חיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חֵיפָה (בערבית: حَيْفَا - חַיְפַא) היא העיר השלישית באוכלוסייתה בישראל. חיפה היא המרכז העירוני של צפון ישראל, ובירת מחוז חיפה.

עוד מראשית ימיה - במאה ה-3 לפנה"ס - הייתה חיפה עיר נמל, וגם כיום אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, אחד משלושת נמלי המסחר הגדולים של ישראל (יחד עם נמל אשדוד ונמל אילת).

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת - שטחה של העיר משתרע על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם שטחים שיובשו מהים), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר עצמו. לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת לדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל הקישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא הרחק מהעיר התחתית. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בשל הסמיכות בין הר וחוף הים התיכון. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. כיוונה הכללי של העיר הוא צפון-מערב - דרום-מזרח, כקו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל" הגובל במים משלושת עבריו והינו ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרום-מערבי משתרע פארק הכרמל, מהריאות הירוקות הגדולות של מדינת ישראל.

תוכן עניינים 1 גאוגרפיה ואקלים 1.1 טבע בתחומי העיר 1.2 אקלים 2 היסטוריה 2.1 בימי קדם 2.2 העת החדשה 2.3 במלחמת העולם הראשונה 2.4 תקופת המנדט הבריטי 2.5 מלחמת העולם השנייה 2.6 הקרב על חיפה במלחמת השחרור 2.7 לאחר קום המדינה 3 סטטיסטיקה ודמוגרפיה 4 אתרים בעיר 4.1 גורדי שחקים 4.2 מוסדות תרבות ואמנות 4.3 גנים 4.4 מרכזי מסחר ובילוי 4.5 שרידי יישובים קדומים 5 שכונות ורבעים 5.1 קריית חיים וקריית שמואל 5.1.1 קריית חיים 5.1.2 קריית שמואל 5.2 מפרץ חיפה והצ'ק פוסט 5.3 העיר התחתית 5.4 מערב חיפה 5.5 כרמל 5.6 הדר הכרמל 5.7 נווה שאנן - יזרעאליה 5.8 רמות הכרמל 5.8.1 אחוזה 5.8.2 ציר אבא חושי 6 תחבורה 6.1 יבשתית 6.1.1 תשתיות כבישים 6.1.2 אוטובוס ומטרונית 6.1.3 מוניות 6.1.4 רכבות 6.2 אווירית 6.3 ימית 6.4 תחבורה ייחודית 7 חינוך 7.1 בתי ספר 7.2 השכלה גבוהה 8 תרבות 8.1 מוזיקה תוצרת העיר 8.2 קולנוע ותיאטרון 8.3 פסטיבלים 9 ספורט 9.1 כדורגל 9.2 כדורסל 10 הבהאים וחיפה 11 אתגרים למאה ה-21 11.1 אובדן המרכזיות 11.2 בעיות איכות הסביבה 11.3 מתחים חברתיים 11.4 התנוונות מרכז העיר 11.5 האטה בתיירות 11.6 בריחת אוכלוסייה 11.7 פיתוח מעורר-מחלוקת 12 ראשי העירייה 13 רבני העיר 14 ערים תאומות 15 גלריית תמונות נוף של חיפה 16 ראו גם 17 לקריאה נוספת 18 קישורים חיצוניים 19 הערות שוליים

[עריכה] גאוגרפיה ואקלים

[עריכה] טבע בתחומי העיר

בחלקה הגבוה של העיר חיפה היה בעבר חורש ים-תיכוני עשיר ומפותח. בית גידול זה ממשיך להתקיים בפארק הכרמל הסמוך, וניתן עדיין למצוא שרידים שלו גם בין שכונות העיר, בעיקר בוואדיות ובמדרונות הפונים אל הים. שרידים אלו מהווים ריאות ירוקות בעלות ערך נופי ותיירותי רב, שלא ניתן למצוא ברוב ערי מרכז הארץ. מתוך הכרה בחשיבות הריאות הירוקות הללו, חוקק בחיפה בעבר חוק עזר עירוני האוסר על הבנייה בוואדיות הירוקים שבין שכונות העיר. אולם עם השנים, לחצי הבנייה והפיתוח הובילו ועודם מובילים לכרסום מתמשך בשטחי הריאות הירוקות שנותרו, פעמים רבות בתמיכת העירייה. כך למשל תוכנית להרחבת שכונת כבביר וסלילת כביש גישה נוסף אליה מאיימת על קיומו של נחל שיח. נחל זה הוא האתר היחיד בישראל שבו גדל חלבלוב השיח, והאתרים הקרובים ביותר שלו נמצאים במרחק מאות קילומטרים; תוכנית להקמת כביש גישה נוסף ממבואות העיר הדרומיים אל אזור אחוזה, מאיימת על הנחלים עובדיה ונדר; במסגרת פרויקט מנהרת הכרמל, נסללת יציאה מהמנהרה לשכונת נווה שאנן באזור נחל הגיבורים (ואדי רושמיה); באזור מנזר סטלה מאריס קיימת ריאה ירוקה, ששטחה עתיד להצטמצם בקרוב עקב הקמת שכונה חדשה ובתי מלון במקום; בגבול פארק הכרמל, מתוכננת הקמת בית מלון ושכונה חדשה בשטחו של נחל נדר. אזור זה מהווה חלק מרצף השטחים הירוקים של פארק הכרמל, ולכן תוכניות הבנייה בו מעוררות התנגדות רבה מצד הגופים הירוקים; על אזור שפך הקישון - אזור בו נשמרו ערכי טבע ייחודיים (לדוגמה תלתן צר-עלים - האתר היחיד בארץ)מאיימת על האזור תוכנית להרחבת נמל חיפה.

מלבד לחצי הבנייה והפיתוח, חלק מהריאות הירוקות בחיפה סובלות מהתפשטות קשה של מינים פולשים על חשבון החי והצומח הטבעי. מינים שונים של צמחים שניטעו לנוי בתוך שכונות העיר, נפוצו לשטחים הירוקים הסמוכים והחלו דוחקים את הצומח המקומי. התופעה חמורה במיוחד בחלקם העליון של הנחלים לוטם ושיח, עד כדי החלפת חברת הצומח. קיימת התפשטות של מינים פולשים גם לכיוון פארק הכרמל, בסביבת האוניברסיטה. המינים הפולשים העיקריים הם: אילנתה בלוטית, חמציץ נטוי, דודוניאה דביקה, כובע הנזיר, פרקינסוניה שיכנית, ושיטה מכחילה.

[עריכה] אקלים

אקלימה של חיפה מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקרבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה בה מצטיינת העיר – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף ובין אזור המפרץ, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ חיפה, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר^[1] משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4. הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא יותר קריר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף. החודש החם ביותר בחיפה הוא אוגוסט עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 31.4 מ"צ, והחודש הקר ביותר הוא פברואר, עם טמפרטורת מינימום יומית ממוצעת של 8.7 מ"צ. טמפרטורת מי הים היא 22.4 מ"צ בממוצע שנתי, 28.8 מ"צ באוגוסט ו-16.2 מ"צ בפברואר. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 135.5 מ"מ גשם בממוצע. שלג הוא נדיר, וכיסה את פסגות ההר בפברואר 1950 (50 ס"מ), בינואר ובפברואר 1992 ובינואר 1998.

מזג אוויר בחיפה (מפרץ)
חודש	ינו	פבר	מרץ	אפר	מאי	יונ	יול	אוג	ספט	אוק	נוב	דצמ	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	18.0	17.9	21.1	25.3	25.4	28.5	31.5	31.1	30.3	26.9	23.5	20.8	25.0
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	10.7	10.5	12.3	15.2	17.4	21.8	24.3	25.6	22.9	18.2	15.3	12.7	17.4
משקעים ממוצעים (מ"מ)	124.9	92.2	52.8	23.6	2.7	0	0	0	1.2	28.0	77.4	135.5	538.3
מקור: ‏‏[2]‏‏[3]

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של חיפה

[עריכה] בימי קדם

חיפה מוזכרת בכתובים החל במאה ה-3 לפני הספירה. על פי המסורת, אליהו הנביא הסתתר במערה שלימים נקראה מערת אליהו (כיום, בשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר) ועל הר הכרמל התמודד עם נביאי הבעל באתר שידוע היום כמוחרקה, דרומית לעיר. בתקופת בית שני הייתה חיפה ידועה כעיר מעורבת – בני עמים אחרים גרו לצד יהודי העיר, שמוזכרים גם במשנה ובתלמוד ובראשם האמוראים רבי אבדימי (שקברו נמצא בקצה המערבי של רחוב העצמאות) ואחרים. במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו. במהלך ימי הביניים בוצרה העיר, ותפסה את מקומה של שקמונה, שכנתה הקדומה שממערב, כישוב המרכזי באזור.

חיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני - בשנת 1761, דאהר אל עומר, שליט הגליל, הרס את העיר העתיקה, ובנה את חיפה מחדש במקום בו מצויה כיום העיר התחתית. תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

[עריכה] העת החדשה

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו "כרמלהיים" ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, בו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל, שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19, הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ולמרות שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים.

הרצל קבע כי חיפה היא "עיר העתיד", חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי "אלטנוילנד" שיצא שלוש שנים אחר כך, ובו מתאר הרצל עיר נמל בינלאומית ופורחת, שבה "הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש... זאת היא רכבת האוויר החשמלית".

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה מאמצע המאה ה-19, והיו ברובם בני עדות ספרד. לאורך תקופת השלטון העות'מאני נע מספרם של היהודים שגרו בעיר בין 800 ל-1,500 נפש. האוכלוסייה היהודית צמחה בהתמדה הודות לעלייה הראשונה והשנייה ממזרח אירופה. במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי "חברת עזרה" מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש‏‏^[4], נוסד בהדר הטכניקום - בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד ל"תכניון", ובהמשך נקבע כטכניון.

בתחילת המאה ה-20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק - מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. החיבור המסילתי, שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.

ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ.

[עריכה] במלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצבא העות'מאני הציב כוחות ארטילריים ברחבי חיפה כדי לשמור על מפרץ חיפה מפני נחיתה של הצבא הבריטי. בכל זאת, נכבשה העיר על ידי הבריטים ב-23 בספטמבר 1918. נמל חיפה גם שימש כנקודת אספקה והיערכות עבור הצבא הבריטי שכוחותיו התקדמו לעבר לבנון וסוריה. שבוע לאחר כיבוש העיר, ב-30 בספטמבר 1918, נכבשה דמשק, ובכך הסתיימה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והחלה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

בחיפה טמונים 355 מחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: 305 חללים טמונים בבית הקברות הצבאי, 49 חללים טמונים בבית הקברות ההודי וחלל אחד טמון בבית הקברות היהודי (שלושתם בקרבת חוף הים, בין דרך העצמאות לדרך יפו).

[עריכה] תקופת המנדט הבריטי

שלטונות המנדט הבריטי הפכו את חיפה לבסיסם המרכזי במזרח התיכון. חיפה הצטיירה בעיני הבריטים כחוליה המקשרת בין בריטניה לבין השטחים המוחזקים על ידה במזרח התיכון ולמזרח הרחוק - נמל חיפה קישר את העיר אל בריטניה בתחבורה ימית, ורכבת העמק קישרה אותה למזרח בתחבורה מסילתית. נמל חיפה המודרני נחנך באופן רשמי בשנת 1933, לאחר שממשלת המנדט השקיעה רבות בפיתוחו. צינור נפט הונח בין עיראק לחיפה. העיר חוברה לרשת מסילות הרכבת באזור המזרח התיכון לאורך חוף הים התיכון, ולימים מתחנת הרכבת חיפה מזרח יצאו רכבות לשלוש יבשות (לקהיר שבאפריקה, לקונסטנטינופול שבאירופה ולדמשק שבאסיה). לפרק זמן קצר בשנות השלושים של המאה העשרים חיפה הייתה גדולה אף יותר מתל אביב.

עיקר הגידול באוכלוסייה היהודית באותן שנים נבע מהעלייה הרביעית והעלייה החמישית, שאנשיהן העדיפו להתיישב בערים הגדולות בארץ ישראל ובהן תל אביב, ירושלים וחיפה. הנמל שימש מקור פרנסה ליהודים רבים אשר התיישבו בעיר והקימו את היישובים הסמוכים לה בשנות ה-30 - קריית מוצקין, קריית ים, קריית ביאליק, כפר אתא (לימים, קריית אתא) וקריית טבעון - אשר הפכו לערים לאחר קום המדינה. בשנת 1938 נוסד המרכז הרפואי רמב"ם בבת גלים, ועד היום הוא בית החולים הגדול ביותר בצפונה של מדינת ישראל ובית החולים השלישוני (על-אזורי) היחיד באזור כולו.

