חיפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חיפה
סמל העיר


סמל העיר חיפה

הסמליל הממותג "עיריית חיפה", 2011-2010
חיפה
שם בערבית حَيْفَا
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה יונה יהב
גובה ממוצע ‎103‏[3]מטר
תאריך ייסוד המאה ה-3 לפנה"ס
סוג יישוב עיר 200,000‏-499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 273,177 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.4%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 4,291 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 63,666 דונם
מיקום חיפה
חיפה
חיפה
דירוג חברתי-כלכלי 7 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4838
פרופיל חיפה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
www.haifa.muni.il

חֵיפָהערבית: حَيْفَا - חַיְפַא) היא העיר השלישית בגודל אוכלוסייתה בישראל, המרכז העירוני של צפון ישראל, בירת מחוז חיפה וחברה בארגון פורום ה-15. העיר היא ביתה של אוכלוסייה מעורבת יהודית-ערבית.

חיפה היא מרכז תחבורתי, תעשייתי ותרבותי חשוב ואחד ממרכזי הסחר הימי של ישראל. עוד מראשית ימיה, במאה ה-3 לפנה"ס, הייתה זו עיר נמל, וגם כיום אחד מסמלי העיר הוא נמל חיפה, שהינו אחד משני נמלי המסחר הגדולים של ישראל.

תוכן עניינים

מקור שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של חיפה ואף מקור שמה לא ידועים. בתנ"ך היישוב אינו נזכר. בתלמוד ניתן למצוא את ההטיות "חיפא", "חיפה", "חפה"‏[1]. מכיוון שלא ידוע מתי ועל ידי מי נוסדה, קשה לחקור את שורש השם. אחת ההשערות היא שמקור השם בשורש ח.פ.ה שפירושו בעברית לכסות, להסתיר - אולי במשמעות של הר הכרמל שמכסה על העיר. פרשנות אחרת קושרת את השם חיפה עם המילה חוף או "חוף יפה". הפרשנות הנוצרית מאז מסעי הצלב גורסת שחיפה נקראה על שם הכהן הגדול כייפא ("קיפא"; על פי לוקאס, ג, 2) ואולי אפילו על שם פטרוס השליח, שנקרא גם "כפא". לפי המסורת הנוצרית היה להם קשר למקום.

ריבוי הפירושים לשם הביא גם לתעתיקים רבים בשפות לועזיות. בערבית נכתב حَيْفَا - "חיפא", במקור היווני נכתב Χάιφα, "חָיפה". גם בתקופה העות'מאנית מופיע השם בתעתיקים שונים. ז'אן זואלארט כתב בשנת 1586 על "Caifas", ואף על "Caface". בראשית המאה ה-19 כתב החוקר הגרמני זטצן כי בפי הפרנקים היישוב נקרא Ha'ipha. הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם כתב ספר על טיולו בארץ ישראל בשנת 1815, ובו העיר מופיעה כ-"Caypha". הכומר ויליאם ג'ון וודקוק, שטייל בארץ בשנת 1848, כתב בספרו על "Caipha". בראשית המאה ה-20 יצא גוטליב שומכר בקריאה לכתיב אחיד של שם העיר - "Haifa". תחילה נענתה לו אוכלוסיית המושבה הגרמנית, ובהדרגה הפכה הצעתו לכתיב המקובל עד היום‏[2].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על חיפה ממעוף הציפור

הטופוגרפיה של חיפה מגוונת - העיר משתרעת על פני אזורים מישוריים לאורך חוף הים התיכון (חלקם קרקעית ים שיובשה), על שיפוליו הצפוניים והמערביים של הר הכרמל וכן על שטחים נרחבים בפסגות ההר. עקב כך בחרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לציין את הגובה הממוצע של חיפה מעל פני הים בשני מספרים: 5 (גובהו הממוצע של החלק על שפת הים) ו-380 (גובהו הממוצע של החלק שעל הכרמל). לגיוון הטופוגרפי הזה מצטרף גם מפרץ חיפה שהעיר יושבת בדרומו, המתאפיין ברוחות מתונות הודות להסתרה על ידי רכס הכרמל. נחל קישון זורם בעמק זבולון ממזרח לעיר ונשפך אל מימי המפרץ לא רחוק מהעיר התחתית. ממערב, בולט אל תוך המים חצי האי כף הכרמל. הטופוגרפיה של העיר ייחודית בארץ בשל הסמיכות בין הר וחוף הים. המפרץ שלחופו היא שוכנת הוא המפרץ הטבעי היחיד לאורך חוף הים התיכון הישראלי. הכיוון הכללי של העיר הוא צפון-מערב – דרום-מזרח, כמו קו-רכס ההר. בפינה הצפון-מערבית נפגש הכרמל עם הים, באזור הידוע כ"ראש הכרמל", שהינו ייחודי מבחינה אקולוגית. בקצה הדרומי משתרע פארק הכרמל, מה"ריאות הירוקות" הגדולות של מדינת ישראל.

חיפה בנויה לאורך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה, ותופסת חלקים משפלת זבולון במזרח, הר הכרמל מדרום, ורצועת מישור צרה לשפת הים התיכון בצפון ובמערב. שטח השיפוט של העיר הוא כ-71,000 דונם. הערים הגובלות בה הן טירת כרמל, עספיא, נשר, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין וקריית ים, וכן המועצה האזורית זבולון. חיפה הוקמה על "מדרגות" טופוגרפיות רבות ושכונותיה על צלע הכרמל, עליו ולמרגלותיו מסמנות מעברים בין קווי-גובה וטיפוסי-נוף, כמו גם בין חתכי אוכלוסייה.

לב המטרופולין הוא הנמל ורובע העסקים שסביבו. מצפון-מזרח למרכז העיר משתרע אזור התעשייה של מפרץ חיפה, ששטחו, יחד עם אזורים לא-מיושבים סמוכים, מהווה כשליש מהשטח המוניציפלי של העיר, והוא מפריד בין קריית חיים לבין יתר חלקי העיר. אדמתו של המפרץ ספוגה בפסולת רעילה והאוויר בו טעון בחומרים מזהמים. נחל קישון החוצה את השטח הזה בדרכו אל הים נחשב אחד הנחלים המזוהמים בישראל, כיוון שהשפכים מהמפעלים שלגדותיו הוזרמו אליו במשך שנים רבות. המשבר האקולוגי של מפרץ חיפה לא עצר בגבולות הרובע התעשייתי, והאוויר בכל חלקי מזרח המטרופולין לרבות נווה שאנן, קריית טבעון ורכסים, נחשב כמזוהם.

טבע בתחומי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפלת הלב הקדוש ברכס סטלה מאריס, על רקע הטבע הייחודי של ראש הכרמל

בחלקה הגבוה של העיר חיפה היה בעבר חורש ים-תיכוני עשיר ומפותח. בית גידול זה ממשיך להתקיים בפארק הכרמל, הגובל בשטחה המוניציפלי הדרומי של העיר, ומהווה דוגמה טיפוסית של אקוסיסטמה ים-תיכונית. הפארק כולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים ומגוון ביולוגי ונופי. שרידים של סביבה טבעית זו ניתן למצוא גם בין שכונות העיר, בעיקר בוואדיות ובמדרונות הפונים אל הים. הוואדיות של חיפה הם גאיות מכוסי חורש המפרידים בין שכונות הכרמל. החורש הטבעי כולל אלונים, אורנים ושיחים צפופים, שביניהם יורדים מספר פלגים קטנים. הגדול בין הוואדיות הוא נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), שחורץ עמק גדול למרגלות ההר. שרידים אלו מהווים ריאות ירוקות בעלות ערך נופי ותיירותי רב, שלא ניתן למצוא ברוב ערי הארץ, ובחלקם עוברים גם שבילי טיול מסומנים, לרווחת תושבי העיר. אזורים אלו מצטיינים בעולם חי וצומח ייחודי. מגוון מינים של בעלי חיים וצמחים טבעיים השתמר בהם. בשכונות מסוימות ניתן עד היום לשמוע בלילות יללות של תנים, ואף נצפים חזירי בר משוטטים בחפשם אחר מזון. בשל החשש מתקיפה של התושבים על ידי החזירים, נעשים מאמצים להרחיק את החזירים מהשכונות, באמצעות ציד ושיטות אחרות.

