הן אפשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"הן אפשר"
שיר בביצוע רבקה קרמר וההצ'יזבטרון
יצא לאור 1948
שפה עברית
כתיבה חיים חפר
לחן דוד זהבי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
להקת הצ'יזבטרון בספטמבר 1949. חיים חפר יושב בשורה התחתונה בין נעמי פולני לגדעון זינגר
"הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר". לוחמי חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות

"הן אפשר" הוא שירו של המשורר והפזמונאי חיים חפר שנכתב בתקופת מלחמת העצמאות והולחן על ידי דוד זהבי. השיר, בביצוע סולו של רבקה קרמר, נכלל בתוכנית השלישית של הצ'יזבטרון "הפלמ"חניק מחפש את המחר" והיה אהוד בקרב לוחמי הפלמ"ח, שנהגו לשיר אותו לעיתים מזומנות, ומשם הוא התפרסם ונעשה פופולרי ביישוב ובחברה הישראלית. הוא זכה לביצועי זמרים, בהם עפרה חזה, יפה ירקוני, אריק איינשטיין ובני אמדורסקי.

תכנים ואמירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאי השיר הם הגעגועים של הלוחמים בחזית הקרב, אל חיי האהבה, המשפחה והכמיהה העזה אל השלום. חפר תיאר את התודעה והוויית הנפש כפי שבוטאה אצל חברי הפלמ"ח. התיאור הפואטי של התודעה נעשה בין השאר באמצעות שימוש אחר בפועלים ושמות עצם, המשובצים בשימוש רגיל. השיר המחורז כולל חמישה בתים.

הבית הראשון פותח במילים מרגיעות לכאורה על אורחות הטבע שכסדרן: „בַּשַּׁלֶּכֶת נוֹשֵׁב כְּבָר הַסְּתָו” ... שמתאר לכאורה את מהלכם הסדיר של עונות השנה, כגון סתיו, וגם את שקיעת האבק שעלה בדרכים בשל התנועה הרבה בהם. רגיעה מדומה זו, מאפשרת כביכול את המבע הרגשי אל האהובה האלמונית במרחקים, שאליה פונה הדובר: „וְהַיּוֹם רַק אֵלַיִךְ נִשְׂרָף / וְחוֹלֵם עַל פְּגִישָׁה רְחוֹקָה.”.

הבית השני מתאר את האמור להתרחש בפגישה העתידית אותה הדובר מדמיין, מהכניסה אל פנים הבית. המשורר יוצר בה שני ביטויים מקוריים, האחד של השער: „וְהַשַּׁעַר יַחֲרֹק לוֹ דּוּמָם”, והשני (המובא בשורה האחרונה), אשר אומץ בספרות העברית לסוגותיה: „וְעֵינַיִךְ יִהְיוּ כֹּה טוֹבוֹת / כְּמוֹ אֵין מִלְחָמָה בָּעוֹלָם”, המתאר את הכמיהה את בת הזוג בהבעה רכה על פניה, הבעה שניתן להעלותה אך בימי שלום. פרטים נוספים מהאמור להתרחש בפגישה העתידית מובאים בבית הרביעי; בו הדובר מספר על חדרה של אהובתו: „חַדְרֵךְ הֶעָצוּב / מְחַכֶּה בְּחִוְרוֹן קִירוֹתָיו”, וכביכול, „וְקוֹרֵא הוּא לִשְׁנֵינוּ לָשׁוּב / מִקְּרָבוֹת, מִדְּרָכִים וּמִסְּתָו”.

הבית השלישי המכיל שש שורות (ולא ארבע כמו הבתים האחרים) מתאר את רצונם העמוק של הלוחמים כי תקופת המלחמה והקרבות האכזריים יסתיימו. חפר תיאר במילים אלו לא רק תודעה אלא דיבורים וקריאות של אנשי הפלמ"ח, כפי שתועדו במקורות שנוצרו בשנות התקופה.

”הֵן אֶפְשָׁר וּבַגִּ'יפּ שֶׁעָבַר
שָׁאֲגוּ בַּחוּרִים כִּי נִגְמַר
הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר
שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר.”

בבית החמישי מציע הדובר אפשרות חלופית ל"חדרה העצוב" של אהובתו, במילים:

”הֵן אֶפְשָׁר כִּי פִּתְאוֹם נִפָּגֵשׁ
בְּמִשְׁלָט אוֹ בְּדֶרֶךְ עָפָר”

ויחד עם אפשרות אישית חליפית מדומיינת זו, הוא מביא את תקוותו הכוללת:

”הֵן אֶפְשָׁר בֵּין עָשָׁן וּבֵין אֵשׁ
גַּם לַחֲלֹם שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגְמַר.”

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]