חיים חפר

חיים חפר ורחל הרמתי, 1982

להקת הצ'יזבטרון בספטמבר 1949. חיים חפר יושב בשורה התחתונה בין נעמי פולני לגדעון זינגר

חיים חפֶר (פַיינֶר) (נולד ב-29 באוקטובר 1925) הוא פזמונאי ופובליציסט ישראלי. חתן פרס ישראל לזמר עברי ופרס סוקולוב לעיתונות.

ביוגרפיה

חיים חפר נולד בשנת 1925 בעיירה מיסלביץ שבפולין בשם חיים פיינר, בן ליששכר ורבקה פיינר. בהיותו בן 11 עלה לארץ ישראל, והתגורר עם הוריו ואחותו שרה ברעננה. בנעוריו היה חניך במחנות העולים, שם החל לפרסם את פזמוניו הראשונים, ונשלח עם חבריו לתנועה להתיישבות בקיבוץ דפנה שבצפון.

שירי הפלמ"ח

חפר שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים בהעפלה יבשתית מסוריה ולבנון דרך גבול הצפון.

הוא החל לכתוב שירים, לרוב על פי מנגינות זרות, והיה מלמד את חבריו בפלמ"ח לשיר אותם, וכך הם התפרסמו. שירו הראשון, "בין גבולות", תיאר את חוליית הברחת המעפילים שבה השתתף. עוד שירים שכתב על ההעפלה ועל אנשי הפלי"ם היו "שושנה שושנה", המתאר ליווי של ספינת מעפילים (כנראה האונייה "שבתאי לוז'ינסקי"), "רותי" ("לי כל גל נושא מזכרת") ו"זמר לספינה" (שקיעה נוגה). כל השירים הללו נכתבו ברמזים, שכן הבריטים עוד שלטו בארץ. שירים נוספים שכתב באותה תקופה היו "הפינג'אן" על פי מנגינה ארמנית, המתאר את ספלון הקפה שסבב בין היושבים ליד המדורה ("סובב לו סובב הפינג'אן"), ו"יצאנו אט", המתאר יציאה לפעולה בפלמ"ח.

במלחמת העצמאות היה חפר מייסדה ומפקדה של להקת הצ'יזבטרון, להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח, וכתב את רוב פזמוניה. חלק מפזמונים אלה הפכו להיות מסמלי התקופה: "הפרוטה והירח", "הקרב האחרון", "היי הג'יפ" ואחרים. שורות אחדות מפזמוניו אלה הפכו אף הן לסמלי התקופה:

• "עוד נזכור תחת גשם עופרת איך בסוריה צעד הפלמ"ח" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – תזכורת להשתתפותו של הפלמ"ח במערכה שבה נכבשו סוריה ולבנון ביוני 1941 מידי אנשי צרפת של וישי.
• "אל הנגב פלוגונת נשלחה עם מקלות כתחליף לרובים" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת") – תזכורת לירידת פלוגות בלתי מזוינות של הפלמ"ח לנגב באפריל 1942 לקדם את הפלישה הצפויה של צבאו של רומל, בשיא התקופה שכונתה לימים "מאתיים ימי חרדה".
• "הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר" ("הן אפשר") – ביטוי לכמיהה לשלום של לוחמי תש"ח (נכלל בתוכנית השלישית של הצ'יזבטרון "הפלמ"חניק מחפש את המחר").
• "היו זמנים אז במשלט ישבנו" ("היו זמנים") – תיאור כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות.
• "קצת דרומה לבאר שבע רוח במדבר נושבת" ("היי דרומה") – נכתב בעת הנסיעה של הלהקה לעקבה (אילת) במסגרת מבצע עובדה ומתאר את הנופים שעברו בדרך.

לאחר מלחמת העצמאות פרסם את ספרו הראשון, "תחמושת קלה", ובו פזמוניו מתקופת הצ'יזבטרון.

שנות החמישים והשישים

בשנת 1956 ערך חפר ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים" – ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח. באותה תקופה יסדו השניים את מועדון "החמאם" ביפו, שנתן במה לאמנים רבים בזמר, בסאטירה ובבידור והפך למוקד חברתי ותרבותי. ב-1958 כתב יחד עם בן-אמוץ את ההצגה המוזיקלית "תל אביב הקטנה", ששחזרה את השנים הראשונות של העיר וזכתה להצלחה גדולה. בשנות השישים הפיק עם בן-אמוץ את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התיאטרון ושלישיית גשר הירקון וכתב חלק משיריהם הידועים, לצד שירים שכתב ללהקות הצבאיות, לתרנגולים ולהרכבים אחרים.