מתוך הכרה בחשיבות הריאות הירוקות של חיפה, חוקק חוק-עזר עירוני המונע את הבנייה בוואדיות הירוקים שבין שכונות העיר. ועם זאת, עם השנים, לחצי הבנייה והפיתוח, כמו גם יזמויות תחבורה שונות, הובילו ועודם מובילים לכרסום מתמשך בשטחי הריאות הירוקות שנותרו, פעמים רבות בתמיכת העירייה.

מלבד לחצי הפיתוח, חלק מהריאות הירוקות בחיפה סובלות מהתפשטות של מינים פולשים על חשבון החי והצומח הטבעי. מינים שונים של צמחים שניטעו לנוי בתוך שכונות העיר, נפוצו לשטחים הטבעיים הסמוכים והחלו דוחקים את הצומח המקומי. התופעה חמורה במיוחד בחלקם העליון של הנחלים לוטם ושיח, עד כדי החלפת חברת הצומח. נצפית התפשטות של מינים פולשים גם לכיוון פארק הכרמל, בסביבת האוניברסיטה. המינים הפולשים העיקריים הם: אילנתה בלוטית, חמציץ נטוי, דודוניאה דביקה, כובע הנזיר, פרקינסוניה שיכנית, ושיטה מכחילה.

ראש הכרמל, בצפון-מערב העיר, הוא המקום שבו נפגש ההר עם הים; נחשב ייחודי בתצורה הפיזית הגורמת למשבי רוחות שאינם נצפים בחלקים אחרים בארץ. הכרמל ממשיך בשיפועו מתחת לפני המים ויוצר שונית ייחודית.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלימה של חיפה מושפע משני גורמים עיקריים: מיקומה על חוף הים התיכון, והר הכרמל שעליו היא בנויה. הקרבה לים מעצבת את האקלים המתון והיציב יחסית, שממנו נהנית חיפה, ותורמת ללחות הגבוהה שבה מצטיינת העיר – כשיחס הלחות הממוצעת באוויר הוא 60%. הכרמל שמתרומם בחיפה משמש חיץ בין מישור החוף ובין אזור מפרץ חיפה, ויוצר אזורי רוחות שונים. עם זאת, השפעה על האקלים של העיר נודעת גם לריכוז הפעילות התעשייתית במפרץ, ובמיוחד לפליטת הפחמן – שמלבד היותה הגורם הראשי לתחלואה באזור היא גם נמנית עם הגורמים העיקריים להתחממותו, גם ברמה הגלובלית. מחקר משנת 2007 הצביע על תופעה זו כגורם שעתיד להחריף את עליית מפלס פני הים ולהביא להצפות שיגיעו אל מעבר לבת גלים וכביש 4‏[3][4]. הטמפרטורות והמשקעים בחיפה הם פקטור שמיוחס לגובה הטופוגרפי המשתנה: העיר חיפה מציגה מדרג גבהים שנע בין מפלס פני הים בבת גלים ועד 480 מטר ברמת אבא חושי שבדניה. אזור הכרמל הוא קריר יותר ובו גם יורדים משקעים רבים בחורף. החודש החם ביותר בחיפה הוא אוגוסט עם טמפרטורת מקסימום ממוצעת של 31.4 מ"צ, והחודש הקר ביותר הוא פברואר, עם טמפרטורת מינימום יומית ממוצעת של 8.7 מ"צ. טמפרטורת מי הים היא 22.4 מ"צ בממוצע שנתי, 28.8 מ"צ באוגוסט ו-16.2 מ"צ בפברואר. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 135.5 מ"מ גשם בממוצע. שלג הוא נדיר, וכיסה את פסגות ההר בפברואר 1950 (50 ס"מ), בינואר ובפברואר 1992 ובינואר 1998.

מזג אוויר בחיפה (נכון לאוקטובר 2007)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 17.0 17.5 19.6 23.9 26.2 29.3 31.1 31.4 29.9 28.0 24.0 19.2 24.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 8.9 8.7 10.5 13.6 17.2 20.6 23.0 23.6 21.7 18.5 14.1 10.9 15.9
משקעים ממוצעים (מ"מ) 124.9 92.2 52.8 23.6 2.7 0 0 0 1.2 28.0 77.4 135.5 538.3
מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי ‏‏‏[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – היסטוריה של חיפה, התפתחות אורבנית של חיפה

ראשיתה של חיפה אינה ידועה בבירור. חלק מהחוקרים סבורים שיישוב בשם חיפה היה קיים כבר בתקופה הפרסית[6]. מחקרים אחרים מאחרים את היווסדה למאה ה-2. חיפה נזכרת במקורות התלמודיים ובכתבי השליחים הנוצריים. בתקופה זו הייתה זו עיירה קטנה ששכנה בין שכונת בת גלים והמושבה הגרמנית של היום‏[7], אתר שמוכר כיום כ"חיפה אל-עתיקה".

בימי קדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי מבנים בתל שקמונה

ההתיישבות באזור חיפה החלה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתל אבו הואם שבאזור מפרץ חיפה נמצאו שרידים של עיר ששימשה כעיר נמל החל מהמאה ה-15 לפנה"ס ועד לתקופה ההלניסטית. מצדה השני של חיפה נמצא תל שקמונה שבו נמצאו שרידי עיר שהתקיימה, אם כי לא ברציפות, מהמאה ה-14 לפנה"ס עד המאה ה-7. שרידי עיר עתיקה מהתקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה נמצאו בחורבת קסטרא.

התייחסות לאירועים באזור בממצאים שבכתב אנו מוצאים החל ממאה ה-3 לפני הספירה. שני מקומות באזור חיפה, נקשרו על פי המסורת לאירועים שהתרחשו במאה ה-9 לפני הספירה עוד בתקופת ממלכת ישראל. המערה בה השתמש אליהו הנביא מיוחסת כיום לאתר מערת אליהו (נמצאת בסמוך לשכונת קריית אליעזר שבמערב העיר), והכינוס הציבורי הגדול בהר הכרמל במעמד של אליהו הנביא כנגד נביאי הבעל. מיוחס כיום לפי מסורות שונות לאתר המוחרקה.

בתקופת בית שני ובתקופה הרומית הייתה חיפה ידועה כעיר מעורבת - בני עמים אחרים גרו לצד יהודי העיר. אלה מוזכרים גם במשנה ובתלמוד וביניהם "יוסף החיפני", עוזרו של רבי יהודה הנשיא, והאמורא רבי אבדימי (שציון קברו נמצא בדרך יפו בסמוך למפגשה עם דרך העצמאות).

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף התקופה הביזנטית (המאה השביעית) ועד סוף שנת 1000 אין כל מידע על חיפה. רק בראשית המאה ה-11 החלה העיר להופיע בספרי תיירים המספרים שבחיפה יש בוני ספינות[8]. בתקופה זו הח'ליף של בגדאד, אשר משל על האזור, מסר את העיר לרשות היהודים בעבור תשלום של מס שנתי. לקהילה היהודית בעיר באותה תקופה היה שם הן בארץ והן בחו"ל ור' אליהו בן שלמה הכהן, ראש ישיבת ארץ ישראל, מאחרוני גאוני א"י, כינס בה בשנת 1084 ועידה חשובה בבית הוועד של העיר. במשך השנים התבססה העיירה כעיר נמל קטנה לצד הנמל הגדול שפעל בעכו, ובמהלך ימי הביניים העיר בוצרה.