ערב קום המדינה בשנת 1948, התגוררו בחיפה לבדה כ-80,000 יהודים. היהודים ישבו בעיקר בשכונות החדשות - "הדר הכרמל", "אחוזה", "נווה שאנן" ו"כרמל מרכזי". ערביי חיפה ישבו ברובם בעיר התחתית בשכונות חליסה, ואדי סאליב וואדי ניסנאס. הצירים המרכזיים היו דרך המלכים (היום רחוב העצמאות), רחוב המלך ג'ורג' (היום שדרות המגינים / הפלי"ם), דרך ההר (שעם קום המדינה הפכה לשדרות האו"ם וב-1975 שונה שוב שמה לשדרות הציונות) ודרכי השיט והרכבות. היה זה תור הזהב של חיפה בזמן החדש.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – ההפצצות האוויריות על חיפה במלחמת העולם השנייה

במלחמת העולם השנייה הייתה ארץ ישראל בכלל וחיפה בפרט בסיס חשוב לפעילותם של הכוחות המזוינים של בריטניה בזירה המזרחית של הים התיכון. מדינות הציר ראו בבתי הזיקוק, בצינור הנפט כירכוכ-חיפה ובנמל יעדים אסטרטגים חשובים והעיר הופצצה מהאוויר 10 פעמים, יותר מכל עיר ארץ-ישראלית אחרת במלחמה זו.

[עריכה] הקרב על חיפה במלחמת השחרור

ערך מורחב – הקרב על חיפה

ב-22 באפריל 1948, בעקבות עזיבת הבריטים את מוקדי השלטון בעיר ולאחר קרבות בין תושבי חיפה היהודים לבין תושביה הערבים, נכנעו ערביי חיפה בפני אנשי ההגנה וכ-65,000 מהם עזבו את העיר ‏‏^[5]. בקרב על חיפה, שנמשך כיממה, נפלו 18 לוחמים יהודים.

בערב חג הפסח תש"ח (23 באפריל 1948) פרסם משה כרמל מפקד חטיבת כרמלי את ההודעה הבאה:

	בתוקף הסמכויות שנמסרו לי ובאישור הפיקוד העליון, הנני מכריז בזה על שלטון עברי עצמאי בעיר חיפה. ההגנה העברית שהכריעה את האויב הערבי ושליטה בנשקה על העיר כולה, תהווה את השלטון המוסמך היחיד בחיפה עד אשר יושתת בעיר, על ידי מנהלת העם, שלטון קבע אזרחי.

בעת העלייה ההמונית של השנים שלאחר קום מדינת ישראל, התיישבו עולים יהודים ברכוש הנטוש. שלטון המנדט הסתיים אמנם ב-14 במאי 1948, אך האוניות הבריטיות האחרונות עזבו את נמל חיפה רק ב-30 ביוני 1948 - היה זה המקום האחרון בארץ ישראל שנעזב על ידי הבריטים.

[עריכה] לאחר קום המדינה

חיפה התרחבה באוכלוסייתה ובשטחה עם העלייה ההמונית של תחילת שנות ה-50. לאורך השנים היא שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.

בשנת 1959 פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים ליחס מועדף לכאורה לעומת העולים המזרחים. המהומות בוואדי סאליב הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית.

ב-1959 גם נחנכה הכרמלית - הרכבת התחתית של חיפה (היחידה בישראל). הכרמלית נעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל. הכרמלית פעלה ברציפות עד אמצע שנות ה-80, למרות הדעיכה ההדרגתית של ציבור הנוסעים, שהעתיקו את מגוריהם לשכונות אחרות בחיפה ולא הסתפקו עוד בקו היחיד של הכרמלית. למרות חוסר הכדאיות הכלכלית, הכרמלית חידשה את פעילותה ב-1992 במעמד ראש הממשלה דאז יצחק רבין. הכרמלית פועלת גם כיום ועיקר מימונה אינו מתשלום כרטיסי הנסיעה, אלא מתקציב עיריית חיפה.

ב-1963 הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס בדרום הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר.

בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים - ובו תחנת הרכבת חיפה בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר - תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת לב המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר.

בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים - קניון לב המפרץ, קניון חיפה, וה"גרנד קניון". כמו כן באותן שנים, הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שני אלה מהווים כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק.

במהלך אינתיפאדת אל אקצה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור בהם נהרגו עשרות בני אדם - הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת "מצה" (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת "מקסים" שבמערב העיר (אוקטובר 2003).

במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.

[עריכה] סטטיסטיקה ודמוגרפיה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2009, יש בחיפה 265,300 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.3%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2007, העיר מדורגת 7 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ז (2006/2007) היה 64.0%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2006 היה 6,469 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,466 ש"ח). שטח השיפוט של חיפה הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בחיפה הן טירת כרמל, עיר הכרמל, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים.

שנה	סך אוכלוסייה	אוכלוסייה יהודית	אחוז לא-יהודים
1800	1,000	-	-
1840	2,000	-	-
1880	6,000	-	-
1914	20,000	-	-
1922	24,600	-	-
1946	145,430‏‏	74,230	48.9
1948	98,618	80,000	18.8
1961	183,021	173,553	5.1
1972	219,559	207,162	5.6
1983	225,775	208,352	7.7
1995	255,914	226,200	11.6
2000	270,500	247,200	8.6
2005	267,000	241,500	9.6

חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21‏‏^[6] . מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה פנימית שלילי וריבוי טבעי נמוך, במהלך 2006 כדוגמה, עזבו את העיר כ-2000 מתושביה, ונולדו ^[7]890.

חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של ההגירה מחבר המדינות לאחר התפרקות ברית-המועצות בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית שפרינצק במערב העיר, ברובע הדר-הכרמל, בקריית חיים המערבית וכן בשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ומזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.

אוכלוסיית חיפה כוללת יהודים, ערבים-מוסלמים, ערבים-נוצרים, נוצרים שאינם ערבים (בעיקר מבין עולי חבר המדינות), אחמדים, בהאים ודרוזים.

המיעוט השני בגודלו בחיפה הוא המיעוט הערבי - ערביי חיפה מונים מעט פחות מ-10%, ומרביתם נוצרים המשתייכים למגוון רחב של זרמים, מקצתם ייחודיים לעיר חיפה כדוגמת הכנסייה המרוניטית והמסדר הכרמליתי לצד כנסיות אורתודוקסיות ואחרות. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפאית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("עצמאות"), נמצא בכיכר פייצל שבמרכז העיר.

קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תת-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים - מלבד בקריית שמואל - שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים בשנים האחרונות מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים הינה הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. בחיפה קיימות גם קהילות של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית)‏‏^[8]. הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני ה"דו-קיום", שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת "אגד" בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות, הנסגרות בטרם כניסת השבת.

עולי אתיופיה, שהם קבוצה שגם לה מאפיינים ייחודיים, התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר - בעיקר במבצע ולאחריו - מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים, בעיקר, במזרח העיר.

על אוכלוסיית הבהאים שבחיפה - קראו בפרק נפרד בהמשך.

[עריכה] אתרים בעיר

ערך מורחב – התפתחות אורבנית של חיפה

[עריכה] גורדי שחקים

• מגדלי פנורמה
• מגדל אשכול
• מגדל חברת החשמל
• מגדל המפרש

[עריכה] מוסדות תרבות ואמנות

• אודיטוריום רפפורט וסינמטק חיפה
• מוזיאון ההעפלה וחיל הים
• המוזיאון הימי הלאומי
• מוזיאון חיפה לאמנות
• מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
• מוזיאון העיר חיפה – בית העם
• התיאטרון העירוני חיפה
• המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל
• מוזיאון הכט לארכאולוגיה של ארצות הים התיכון
• גן החיות חיפה
• המכון הביולוגי, שבו נמצאים גם -
  • המוזיאון לפרהיסטוריה על שם מ' שטקליס - מציג ממצאים שהתגלו על הכרמל וסביבו
  • המוזיאון לטבע – מציג פוחלצים של מיני חיים לצד מוצגים נוספים.
• מוזיאון מאנה כץ בבית מאנה כץ
• בית אבא חושי
• המרכז הבהאי העולמי וכיפת הבאב

[עריכה] גנים

• גן האם - גן ציבורי במרכז הכרמל. בגן יש מדשאה, במה להופעות ציבוריות ודוכני מזון. במהלך השנה מתקיימות בגן הופעות שונות וקונצרטים בחסות עיריית חיפה. גן האם נמצא ליד התחנה העליונה של הכרמלית, ובתחומו נמצאים גן החיות והמכון הביולוגי של חיפה הכולל את המוזיאון הפרהיסטורי.
• הגנים הבהאיים – גנים אלה, המוכרים גם כ"גן הפרסי", הם הגדולים שבין האתרים הבהאיים בישראל, וידועים בכל העולם כסמל הדת הבהאית וכסמלה של חיפה. אולם, אין הם גנים ציבוריים.
• גן הזיכרון - גן מטופח בהדר, מול בניין העירייה, ובו שבילים ומזרקה גדולה, והוא מאפשר תצפית אל מרכז העיר והנמל שתחתיו.
• גן הפסלים – גן הפסלים של אורסולה מלבין בשדרות הציונות הוא גן שמשמש גם כתצפית אל הנמל והמפרץ. פסלי הברונזה בו, תרומת האמנית, מציגים דמויות אנושיות במגוון סיטואציות.
• פארק הכט - על שמו של ד"ר ראובן הכט‏‏^[9] רצועה ארוכה בשטח של 75 דונם ובאורך של 1.2 ק"מ‏‏^[10] הנמתחת לאורך מערב חיפה בין כביש 4 למסילת הברזל, בפארק שבילי הליכה עם תצפית לים הסמוך ולאורכם נקודות פיקניק ומתקני ספורט. הפארק נחנך במהלך שנת 2008.

[עריכה] מרכזי מסחר ובילוי

• שכונת הדר הכרמל - שכונה גדושה בחנויות במורדות הצפוניים של הכרמל, מעל העיר התחתית. בין היתר נמצאים בה המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, בניין עיריית חיפה, בניין התיאטרון העירוני והספרייה העירונית על שם שמואל פבזנר. השכונה היוותה מוקד תרבותי ומרכז מסחרי עבור העיר העברית בחיפה, אך ירדה מגדולתה בשנות השמונים. מכל בתי הקולנוע שפעלו בה לא פעל בראשית המאה ה-21 ולו אחד, לאחר שפעילות הפנאי ברובה נותבה במרוצת השנים אל הקניונים, אל הכרמל ואל שכונות הפרברים.
• מרכז הכרמל (או: כרמל מרכזי) - מרכז מסחרי על אחת הפסגות הצפוניות של הכרמל. במרכז הכרמל נמצאים גן האם, גן החיות הלימודי חיפה, טיילת לואי, מרכז פנורמה, מתחם אודיטוריום רפפורט הכולל גם את סינמטק חיפה ואת מרכז התרבות בית רוטשילד (ששמו הוחלף בידי העירייה ל"בית הכט"), ועוד מספר רב של בתי עסק לבילוי ופנאי.
• המושבה הגרמנית - לאורך שדרות בן-גוריון למרגלות המקדש הבהאי, בין בתי האבן העתיקים של המושבה הטמפלרית, התפתח אזור בילוי תיירותי, ולרגלי השכונה הוקם קניון קטן בשם "סיטי סנטר" במבנה משוחזר. ממולו - בבית ששימש כבית העם הטמפלרי, נחנך בשנת 2000 מוזיאון העיר לתולדות חיפה.
• ה"גרנד קניון" - קניון הממוקם מעל נווה שאנן, ובו בית קולנוע ופארק שעשועים קטן. סביב הקמתו של הקניון ניטשה מחלוקת ציבורית, כאשר המתנגדים, תושבי הרובע וציבור של אנשי סביבה ותכנון ערים, טענו כי הקמתו של הקניון הענק תפגע פגיעה אנושה במרקם העירוני של לב-העיר והנמל, בנוסף על הנזק שנגרם לנחל הגיבורים בעמק שמשתרע מתחתיו.
• קניון חיפה - קניון גדול במבואותיה הדרומיים של העיר, בקרבת תחנת הרכבת "חוף הכרמל".
• מרכז קסטרא - קניון קטן ואמנותי הסמוך לקניון חיפה.
• קניון לב המפרץ (Cinemall) - קניון הממוקם בצ'ק פוסט. במלחמת המפרץ הראשונה פגע טיל סקאד בקניון שהיה עוד בבנייה.
• מרכז חורב - קניון קטן הנמצא לצד כיכר חורב. הוקם בשנת 1987 והיה מהקניונים הראשונים בישראל. מעליו פועל מרכז רפואי פרטי.
• חופי הים הם אתרים של נופש משפחתי וספורטיבי. מתוך כ-18 ק"מ, אורך קו החוף של חיפה, כ-9 ק"מ זמינים לשימוש הציבור. הם מצויים בעיקר לאורך החוף המערבי והדרומי של העיר, ברצועה שמתחילה בבת גלים ומסתיימת אחרי גבולה הדרומי של חיפה. קטעי חוף קצרים יחסית נמצאים בקריית חיים, ובמובלעת במזרחה של בת גלים, שנקראת החוף השקט. חוף הגולשים שמשתרע במערב בת גלים במקום שבו חלים תנאי רוח ונוף ייחודיים, הוא מהידועים שבאתרי הספורט הימי בישראל.