במשך שנים רבות היה לחיים חפר טור קבוע בידיעות אחרונות, שבו פרסם מדי שבוע מקאמה (מעין מאמר בחרוזים) על ענייני היום. זכורה במיוחד המקאמה "מסדר הנופלים", על נופלי מלחמת ששת הימים. את טורו זה פרסם עד לשנת 2003.

פזמוניו ויצירותיו הנוספות

חפר כתב לטובי המלחינים והזמרים. סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר הלחינו רבים מפזמוניו. בין הזמרים שהרבו לבצע את שיריו נמנו אריק לביא ("שיר הקטר", "הסלע האדום", "הדודה מחדרה"), יהורם גאון ("הנני כאן", "רוזה", "השר משה מונטיפיורי", "לא נפסיק לשיר", "בית אבי", "אני עושה לי מנגינות"), שושנה דמארי ("בת שבע", "הקרב האחרון"), יפה ירקוני ("רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפִינְגָ'אן", "שושנה שושנה") ואורי זוהר ("החופש בבית ההבראה", "שיר הפטנטים"). הוא כתב פזמונים ללהקות רבות, בהם התרנגולים ("שיר השכונה", "הכל זהב", "השמלה הסגולה", "האם אמרו לך פעם", "שיר אהבה חיילי"), בצל ירוק ("אדוני השופט", "ערב במסחה", "הפרוצה החלוצה"), שלישיית גשר הירקון ("אל תעברי לבד ילדה ברחוב", "איזה יום יפה", "כשיבוא שלום"), החלונות הגבוהים ("יחזקאל", "ילדה קטנה", "הורוסקופ"), רביעיית מועדון התיאטרון ("אין כמו יפו בלילות" על לחן צרפתי של קריסטיאן ורז'ה, "זאת מרחוב פנורמה") והלהקות הצבאיות ("הוא לא ידע את שמה", "דינה ברזילי", "כאן השריונים", "האיש מן הבקעה", "יש לי אהוב בסיירת חרוב", "הימים האחרים" ועוד).

כמו כן כתב חפר פזמונים למחזות הזמר "קזבלן" ("כולנו יהודים", "מה קרה"), "תל אביב הקטנה" ("בחולות", "טיטינה ואפרים", "שני בנאים"), "איי לייק מייק" ("לחיי העם הזה") ו"סאלח שבתי" ("אח יא-רב").

חלק מפזמוניו של חפר נאסרו בזמנו לשידור ברדיו, בהם: "הגנרל המקסיקני" הלועג למפקד בכיר בצבא שאינו לוחם; "הסלע האדום" – שחפר דאג בעצמו שיאסרו אותו לשידור כשראה שהוא עלול להשפיע על הצעירים לצאת לפטרה המסוכנת; "שיר השכונה", שנאסר תקופה מסוימת עקב המשפט "מסובבת את התחת"; ו"יחזקאל", שנאסר על מנת לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי.‏

חפר עסק בתרגום מחזות לתיאטרון, בהם "טרטיף" של מולייר, "רביזור" של גוגול ומחזות הזמר "הלו דולי", "אירמה לה דוס" ו"אוויטה". הוא כתב גם תסריטים לסרטי קולנוע, טלוויזיה ווידאו. בין היתר כתב עם מנחם גולן את התסריט לסרט "קזבלן" ויצר את סרטי התעודה "אוהלי פלמ"ח" (ביוגרפיות על לוחמים ועל יחידות בארגון) ו"שיבולים וחרב" (יחד עם חיים יבין), המתאר באור ביקורתי כיצד רואים נכדיהם של לוחמי הפלמ"ח את אותה התקופה.

פרסים ותארים

שנת 1969 זכה חפר בפרס סוקולוב לעיתונאות,‏ וביום העצמאות תשמ"ג (1983) הוענק לו פרס ישראל לזמר העברי.

בשנת 2007 ניתן לו תואר יקיר העיר תל אביב.