ביולי 1100 ערכו הצלבנים מתקפה צבאית על העיר (שהייתה באזור בו נמצאת שכונת בת גלים כיום). על פי ספרות המחקר, התגוררה בחיפה באותה תקופה קהילה יהודית גדולה. ההיסטוריון בן-ציון דינור הדגיש את דימויה: "העיר היא עיר יהודית ... אזרחיה - יהודים (סארצינים [מוסלמים] נמצאים רק בחיל-המצב!), הגנתה - הגנת יהודים, וניצחונה - חרפת הנוצרים. ואת העובדה הזאת מזכירים האחד לשני וחוזרים ומזכירים" מנהיגי הצלבנים ולוחמיהם‏[9]. ההתקפה הצלבנית על העיר מוקפת החומה, שילבה כוחות מן היבשה ומן הים. כוחות הימיָה שנעו בכ-200 כלי שיט אל חיפה, הגיעו מרפובליקת ונציה. התושבים היהודים הצטרפו אל חיל המצב הפאטימי הקטן; הם עמדו על נפשם איתנים", עד שהכוחות הצלבנים התייאשו ונסוגו‏[10]. כאשר חזרה הסתערות הצלבנים, עמדו היהודים והמוסלמים "בפניהם בגבורה ללא הפוגה"‏[11]. לאחר הפוגה, חזרו הכובשים הצלבנים והפעילו כוחות מסתערים איתנים. ולאחר כ-27 ימי מצור, נפל "מבצר חיפה" כשמו העברי, או "Castellum Caiphas" כשמה הלטיני, בידי הכובשים הצלבנים‏[12]. חלק מהתושבים נמלטו אל קיסריה ועכו, שאר התושבים, שלא הספיקו להמלט, נרצחו בידי הצלבנים. ההיסטוריון בנימין זאב קדר מציין כי "הייתה זו הפעם האחרונה, לפני הופעתם של הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, שכוח יהודי נטל חלק במערכה צבאית על אדמתה של ארץ-ישראל"‏[13]. לאחר הכיבוש הפכה חיפה ליישוב שעיקר אוכלוסייתו היא נוצרית ומוסלמית. חומות העיר שנהרסו שוקמו על ידי הצלבנים, אולם המספנות לא שוקמו. בשנת 1187 בקירוב עברה חיפה לשלטונו של צלאח א-דין ותחת חסותו התיישבו בעיר יהודים רבים והקימו קהילה משגשגת. בשנת 1265 נכבשה העיר על ידי ביברס, חומותיה נהרסו והיא הפכה ליישוב דייגים קטן.

במאה ה-14 אנו מוצאים אזכור של העיר בתיאוריהם של רבי אשתורי הפרחי (משנת 1322) ושל רבי יצחק חילו (מ-1334). במקורות אלה מתואר שבחיפה חזרה להתקיים באותן שנים קהילת יהודית משמעותית. במאות ה-15 ה-16 וה-17 חיפה מוזכרת מעט מאד ונראה שלא התקיים בה ישוב יהודי משמעותי.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – חיפה בתקופה העות'מאנית, התיישבות נתיני המעצמות בחיפה

חיפה המודרנית החלה להתגבש במתכונתה הנוכחית בימי השלטון העות'מאני - בשנת 1761 הרס דאהר אל עומר, שליט הגליל, את העיר המקורית, ובנה את חיפה מחדש במקום שבו מצויה כיום העיר התחתית. תקופה זו סימנה את תחילת עלייתה של חיפה על פני שכנתה עכו בחשיבות האסטרטגית והכלכלית.

צילום אוויר של חיפה משנת 1918. הסברים לתמונה:
2 נקודות תכולות - תחנת רכבת מזרח ורחוב נצרת (רחוב חטיבת גולני של היום).
נקודה ירוקה - פינת קיבוץ גלויות-נצרת (שדרות פלי"ם של היום).
נקודה צהובה - כיכר פריז (חמרה).
נקודה אדומה - פינת הרחובות שיבת ציון (סטאנטון)-אלנבי.
נקודה סגולה - פינת ביאליק-חסן שוקרי. המבנה משמש עד היום כבניין המשטרה.
נקודה כחולה - דרך יפו.
נקודה כתומה - רחוב הנביאים.
בין הנקודה הירוקה והצהובה - אזור הקאסבה של חיפה והשוק שנהרסו בשנת 1948 לאחר שחרור חיפה במלחמת העצמאות. מעל הנקודה הירוקה בית הקברות המוסלמי, שקיים עד היום.
נקודה ורודה - שכונת בת גלים, שהוקמה על חצי האי כף הכרמל. בתמונה לא מופיע הנמל, שנפתח בשנת 1933. בחלק הימני התחתון של התמונה מופיע מזח מסילת הרכבת החיג'אזית. ניתן לראות את קרונות הרכבת על המזח.
מבט על מפרץ חיפה ממדרונותיו הצפוניים של הר הכרמל, 1898
ראש הכרמל וסטלה מאריס במבט מהים, 1910
עמוד עשן מיתמר מעל חיפה לאחר ההפצצה האיטלקית הרביעית

במהלך המאה ה-19 התרחבה העיר, בעיקר בסיוען של שתי קבוצות של מתיישבים נוצריים שביססו עצמן מחוץ לחומות. האחת היא קבוצת הטמפלרים מגרמניה, אלה התיישבו באזור מישורי למרגלות הכרמל, מדרום לחוף הים התיכון בסמוך לעיר העתיקה, וניסו לעסוק בעיקר בחקלאות. בהמשך הם הקימו על פסגת ההר שכונת נופש חדשה, לה קראו "כרמלהיים" ומספר בתים מתוכה שרדו ושומרו, זוהי שכונת כרמל מרכזי של היום. בתי המושבה הגרמנית שלרגלי ההר, לאורך שדרות בן-גוריון, שוחזרו גם הם, והם מהווים כיום מוקד תיירותי. הקבוצה השנייה היא המסדר הכרמליתי, שחבריו התיישבו באזור שכונת בת גלים ובהמשך באזור סטלה מאריס שבראש הכרמל, שבו ייסדו מנזר קתולי כבר באמצע המאה ה-18. בעת פלישת נפוליאון לארץ ישראל שימש המנזר כבית חולים לצבא נפוליאון. במהלך המאה ה-19 התנהלו בין שתי הקבוצות הדתיות מאבקי שליטה על הטריטוריה החדשה בהר. במרוצת המאה ה-18 וה-19 הותקף נמל חיפה בעקביות על ידי פיראטים, ובשל כך החליט המושל העות'מאני המקומי לבנות שני צריחים שישמרו על הנמל משני צידיו. המגדלים סימלו את העיר, ואף על פי שנהרסו בתקופה מאוחרת יותר, הם מונצחים בסמל העיר חיפה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, תקופת איברהים פחה, הגיעו לאזור מהגרים מצרים.

הרצל קבע כי חיפה היא "עיר העתיד", חזון שביטויו העיקרי הושמע ברומן האוטופי "אלטנוילנד" שיצא בשנת 1902, ובו מתאר הרצל עיר נמל בינלאומית ופורחת, שבה "הכבישים חלקים היו כמדרכות והמכוניות חפזו-עברו על גלגלי הגומי שלהן כמעט ללא רעש... זאת היא רכבת האוויר החשמלית".