[עריכה] שרידי יישובים קדומים

• היישוב הקדום הגדול ביותר שנמצא בשטח השיפוט של חיפה הוא תל שקמונה, יישוב שנוסד במאה ה-14 לפני הספירה והתקיים (אם כי לא ברציפות) עד המאה ה-7 לספירה.
• "קסטרא" מהתקופה הביזנטית נמצא באזור הסמוך למת"מ
• חיפה אל עתיקה ליד שכונת תחנת הכרמל נחשבת ככגרעינה של חיפה העתיקה וכמקום בו החלה ההתיישבות בעיר.

[עריכה] שכונות ורבעים

על פי נתוני עיריית חיפה, ‏‏^[11]:

חיפה בחלוקה לרבעים

רובע	שטח בקמ"ר	מספר תושבים	אחוז משטח השיפוט העירוני	אחוז מאוכלוסיית העיר
קריית חיים + קריית שמואל	4.16	32,370	6.5	12.1
מפרץ חיפה	20.51	-	31.8	-
העיר התחתית	1.92	11,430	3.0	4.3
מערב חיפה	9.76	40,870	15.1	15.3
הכרמל	7.86	44,270	12.2	16.6
הדר	2.83	37,580	4.4	14.1
נווה שאנן	3.03	37,210	4.7	13.9
רמות נווה שאנן	3.82	19,470	5.9	7.3
רמות הכרמל	10.67	39,260	16.5	14.7

[עריכה] קריית חיים וקריית שמואל

ערכים מורחבים – קריית חיים, קריית שמואל (חיפה)

הרובע הכולל את קריית חיים וקריית שמואל מהווה 6.5% משטח השיפוט של העיר. נכון ל-2007 [3] התגוררו ברובע 32,400 תושבים המהווים 12.2% מתושבי העיר.

[עריכה] קריית חיים

• קריית חיים מזרחית - שכונה במזרחה של חיפה, המהווה חלק מגוש "הקריות", ובגודל אוכלוסייתה אינה נופלת מן הקריות האחרות. היא נקראת על שם חיים ארלוזורוב, איש תנועת העבודה שנרצח בתל אביב. גבולותיה: כביש עכו-חיפה במזרח, קריית מוצקין בצפון, קריית חיים מערבית במערב ואזור התעשייה של מפרץ חיפה בדרום. "ועד קריית חיים", שמבחינה פורמלית הינו אגודת מים, מתפקד כמינהלת מקומית של היישוב. קריית חיים הוקמה בראשית שנות ה-30. סגנון בנייתה וחיי תושביה המחישו את האידאלים של הסוציאליזם האוטופיסטי ובכך הייתה השכונה לספינת הדגל של "העיר האדומה" כולה. במוסדות שצמחו בה ומזוהים איתה נכללים הפועל חיפה, בית העם - שהפך עם השנים לתיאטרון הצפון, בית מפלגת העבודה ההיסטורי, קואופרטיב מזון ואגודת המים; שני קנים גדולים של השומר הצעיר ושל הנוער העובד והלומד, וחורשת אקליפטוס גדולה שדוללה בינתיים.
• קריית חיים מערבית - נבנתה על הדיונה שלחוף הים, עם בוא העליות של שנות ה-50. מסילת רכבת מפרידה אותה משכנתה המזרחית המבוססת. מצפון לה - קריית שמואל וקריית ים, ובדרומה משתרעת חוות מכלי דלק. בין שתי השכונות קיימים הבדלים סוציואקונומיים, אך את שתיהן מאפיינת בנייה נמוכה וצנועה.

[עריכה] קריית שמואל

קריית שמואל היא שכונה המונה כ-5,500 תושבים (2007)‏‏^[12] ובעלת אופי דתי, המהווה חלק מגוש הקריות. השכונה מוקפת על ידי קריית חיים המערבית בדרום ובמערב, והערים קריית ים וקריית מוצקין בצפון ובמזרח.

השכונה הוקמה בשנות ה-30 של המאה ה-20 כשכונה לפועלים דתיים.

בשכונה שלושה בתי ספר יסודיים - ממלכתי דתי אהרון הרא"ה (על שמם של הצייר הרמן אהרן שטרוק, אשר התגורר בחיפה והקדיש את הונו לטובת מוסדות חינוך ותרבות בעיר, ועל שמו של הרא"ה), תלמוד תורה של חב"ד ובית ספר מוכר שאינו רשמי שמנהלו הוא רב השכונה הרב עקיבא הכרמי. כמו כן בשכונה ישיבה תיכונית: ישיבת בני עקיבא פרחי אהרן. רוב בנות השכונה לומדות באולפנת "סגולה" בקריית מוצקין. בשנת 2005 עברה המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן מנווה שאנן לשכונה.

[עריכה] מפרץ חיפה והצ'ק פוסט

ערכים מורחבים – מפרץ חיפה, צ'ק פוסט, נמל חיפה, נמל הקישון, בתי זיקוק לנפט (חברה)

המפרץ (בשמו המלא: מפרץ חיפה) הוא אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה, לצד הכבישים 22 ו-4. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה, עוד מאז הניחו בו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל, בראשית המאה ה-20. כשכוללים יחדיו את שטח המפרץ והצ'ק פוסט עם שטח הנמל ויתר השטחים הלא מיושבים שסביבו, מתברר כי רובע מפרץ חיפה מהווה כשליש משטחה המוניציפלי של חיפה; והוא מפריד, הלכה למעשה, בין קריית חיים וקריית שמואל לבין יתר חלקי העיר. זהו אזור הכולל שטחי צבא, אחסון חומרים לרבות מאגר אמוניה מסוכן, מפעלי תעשיות פלדה ונפט, לצד מתחמי מסחר פרבריים, שדה תעופה לטיסות קצרות ונמל קטן בשפכו של נחל הקישון, המשמש להעברת חומרים לבתי הזיקוק. כן נמצאים בו מספנות ישראל, מסופי כימיקלים, מתקני ספורט ודיג ובתי מלאכה שונים. מעל כולם מתנוססים שני מכלי הקירור של בתי הזיקוק. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל הקישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב לאחד הנחלים המזוהמים בישראל, מהסיבה שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.

[עריכה] העיר התחתית

ערך מורחב – העיר התחתית

העיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את מרכז העסקים הראשי וכן שכונות מגורים כוואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.

ברובע, ששטחו כ-3% מכלל השטח העירוני מתגוררים כ-11,440 נפש (נכון ל-2007) המהווים כ-4.3% מכלל תושבי חיפה, מתוכם כ-70% הם ערבים בני דתות שונות.

[עריכה] מערב חיפה

ערכים מורחבים – בת גלים, תחנת הכרמל, מת"ם

ברובע מערב חיפה מתגוררים כ-40,000 תושבים (2006) ושטחו 9.76 קמ"ר ברובע יש הלימה בין אחוז האוכלוסייה לבין אחוז השטח מכלל שטח חיפה, שניהם כ-15%. גבולות הרובע הם חוף הים התיכון במערב ובצפון-מערב, המושבה הגרמנית בצפון ושכונות הכרמל במזרח. רוב שכונות ברובע שוכנות במישור החוף, לרגלי מורדות הכרמל. שכונות הרובע הן: המבואות הדרומיים של חיפה, נווה דוד, שער העלייה, עין הים, קריית שפרינצק, רמת שאול, קריית אליעזר, בת גלים ותחנת הכרמל.

• בת גלים - שכונת בת גלים הוקמה בשנות ה-20 - היא יושבת על חוף הים התיכון ומונה כ-5,000 תושבים. בשכונה נמצאים המרכז הרפואי רמב"ם, מבתי החולים החשובים בצפון; הפקולטה לרפואה של הטכניון, תחנת רכבת, טיילת לאורך החוף, בניין הקזינו ההיסטורי ותחנת רכבל המגיע לסטלה מאריס. שלושה בסיסים של חיל הים נמצאים בשכונה.

בת גלים היא האתר שנבחר בידי עיריית חיפה להקמת "המרינה".

• תחנת הכרמל ממזרח לבת גלים כוללת את חיפה אל עתיקה, רחוב יפו ומתחם בתי הקברות.
• קריית שפרינצק ושער-העלייה - שכונות וותיקות צמודות, הבנויות במורדות המערביים של הכרמל. בינן לבין הים מפרידים כביש 4 ומסילת הרכבת. שער העלייה התחילה כמעברת עולים והתפתחה בשנות ה-60 לקריה ירוקה שנקראה על שם יושב ראש הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק. במקום נמצא מרכז התרבות "בית פאני קפלן", וכן בסיס צבא מרפא צפון 8281 (הידוע בכינויו "בית חולים 10").
• נווה דוד - התפתחה מתוך מעברת שער העלייה סמוך למחנה צבאי מתקופת המנדט הבריטי, ונקראה בעבר "מחנה דוד". השכונה יושבת לרגלי הכרמל, סמוך לחוף הים דרומית לקריית שפרינצק ובקרבת בית עלמין גדול, ובה נמצאים משרדי משרד הביטחון. בתחום החינוך רוב ילדי המקום לומדים בבית הספר היסודי "נירים" ובתיכון הם עוברים לאחד מבתי הספר בעיר. ב-2008 סוכם עקרונית על העברתו לשכונה של בית הספר הפתוח מנווה שאנן.

על שפת המים מול השכונה, נבנה בעת כהונת ראש העיר עמרם מצנע מתחם של צמד בניינים גבוהים, הידועים כ"מגדלי חוף הכרמל". הבניינים, שייעודם היה מלון-דירות פרטי, ניצבו עוד קודם להקמתם במוקדה של מחלוקת עזה, בין מי שביקשו לתרגם את ההון שזרם לעיר לקידומן של תוכניות בנייה נמרצות, לבין שוחרי איכות סביבה, אמנים, אנשי תכנון ערים ותושבי העיר מכל הזרמים. האחרונים ראו בבניינים טעות טראגית מבחינת צביונה ונופה של העיר. מאבקם לא צלח אלא בחלקו.

