יפה ירקוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יפה ירקוני
יפה ירקוני מופיעה בטלתרום, 13 באפריל 1981
יפה ירקוני מופיעה בטלתרום, 13 באפריל 1981
מידע כללי
מקור גבעתיים, ישראל
שנות פעילות שנות ה-40 - 2008
סוגה פופ, שירי ילדים
חברת תקליטים הד ארצי, התקליט, אחים ראובני
יפה ירקוני בפני חיילים במחנה צבאי, 4 ביולי 1967

יפה ירקוני (24 בדצמבר 19251 בינואר 2012) הייתה זמרת ישראלית, המזוהה עם תקופת קום המדינה והייתה פופולרית ביותר בשנות החמישים והשישים. כלת פרס ישראל לזמר עברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה בשם יפה אברמוב כבת הבכורה לאברהם ומלכה במשפחה בת שלושה ילדים. הוריה עלו לארץ ישראל מהקווקז בתחילת המאה העשרים. היא גדלה בדרום תל אביב ובגבעת רמב"ם (כיום שכונה בגבעתיים) והחלה את דרכה האמנותית בגיל צעיר, כשיחד עם אחותה ואחיה הצעירים הופיעה בבית הקפה המשפחתי בגבעת רמב"ם בהרכב שיצרו שנקרא "במתי". ההרכב זכה להצלחה בקרב באי בית הקפה הפופולארי, ובהמלצת הזמר שמואל פישר היא התקבלה כרקדנית בלהקת הבלט של גרטרוד קראוס ורקדה במסגרתה במשך עשר שנים.

ב-21 בספטמבר 1944 נישאה ליוסף גוסטין, שהתגייס יום לאחר הנישואין והיה מראשוני המתנדבים היהודים לצבא הבריטי. הוא וחבריו צורפו אחר-כך לבריגדה היהודית. גוסטין נהרג ב-29 במרס 1945 במערכה על נהר סניו, בזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה (אחד משיריה, "אורי", נכתב על ידי רפאל קלצ'קין לזכרו והולחן על ידי יששכר מירון). מיד לאחר מכן נטשה את להקת הבלט עקב פציעה ברגלה.

ירקוני שירתה בארגון ההגנה כאלחוטאית, והמשיכה בכך עם פרוץ מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי. את נסיונה הראשון כזמרת קנתה לה בלהקת "החישטרון" של החטיבה שהוקמה בזמן המלחמה והיא צורפה אליה. צמד היוצרים טולי רביב ובובי פנחסי כתבו ללהקה שירים "סלוניים" ששימשו מוזיקת רקע לריקודים וזוהו לאחר מכן עם ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום", "שחרחורת" ו"קרה זה רק הפעם". שני שירים ששרה באותה תקופה נהפכו לסמלי המלחמה הקשה: "האמיני יום יבוא" שהביא במיוחד בשבילה השחקן רפאל קלצ'קין והיא שרה אותו לראשונה בפני מלווי השיירות לירושלים, ו"באב אל ואד" שכתב חיים גורי לזכרם של מלווי השיירות כשנה לאחר תום הקרבות.

ב-1948 נישאה בשנית לשייקה ירקוני, איש ההגנה וממייסדי החי"ש ולימים מ"גיבורי" הפרשה שהייתה אחת העילות לתביעת הדיבה שהגיש עמוס בן-גוריון ידידו, כנגד ארגון שורת המתנדבים. שייקה ירקוני נפטר ב-1983.

ההצלחה כזמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קום המדינה, עוד בזמן ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות, הקליטה ירקוני תקליט באולפן "רדיו דוקטור" שזכה להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם מתוכו הלהיט "עיניים ירוקות", שאף נחשב כשיר הפופ הראשון בארץ.

לאחר מכן הוחתמה ירקוני בחברת התקליטים הד ארצי שרק הוקמה והחלה להקליט את כל אלבומיה שם. היא הקליטה את האלבום "באב אל וואד" שהורכב משירי מלחמת העצמאות, בהם "האמיני יום יבוא" שביצעה בעת המלחמה וכן "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפינג'אן", "הן אפשר", "דודו" ו"יצאנו אט", שהפכו להיות מזוהים עמה יותר מאשר עם הביצוע המקורי של להקת הצ'יזבטרון. בשנת 1951 הקליטה אלבום מצליח שהורכב משירים לריקודי עם.

בשנות החמישים והשישים הפכה לזמרת מובילה בארץ ושיריה, בעיקר השירים הלאומיים שהקליטה ("בערבות הנגב", "הסבתא בנגב" (מילים: אבשלום כהן) שהוקלט ב-1948), הושמעו רבות בתוכנית "כבקשתך לשירים עבריים" בקול ישראל. עיקר הצלחתה בקרב הקהל (ופחות בקרב עורכי הרדיו) היו בשירים הסלוניים שהקליטה, שירי הואלס והטנגו, ששימשו גם כמוזיקת רקע לריקודים בבתי הקפה באותה תקופה. ב-1959 הוציאה את האלבום "נרקודה עם יפה ירקוני" שקיבץ שירים סלוניים רבים שזוהו איתה, בהם "חביבי", "ארצנו הקטנטונת" ו"שחרחורת". אמצעי התקשורת נהגו לייחס לה יריבות עם הזמרת שושנה דמארי שגם היא זכתה לפופולריות רבה באותה תקופה, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים אף שיתפו פעולה מספר פעמים.