יהודים התגוררו בחיפה כקהילה מאמצע המאה ה-19, והיו ברובם בני עדות ספרד. לאורך תקופת השלטון העות'מאני נע מספרם של היהודים שגרו בעיר בין 800 ל-1,500 נפש. שכונתם הראשונה מחוץ לחומות הייתה ארד אל-יהוד שהוקמה בשנת 1891 בין ואדי רושמיה לוואדי סאליב של היום. האוכלוסייה היהודית צמחה בהתמדה הודות לעלייה הראשונה והשנייה ממזרח אירופה.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 הייתה חיפה למרכז היהודי של צפון ישראל. אנשי "חברת עזרה" מברלין ביקשו לקדם הקמת מוסד על-תיכוני שיכשיר יהודים למקצועות הטכנולוגיה, ובשנת 1912, עת מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר קרוב ל-3,000 נפש‏[14], הונחה בהדר אבן הפינה לטכניקום - בית ספר גבוה המתמקד במדעי החיים ובהסמכת מהנדסים וטכנאים. בעקבות מלחמת השפות שהתנהלה ביישוב, שונה שמו של המוסד ל"תכניון", ובהמשך נקבע כטכניון.

בתחילת המאה ה-20 נחנכה בחיפה תחנת הרכבת הראשונה, שהיוותה תחנת קצה מערבית של רכבת העמק - מסילה שחצתה את עמק יזרעאל בין חיפה לבין מסילת הרכבת החיג'אזית באזור סוריה ועבר הירדן. החיבור המסילתי, שנועד לקשר את חיפה עם מרכזים אחרים של הקיסרות העות'מאנית, האיץ את תנופת הפיתוח של נמל חיפה.

ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בחיפה כ-20,000 תושבים, והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ.

במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה

במהלך מלחמת העולם הראשונה הציב הצבא העות'מאני כוחות ארטילריים ברחבי חיפה כדי לשמור על המפרץ מפני נחיתה של הצבא הבריטי. בכל זאת, נכבשה העיר על ידי הבריטים ב-23 בספטמבר 1918. נמל חיפה גם שימש כנקודת אספקה והיערכות עבור הצבא הבריטי שכוחותיו התקדמו לעבר לבנון וסוריה. שבוע לאחר כיבוש העיר, ב-30 בספטמבר 1918, נכבשה דמשק, ובכך הסתיימה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה והחלה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטונות המנדט הבריטי הפכו את חיפה לבסיסם המרכזי במזרח התיכון. חיפה הצטיירה בעיני הבריטים כחוליה המקשרת בין בריטניה לבין השטחים המוחזקים על ידה במזרח התיכון ולמזרח הרחוק - נמל חיפה קישר את העיר אל בריטניה בתחבורה ימית, ורכבת העמק קישרה אותה למזרח בתחבורה מסילתית. נמל חיפה המודרני נחנך באופן רשמי בשנת 1933, לאחר שממשלת המנדט השקיעה רבות בפיתוחו. צינור נפט הונח בין עיראק לחיפה. העיר חוברה לרשת מסילות הרכבת המזרח-תיכונית לאורך חוף הים התיכון, ולימים מתחנת הרכבת חיפה מזרח יצאו רכבות לשלוש יבשות (לקהיר שבאפריקה, לקונסטנטינופול שבאירופה ולדמשק שבאסיה). לפרק זמן קצר בשנות ה-30 של המאה ה-20 חיפה הייתה גדולה אף יותר מתל אביב.

במאורעות תרפ"ט נרצחו 7 מיהודי העיר ונפצעו עשרות‏[15]. עיקר הגידול באוכלוסייה היהודית באותן שנים נבע מהעלייה הרביעית והעלייה החמישית, שאנשיהן העדיפו להתיישב בערים הגדולות בארץ ישראל ובהן תל אביב, ירושלים וחיפה. הנמל שימש מקור פרנסה ליהודים רבים שהתיישבו בעיר והקימו את היישובים הסמוכים לה בשנות ה-30 - קריית מוצקין, קריית ים, קריית ביאליק, כפר אתא (לימים, קריית אתא) וקריית טבעון. בשנת 1938 נוסד המרכז הרפואי רמב"ם בבת גלים, ועד היום הוא בית החולים הגדול ביותר בצפונה של מדינת ישראל ובית החולים השלישוני (על-אזורי) היחיד באזור כולו.

ערב קום המדינה בשנת 1948, התגוררו בחיפה לבדה כ-80,000 יהודים. היהודים ישבו בעיקר בשכונות החדשות - "הדר הכרמל", "אחוזה", "נווה שאנן" ו"כרמל מרכזי". ערביי חיפה ישבו ברובם בעיר התחתית בשכונות חליסה, ואדי סאליב וואדי ניסנאס. הצירים המרכזיים היו דרך המלכים (היום דרך העצמאות), דרך יפו, רחוב המלך ג'ורג' (היום שדרות המגינים / הפלי"ם), דרך ההר (שעם קום המדינה הפכה לשדרות האו"ם וב-1975 שונה שוב שמה לשדרות הציונות) ודרכי השיט והרכבות. היה זה תור הזהב של חיפה בזמן החדש.

במלחמת העולם השנייה הייתה ארץ ישראל בכלל וחיפה בפרט בסיס חשוב לפעילותם של הכוחות המזוינים של בריטניה בזירה המזרחית של הים התיכון. מדינות הציר ראו בבתי הזיקוק, בצינור הנפט כירכוכ-חיפה ובנמל יעדים אסטרטגיים חשובים והעיר הופצצה מהאוויר 10 פעמים, יותר מכל עיר ארץ-ישראלית אחרת במלחמה זו.

הקרב על חיפה במלחמת השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על חיפה

ב-22 באפריל 1948, בעקבות עזיבת הבריטים את מוקדי השלטון בעיר ולאחר קרבות בין תושבי חיפה היהודים לבין תושביה הערבים, נכנעו ערביי חיפה בפני אנשי ההגנה וכ-65,000 מהם עזבו את העיר‏[16]. בקרב על חיפה, שנמשך כיממה, נפלו 18 לוחמים יהודים. בערב חג הפסח תש"ח (23 באפריל 1948) פרסם משה כרמל, מפקד חטיבת כרמלי, את ההודעה הבאה:

Cquote2.svg

בתוקף הסמכויות שנמסרו לי ובאישור הפיקוד העליון, הנני מכריז בזה על שלטון עברי עצמאי בעיר חיפה. ההגנה העברית שהכריעה את האויב הערבי ושליטה בנשקה על העיר כולה, תהווה את השלטון המוסמך היחיד בחיפה עד אשר יושתת בעיר, על ידי מנהלת העם, שלטון קבע אזרחי.

Cquote3.svg

שלטון המנדט הסתיים אמנם ב-14 במאי 1948, אך האוניות הבריטיות האחרונות עזבו את נמל חיפה רק ב-30 ביוני. היה זה אחד המקומות האחרונים בארץ ישראל שנעזב על ידי הבריטים.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העלייה ההמונית התיישבו עולים יהודים ברכוש שננטש על ידי הערבים. הודות לעלייה זו התרחבה חיפה באוכלוסייתה ובשטחה, ולאורך השנים שמרה על מעמדה כעיר השלישית בגודלה בישראל.

בשנת 1959 פרצו בעיר התחתית מהומות שכונו בעיתונות מהומות ואדי סאליב. עולים יהודיים ממרוקו ששוכנו בשכונת ואדי סאליב, שנודעה כשכונת מצוקה, התרעמו על כך שעולים אשכנזים זוכים, לכאורה, ליחס מועדף לעומת העולים המזרחים. המאורעות בוואדי סאליב הפכו לימים לסמל של השסע העדתי בחברה הישראלית.

ב-1959 גם נחנכה הכרמלית - הרכבת התחתית של חיפה (היחידה בישראל), שנעה בקו יחיד בין שש תחנות ומקשרת בין העיר התחתית למרכז הכרמל דרך שכונת הדר הכרמל.