• קריית אליעזר - שכונת פועלים במקורה, נוסדה בשנת 1951 בידי עולים מיוון ורומניה שעבדו בנמל וכיום מהמרכזיות שבשכונות העיר - נקראת על שמו של שר האוצר הראשון של ישראל, אליעזר קפלן. את השכונה חוצות שדרות רוטשילד, שלצידן כיכר מאירהוף, טיילת ירוקה, המרכז הרפואי לין, ואצטדיון קריית אליעזר, שמשרת את שני המועדונים הגדולים של העיר, מכבי והפועל. בקצה המערבי של השכונה נמצאת מערת אליהו, המשמשת אתר צליינות לשלוש הדתות, ולצידה מוזיאון ההעפלה וחיל הים ובית הקברות הבהאי.
• קריית אליהו הוקמה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 עבור אוכלוסייה דתית על שטח חקלאי של המושבה הטמפלרית, בין המושבה הגרמנית לקריית אליעזר. גבולות השכונה הם שדרות המגינים ממזרח, שדרות רוטשילד מדרום, דרך יפו במערב ורחוב לוחמי הגטאות מצפון. בשטח בו נבנתה השכונה היו מספר מבני אבן חד קומתיים שהשתייכו בעבר לערבים שנמלטו מחיפה במלחמת השחרור.
• עין הים - שכונה וותיקה קטנה בין קריית שפרינצק וקריית אליעזר, ובה חיים יהודים וערבים. המקום נקרא בעבר גם "וואדי ג'מאל". על שפת ימה של השכונה נמצא המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה, של המכון לחקר ימים ואגמים. זהו המקום המשוער שבו התקיימה בימי קדם העיירה שקמונה. במהלך חפירות במקום נמצא מבנה המתוארך לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה המכונה "חירבת תנאני". נחשפו בו שיירי חלזונות ששימשו להפקת צבע הארגמן^[13].
• רמת שאול - שכונה שהוקמה עם שנות העלייה ההמונית כשיכונים ארוכים מרובי-כניסות בני 2-3 קומות. בשנת עליית גומולקה נבנו בשכונה שיכונים נוספים, מרווחים יחסית למקובל באותה תקופה.
• דרום-מערב חיפה ופארק מת"ם - אזור יזמות ומפעלי היי טק השוכן בסמוך לכביש חיפה-תל אביב. היתרון התחבורתי שבמיקומו של האזור הביאו אליו תעשיות כדוגמת מרכז שיקום ואחזקה ופארק מת"ם - בו פועלות רבות מחברות הטכנולוגיה העילית בארץ, לרבות חטיבות מחקר ופיתוח של מפעלים בין-לאומיים. הפארק מנוהל על ידי החברה הכלכלית של חיפה, והוא גובל בטירת כרמל. אתרים נוספים בדרום-מערב העיר כוללים את חוף דדו וחופי הים הדרומיים; מסוף התחבורה הכולל את תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל. נחל שיח, היורד לכאן מהכרמל, מהווה מוקד לטיולי משפחות (כאן החלו המתבודדים הכרמליתים את דרכם). באזור נמצאים גם בית העלמין הציבורי ובית העלמין הצבאי הגדול בכפר סמיר-שדה יהושע, בניין המשרדים של חברת החשמל, מרכז הקונגרסים הבינלאומי, "קניון חיפה", מרכז קסטרא, הספורטן ומגרשי טניס. עוד מתוכנן במקום להיבנות אצטדיון כדורגל בתפוסה של 30,000 מקומות ישיבה, שאמור להחליף את האצטדיון בקריית אליעזר, ולצדו מתוכננת לקום שכונת מגורים. מול מת"ם, מעברו השני של כביש 4, מוקם החל מסוף שנת 2008 "פארק מדעי החיים", שבו תרוכז פעילותן של חברות מתחומי הביולוגיה והביוטכנולוגיה.
• אתר הקרוואנים "נוה-כרמל" הוקם בגבולו הדרומי של הרובע בתחילת שנות ה-90 ונועד לקליטת עולים מאתיופיה. האתר נסגר בתחילת המאה ה-21 אחרי ששוכניו סודרו במגורי קבע.

[עריכה] כרמל

ערכים מורחבים – כרמל מרכזי, כרמל מערבי, כבאביר, כרמל צרפתי

"הכרמל" הוא רובע הבנוי לאורך רכס הכרמל ובמורדותיו העליונים. שטחו של הרובע הוא כ-7.85 קמ"ר. זה הרובע המאוכלס ביותר בחיפה, מספר התושבים בו כ-45,000 תושבים המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר.

הכרמל היה מאוכלס עוד לפני תחילת העליות הציוניות לארץ ישראל. בין המתחמים הבנויים היו כרמלהיים, המנזר הכרמליטי, המגדלור וכבאביר. ההתישבות היהודית בכרמל החלה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, והתגברה בשנות ה-30 בימי העלייה החמישית.

שכונות הרובע, מצפון לדרום:

• הכרמל הצרפתי - נקראת על שום המנזר הכרמליתי שמייסדיו היו נזירים מצרפת; גבולה המערבי של השכונה הוא סטלה מאריס, גבולה המזרחי הוא הכרמל המרכזי וגבולותיה הצפוניים והדרומיים הם הוואדיות. הרחוב שעולה אל השכונה ממערב הוא "דרך צרפת", והוא מתחבר עם הרחוב הראשי, רחוב טשרניחובסקי. השכונה נמצאת בצדו הצפון־מערבי של הר הכרמל, זוהי שכונת מגורים שקטה של המעמד הבינוני-גבוה, המכילה את המכללה האקדמית לחינוך גורדון, מרכז החינוך והמרכז ליהדות מתקדמת על שם ליאו בק, וכן את בית־הלוחם, מרכז ספורט המשמש את נכי צה"ל, בית הספר היסודי "טשרניחובסקי", בית ספר "גיל" לחינוך מיוחד. כמו כן מארחת השכונה קן של תנועת הנוער העובד והלומד (המכונה "קן כרמ"צ") שהוקם בשנת 1957. בלב השכונה הוקם מרכז תרבות צרפת ע"ש גסטון דֶפֵר, שבמתחם שלו נמצא גם מרכז קריגר לאמנויות הבמה. בקצה השכונה נמצאת סטלה מאריס (מלטינית: "כוכב הים"). זוהי הפינה הצפון-מערבית של ההר שבה ניצבים המנזר והכנסייה של המסדר הכרמליתי ובהם אכסניה ומוזיאון, מגדלור הפונה אל הים התיכון, ומתחם-תיירות הכולל מרכז מבקרים ואת התחנה העליונה של הרכבל. שכונת משנה של הכרמל הצרפתי היא רמת התשבי הקרויה על שם אליהו הנביא (התשבי) הקשור בפעילותיו לכרמל. רחובה המרכזי של השכונה, רחוב התשבי נקרא על שם השכונה. בתיה הראשונים של רמת התשבי, שהם בתי אבן נמוכים, נבנו בתקופת העלייה החמישית ממרכז הכרמל מערבה. ברחוב החורשה שבשכונה קיים בית נחושת אחד.
• כרמל מערבי - שכונה הבנויה בשיפוליו המערביים של הכרמל כנגזר משמה, טובלת בירוק ומוקפת ואדיות בצדיה. הרחוב הראשי בשכונה הוא דרך הים, אחד הרחובות הארוכים בחיפה. בשכונה נמצאים מלון הר הכרמל – שנבנה ב-1936 כמלון טלטְש בתכנונו של האדריכל והצייר לאופולד קרקואר, בית הספר לילדים בעלי מוגבלות "אופקים", בית הספר היסודי "אילנות", בתי אבות ובתי כנסת.

• כרמל מרכזי - מכונה גם "מרכז הכרמל". אזור מגורים מבוסס ובו מוסדות תרבות, פנאי ובילוי על הפסגה הצפונית של ההר. לפנים היה פרבר נופש ששימש צליינים ומגדלי גפנים, החל משנות ה-20 של המאה ה-20 החל להתפתח כעתודה להתיישבות יהודית מחוץ לעיר הנמוכה ובמרוצת שנות ה-80 ירש הכרמל את שארית מקומה של הדר כמעוז הבורגנות העברית, ובשכונה צצו בתי קפה, מסעדות ומועדונים רבים, מספר בתי מלון, בתי קולנוע ובתי ספר (בי"ס דוד ילין, שלוחת בית הספר הריאלי, בתי ספר העל-יסודיים "חוגים" ועירוני ה'). עוד במקום - בית מילר ללימודי תקשורת, גן החיות, האודיטוריום ומוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. ה"כרמל הצפוני", שהוא הרצועה הצרה הבנויה לאורך שדרות הנשיא ורחוב התשבי, כולל בתי-מידות, חלקם ישנים ומשומרים, ומשמש למגורים לצד מלונאות. זהו תת הרובע בעל ממוצע גיל האוכלוסייה הגבוה בחיפה.

שכונת הכרמל המרכזי נקראת גם "הכרמל הוותיק" שכן היה זה מהמקומות הראשונים על ההר שבהם הייתה התיישבות בעת החדשה.

• כבאביר – הכפר כבאביר משמש החל משנת 1928 כמרכזה של התנועה האחמדית בישראל. בקצהה של שלוחת ההר, עליה בנוי הכפר, נבנה מסגד האחמדים, במבנה מתומן שמעליו מתנוססים שני צריחים הנראים היטב מהחוף. לאחר קום המדינה הפך הכפר לשכונה חיפאית, והיום גרות בו משפחות יהודיות וערביות. גרם מדרגות עתיק (300 מדרגות) מוביל בין הכפר לנחל שיח שלמרגלותיו.
• שמבור - אדמות השכונה נרכשו ממשפחת שמבור, והיא הוקמה בשנות ה-40 על ידי בעלי קרקעות פרטיים מהמעמד הבינוני-גבוה, חלקם מיוצאי גרמניה ובנוסף משפחות רקנאטי, עופר ודנקנר. שמבור משתרעת בין כיכר דוד הכהן (כיכר קריית-ספר) וכרמליה, וכוללת אחדים מהרחובות היקרים ביותר בחיפה. היא תחומה בין שדרות מוריה ממזרח, כרמליה (רחוב רחל) מצפון, מצוק ההר ממערב ונחל אזוב מדרום. כאן נמצא בית יד לבנים. שדרות הנדיב, בהן רוב המבנים הם בני שלוש קומות, 3 עד 6 דירות מרווחות למבנה, הוכרזו כרחוב לשימור.
• כרמליה - נמצאת על שלוחת רכס מערבית של הר הכרמל, בין ציר מוריה במזרח, כפר סמיר במערב, נחל שיח וכבאביר בצפון ושמבור בדרום. הקמתה החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 ובשנות ה-70 התרחבה, שטח השכונה כקמ"ר אחד וב-2005 מנתה אוכלוסייתה כ-4,900 נפש, יהודים ברובם, המתגוררים בכ-2,000 יחידות דיור. בתחומה נמצא בית הספר היסודי על שם הרצל ו-6 גני ילדים עירוניים הסובלים ממיעוט הרשמה עקב ירידה דרסטית בכמות הילדים בשכונה והגירה שלילית מהשכונה (קיטון של כ-270 נפש בעשור האחרון). בקדמת השכונה כיכר וסביבה מרכז מסחרי סואן.
• ורדיה - מהחדשות בשכונות חיפה, נוסדה בשנות ה-80. השכונה נמצאת בין נחל הגיבורים (ואדי רושמיה) לנחל תן שבכרמל, בין רוממה והדר. לפני הקמת השכונה, שלוחת ורדיה הייתה מכוסה ביער של אורנים, שהיה מקום ידוע לטיולי משפחות. בקצה השלוחה נמצאות הריסות של מבנה מאבן, שארכאולוגים מעריכים כי נבנה לפני מאות שנים. מהשלוחה ניתן לראות את כל מפרץ חיפה וחלק מן העיר התחתית, ובימים מסוימים אף את הגליל, הגולן והחרמון.

[עריכה] הדר הכרמל

ערך מורחב – הדר הכרמל

שכונת הדר הכרמל המרכזית (נקראת בקיצור גם "הדר"), היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ושכונת-המגורים המרכזית בעיר. היא הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן משנת 1922, ונמצאים בה כמה מבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי המושפע מאסכולת הבאוהאוס הגרמנית. רחוב הרצל שעובר בה הוא אחד הרחובות הסואנים של חיפה, ובו נמצאות מאות חנויות ובתי עסק. שכונת הדר שימשה למעשה מרכז העיר ומרכז העסקים הראשי בין שנות ה-30 לשנות ה-60, אך עם חלוף הזמן התושבים המבוססים עזבו אותה, וכיום האוכלוסייה של השכונה מורכבת בעיקר מעולים מחבר המדינות, מחרדים ומערבים. לאחרונה עוברת השכונה "מתיחת פנים" - בעיקר בצורת שיפוץ פיזי של הרחובות, החלפת הציר הראשי - רח' הרצל - בתוואי לרכבת קלה ומעין מדרחוב גדול ממדים, וגם הפעלת פרויקטים חברתיים וקהילתיים - בשאיפה להחזיר את השכונה ל"ימי הזוהר" שלה.

[עריכה] נווה שאנן - יזרעאליה

ערך מורחב – נווה שאנן (חיפה)

נווה שאנן שבליבה שכונת זיו, שדרות טרומפלדור ורחוב חניתה היא הגדולה בין שכונות העיר. בתיה הראשונים הוקמו בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא התפתחה משמעותית. כיום מורכבת אוכלוסייתה מתושבים הבאים כמעט מכל מגזרי החברה הישראלית, ומונה, נכון לשנת 2005, 37,200 תושבים מה שעושה אותה לאחת השכונות הגדולות בישראל.

