק שהרדיו שרד את תהפוכות הטכנולוגיה המתקדמות ביותר ומצא את מקומו ואת אוזננו גם בזמנים בהם התחרות על תשומת ליבנו היא רבה והגירויים החזותיים אינסופיים.

השפעת הרדיו על התרבות המקומית והעולמית מעלות סוגיות מענייונת למחשבה-האם האפשרויות הרבות העומדות בפנינו מעודדות אינדיבידואליות או סולדיריות? כיצד מתנהלת החברה הישראלית על ציר זה? האם נצליח לאזן את הביטוי התרבותי בארץ או שמא נגבש זהות עשירה ומגוונת אחת?

וובליוגרפיה וביבליוגרפיה:

  1. החייאת
    הדיבור העברי ברדיו המנדטורי (1936–1948) / תמר ליבס וזוהר קמפף,קתדרה:
    לתולדות ארץ-ישראל וישובה , 133: 105-132, 2009
  1. הרדיו
    הלך לים / דני קפלן פנים: כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך , 52-53: 155-164, 2010
  1. Curran
    J, and Seaton,J.(2003). Power without Responsibility. London: Routledge,
    pp. 151-172.
  1. Douglas
    S. J.(1995).
    "Broadcasting Begins," in Crowley, D. and Hayer, P. (eds.). Communication in
    History. New York: Longman, pp. 232-240
  1. מקלוהן
    מ. (2003).  להבין את המדיה. תל-אביב: בבל, עמ'  367-354
  1. בלונדהים,
    מ. ושיפמן, ל. (2003). מהדינוזאור לעכבר: האבולוציה של טכנולוגיות תקשורת.
    פתו"ח:כתב-עת בנושאי פוליטיקה תקשורת וחברה, 5, 22-63.
  1. הספריה
    המדעית ערך  מכונות של לייף  לעידן של תקשורת ספרית מעריב שנת 1979
  1. יואב
    בן דב ההסטוריה של אמצע י התקשורקת -מתוך סתיו 1999 עמ 32-44 , בעיתון זמנים
    גיליון המילניום
  1. נשיונל
    גאוגרפיק ספרית מעריב מגלים וממצאים משנים את פני העולם אריה ניר-עורך
    המהדורה שנת 1991
  1. אשורי,
    ת. (2011). נקודה. קו. רשת. תל-אביב: רסלינג, עמ' 78-43
  1. יום
    הרדיו: כיצד השפיע הרדיו על המוזיקה הישראלית?(2013) גבי טרטקובסקי, עכבר
    העיר
  1. שלוש
    תשובות מוסיקליות לשאלה:מהי ישראליות? דר רגב מוטי,האוניברסיטה הפתוחה,עדכן
    43, 2006

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]