ב-1963 הוקמה שלוחה אקדמית בחיפה בחסות משותפת של האוניברסיטה העברית בירושלים ועיריית חיפה. בשנת 1972 זכתה השלוחה להכרה כאוניברסיטת חיפה והושלם הקמפוס בדרום הכרמל שבמרכזו מגדל אשכול, שבמשך עשרות שנים היה המגדל הגבוה בעיר.

בשנת 1974 נחנך מרכז התחבורה בשכונת בת גלים - ובו תחנת הרכבת חיפה בת גלים ותחנת האוטובוסים המרכזית של העיר. מרכז התחבורה בבת גלים היה הגדול והעיקרי בחיפה עד תחילת שנות האלפיים, אז נחנכו שני מרכזי תחבורה דומים בפאתי העיר - תחנת הרכבת חוף הכרמל ומרכזית חוף הכרמל בדרום-מערב העיר ותחנת הרכבת לב המפרץ ומרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר.

בשנות ה-90 נבנו בחיפה שלושה מרכזי קניות גדולים - קניון לב המפרץ, קניון חיפה, וה"גרנד קניון". כמו כן באותן שנים, הוקמו הטראסות בגנים הבהאיים במרכז הבהאי העולמי והמושבה הגרמנית חודשה. שתי אלו מהוות כיום מוקד תיירותי. האתרים הבהאיים הוכרזו בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. כמו כן, ב-1996 נפתח בדרום העיר מרכז הקונגרסים, קומפלקס גדול בעל מבנה ייחודי המשמש לאירועים רבים כמופעים, כנסים ותערוכות, ובין היתר מארח מדי שנה את טקס בחירת מלכת היופי.

בשנת 1991, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, נורו לעבר חיפה מספר טילי סקאד מעיראק.

במהלך האינתיפאדה השנייה אירעו בחיפה ארבעה פיגועי טרור שבהם נרצחו עשרות בני אדם - הפיגוע בקו 16 בשכונת חליסה (דצמבר 2001), הפיגוע במסעדת "מצה" (מרץ 2002), הפיגוע בקו 37 בשדרות מוריה בכרמל (מרץ 2003) והפיגוע במסעדת מקסים שבמערב העיר (אוקטובר 2003).

במהלך מלחמת לבנון השנייה, חיפה ועימה יישובי מחוז הצפון של מדינת ישראל הופגזו במטחי קטיושות שגרמו לנזק רב ולנפגעים בנפש (כולל שמונה הרוגים בנפילה אחת ב-16 ביולי 2006). עבור חיפה, הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העצמאות שבה הופגזה העיר באופן מאסיבי. הפעילות העסקית בעיר צומצמה למשך כל תקופת המלחמה, וחלק מתושבי העיר מצאו מקלט ביישובים אחרים במרכז ובדרום הארץ.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סך אוכלוסייה אוכלוסייה יהודית אחוז לא-יהודים
1800 1,000 - -
1840 2,000 - -
1868 4,000-3,500‏[17] - -
1882 6,000-5,500‏[17] - -
1902 12,000-11,000‏[17] - -
1914 22,000‏[18] 3,500 84.1
1922 24,634‏[19] 6,230 74.0
1931 50,403‏[20] 15,923 47.9
1945 138,300‏[21] 75,500 45.4
1946 145,430‏‏ 74,230 48.9
1948 98,618 80,000 18.8
1951 147,000‏[22] 140,000 5.1
1961 183,021 173,553 5.1
1972 219,559 207,162 5.6
1983 225,775‏[22] 208,352 7.7
1995 255,914 226,200 11.6
2000 270,500 247,200 8.6
2005 267,000 241,500 9.6
2010 268,200[23] 241,100 10.1


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בחיפה 273,177 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 7 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011‏-2012) היה 69.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 8,843 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[24]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בחיפה:

חיפה התאפיינה בקצב גידול אוכלוסייה שלילי בעשור הראשון של המאה ה-21‏‏‏[25]. מגמה זו נבעה משילוב בין מאזן הגירה פנימית שלילי וריבוי טבעי נמוך; במהלך 2006 כדוגמה עזבו את העיר כ-2,000 מתושביה, ונולדו 890‏‏[26]. נכון לשנת 2008 הקשישים מהווים 18% מאוכלוסיית העיר. שיעור האקדמאים מכלל התושבים עמד ב-2007 על 31%.

אוכלוסיית חיפה כוללת, לצד הרוב היהודי, מיעוטים של ערבים-נוצרים, ערבים-מוסלמים, נוצרים שאינם ערבים (בעיקר מבין עולי חבר המדינות), אחמדים, בהאים ודרוזים.

חיפה קלטה את החלק היחסי הגדול ביותר, מבין הערים הגדולות בישראל, של העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. נכון לשנת 2007, מונים יוצאי חבר המדינות 24.5% (רבע) מאוכלוסיית חיפה, מרביתם מארץ המוצא אוקראינה והם מתרכזים בשכונת יזרעאליה שבנווה שאנן, בקריית אליעזר במערב העיר, ברובע הדר-הכרמל, בקריית חיים המערבית ובשכונות נוספות. בתל-עמל, הסמוכה לחליסה, מהווים יוצאי חבר המדינות 60% מהתושבים, ובחלקים של הדר הכרמל השיעור דומה. בהדר אלה הן יותר משפחות צעירות, כאשר בתל-עמל ובמזרח-העיר יותר קשישים. העולים שינו את פניה של העיר במרוצת שני העשורים מאז באו אליה לראשונה. רבים מהשלטים והפרסומים העירוניים והממשלתיים, כמו גם אלה של העסקים הפרטיים ברחבי העיר, נכתבים כיום בשפה הרוסית לצד עברית.

ערביי חיפה מונים כ-10% מאוכלוסייתה, ומרביתם נוצרים המשתייכים למגוון רחב של זרמים, מקצתם ייחודיים לעיר חיפה כדוגמת הכנסייה המרוניטית והמסדר הכרמליתי לצד כנסיות אורתודוקסיות ואחרות. עם זאת, ככלל, יחסם לחיים של תושבי חיפה הערבים הוא חילוני, הן נוצרים והן מוסלמים; הם משכילים ומבוססים בהשוואה לערבים במקומות אחרים בישראל, ושילובם בחברה החיפנית נחשב טוב, מה שהוליד את הגדרתה המסורתית של חיפה כ"עיר של דו-קיום". תושביה הערביים של חיפה מתרכזים בשכונות העיר התחתית בעיקר: ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית במערב (נוצרים), וחליסה במזרח (מוסלמים). המסגד הגדול של חיפה, מסגד איסתיקלאל ("העצמאות"), נמצא בכיכר פייסל שבמרכז העיר.

קבוצה מובחנת נוספת בנופה של העיר, גם אם אינה מאפיינת או בולטת, הם הדתיים. הדתיים בחיפה מובחנים לפי תתי-קבוצות: החרדים, על הזרם החסידי והליטאי, מרוכזים במזרחו של רובע הדר, שם עומד בית הכנסת הגדול של חיפה שסביבו מצויים קטעי הרחובות היחידים - מלבד בקריית שמואל - שנסגרים לתנועת כלי רכב בשבתות. עם זאת החרדים מסמנים מגמה של יציאה מתחומי שכונתם וזוגות-צעירים רבים עוברים לגור בנווה שאנן הוותיקה. הדתיים-הלאומיים הינה הקבוצה השנייה בגודלה והיא המאפיינת ביותר את קריית שמואל שבצפון-מזרח העיר. משפחות דתיות-לאומיות מבוססות גרות באחוזת שמואל, בעיקר בחלקה הדרומי. בחיפה קיימות גם קהילות של התנועה ליהדות מתקדמת (התנועה הרפורמית)‏[27]. הסובלנות ההדדית והיעדרם של חיכוכים בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה הכללית הם ממאפייני ה"דו-קיום", שאחד מביטוייו הוא העובדה שבחיפה פועלים משחר ימי המדינה קווי אוטובוס סדירים של חברת "אגד" בשבתות ובחגים, מבלי שקווים אלה יעברו בשכונות הדתיות.