ב-2011 זכה באות הוקרה על מפעל חיים מאוניברסיטת בר אילן.‏

בית ספר יסודי בנתניה קרוי על שמו.‏

דעות וחיים אישיים

חפר נודע בדעותיו הנחרצות אותן הביע לא אחת במאקמות שלו ובאמצעי התקשורת. הוא זוהה עם תנועת העבודה והיה מקורב לשניים מבכיריה שהיו מפקדיו בפלמ"ח: יגאל אלון ויצחק רבין. בשנים 1977-1975 מינה אותו אלון לשמש כנספח תרבות בקונסוליה של ישראל בלוס אנג'לס.

בשנת 2002 עורר חפר סערה ציבורית, כאשר בראיון עיתונאי אמר על עדת עולי מרוקו: "מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים. אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט", ועל הזמר המזרחי: "החבר'ה האלה לא מדברים עברית נכונה, זה לא רק עוני של השפה זה עוני של רגשות". לאחר מספר ימים טען שדבריו הוצאו מהקשרם ואף התנצל כי הובן לא נכון.

חפר גרוש, אב לבת, מימי (עליה כתב את השיר "ילדה קטנה"), וסב לנכדים. מתגורר בתל אביב ובכפר האמנים עין הוד.

מספריו

• תחמשת קלה: פזמורים / חיים חפר (פיינר); רישומים: אריה נבון, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949. (מהדורה נוספת: תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשט"ז.)
• תרנגולים על גשר הירקון: פזמונים / מאת חיים חפר; ציורים: יוסל ברגנר,‫ תל אביב: א' לוין-אפשטין, תשכ"ח.
• מסדר הלוחמים / חיים חפר, מרסל ינקו (הביא לדפוס: עמיקם גורביץ'), תל אביב: עמיקם, 1968 (פרקי שירה על רקע מלחמת ששת הימים, מאת חיים חפר, בלווי ציורים מאת מרסל ינקו). (‬תורגם ליידיש על ידי יצחק לודן בשם "קעמפער-פּאראד", עמיקם, 1968.)
• מחברות יום השישי / איורים: אסף ברג,‫ ירושלים: עידנים, 1978. (מהדורה ב': 1979.)
• משפחת הפלמ"ח: ילקוט עלילות וזמר / ליקטו, ערכו, פירשו, בארו, הקדימו הקדמות, סימו באחרית דבר ופה ושם גם כתבו שיר חיים גורי, חיים חפר; סייע בידם עמיקם גורביץ'; רשם את הדמויות אריה נבון; המנגינות: גיל אלדמע, תל אביב: ארגון חברי הפלמ"ח, תשל"ד (דפוס ניידט‎). (מהדורה ג':‫ ירושלים: כתר, 1976. ‬מהדורה ד':‫ ירושלים: ידיעות אחרונות, 1977.)
• ספר הפזמונים של חיים חפר [תווים] / מעוטר בציורים של יוסל ברגנר,‫ ירושלים: ידיעות אחרונות, תשמ"א.
• חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם (עורך: ערן ליטוין; עיצוב ואיור: אמרי זרטל),‫ אור יהודה: זמורה-ביתן, תשס"ה 2004.

דיסקוגרפיה

• משירי חיים חפר, פונוקול, 2008.
• הצ'יזבטרון, אם הלהקות הצבאיות, הקיבוץ המאוחד, רשת ג' ואקו"ם, 2007 - שירי להקת הצ'יזבטרון שכתב חפר.
• הימים האחרים - משיריו היפים של חיים חפר, הד ארצי, 1997 - אוסף כפול.
• יהורם גאון 79, CBS‏ 1979 - השירים שחפר ודובי זלצר כתבו ליהורם גאון.

ראו גם

• קטגוריית פזמוני חיים חפר

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חיים חפר

• מילים לשירים של חיים חפר באתר שירונט
• האזנה לשירי חיים חפר באתר זמרשת
• חיים חפר ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• חיים חפר בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
• רחל אורן, צריך תמיד להיות צעיר: ראיון עם חיים חפר, דבר, 14 באוקטובר 1966
• אבנר אברהמי, יש שורות שהייתי מוחק: עם מות נעמי שמר מביט אחרון פייטני החאקי, חיים חפר, מביט לאחור: החברים, השירים, ההערצה לצה"ל, הילדות, באתר הארץ, 28 ביולי 2004
• אור ברנע, "אני רוצה להיקבר בתוך ארון, עם שיר של ארגוב", באתר ynet‏, 22 במאי 2011

מפרי עטו:

• חיים חפר, למרות הכל, אני אופטימי, nrg מעריב, 9 במאי 2011