דוד זהבי
דוד זהבי (1910 - 1977) היה מלחין ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
הוריו של דוד זהבי עלו לארץ ישראל מרומניה בשנת 1877, הגיעו לטבריה ומאוחר יותר התיישבו ביפו שם נולד. זהבי לא למד מוזיקה בצורה מסודרת בשל חוסר אמצעים, בצעירותו עבד בעבודות מזדמנות כמו דפוס, בניין ורצפות. עם בגרותו הצטרף למייסדי קיבוץ נען, מהנוער העובד, וחי שם עד יום מותו, שם עברת את שם משפחתו מגולדיס לזהבי. מלבד עבודתו בקיבוץ כחשמלאי, ארגן מקהלה ואירועי מוזיקה במסגרתם החל גם להלחין. לפסנתר ששימש אותו בימיה הראשונים של נען, דאג דוד כהן על ידי גיוס כספים למטרה זו. אט אט החל לפרסם את לחניו בכל הארץ והפך להיות אחד המלחינים המקובלים בזמנו.
בשנת 1961 זכה בפרס אלקוני, המוענק במסגרת פרס אנגל על מנגינות למקהלה ולשירי ילדים ושירי עם.[1]
[עריכה] יצירתו
שירו הראשון, אותו הלחין בעודו נער בן 15, היה "אורחה במדבר" למילותיו של יעקב פיכמן, שיר הפותח במלים "ימין ושמאל, רק חול וחול...".
בין לחניו הנודעים, שירה של חנה סנש, "הליכה לקיסריה" (המוכר כ"אלי, אלי"), "ניגונים" למילותיה של פניה ברגשטיין, "הן אפשר" ו"יצאנו אט" למילותיו של חיים חפר. כמו כן, הלחין זהבי את המנון הפלמ"ח ("מסביב יהום הסער, אך ראשנו לא ישח. לפקודה תמיד אנחנו, תמיד אנו, אנו הפלמ"ח...") שכתב זרובבל גלעד, הלחן פורסם לראשונה בעיתון "במעלה" של הנוער העובד. שירו הידוע ביותר הוא "החליל", שאותו הלחין למילותיה של לאה גולדברג, אותן מצא בשער של השבועון "דבר לילדים".
סיפור מיוחד הוא הלחנת השיר "עדן ילדים" מאת שלמה זרחי. זהבי מצא את המלים על פתק זרוק במדרכה ובדיעבד התברר שכתב אותן ילד שהיה בן 14 ואותו פתק עף לו ברוח והלך לאיבוד. כעבור שנים הופתע זרחי לשמוע את מלותיו מולחנות בידי זהבי.
[עריכה] דיסקוגרפיה
- דוד זהבי - שלא יגמר לעולם (1998)
[עריכה] לקריאה נוספת
- אריאל הירשפלד, רשימות על מקום, פרק כא: "ברק השמים, תפילת האדם"; עם עובד, תשס"ב.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מילים לשירים של דוד זהבי באתר שירונט
- עמוד המוקדש לדוד זהבי באתר קיבוץ נען
- האזנה לשירי דוד זהבי באתר זמרשת
- אריאל הירשפלד, "ברק השמיים, תפילת האדם", מאמר על יצירת זהבי מתוך אתר "זמרשת"
- משה גורלי, מוסיקה: אמנים צעירים: זמר הנוף והחברה, דבר, 10 בספטמבר 1954
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הוענק פרס אנגל למוסיקה, דבר, 10 ביולי 1961.