עולי אתיופיה, שהם קבוצה שגם לה מאפיינים ייחודיים, התחילו את דרכם בחיפה באתר-קרוואנים שהוקם בדרום-מערב העיר כחלק מפעולות הקליטה שנלוו למבצע שלמה. יהודי אתיופיה שהגיעו לעיר - בעיקר במבצע ולאחריו - מונים כיום כ-4,000 איש והם מתגוררים, בעיקר, במזרח העיר.

בחיפה אחוז הגמלאים הוא כ-18% מכלל תושבי העיר (כ- 48,000 איש), והעיר הינה העיר בעלת אחוז הגמלאים השני הגבוה בישראל נכון לשנת 2010 (אחרי בת ים)‏[28]. עיריית חיפה, באמצעות תאגיד מיל"ב- מועדוני הגמלאים, יוזמת ומארגנת פעילות עניפה של תרבות פנאי ורווחה לגמלאים.

הבהאים וחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיפת הבאב
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המרכז הבהאי העולמי

מאמיני הדת הבהאית (Bahá'í) בחיפה הם קבוצה שלה מעמד מיוחד במרחב העירוני, בהיותם אוכלוסייה של לא-תושבים שמבוססת בלעדית על שילוב של תיירות-צליינות, ונבדלת בכך מיתר האוכלוסייה בעיר במרבית הפרמטרים הסטטוטוריים והחברתיים‏[29].

העיר, המשמשת מתחילת המאה ה-20 כמרכז העולמי של האמונה הבהאית, מארחת דרך-קבע רבים ממאמיני הדת מכל העולם, ובסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הושלם בכספם פרויקט ראוותני שבמרכזו הוקמו הגנים התלויים במורדותיו הצפוניים של הכרמל, שחולקו ל-19 טראסות - זהו המספר הקדוש עבור הבהאים - חציין מעל מקדש הבאב וחציין מתחתיו. בעקבות מבצע הנדסי זה, שבו לקחו חלק בוטניקאים, אדריכלי נוף ומהנדסים מכל רחבי העולם, טיפסה תנופת המבקרים בגנים ובסביבתם, הן מקרב הבהאים והן תיירים, והגנים הוכרזו כאתר מורשת עולמית. המאמינים עצמם, בשונה מקבוצות אחרות החיות או עוברות בחיפה, הם קהילה המאוגדת על בסיס דתי, אשר מנועה מהתערות בחיי העיר, וחבריה אינם תושבי העיר.

הקהילה בחיפה מכילה מיעוט של תושבים קבועים ורוב גדול של ארעיים - ואלה מונים מבקרים, מתנדבים וצליינים - הבאים בתחלופה מוסדרת, לעתים לאחר המתנה של שנים בארצות מוצאם, לתקופות שבין ימים ספורים ועד שלושה חודשים ולעתים יותר. הבהאים נכנסים לארץ באשרת תייר, ואולם הסדרים מיוחדים מבטיחים לשלטונות הקהילה בחיפה סמכויות אכיפה, נהלים ומשמעת נפרדים מאלה שתקפים בין שלטונות ישראל לתיירים רגילים, ואלה מהדקים את הזיקה בין הצליין לתוכנית שיועדה לו - הכוללת עבודות קודש לצד גינון ואדמיניסטרציה, ביקורים במִקדשי עכו והכרמל, ופעילות חברתית ענפה - כאשר הכל מעוגן בפעולות מנגנון שתכליתו ניטור ומניעת חריגה מהמסלול המותווה עבור המאמין או המאמינה. אנשי הדת שחיים בעיר דרך-קבע כוללים את תשעת הנציגים הנבחרים של הקהילה העולמית, שבסיסם במשכן "בית הצדק העולמי" בשדרות גולומב, הדר. המרכז העולמי הבהאי מיוצג במדינת ישראל על ידי ד"ר אלברט לינקולן‏[30], המזכיר הכללי של הקהילה הבהאית הבינלאומית וסגניו ג'לאל חתאמי ואנתוני ואנס, ממשרדיהם ברחוב הפרסים. מרבית פעילותם של חברי הקהילה מתוחמת לאזור הגאוגרפי של הגנים הבהאיים וסביבתם הקרובה, ומכך נגזר גם התחום הגאוגרפי בו הם גרים. רובם משוכנים אם כן בבתים וברחובות שסמוכים לשערי הכניסה השונים אל הגנים - ובראשם השכונות הדר עליון, המושבה הגרמנית ושכונת עבאס במערב הדר.

יחסי הגומלין בין הקהילה ועיריית חיפה, ובפרט עם מערכת השירותים שלה, ייחודיים ומתאפיינים במערכת הסכמים שנוצרה והתגבשה במהלך השנים, ושנבדלת מיחסי העירייה עם שאר האוכלוסייה, כנובע מה'מנדט' המיוחד שחל על הדת הבהאית בחיפה. האמור כולל הקצאה שונה של משאבים ונתח שונה של פיקוח עירוני-ציבורי בכל הקשור בנעשה בתחום הגן ונספחיו, פטור מתשלום ארנונה על נכסים, לו זוכים הבהאים, צריכת מים נבדלת, וסובסידיות אחרות. הדת רואה עצמה כדת גלובאלית, ואת מיקומם של מוסדותיה בחיפה שבישראל היא רואה כ"יד ההיסטוריה". ככזו, אין אנשיה מתערים או פעילים ברמות כלשהן בחייה המקומיים של העיר חיפה. מתוך עיקרון זה, נאסר על חבריה להתחבר עם מקומיים, מחשש שהדבר יסיט אותם מהמסלול של שהותם. הנושאים שבהם עוסקים הבהאים מחוץ לגבולות המתחם שלהם, הם רק אלה הקשורים לפונקציות המיידיות של דתם, והידוע בהם הוא השיפוץ הנרחב של המושבה הגרמנית, שמבחינה טופוגרפית ונופית "ממשיכה" את הגנים ועל כן שיקומה היווה חלק מפרויקט הגנים עצמם, ונעשה בשותפות מלאה של המרכז הבהאי והעירייה. לצד זאת, הבהאים רכשו ורוכשים שטחים בצידיו של הגן, ובייחוד בצדו המזרחי (הדר עליון). בשטחים אלה, בהם בנויים היום בנייני מגורים, מבקשת הקהילה הבהאית להרחיב את שטח הנוף והמתקנים שלה.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפה ניתן למצוא תמהיל של בתי ספר מוכרים (ממלכתיים, ממלכתיים דתיים, חינוך מיוחד), בתי ספר של זרם החינוך העצמאי (חינוך מוכר שאינו רשמי), בתי ספר פרטיים, עמותות לקידום למידה, מוסדות פטור ועוד. בין בתי הספר הגדולים בחיפה נמנים בית הספר הריאלי העברי ומרכז חינוך ליאו בק, של התנועה ליהדות מתקדמת.

בשנת 1912 הוקמה בחיפה האוניברסיטה הטכנולוגית, "הטכניקום", שהייתה האוניברסיטה הראשונה בארץ. שמו של המוסד שונה מאוחר יותר לטכניון, והוא התמקד מראשיתו בהנדסה ובמדעים מדויקים. מאז הקמתו קידם הטכניון את חיפה כאחד ממוקדי ההשכלה הגבוהה המצטיינים בישראל. בשנת 1969 הוקמה בעיר הפקולטה לרפואה, ובשנת 1971 אושרה תוכנית לקליטתה של הפקולטה בטכניון, מהלך שהושלם ב-1973.

בשנת 1913 הוקם בעיר בית הספר הריאלי העברי.