[עריכה] רמות הכרמל

רמות הכרמל הינו הרובע שנמשך לאורך גב ההר ושלוחותיו, כאשר שיפוליו הצפוניים מזרחיים צופים על מפרץ חיפה והדרומיים מערביים על מישור חוף הכרמל. הרובע כולל את הרוממות (רוממה ורמת בן-גוריון), אחוזה, השכונות של ציר חורב והשכונות של ציר אבא חושי.

[עריכה] אחוזה

ערך מורחב – אחוזת שמואל

• אחוזה (או בשמה המלא אחוזת שמואל) קרויה על שם הנציב הראשון, סר הרברט סמואל. השכונה הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20 וה-30 כהתרחבות של היישוב היהודי בחיפה, בעיקר על ידי עולים מגרמניה. אחוזה הייתה גרעין ההתיישבות על הכרמל ובסיבה התפתחו השכונות הנוספות. זוהי שכונה מבוססת, שגובלת מדרום ברמת-בגין ורמת גולדה, ממזרח ברוממה ומצפון בשמבור וכרמליה. ציר התחבורה המרכזי שלה הוא שדרות מוריה, כיכר חורב ורחוב חורב. בלב השכונה קניון קטן בשם מרכז חורב. במערבה, בית חולים כרמל - השלישי בגדלו בחיפה. בדרומה של אחוזה שוכן קמפוס בית בירם ומצפון - כיכר דוד הכהן (כיכר ספר) שבה מקומות בילוי רבים. על השכונות שסובבות את אחוזה - רוממה, רמת אשכול, שמבור ורמת בגין קראו בערך המורחב
• גבעת דאונס - השכונה קרויה על שם ליידי פלורנס דאונס, גיסתו של אדמונד אלנבי, כובש ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה שעברה לגור במקום מרחוב יפה נוף 120 אחרי שנפטר בעלה, ארתור. השכונה הינה אחת משכונות ציר חורב, והיא גובלת בשכונות אחוזה, רמת אלמוגי ורמת בן-גוריון. בשכונה נמצא בית הספר היסודי "איינשטיין", בית כנסת והפנימיה הצבאית לפיקוד.

סביב בית הספר איינשטיין ניטשה מחלוקת ארוכת שנים, שסביבה היו אף מאבקי-הורים לאורך שנות ה-90, בשל האנטנה הצה"לית הגבוהה הניצבת בסמוך למבנה שנטען כי היא פולטת קרינה המסכנת את הילדים ואת תושבי האזור כולו.

[עריכה] ציר אבא חושי

בהמשכה של אחוזה נבנה החל משנות ה-60 אזור-מגורים ובו השכונות:

• הוד הכרמל (הידועה בשם דניה) הינה שכונת וילות. השם שדבק בה בעקבות חברת הבנייה שבנתה אותה בשנות ה-70, "דניה", נותר על כנו אף שבשלטים רשמיים היא מכונה לעתים "הוד הכרמל". מאוחר יותר יוחס השם לדנמרק ונקבע כשם הרחוב הראשי של השכונה, אליו נוספו רחובות המציינים מדינות ידידותיות נוספות. בתי השכונה גדולים ומצטיינים בגינות מרהיבות ודייריהם מתאפיינים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה במיוחד. בשלב מאוחר יותר נבנתה דניה ב' כהמשך של דניה הוותיקה על שלוחה שפורצת מערבה ונושקת לטירת כרמל. בשכונה קאנטרי קלאב ומרכז מסחרי.

נחלים העוברים בשכונה הם נחל עובדיה ונחל נדר, והאזור הוא נקודת התחלה לטיולים בפארק הכרמל הסמוך.

• רמת גולדה ורמת אלמוגי – צמד שכונות קטנות לאורך שדרות אבא חושי; משני עברי השדרה, בעלות מאפיינים כמעט זהים. בנייתן בשנות ה-90 השלימה את ניצול השטחים הפתוחים לאורך "הציר" בין דניה והכרמל הצפוני. האדריכלות בהן היא פרטית, נמוכה ברובה ומאופיינת בקובייתיות פונקציונליסטית עם שימוש רב במוטיבים קלאסיים, בכך, גולדה-אלמוגי מהווה חוליה המשכית בין רמת בגין לדניה. אוכלוסייתה היא ממעמד בינוני-גבוה.
  • רמת גולדה - המערבית והוותיקה יותר, נקראה על שם ראש הממשלה גולדה מאיר, והיא יוקרתית יותר משכנתה בשל כיוון הנוף מערבה. שטחה הוא כ-120 דונם, ממערב לה גאיות ושדות פתוחים שחלקם מיועדים לבנייה עתידית. תוכנית המתאר לשכונה הוכנה ב-1981, והבתים הראשונים אוכלסו בתחילת שנות ה-90.
  • רמת אלמוגי, החדשה, שבעברו המזרחי של כביש אבא חושי, צופה אל המפרץ וקרויה על שם ראש העיר יוסף אלמוגי, ובה נבנו גם רבי קומות, ב"עמק השמש" שלאורך דרך בירם.
• רמת אדי (סביוני דניה) - בנייתה החלה בשנות ה-90 מצדו המזרחי של כביש אבא חושי, ומגדלי המגורים המרובים שבה גובלים באלו של העיר נשר. היא הוקמה בשטח תלול, שעל חלקו התחתון (המזרחי) נעורה מחלוקת בין שתי העיריות על הזכות עליו, ומספר רוכשי דירות שהיו בטוחים שהם דיירי "סביוני דניה" גילו שהם בעצם תושבי נשר. רמת אדי מתאפיינת באוכלוסייה מבוססת ומבוגרת יחסית, של מבוגרים משפרי-דיור.
• קריית האוניברסיטה (רמת אבא חושי) - הקמפוס של אוניברסיטת חיפה משתרע לאורך רצועה של כקילומטר לתוך הפארק, וכולל את הפקולטות ואת מרבית השירותים האקדמיים כמו גם מגורי סטודנטים. ב-2006 יצא המוסד עם תוכנית שאפתנית להרחבת אזור המגורים במורד המדרון מזרחה, תוך הוספת מתקנים אקדמיים.

רמת אבא חושי היא הנקודה הטופוגרפית הגבוהה ביותר בתחומי חיפה המוניציפלית, שהיא גם הדרומית ביותר.

חינוך: ילדי ציר אבא חושי לומדים ברובם בבית הספר היסודי "איינשטיין", ובתיכון אליאנס. כמו כן משרת את הרובע סניף בית הספר התיכון הריאלי שבקמפוס בית בירם באחוזה.

[עריכה] תחבורה

[עריכה] יבשתית

[עריכה] תשתיות כבישים

הגישה לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 (הכביש ה"ישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום - מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך ציר התנועה העיקרי והחשוב בחיפה, כביש 4, כשדרות ההגנה דרך העיר התחתית שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה ממשיך כביש 4 צפונה כשדרות ההסתדרות ומחבר את חיפה עם שכונת קריית חיים ועם צפון הארץ.

מאזור הצ'ק פוסט יוצאים דרך בר יהודה (כביש 752 ודרך העמקים (כביש 75) המקשרים את חיפה מזרחה. כבישים אלו מתמזגים עם כביש 70 בצומת יגור. כביש 705 מחבר את כביש 752 עם כביש 672 ומהווה דרך גישה מהירה לכוון רכס הכרמל ואוניברסיטת חיפה.

מכביש 4 מתפצלים מספר כבישים הנכנסים אל חיפה. החשוב בהם הוא כביש 672 העולה אל מרכז הכרמל וממשיך דרך צומת חורב אל אוניברסיטת חיפה וממנה דרך כפרי עיר כרמל עד לרמות מנשה. כביש 721 מתפצל מכביש 4 בצומת אורן ומתחבר לכביש 672 ליד צומת דמון.

כניסות חשובות נוספות לחיפה הן:

• ציר פרויד, העולה בסמוך לפארק מתם מכביש 4 אל רכס הכרמל ומתחבר עם כביש 672 בסמוך לצומת חורב.
• דרך צרפת העולה לסטלה מאריס וממשיכה כרחוב טשרניחובסקי אל שדרות הציונות.
• דרך אלנבי העוברת בעיר התחתית ומקבילה לכביש 4.

פרויקטים בתכנון, או בהקמה מתקדמת בשנת 2009:

• "מנהרות הכרמל" – תוכנית הנדסית עתירת משאבים, שייעודה לקצר את זמן הנסיעה בין מבואות העיר הדרומיים למבואות המזרחיים, באמצעות זוג מנהרות מקבילות שיעברו בתוך ההר, מתחת לשכונות אחוזה ונווה שאנן ויפגישו בין כביש 2 והצ'ק-פוסט. המנהרות מתוכננות כך שיוכלו לשרת תנועה מהירה ויהיו כביש אגרה, בדומה לכביש חוצה ישראל. באמצע הדרך תהיה יציאה שלישית מהמנהרות, שתשרת את תושבי נוה שאנן ורוממה, ותתחבר אל ה"גרנד קניון" במחלף מסועף, ותשרת את הבאים לקנות בו.
• "נתיבי המפרץ" - שמו של כביש מהיר 22, שמקשר בין מרכז העיר וקריית ים בואך עכו, תוך שהוא חוצה את חוף-שמן וקריית חיים. מוצאו של הכביש הוא במחלף חירם המפגיש את שדרות פלי"ם וחוף שמן, סמוך לכיכר פייצל.

[עריכה] אוטובוס ומטרונית

• שתי תחנות אוטובוסים מרכזיות משרתות את חיפה - האחת, מרכזית חוף הכרמל במבואותיה הדרומיים של העיר, והשנייה, מרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר. חיפה היא מהערים היחידות בארץ שבה מופעלים קווי אוטובוס בימי שבת.
• קוי המטרונית (אוטובוס דו־מפרקי) שסלילתם החלה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, מיועדים להוות את התשתית המרכזית להסעת-המונים במרכז הכרך. כלי הרכב המתוכנן לנוע עליהם הוא סוג של אוטובוס משוכלל, שייעזר במערכת של אותות מגנטיים לנסיעה עם מינימום רמזורים בדרך. הקו הראשי המתוכנן חוצה את מרכז העיר לאורך רחוב העצמאות כששני קצותיו הם קריית אתא ממזרח ובת גלים ממערב.

[עריכה] מוניות

בחיפה פועלות מוניות רגילות ("ספיישל") המקושרות למספר תחנות מוניות מרכזיות.

מוניות שירות משרתות את קהל הנוסעים החיפאי שבעה ימים בשבוע. מוניות עירוניות נוסעות לאורך רוב קווי האוטובוסים שבחיפה. בתוך העיר פועלים קווי שירות, המקשרים את הדר הכרמל לאוניברסיטת חיפה ולטכניון דרך נווה שאנן.

מוניות בינעירוניות נוסעות בין חיפה לטירת הכרמל בדרום, לקריות, עכו, נהריה וכרמיאל בצפון, לנצרת במזרח וכן מקשרות בין חיפה לתל אביב ולנתב"ג, כולל שירות ייחודי של איסוף מהבית לנסיעות לנתב"ג.

[עריכה] רכבות

מסילת החוף נמתחת לאורך קו החוף המערבי של חיפה, וממנה יוצאות שלוחות של מסילות ברזל המשרתות את הנמל, את מוסכי רכבת ישראל, את ממגורות דגון ואת בתי הזיקוק.

בעיר שש תחנות רכבת הפרושות לאורך מסילת החוף. התחנות (מדרום לצפון) הן חיפה חוף הכרמל, חיפה בת גלים, חיפה מרכז – השמונה, לב המפרץ, חוצות המפרץ וקריית חיים.

תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהייתה המרכזית והראשונה בחיפה, אינה פעילה כיום כתחנת נוסעים ובמקום שוכן מוזיאון רכבת ישראל.

[עריכה] אווירית

נמל התעופה חיפה - שדה תעופה שמשמש לטיסות פרטיות וטיסות לאילת, וכן לאימונים צבאיים. השדה נבנה בזמן המנדט כשדה תעופה בינלאומי והתאים למטוסי בוכנה, אולם מסלולו היה קצר מדי עבור טיסת מטוסי נוסעים מודרניים. ב-1995 הוחלט על תוכנית הארכת המסלול ל 2.5 ק"מ, התאמה שהייתה אמורה להביא לעיר טיסות בינלאומיות וכך להגדיל את מספר התיירים בה, ואולם שנתיים אחר כך התוכנית הוקפאה. בשנת 2008 קיבל שר התחבורה החלטה עקרונית על העתקת השדה ממפרץ חיפה אל אזור מגידו.