בשנות החמישים הקליטה מספר אלבומי ילדים, בהם שניים מצליחים במיוחד: האלבום "שירי ילדים כבקשתך" מ-1953, שכלל את שיר הילדים "עגלה עם סוסה" שהוקלט עוד ב-1948 ו"דובון ימבו" (גם: יומבו, שכתב יחיאל מוהר), והאלבום "שירים מכנרת" מ-1957, שהוקדש לשירי הילדים שכתבה נעמי שמר בקבוצת כנרת וחשף את שמר לקהל הרחב, עם שירים כמו "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן". היא גם הוציאה תקליט של שירי חגים לילדים והקליטה שירים נוספים שהפכו ללהיטים לילדים, בהם "אבא שלי" ("לאבא שלי יש סולם..." שכתבה תלמה אליגון).

בשנת 1965 זכתה במקום הראשון בפסטיבל הזמר עם השיר "איילת החן" ושנה לאחר מכן זכתה שוב עם השיר "ליל סתיו" (אותם ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף).

בשנות השישים והשבעים הופיעה ירקוני גם באולמות ובמועדונים החשובים בעולם, בעיקר בארצות הברית, בלונדון ובפריס. היא הופיעה בקרנגי הול ולינקולן סנטר בניו יורק, אולימפיה בפריס, פלדיום בלונדון וכן ביפן, אוסטרליה ורוסיה. במהלך שנות השישים היא אף שהתה ארבע שנים בארצות הברית, הקליטה שם שלושה תקליטים וביצעה הופעות רבות. בפריס פגשה את בועז שרעבי שהופיע שם באותה תקופה והקליטה לראשונה את שירו "פמלה".

בספיישל טלוויזיוני ביום העצמאות של שנת 1969, ביצעה ירקוני את השיר "כשהיינו ילדים" (אסף/וילנסקי) שהפך לאחד מהשירים המזוהים איתה ביותר. במהלך שנות השבעים הקליטה מספר שירי פופ, בהם הלהיט "כל היונים" ודואט עם צביקה פיק בשם "ערב סתיו יפה". עם פיק היא אף הופיעה במופע משותף, שלא נחל הצלחה מיוחדת.

שלושה להיטי ילדים נוספים בוצעו על ידה במסגרת פסטיבל שירי הילדים בשנות ה–70: "אין דן דינו", "אני אוהב לשרוק" ו"אחותי הקטנה".

בשנת 1986 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה". בשנת 1992 השתתפה יחד עם מאיר סוויסה בסדרת הטלוויזה לילדים "חג שמח עם יפה ירקוני", שכל פרק בה שודר באחד מימי החגים. בשנת 1994 שיחקה בתפקיד משני בסרט הקולנוע "שירת הסירנה", המבוסס על ספרה של עירית לינור.

בשנת 1996 הוציאה את אלבום הדואטים "שרים עם יפה ירקוני" במסגרתו ביצעו מיטב האומנים את שיריה בדואט עמה, בהם היו שושנה דמארי, אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין.

ירקוני זכתה בפרס ישראל בשנת היובל למדינת ישראל, 1998. באותה שנה גם יצא אוסף מחומש משיריה בשם "יפה ירקוני מאז ועד היום 1998-1948". האוסף כלל גם שיר חדש בשם "רוקדת" שכתבה נעמי שמר על סמך סיפור חייה של ירקוני, עם אזכורים מהיותה רקדנית בתחילת דרכה, הופעותיה במלחמת העצמאות, שיריה "על המלחמה ועל שלום" ועד ימינו אלה.

בקיץ 2000 הקליטה את שירה האחרון, "עכשיו עברו שנים, וכבר קשה להזכר". באותה שנה יצא אוסף משולש ובו 62 להיטים.

עשייה ציבורית, דעותיה הפוליטיות וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפה ירקוני עם האלוף אברהם אדן ליד תעלת סואץ לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים

ירקוני הייתה ידועה כמעורבת בחיי המדינה. היא ביצעה מאות הופעות לפני החיילים במלחמות ישראל ובין המלחמות, לא נרתעה מלהופיע ממש בחזית הקרבות וכך זכתה לכינוי "זמרת המלחמות", על אף שלא אהבה אותו, והעדיפה להיקרא "זמרת החיילים".

היא נהגה להיות מעורבת גם בפוליטיקה והשמיעה לא אחת את דעותיה הפוליטיות המזוהות עם השמאל הציוני. בשנת 2002, בעת מבצע חומת מגן, התבטאה ירקוני בתוכנית "מה בוער" של גלי צה"ל כנגד חיילים שסימנו מספרים על זרועותיהם של פלסטינים "אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלו?" אמרה. דבריה אלה התפרשו באמצעי התקשורת כהשוואה בין מעשי צה"ל בשטחים לבין מעשי הנאצים בשואה[1]. לדבריה, היא לא ערכה השוואה כזו אלא רק ניסתה למחות על מעשה ספציפי. התבטאות זו גרמה לסערה תקשורתית תוך קריאה מאנשי ימין להחרימה‏[2]. איומים ומכתבי נאצה רבים נשלחו אליה ואף בוטל ערב לכבודה שהפיקה אמ"י. לאחר זמן מה, כשהסערה שככה, הפיקה אמ"י ערב לכבודה ובדצמבר 2006 נערך לירקוני ערב הצדעה גדול בהיכל התרבות בהשתתפות אומנים רבים.

בשנת 2001 אובחנה ירקוני כחולה במחלת אלצהיימר ובשנת 2008 החמיר מצבה‏[3]. היא נפטרה ב-1 בינואר 2012‏[4]ונקברה בבית העלמין קריית שאול.

הייתה אם לשלוש בנות, סבתא ל-7 נכדים וסבתא-רבתא ל-5 נינים. בתה אורית שוחט היא עיתונאית בהארץ ובת אחרת, רותי ירקוני-סויסה, הייתה נשואה בעבר לשחקן מאיר סויסה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיקור מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]