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוחלט להקים אוניברסיטה שתעסוק במדעי החברה ובמדעי הרוח, היא אוניברסיטת חיפה. 30 שנה אחר כך כבר היו באוניברסיטה גם חוגים ופקולטות למשפטים, מנהל עסקים, רווחה, חינוך, מדעי המחשב ומדעים והוראתם, וכמו כן נבחנת האפשרות להקמת בית ספר שני לרפואה באזור חיפה. מגדל אשכול, שבו שוכנים משרדי האוניברסיטה, היה עד לשנת 2002 הבניין הגבוה ביותר בחיפה. הוא תוכנן על ידי אוסקר נימאייר, מי שתיכנן גם את בניין האומות המאוחדות בניו יורק.

בשנת 2008 למדו כ-17,000 סטודנטים באוניברסיטת חיפה, וכ-11,500 בטכניון. בעיר פועלים גם סניף של האוניברסיטה הפתוחה הנמצא באחוזה ומספר מוסדות השכלה גבוהה נוספים, בהם האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, בה למדו ב-2008 כ-850 תלמידים; מכללת גורדון, בה למדו באותה שנה כ-1,700 סטודנטים, המכללה האקדמית הערבית לחינוך, כ-2,000 סטודנטים, מכללת תילתן לעיצוב - קרוב ל-1,000, והמרכז האקדמי כרמל עם קרוב ל-1,000 תלמידים. בסך הכול לומדים בעיר מדי שנה מעל 30 אלף סטודנטים.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל הצגות הילדים בתיאטרון חיפה

קולנוע ותיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים פעלו בחיפה בתי קולנוע שכונתיים רבים, אך אלה הלכו ופחתו לטובת בתי קולנוע במתחמים גדולים יותר. עד לסוף המאה ה-20 נסגרו רוב בתי הקולנוע שפעלו בעיר‏[32], ותרבות הצפייה עברה אל הקניונים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה בקריון ולאחר מכן גם בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניון חיפה, במרכז חורב, במרכז פנורמה וב"גרנד קניון". בתי הקולנוע הנותרים הפועלים כיום בחיפה: "גלובוס הקונגרסים" (לשעבר "גלובוס סיטי"), "סינמה קפה עממי" ו"סינמה קפה מוריה", קומפלקס אולמות ההקרנה "יס פלאנט" בקניון לב המפרץ (ה"סינמול"), וכן בית קולנוע הפועל באודיטוריום של מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית. בנוסף פועל בכרמל סינמטק עירוני ותיק.

התיאטרון העירוני חיפה החל לפעול בעיר בשנות ה-60. התיאטרון מעלה הצגות בהפקה מקורית וכן רפרטואר הצגות מתיאטראות אחרים. משכנו הראשי הוא בשכונת הדר. לצד הבמה הראשית פועלת "במה 3". משנות ה-80 ועד לאמצע העשור הראשון של המאה ה-21 פעלה זרוע אוונגרד בעיר התחתית ("במה 2" במתחם אל-פאשה).

פסטיבל "החג של החגים", מסורת חיפאית של חגיגות שלוש הדתות הגדולות בעיר מדי חודש דצמבר.

במרכז הכרמל בבניין בית הכט הוקם בשנת 2005 תיאטרון פרינג' הנקרא תיאטרון סטודיו. התיאטרון מעלה הצגות מקוריות שהשתתפו בפסטיבלים שהוא עורך. הוא מזמין הצגות מתל אביב, חיפה ובעיקר הצגות פרינג'. במקום הוקם בית ספר ללימודי תיאטרון, משחק וכתיבת מחזות.

בקריית חיים פועל מאז שנות ה-90 תיאטרון הצפון, המציג הפקות של תיאטראות רפרטואריים מישראל.

עוד פועלים בעיר תיאטראות ערביים כמו תיאטרון אל-מידאן ותיאטרון בית הגפן (הנקרא גם תיאטרון אל-כארמה), התיאטרון האנגלי, וקבוצות תיאטרון קהילתיות כמו "תיאטרון הסטודיו" בבית הכט או תיאטרון הטכניון ורבים אחרים.

פסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתיות כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר מעוצב בגנים הבהאיים מעל שדרות הציונות

כמו בערים דומות הבנויות על צלע הר, גם בחיפה נסללו מספר כבישים רוחביים העוקבים אחרי קווי גובה ודרכים המקשרות ביניהם.

מבין עורקי הרוחב המקבילים העוברים היום בעיר התחתית, הוותיק ביותר הוא הכביש חיפה-נצרת (כביש 752), שבזמנו נקרא דרך נצרת (כיום דרך בר יהודה) והוביל ממבואותיה המזרחיים של העיר, דרך רחוב חיג'אז (כיום חטיבת גולני), כיכר חמרה (כיכר פריז) ומשם תחת השם דרך יפו עד לכביש החוף, כשלכל אורכו הוא מקביל למסילת הברזל. עם בניית הנמל, וייבוש חלק מהים על ידי הבריטים, נסללה על השטח המיובש דרך המלכיםאנגלית: Kingsway), כיום דרך העצמאות, העוברת לאורך קו החוף של מרכז העיר, בכיוון כללי צפון-מערב - דרום-מזרח, ומהווה את ציר התחבורה הראשי שלה. בהמשכו מערבה הופך הרחוב לשדרות ההגנה (כביש 4), ונמתח לאורך קו החוף של שכונות מערב העיר.

גם אל תוך הדר הכרמל נכנס זוג כבישים מקבילים, הרצל והחלוץ, שחוצים את השכונה לרוחבה.

הכביש הראשי של רכס הכרמל הוא הציר אבא חושי-חורב-מוריה-הנשיא, שנמתח בין אוניברסיטת חיפה והכרמל הצרפתי, ובחלקו הגדול חופף את כביש 672. לאורך מסלולו הוא חוצה את כיכר חורב ואת "מרכז הכרמל".

שדרות הציונות הן העורק הוותיק המחבר בין העיר התחתית וציר הרכס. דרכים ראשיות נוספות מחברות בין רובעי העיר השונים - ואלה כוללות את שדרות ההסתדרות בין קריית חיים והצ'ק פוסט, כביש 22 בין מרכז העיר וקריית חיים, דרך רופין בין הדר ואחוזה, והציר דורי-חנקין-פיק"א-פרויד, שהוא ציר הרוחב הרציף הארוך ביותר בתחומי חיפה ומחבר את מבואותיה המזרחיים והדרום-מערביים. רחובות ראשיים נוספים כוללים את דרך אלנבי, דרך צרפת ודרך הים, שלושתן יוצאות מכביש 4 במערב העיר.

הגישה העיקרית לחיפה מדרום נעשית בשני כבישים בינעירוניים, כביש 2 (כביש החוף) וכביש 4 ("הכביש הישן"), המתאחדים במחלף חיפה דרום המהווה את הכניסה הדרום-מערבית של חיפה. מנקודת החיבור ממשיך אחד מצירי התנועה העיקריים, הארוכים והרחבים במטרופולין, כביש 4, כשדרות ההגנה, צפונה ואז מזרחה דרך העיר התחתית - שם הוא נקרא דרך העצמאות ודרך בר יהודה, אל צומת הצ'ק פוסט, ממנה שב כביש 4 ויוצא צפונה כשדרות ההסתדרות ומוביל לצפון הארץ תוך שהוא מקשר עם שכונת קריית חיים.

מאזור הצ'ק פוסט יוצאים מזרחה הכבישים 752 ו-75 המקשרים את חיפה עם צפון-מזרח הארץ, ומהווים את הכניסה העיקרית אל העיר ממזרח. כבישים אלו מתמזגים עם כביש 70 בצומת יגור. כביש 705 שנסלל בדרום-מזרח העיר מחבר את כביש 752 עם כביש 672 ומהווה דרך גישה מהירה לבאים ממזרח לכיוון רכס הכרמל ואוניברסיטת חיפה.