בצמוד לשדה התעופה נמצא בית הספר הטכני של חיל האוויר.

[עריכה] ימית

• נמל חיפה – להובלת נוסעים ושינוע סחורות, משתרע לאורך קו המים במרכז העיר
• נמל הקישון – נמל קטן יותר המשמש לשינוע סחורות ולדיִג, ובו מעגנה לסירות פרטיות וכן נקודת המוצא של ספינת ה"כרמלית" התיירותית המשייטת במימי המפרץ. בתחום נמל הקישון נמצא נמל מספנות ישראל – הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל.

[עריכה] תחבורה ייחודית

• רכבל - מקשר בין מתחם סטלה מאריס בקדקוד הצפוני של הר הכרמל לבין חוף בת גלים. הרכבל הושבת מפעילות למשך כשנה וחצי, עקב פגיעת טיל במהלך מלחמת לבנון השנייה.
• רכבת תחתית - הכרמלית, הרכבת התחתית היחידה בישראל, נוסעת בקו נוסעים אחד ובו שש תחנות בין מרכז הכרמל לכיכר פריז שבעיר התחתית דרך שכונת הדר הכרמל.

[עריכה] חינוך

[עריכה] בתי ספר

בחיפה ניתן למצוא תמהיל של בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הגדולים בחיפה ניתן למצוא את: בית הספר הריאלי העברי, בו התחנכה בעבר צמרת צה"ל (בפנימייה הצבאית הסמוכה לו), מרכז חינוך "ליאו-באק", של התנועה ליהדות מתקדמת, תיכונים עירוניים שכונתיים רבים ובתי ספר נוצרים הסמוכים לכנסיות.

[עריכה] השכלה גבוהה

בשנת 1912 הוקמה בחיפה האוניברסיטה הטכנולוגית, "הטכניקום", שהייתה האוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו קידם הטכניון את חיפה כאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בישראל. בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה, ובשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון, מהלך שהושלם ב-1973.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. 30 שנה אחר כך כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, וכמו כן נבחנת האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור חיפה. מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה עד לשנת 2002 הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר, מי שתיכנן גם את בניין האומות המאוחדות בניו יורק.

בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, מכללת גורדון, המכללה האקדמית הערבית לחינוך [4] ומכללת תילתן לעיצוב. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים. בשנת 2008 למדו כ-17 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, כ-11,500 בטכניון, כ-2000 במכללה הערבית לחינוך, כ-1,700 במכללת גורדון, קרוב ל-1,000 במכללת תלתן, קרוב ל-1,000 במכללת כרמל, כ-850 במכללת ויצ"ו.

[עריכה] תרבות

[עריכה] מוזיקה תוצרת העיר

• מוזיקה קלאסית - בחיפה פועלת התזמורת הסימפונית החדשה חיפה. הרכב קלאסי נוסף הפועל בחיפה והקריות הוא רביעיית כלי הקשת "כנרת" ^[14], אשר הוקמה בשנת 1989 על ידי ארבעה נגני כלי קשת מתזמורת חיפה.: אלה רפפורט (כינור), מריאן רפפורט (כינור), ויקטור כריסטונוב (ויולה) ולב מטיוקוב (צ'לו). רביעיית כנרת מנגנת מספר סגנונות מוזיקליים, החל ממוזיקה קלאסית ועד למוזיקה מודרנית, והופעותיה מלוות בהסברים מלוליים ואף בתמונות וסרטונים המוצגים על גבי מסך. הרביעייה מופיעה במוסדות תרבות ואמנות ובאוניברסיטאות, ואף השתתפה במספר פסטיבלים בינלאומיים, בהם זכתה לשבחים בביקורות.
• מוזיקה חסידית - למרות היקפו הקטן של הציבור החרדי בעיר, הרי שחיפה נחשבת למובילה מבחינת תרומתה להתפתחות המוזיקה החסידית. חצר סערט ויז'ניץ ידועה בעולם החרדי כבית יוצר למאות ניגונים המושרים בבתים רבים. המלחין החסידי חיים בנט שהוציא עשרות דיסקים וחיבר מאות לחנים מתגורר בחיפה. בנו, פייטן היידיש רובי בנט, וזמר החצר שלמה כהן, גרו בחיפה עד לא מכבר. הזמר החסידי אודי אולמן והמלחין שעובד לצדו, יובל סטופל, חיים ויוצרים אף הם בעיר.
• רוק ומטאל - כמה להקות ואמני רוק ומטאל החלו את דרכם בחיפה. אחת הראשונות שבהן הייתה להקת הרוק "קילר הלוהטת" שהוקמה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 והושפעה הן מהגלאם רוק הבריטי והן מהפאנק הבריטי. חלק משירי הלהקה הושמעו ברדיו והפכו ללהיטים. בתחילת שנות התשעים קמה בחיפה להקת "סטלה מאריס", אשר הטביעה את חותמה על הרוק הכבד בארץ. בתחילת שנות האלפיים קמה בחיפה להקת הרוק הכבד "לאוד נ' קליר", אשר הופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004, ואף זכתה לחמם את הופעתו בארץ של ענק הרוק הכבד האנגלי פול דיאנו (אשר הופיע גם בחיפה). לא רק למטאל הפופולרי יש ייצוג בחיפה אלא גם למטאל הקיצוני: להקה נוספת הפועלת בעיר היא להקת הדת' מטאל "להבות", אשר הופיעה בפסטיבל מטאליסט 2004 ו-2005. החל בשנת 1990 מתקיימים בסינמטק חיפה אירועי ה"רוקולנוע", אותם עורך ומנחה יורם מארק-רייך, לשעבר סולן להקת "קילר הלוהטת" וכתב ידיעות חיפה לענייני מוזיקה. במסגרת אירועי ה"רוקולנוע" מוקרנים בימי שישי, אחת לחודש, קליפים וקטעים מהופעות של להקות רוק שונות. כל ערב מתרכז בנושא אחר הקשור בתולדות הרוק, או מוקדש ללהקות ולאמנים בולטים.
• פאנק - בחיפה החלו את דרכן מספר להקות פאנק. אחת המפורסמות שבהן היא להקת יוסלס איי.די.

[עריכה] קולנוע ותיאטרון

בעיר מספר רב של בתי קולנוע וכן סינמטק עירוני.

התיאטרון העירוני חיפה החל לפעול בעיר בשנות השישים. התיאטרון מעלה הצגות בהפקה מקורית וכן רפרטואר הצגות מתיאטראות אחרים. משכנו הראשי הוא בשכונת הדר, וזרוע אוונגרד שלו פועלת בעיר התחתית ("במה 2").

בקריית חיים פועל מאז שנות התשעים תיאטרון הצפון, המציג הפקות של תיאטראות רפרטואריים מישראל.

[עריכה] פסטיבלים

• פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה - מתקיים בכל חג סוכות ובו מוקרנים סרטי איכות ממדינות רבות בעולם. הזירה המרכזית היא הסינמטק.
• פסטיבל חיפה להצגות ילדים - מתקיים מדי שנה בחג הפסח, בחסות התיאטרון העירוני, ונערך במספר מוקדים בעיר.
• החג של החגים - מדי חורף בעיר התחתית. משלב קונצרטים בכנסיות, דוכני מזון ויריד אמנויות ומוקדש לדו-קיום. נערך בחסות בית הגפן.
• פסטיבלי מוזיקה שנערכו בעיר שלא על בסיס קבוע כללו את "פסטיבל רוק ונשמה" בנמל, פסטיבל רוק ישראלי במעגן הקישון ואירועים המוניים נוספים.

[עריכה] ספורט

בחיפה מועדוני ספורט רבים הפועלים במגוון תחומים, לרבות כדורגל, כדורסל וספורט ימי (מועדון בשם "בים הקרוב"). הגדול בהם הוא אגודת מכבי חיפה, שבראשה עומד יוחנן וולך, והיא מאגודות הספורט הגדולות והוותיקות בארץ, ומאגדת ענפי ספורט בכל התחומים: כדורסל, שחייה, כדורמים, שחמט, טניס, טניס שולחן, אתלטיקה קלה, הרמת משקולות ועוד. אגודת הפועל חיפה, השניה בגודלה, מטפחת בעיר בין היתר את ענפי הסיף והאתלטיקה.

[עריכה] כדורגל

בחיפה פועלים מספר מועדוני כדורגל כשהבולטים שבהם הם מכבי חיפה והפועל חיפה. מגרשן הביתי של שתי הקבוצות הוא אצטדיון קריית אליעזר.

• מכבי חיפה הוא אחד ממועדוני הכדורגל הבכירים ביותר בישראל ובעל היסטוריה הכוללת 11 אליפויות, 5 גביעים ושתי העפלות לשלב הבתים בליגת האלופות. בשנת 1992 נרכשה הקבוצה מידי אגודת מכבי חיפה על ידי חברת "קשר ספורט" בבעלותו של יעקב שחר, והמשיכה להתבסס כשם דבר בכדורגל הישראלי. בשנת 2006, זכתה מכבי חיפה באליפות הליגה בפעם השלישית ברציפות.
• מועדון הפועל חיפה זכה באליפות יחידה ב-1999 ובשלושה גביעים, אך מאז שנת האליפות הדרדר מצבו של המועדון. נכון לשנת 2009 הקבוצה משחקת בליגת העל ועומד בראשה איש העסקים יואב כץ.

להרחבה בנושא היריבות המסורתית בין הקבוצות, קראו על הדרבי של חיפה.

[עריכה] כדורסל

בתחום הכדורסל יש לעיר חיפה שתי נציגות עיקריות:

• מכבי חיפה (כדורסל), משחקת נכון לעונת 2009/2010 בליגת ווינר. הקבוצה אף הייתה אחת מ-8 הקבוצות שייסדו את "ליגת המבחן" בשנת 1954, וכיום היא נמנית בין מועדוני הכדורסל הגדולים בארץ.

• הפועל חיפה (כדורסל) משחקת נכון לעונת 2009/2010 בליגה הלאומית בכדורסל. הקבוצה הוקמה מחדש לאחר האיחוד עם רמת השרון בשנת 2005. מאז נבנית באגודה תשתית של מחלקת נוער מצוינת וקבוצת בוגרים שהשאיפה הסופית שלה היא הגעה לליגת העל.

משחקי הכדורסל הביתיים של שתי הקבוצות, מתקיימים בהיכל הספורט רוממה.

[עריכה] הבהאים וחיפה

מאמיני הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים.

העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות - זהו המספר הקדוש עבור הבהאים - חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים נכללו ברשימת פלאי-עולם. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהיתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר. הקהילה בחיפה מכילה מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים - ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים - הבאים בתחלופה מוסדרת, לעתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו - הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה - כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסה ב"משכן הצדק" בשדרות גולומב, הדר. בראשם, עומדים ד"ר אלברט לינקולן, וסגנו ג'לאל חתאמי. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים - ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר. יחסי הגומלין בין הקהילה ועיריית חיפה, ובפרט עם מערכת השירותים שלה, ייחודיים ומתאפיינים במערכת הסכמים שנוצרה והתגבשה במהלך השנים, ושנבדלת מיחסי העירייה עם שאר האוכלוסייה, כנובע מה'מנדט' המיוחד שחל על הדת הבהאית בחיפה. האמור כולל הקצאה שונה של משאבים ונתח שונה של פיקוח עירוני-ציבורי בכל הקשור בנעשה בתחום הגן ונספחיו, פטור מתשלום ארנונה על נכסים, לו זוכים הבהאים, צריכת מים נבדלת, וסובסידיות אחרות. הנושאים שבהם עוסקים הבהאים מחוץ לגבולות המתחם שלהם, הם רק אלה הקשורים לפונקציות המיידיות של דתם, והידוע בהם הוא השיפוץ הנרחב של המושבה הגרמנית, שמבחינה טופוגרפית ונופית "ממשיכה" את הגנים ועל כן שיקומה היוה חלק מפרויקט הגנים עצמם, ונעשה בשותפות מלאה של המרכז הבהאי והעירייה. לצד זאת, הבהאים רכשו ורוכשים שטחים בצידיו של הגן, ובייחוד בצדו המזרחי (הדר עליון). בשטחים אלה, בהם בנויים היום בנייני מגורים, מבקשת הקהילה הבהאית להרחיב את שטח הנוף והמתקנים שלה.^[15]

[עריכה] אתגרים למאה ה-21

[עריכה] אובדן המרכזיות

במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צימצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ו-וולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.

