תרגילי תפילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תרגילי תפילה היא שיטת תרגול של מפרקי הגוף לשמירת חיוניותם. השיטה פותחה במרכז לשתילת מפרקים בבית החולים 'בני ציון' בחיפה על ידי האורתופד דוד ג'ורג'יו מנדס והפיזיותרפיסטים קובי שורץ ודני קלמן ונוסתה בהצלחה רבה במשך שנים של טיפול במאות חולים לאחר שנותחו להחלפת מפרקי הירכיים במישתלים מלאכותיים. הכינוי תרגילי תפילה ניתן בגלל הדמיון לתנועות תפילה ובגלל ההתמדה שנדרשת בביצועם. תרגילי תפילה מיועדים לשיפור התנועה של מפרקי הגוף לסובלים מדלקת מפרקים ניוונית או דלקת מפרקים או למחלימים מניתוחי שתילת מפרקים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים של המאה העשרים תיאר ד"ר רוברט סולטר, אורתופד מטורונטו, שיטה ממוכנת של 'תנועת פסיבית מתמדת' לשיקום שלאחר ניתוחי מפרק הברך[1]. בחיות מעבדה הראה שהתנועה שומרת על חיוניות סחוס מפרקי שניזוק. תרגילי התפילה הם פיתוח של הרעיון של שמירת חיוניות הסחוס על ידי תנועה עצמונית של המפרק שנעשית בטווח מלא וללא עומס.

החשיבות של שמירה על טווח תנועה מלא נלמדה משגרת התנוחה של תושבי מדינות במזרח הרחוק שמבוססת על כריעה עם כפוף מלא של ירכיים וברכיים או בישיבה מזרחית עם פישוק מלא של ירכיים וכפוף ברכיים משוכלות. שכיחות שחיקת סחוס של הירך במדינות אלו נמוך מאד.

בסיס מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות התנועה למפרק מוסברת בשמירת חיוניות סחוס המפרק הודות לסיכה עם נוזל סינוביאלי שמזין אותו ומנקה את תוצרותיו על ידי לחץ והרפיה פיזיולוגים לסירוגין. הנקבוביות המאפיינת את הסחוס מאפשרת את חדירת הנוזל לתוכו ויציאתו.

דלקת של המפרק גורמת להתעבות ולהתכווצות של הקופסית ולהגבלה של תנועת המפרק. השרירים מאבדים את יכולתם לתפקד בכל טווח התנועה הנורמלי. הכאב שמלווה את התהליך הדלקתי גורם להימנעות מלהשתמש בתנועות שמכאיבות ותפקוד המפרק מדרדר. תנועה פסיבית מתמדת (CPM) מגרה את תאי הסחוס לייצר מולקולות של פרוטאוגליקן שמכונה lubricin PRG4[2] בנוזל הסינוביאלי ופעילותו היא של סיכה והגנה של משטח פני הסחוס.

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר תרגילי תפילה במהדורה עברית פורסם בשנת 2007, ובמהדורה אנגלית פורסם בשנת 2012 תחת השם "Mendes system of Praying Excercises for the hip joints"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]