כתוצאה מתהליכים כלכליים אלה הפכה חיפה לפריפריה, בעיני תושביה ובעיקר בעיני מוסדות המדינה, ומכאן האפליה (או תחושת האפליה) בחלוקת תקציבים ותקנים. בין הביטויים לכך - מיעוט ביקורים של ראשי המדינה, הקטנת מספר התחלות הבנייה הציבוריות והימנעות מטיפול בבעיות שבמקום מרכזי יותר היו נחשבות כבעיות לאומיות (כגון מכל האמוניה).

[עריכה] בעיות איכות הסביבה

חיפה המודרנית נוסדה על ידי הבריטים כעיר תעשייתית, כלומר מקום בו מתגוררים תושבים לצד מפעלי תעשייה, כולל תמיכה תחבורתית (נמל, מסילת רכבת, כבישים, שדה תעופה) ותמיכת אנרגיה (תחנת כוח, בתי זיקוק). בתקופה בה נחפר הנמל והוקמו המפעלים, היה השטח המיושב של חיפה קטן ומרוחק מאזורי התעשייה. עם הצלחת העיר והתפתחותה, הוקמו שכונות חדשות בעיר וסביב לה, שבתיהן סמוכים יותר למפעלים, ומנגד הורחבו המפעלים הקיימים, והוקמו חדשים.

כיום, כתוצאה מפעילות המפעלים, שמהווים עוגני תעסוקה ופרנסה, סובלת חיפה מבעיות זיהום אוויר, מים (מי שתייה והקישון) וקרקע - הן יבשתית והן מתחת פני הים (בוצה), וכן השלכות אקולוגיות של עומסי תחבורה, בדומה לכרכים אחרים. אל אלה מתווספת הסכנה המוחשית שגלומה בריכוז צפוף של מתקנים פטרוכימיים בשטח חשוף, בקרבת שכונות אזרחיות, כשליקויי בטיחות הם דבר שבשגרה כמו גם איומי טילים מארצות שכנות.

כמו כן, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה בחיפה^[16].

[עריכה] מתחים חברתיים

למרות היותה של חיפה עיר המפגינה סובלנות ומקדשת לכאורה דו-קיום, קיימים בה, בנוסף לשסעים החברתיים של מגדר, מעמד חברתי וכלכלי וצעירים-מבוגרים, גם מוקדי החיכוך הבאים:

• יהודים - ערבים
• חרדים - דתיים - חילוניים
• ותיקים - עולים חדשים (הן קהילת יוצאי חבר המדינות והן עולי אתיופיה)

[עריכה] התנוונות מרכז העיר

ככל שעלה מספר המכוניות בשימוש בפרטי, גדל הביקוש למקומות חניה ליד החנויות. מרכז העסקים הראשי, אשר באופן מסורתי שכן בעיר התחתונה ובהדר, לא הצליח לספק מקומות חנייה ולכן נפתחו מרכזי קניות מחוצה לו: הן מרכזים שכונתיים (מרכז פנורמה, "כיכר האודיטוריום", מרכז חורב וה"גרנד קניון"), והן מרכזים מחוץ לעיר: במזרח ובצפון - ה"סינמול", "חוצות המפרץ" והמתחמים "גרינברג" ו"ביג", ובדרום - קניון חיפה ומרכז קסטרא הצמודים ומתחם ה"קוסמוס".

אל הקניונים נדדו בתי הקולנוע וכך נסגרו בזה אחר זה כל בתי הקולנוע שהציגו בהדר ("דומינו", "תמר", "רון", "אורה", "אמפי", "ארמון", "מאי", "מאיון", "פאר", "אוריון", "מירון", "עצמון" ו"רב גת"), בעיר התחתית ("כרמל", "גנים", "חיפה", "עין-דור", "הדר" ו"ורד" בחליסה), בבת גלים ("תכלת"), בכרמל ("אורלי" ו"שביט") ובנווה שאנן ("זיו"). בעיר חיפה על שכונותיה נותרו רק שני בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים ("עממי" ו"מוריה") והדבר השפיע על יתר העסקים הקמעונאיים שפעלו בקרבתם.

משרדי ממשלה ששכנו בהדר נדדו לקריית הממשלה בעיר התחתית ובעקבותיהם גם משרדיהם של נותני שירותים רלוונטיים, ובראשם עורכי הדין. שינויי תחבורה בחיפה תרמו גם הם להפחתה במספר הקונים.

כתוצאה מכך התנוון רחוב הקניות הראשי לשעבר, רחוב הרצל, תוך שחנויות יוקרה בו הופכות לחנויות "הכל בדולר". תוצאת משנה לכך היא סגירה מוקדמת של חנויות במרכז העיר ובהדר, ותחושת עזובה ברחובות אחרי השעה 18:30. במחצית השניה של העשור הראשון למאה, שופצו הרחובות מסדה והרצל, נערכים בהם ירידים, והעירייה מנסה להחזירם לימי תפארתם, תהליך שהחל גם ברחובות העצמאות והנמל.

[עריכה] האטה בתיירות

התיירות לחיפה התבססה במשך שנותיה במידה רבה על תיירות בהאית. במהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979 הודח השאה מהשלטון, הוקמה הרפובליקה האיסלאמית של איראן ונאסר על אזרחים איראניים לבקר בישראל. התמעטות התיירות והתמעטות מספר העולים ששוכנו זמנית בבתי מלון גרמה לסגירתם של בתי המלון "ציון" ו"כרמליה" שבהדר ומספר בתי הארחה שהציעו לינה זולה.

חלק מספינות הטיולים שהיו פוקדות את נמל חיפה העבירו את תחנת עגינתן בישראל אל נמל אשדוד ואף ספינות הצי השישי האמריקני, שבאופן מסורתי פקדו את חופי חיפה מדי חודש יולי, המעיטו בביקוריהן.

גם תיירות הפנים לא שגשגה בחיפה, בין היתר בשל מחסור ב"צימרים" ועקב העובדה שבמהלך השנים בוטלו פסטיבלים שמשכו קהל רב, כמו תערוכת הפרח, מצעד המחולות ו"הארחיפרכיטורה". מצד שני, פסטיבלים חיפאיים כגון פסטיבל הסרטים הבינלאומי ופסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, מוסיפים למשוך תיירות פנים לחיפה מדי שנה.

נתון נוסף שפגע בפוטנציאל התיירות הבינלאומית לעיר היה אי-התאמתו של שדה התעופה לטיסות ארוכות-טווח, זאת לאחר שאף אחת מהתוכניות להארכת מסלולו לא קודמה.

[עריכה] בריחת אוכלוסייה

בחיפה קיים ניגוד-לכאורה בין היותה עיר אוניברסיטאית, בה קיימים שמונה מוסדות השכלה גבוהה, ובין העובדה שבפועל מספר רב של צעירים עוזב אותה מדי שנה בשנה. צעירים רבים מקרב דור-ההמשך מעדיפים, הן בשל שיקולי יוקר-מחייה והן של נוחות ופרנסה, להתבסס בפרברים או לעקור אל "המרכז". דומה שהעיר אינה מצליחה לגרום לצעירים המתגוררים בה בתקופת לימודיהם להישאר בה לאחריהם. אחדות מהסיבות העיקריות הן:

• תעסוקה - אין כיום היצע מספק של משרות עבור בוגרי שלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בעיר; הן בוגרים מקרב תושבי-העיר, והן סטודנטים שבאים מרחוק והיו מוכנים תאורטית להשתקע בה אחרי סיום לימודיהם, נאלצים לחפש לעצמם עבודה במקצועותיהם בערים אחרות. המענה שנותן מת"ם למהנדסים ולמהנדסות הצעירים, מוגבל - עקב ה"בום" בתעשיית ההיי-טק המצמיח עוד ועוד אנשי מקצוע צעירים ששואפים לשכר גבוה, אותו מציעים להם שלל פרקי-תעשייה בשרון. יוצא מכך בין היתר, שהצעירים שכן נותרים בחיפה ומקימים בה משפחות הם בנים ובנות לאוכלוסיות מסורתיות (עולים, ערבים) שגדלו בעיר ובשונה מהאוכלוסייה המערבית אינם צופים הצלחה חברתית ותעסוקתית בגוש דן.
• מגורים - ברבעים הנחשבים לאיכותיים ישנו מחסור בדירות המתאימות לדרישותיהם של זוגות צעירים. חרף העובדה כי בחלקים אחרים של העיר עומדות קרוב ל-20% מהדירות ריקות ‏‏^{[17] [18]} ‏‏^{[19] [20]} ‏‏^[21], הרי שדירות אלו אינן עונות לביקוש בקרב אוכלוסיית-היעד העירונית העיקרית בשל היותן ברובן מיושנות וקטנות, מצויות במבנים שבחלקם נגישות גרועה (מדרגות רבות; היעדר מעלית; טופוגרפיה קשה), ואינן מתאימות לסטנדרט הבנייה העכשווי שאותו מחפשים זוגות צעירים ‏‏^[22]. - ולעומת זאת, ביישובי הלוויין של חיפה נבנים פרויקטים של דיור המתאימים יותר לצעירים, ומחירי הדירות בהם נמוכים בהשוואה לאלו שבעיר, דבר שמהווה תמריץ נוסף לצעירים לעזוב את העיר.
• נגישות תחבורתית - מיום שחלק ניכר מאוכלוסיית חיפה עברה אל שכונות הרכס, טרם התגבש בעיר פתרון סביר של תחבורה ציבורית לאלו שגרים באזורי הביקוש ועובדים בפאתי העיר. במקביל, מוקדי תעסוקה רבים עקרו מלב העיר וחל ביזור חריף של שימושי-קרקע בין האזורים המעמיד בסימן שאלה את יכולת המענה של המערך התחבורתי המטרופוליטני בכללותו. תוואי הכרמלית הפך לבלתי-רלוונטי לצורכי אותה אוכלוסייה ואינו פותר בעיות נגישות מעבר לשש תחנותיו. המטרונית המתוכננת, לכאורה תחליף לרכבת קלה, תיסע בתוואי כמעט מקביל אל הרכבת שנוסעת בין מערב העיר ומזרחה, ובכך לא תיתן גם היא מענה לצורך זה. מנהרות הכרמל מתוכננות כך שיוכלו לסייע בעיקר לבאים מדרום לעיר ומצפון לה לחצות אותה, אולם אותו חלק מתושבי העיר שיוכל לכאורה להגיע באמצעותן מהר יותר מהבית אל מקום העבודה, יצטרך להיות מושתת על רכב פרטי, מה שלטענת הגופים המתנגדים לפרויקט ישים לאל כל ניסיון לחשיבה על פתרונות תחבורתיים אינטגרליים‏‏^[23]‏‏^[24]. לאור כל אלה נותר בעינו הצורך של משפחות צעירות להחזיק מכונית פרטית ולהשתמש בה ליוממות חרף העובדה שלעתים מפריד קו אווירי של שני קילומטרים בלבד בינם לבין מקום עבודתם. ריבוי המכוניות אחראי לפקקי תנועה בדרכים שמובילות מרכס הכרמל אל מקומות-התעסוקה במת"ם ובמפרץ חיפה, ולכך שנסיעה מהפרברים אל מרכזי התעסוקה קצרה יותר מהנסיעה משכונות העיר אליהם - מצב זה, יחד עם העובדה שמחירי הדיור מחוץ לחיפה נמוכים יותר, תורם למגמת העזיבה של העיר ולהמשך הפרבור.

[עריכה] פיתוח מעורר-מחלוקת

ערך מורחב – המרינה בבת גלים

בנוסף על המרינה, המקודמת בידי העירייה, מתכנן חיל הים את הרחבת שטחו הבנוי של הבסיס בבת גלים אל תוך הים. החלק הבולט ביותר בתוכנית הוא מבנה "הפולינום" המיועד לתחזוקת כלי שיט ובהם צוללות. המבנה נבנה על שובר הגלים שמול המושבה הגרמנית וצפוי להיות ברוחב של 150 מטר וגובה של 21 מטר. באופן זה, הקמתו צפויה לחסום את הנוף מאזור המושבה הגרמנית ומהכרמל לעבר הים ‏‏^[25].

[עריכה] ראשי העירייה

עד שנת 1940 היו מרבית התושבים בחיפה ערבים ולכן ראשי העיר היו ערבים. בשנת 1940 הפכו היהודים לרוב, דבר שהתבטא גם בבחירות לראשות העיר עם בחירתו של ראש עיר יהודי ראשון. מאפיין בולט של חיפה שגם הופך אותה לייחודית בין הערים בישראל, הוא העובדה שמאז עלה ראש-העיר העברי הראשון ובמשך יותר מ-60 שנה, עד שנת 2003 - נבחרו רק ראשי עיר שהשתייכו למפלגת העבודה. בבחירות המוניציפליות של שנת 2003 ניצחה קואליציה בראשות יונה יהב, שהיה לראש העיר הראשון שאינו ממפלגת העבודה.

• 1873 - 1877 - נג'יב אפנדי אל-יאסין
• 1877 - 1881 - אחמד אפנדי ג'לבי
• 1881 - 1884 - מוסטפא בר אל-סאלח
• 1885 - 1903 - מוסטפא פאשא אל-חליל
• 1904 - 1910 - ג'אמל צאדק
• 1910 - 1911 - רפעת אל-צאלח
• 1911 - 1913 - אברהים אל ח'ליל
• 1914 - 1920 - חסן ביי שוכרי
• 1920 - 1927 - עבד אל-רחמן אל-חאג'
• 1927 - 1940 - חסן ביי שוכרי - על שמו נקרא הרחוב בהדר הכרמל בו שוכן בניין העירייה.
• 1940 - 1951 - שבתאי לוי - ראש העיר היהודי הראשון, על שמו נקרא רחוב ראשי המפריד בין הדר וואדי ניסנאס במרכז העיר.
• 1951 - 1969 - אבא חושי - על שמו נקרא הציר המרכזי של דניה ופארק הכרמל, שדרות אבא חושי, שבו נמצאת אוניברסיטת חיפה. האוניברסיטה הוקמה ביוזמתו ועומדת על גבעה הנקראת כיום "רמת אבא חושי". כמו כן נמצא בנווה שאנן, לזכרו, המרכז הקהילתי "בית אבא חושי".
• 1969 - 1973 - משה פלימן - על שמו בית החולים הגריאטרי בעיר, בית הספר עירוני ה' וכן רחוב במבואות הדרומיים של העיר.
• 1974 - 1975 - יוסף אלמוגי - על שמו שכונת רמת אלמוגי.
• 1975 - 1978 - ירוחם צייזל - שמו ניתן לדרך המובילה ממחלף פז אל כיכר פייצל.
• 1978 - 1993 - אריה גוראל - על שמו קרוי הרכבל בחיפה, אשר הוקם ביוזמתו.
• 1993 - 2003 - עמרם מצנע - עזב לאחר זכיתו בבחירות לראשות מפלגת העבודה. כהונתו הייתה רצופה בנסיונות לקדם תוכניות בנייה גדולות בשולי העיר. הוא צוּטט בעיתונות המקומית כשאמר: "חיפה תמשוך תיירים בזכות הקניונים".
• 2003 - 2003 - גיורא פישר - מראשי המנהיגים הפוליטיים של קריית חיים, שימש ראש עיר זמני בתקופה שלאחר התפטרות עמרם מצנע.
• 2003 ואילך - יונה יהב, בעבר כיהן כחבר מפלגת העבודה וח"כ מטעמה, בהמשך עבר ל"שינוי" ועם הקמתה של "מפלגת קדימה" הצטרף אליה.

[עריכה] רבני העיר

הרב הראשי הראשון של חיפה בעידן המודרני היה הרב ברוך מרכוס (1961-1870). מרכוס נולד בליטא, שם הוסמך לרבנות. לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל. שהה ביפו, ועבר לירושלים, שם ייסד וניהל את ישיבת אור חדש. בשנת 1906 התמנה לרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקידו 55 שנה. הוא כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בחיפה. הרב מרכוס כתב את הספר "אמרי ברוך" (חיפה, תר"ץ).

לאחריו כיהן כרב הראשי הרב יהושע קניאל עד לפטירתו בשנת 1970.

כרב הראשי הספרדי בעיר שימש הרב ניסים אוחנה (1962-1882), שנולד באלג'יריה והגיע ארצה בגיל ארבע עם הוריו. הוא הוסמך לרבנות בישיבות הספרדים בירושלים, שימש רב בעזה ובניו יורק, רב ראשי בקהילת מלטה ובקהילת פורט סעיד שבמצרים, וכן כראש בית הדין הרבני בקהיר וסגן ראש רבני מצרים. בשנת 1947 התמנה לרב הראשי בקהילת חיפה.

משנת 1968 כיהן כרב העיר הספרדי, הרב יוסף משאש, ששימש קודם ברבנות באלג'יריה. כיהן עד פטירתו בשנת 1974.

בשנת 1975, נבחרו לרבנות חיפה הרבנים שאר ישוב כהן, המכהן כרב העיר עד היום, והרב אליהו בקשי דורון. לאחר בחירתו של הרב דורון כרב ראשי לישראל, התמנה הרב שלמה שלוש כרבה הספרדי הראשי של חיפה.

[עריכה] ערים תאומות

ערים תאומות של העיר חיפה (בסוגריים - שנת חתימת הברית):

ברמן - גרמניה (1978) ארפורט - גרמניה (2005) דיסלדורף - גרמניה (1988) מיינץ - גרמניה (1987) מנהיים, גרמניה (2005) פורטסמות' - הממלכה המאוחדת (1962) האקני (לונדון) - הממלכה המאוחדת (1968) ניוקאסל - הממלכה המאוחדת בוסטון - מסצ'וסטס, ארצות הברית (1999) סן פרנסיסקו - קליפורניה, ארצות הברית (1973) פורט לודרדייל - פלורידה, ארצות הברית (2002)

מרסיי - צרפת (1962) אולבורג - דנמרק (1973) אנטוורפן - בלגיה (1986) לימסול - קפריסין (2000) אודסה - אוקראינה (1992) שנגחאי - סין (1994) מנילה - הפיליפינים (1971) קייפטאון - דרום אפריקה (1975) רוסריו - ארגנטינה (1988) קובה - יפן (2004) מרקש - מרוקו

[עריכה] גלריית תמונות נוף של חיפה

תצפית על חיפה מפרץ חיפה מפרץ חיפה בלילה אורות העיר התחתית, מעליהם הים (בשחור) עם מספר אוניות עוגנות ובצד ימין למעלה הקריות מבט צפונה על שכונת בת גלים מכיוון סטלה מאריס מבט צפונה על שכונת בת גלים מכיוון מרכז הכרמל - ניתן להבחין בבית החולים רמב"ם (מבנה דמוי תיבה אפור, מימין), בבית הספר לרפואה (מגדל לבן, במרכז) ובמגדל אגד המזדקר מעל מרכזית בת גלים (מגדל אפור עם שלט פרסומת, משמאל)

[עריכה] ראו גם

• התיישבות נתיני המעצמות בחיפה

[עריכה] לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל פורטל חיפה הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות חיפה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בחיפה על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.

• דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים), תה על מרפסת הקזינו - דו-קיום בחיפה בתקופת המנדט הבריטי 1920-1948, הוצאת משפטון חיפה, 2007.
• יוסי בן-ארצי (עורך), חיפה: היסטוריה מקומית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח.
• פנחס פיק, כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה בתוך חיפה ואתריה (בעריכת אלי שילר ובהשתתפות יוסי בן ארצי) - אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל 37-39 , הוצאת אריאל - ירושלים, 1985.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיפה

• אתר העירייה
• מפת העיר
• 
  תוכנית המתאר החדשה לחיפה - סרט תדמית (2009), מתוך אתר עיריית חיפה
  
  

• מוזיאוני חיפה
• Tour Haifa - תור חיפה - אתר המידע התירותי על העיר והאתרים בה
• העמותה לתולדות חיפה - מידע היסטורי על העיר חיפה
• מדריך רחובות חיפה - מיזם משותף לאוניברסיטת חיפה ולעיריית חיפה
• אמיר זוהר, ‏חיפה, חיפה, עיר בלי עתיד?, באתר הארץ, 16.5.2008
• נדב מן, הצלם האלמוני שתיעד את חיפה - צילומי העיר משנות ה-30, באתר ynet‏, 30.1.2009
• הגנים הבהאים - אתר הגנים הבהאים

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ הצגת מחקר אדם טבע ודין
2. ^ ‏ממוצע חודשי של טמפרטורה יומית מקסימלית ומינימלית ‏
3. ^ ‏משקעים ‏
4. ^ כרמל, אלכס. תולדות חיפה בימי הטורקים. מהד' IV. חיפה: פרדס, המכון ע"ש שומאכר באוני' חיפה, 2002, עמ' 146-142‏
5. ^ ‏לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949 מאת בני מוריס‏
6. ^ ‏ב-31 בדצמבר 2002 היו בחיפה 270.8 אלף [1], ב-31 בדצמבר 2007 היו בחיפה 264.9 נפש[2]. ‏
7. ^ ממצאים מאומדני הלמ"ס, 2007
8. ^ ‏אתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (התנועה הרפורמית)‏
9. ^ ‏פארק הכט, כמעט מושלם‏
10. ^ ‏פארק הכט‏
11. ^ ‏עיריית חיפה "פרופיל שכונתי", 2005‏
12. ^ ‏מקור - פרופיל שכונתי‏
13. ^ דו"ח חפירות, רשות העתיקות
14. ^ אתר "רביעיית כנרת"
15. ^ על הבהאים וחיפה באתר הבהאים (אנגלית)
16. ^ פרופ' א. ישראלי: אפשרות מוחשית מאד לרעידת אדמה בעוצמה 6, 2008, nrg
17. ^ ‏משרד השיכון: 30 אלף דירות בישראל עומדות ריקות‏, 25 בפברואר 2005, אתר ynet
18. ^ ‏ פרוטוקול ישיבת מועצת עיריית חיפה מס' 18 (1/05) מיום 4 בינואר 2005, ראו עמוד 12 ואילך‏
19. ^ הודעת דובר משרד הבינוי והשיכון, ‏מספרן של הדירות הפרטיות הריקות בישראל מגיע לכ-30,000‏, 27 בפברואר 2005
20. ^ ‏שיר לביא, זכיינים וסוכנים ברי/מקס מדווחים על שוק השכירות בנכסים הקרובים למוסדות ההשכלה הגבוהה,‏‏‏ 18 באוקטובר 2007, אתר "רי/מקס בעיתונות"
21. ^ ‏ישראל הס, יזמי הנדל"ן יוצאים נגד עיריית חיפה: "מקבלים יחס של אויב הציבור", 6 בדצמבר 2007, אתר "Bizportal"‏
22. ^ ‏אריק מירובסקי, דירות להשכרה: היכן התשואות הגבוהות בישראל, 23 באוקטובר 2005, "TheMarker"‏
23. ^ ‏מנהל מנהרות הכרמל: "מטרת המנהרות בכרמל"‏, פבר' 2009
24. ^ בפרק:חיפה: חופרים מנהרות בכרמל, ינו' 2009‏
25. ^ ‏"סוגרים את הים", אמיר זוהר, "הארץ", 1.11.2008

ראשי עיריית חיפה
אברהים אל-ח'ליל חסן ביי שוכרי עבד אל-רחמן אל-חאג' חסן ביי שוכרי שבתאי לוי אבא חושי משה פלימן 1911 - 1913 1914 - 1920 1920 - 1927 1927 - 1940 1941 - 1951 1951 - 1969 1969 - 1973 יוסף אלמוגי ירוחם צייזל אריה גוראל עמרם מצנע גיורא פישר (בפועל) יונה יהב 1974 - 1975 1975 - 1978 1978 - 1993 1993 - 2003 2003 2003 -

מחוז חיפה
ערים	אום אל-פחם · אור עקיבא · באקה-ג'ת · חדרה · חיפה · טירת כרמל · נשר · עיר הכרמל · קריית אתא · קריית ביאליק · קריית ים · קריית מוצקין
מועצות מקומיות	בנימינה-גבעת עדה · בסמ"ה · ג'סר א-זרקא · זכרון יעקב · כפר קרע · מעלה עירון · ערערה · פוריידיס · פרדס חנה-כרכור · קציר-חריש · קריית טבעון · רכסים
מועצות אזוריות	אלונה · זבולון · חוף הכרמל · מנשה