בסוף 2010 נחנכו "מנהרות הכרמל", תוכנית הנדסית עתירת-משאבים שייעודה לקצר את זמן הנסיעה בין מבואות העיר הדרומיים למבואות המזרחיים, באמצעות זוג מנהרות מקבילות שנכרו בתוך ההר, מתחת לשכונות אחוזה ונווה שאנן תוך שהן מפגישות בין כביש 2 והצ'ק-פוסט. המנהרות תוכננו כך שיוכלו לשרת תנועה מהירה והן מופעלות ככביש אגרה, בדומה לכביש חוצה ישראל. באמצע הדרך הוקמה יציאה שלישית מהמנהרות, שמתחברת אל ה"גרנד קניון" במחלף מסועף, ומשרתת את הבאים לקנות בו, כמו גם את תושבי נווה שאנן ורוממה.

בשנת 2013 נחנך כביש "נתיבי המפרץ" או בשמו האחר כביש 22, הכביש מקשר בין העיר התחתית בחיפה לצומת וולקן שבמבואות עכו.

תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחבורה ציבורית בחיפה
דרך המלכים (כיום, דרך העצמאות), 1938

חברת האוטובוסים העיקרית שפועלת בחיפה היא הקואופרטיב אגד. שני מסופי אוטובוסים מרכזיים משרתים את מטרופולין חיפה - אף לא אחד מהם במרכז העיר; האחד, מרכזית חוף הכרמל במבואותיה הדרומיים של העיר, והשני, מרכזית המפרץ בצפון-מזרח העיר. חברת הנסיעות והתיירות נצרת מפעילה מספר נסיעות סדירות המקשרות את כפרי הגליל עם כיכר פלומר ועם אוניברסיטת חיפה, וחברת אומני אקספרס מפעילה קווים (וקווי לילה) מהעיר לאזור יקנעם עילית, קריית טבעון ודאלית אל-כרמל.

חיפה היא מהערים היחידות בארץ שבה מופעלים קווי אוטובוס בימי שבת.

קווי המטרונית (אוטובוס תלת-מפרקי) שסלילתם החלה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, מיועדים להוות את התשתית המרכזית להסעת-המונים במרכז הכרך. הפרויקט כולל סלילתם של מסלולי תחבורה ציבורית לאורך מספר צירים ראשיים במטרופולין, וכלי הרכב המתוכנן לנוע עליהם הוא סוג של אוטובוס מפרקי רב-קיבולת שייעזר במערכת של אותות מגנטיים לנסיעה עם מינימום רמזורים בדרך. הקו הראשי המתוכנן חוצה את מרכז העיר לאורך רחוב העצמאות כששני קצותיו הם קריית אתא ממזרח ובת גלים ממערב. שני קווים נוספים מקשרים בין קריית מוצקין לחוף הכרמל (דרום-מערב העיר) ובין קריית ים להדר. בראשית דרכו שוּוק המיזם לציבור כ"רכבת קלה", אולם בהמשך "הוחלף" באוטובוסים‏[33]. חברת דן בצפון זכתה במכרז להפעלתה של המטרונית.

בעיר שש תחנות רכבת הפרושות לאורך מסילת החוף. התחנות (מדרום לצפון) הן חיפה חוף הכרמל, חיפה בת גלים, חיפה מרכז – השמונה, לב המפרץ, חוצות המפרץ וקריית חיים. תחנת הרכבת חיפה מזרח, שהייתה המרכזית והראשונה בחיפה, אינה פעילה כיום כתחנת נוסעים, ובמקום שוכן מוזיאון רכבת ישראל. מסילת החוף נמתחת לאורך קו החוף המערבי של חיפה, וממנה יוצאות שלוחות של מסילות ברזל המשרתות את הנמל, את מוסכי רכבת ישראל, את ממגורות דגון ואת בתי הזיקוק.

בחיפה פועלות מוניות רגילות ("ספיישל") המקושרות למספר תחנות מוניות מרכזיות. מוניות שירות משרתות את קהל הנוסעים החיפני שבעה ימים בשבוע. מוניות עירוניות נוסעות לאורך נתיביהם של רוב קווי האוטובוסים שבחיפה. קווי השירות העיקריים שלהן מקשרים את הדר הכרמל לאוניברסיטה ולטכניון דרך נווה שאנן. מוניות בינעירוניות, שתחנתן המרכזית ברחוב החלוץ שבהדר, נוסעות בין חיפה לטירת הכרמל בדרום, לקריות, עכו, נהריה וכרמיאל בצפון, לנצרת במזרח וכן מקשרות בין חיפה לתל אביב ולנתב"ג, לרבות שירות נמל-תעופה האוסף ומחזיר נוסעים מ- ואל פתח ביתם.

רכבל חיפה מקשר בין מתחם סטלה מאריס בקדקוד הצפוני של הר הכרמל לבין חוף בת גלים. רכבל נוסף נמצא בשלבי תכנון. על-פי התוכנית, כשיקום הוא אמור לחבר בין הצ'ק פוסט, אוניברסיטת חיפה והטכניון.

הכרמלית, שהיא פוניקולר (רכבת הנמשכת על ידי כבלים במעלה מדרון) יחיד מסוגו בישראל - שהוא גם הרכבת התחתית היחידה בישראל, נוסע בקו נוסעים אחד ובו שש תחנות, בין מרכז הכרמל לכיכר פריז שבעיר התחתית דרך שכונת הדר הכרמל. הכרמלית פעלה ברציפות עד אמצע שנות ה-80, במקביל לדעיכה ההדרגתית בהיקף הנוסעים, שהעתיקו את מגוריהם לשכונות אחרות בחיפה ולא הסתפקו עוד בקו היחיד של הקרון. למרות חוסר הכדאיות הכלכלית, חידש המיזם את פעילותו ב-1992 במעמד ראש הממשלה יצחק רבין. הכרמלית פועלת עד היום ועיקר מימונה אינו מתשלום כרטיסי הנסיעה, אלא מתקציב עיריית חיפה.

מעגן הדיג

נמלי אוויר וים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה חיפה הוא שדה תעופה שמשמש לטיסות פרטיות וטיסות לאילת, וכן לאימונים צבאיים. השדה נבנה בזמן המנדט כשדה תעופה בינלאומי והתאים למטוסי בוכנה, אולם מסלולו היה קצר מדי עבור טיסת מטוסי נוסעים מודרניים. ב-1995 הוחלט על תוכנית הארכת המסלול ל 2.5 ק"מ, התאמה שהייתה אמורה להביא לעיר טיסות בינלאומיות וכך להגדיל את מספר התיירים בה, ואולם שנתיים אחר כך התוכנית הוקפאה. בשנת 2008 קיבל שר התחבורה החלטה עקרונית על העתקת השדה ממפרץ חיפה אל אזור מגידו. בצמוד לשדה התעופה נמצא בית הספר הטכני של חיל האוויר.

נמל חיפה משמש להובלת נוסעים ושינוע סחורות, משתרע לאורך קו המים במרכז העיר. נמל קטן יותר המשמש לשינוע סחורות ולדיִג הוא נמל הקישון, ובו מעגנה לסירות פרטיות וכן נקודת המוצא של ספינת ה"כרמלית" התיירותית המשייטת במימי המפרץ. בתחום נמל הקישון נמצא נמל מספנות ישראל – הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל.

אתגרים למאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האתגרים העיקריים שבפניהם עומדת העיר בראשית המילניום השלישי ניתן לציין את:

אובדן המרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צימצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ווולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.

כתוצאה מתהליכים כלכליים אלה הפכה חיפה לפריפריה, בעיני תושביה ובעיקר בעיני מוסדות המדינה, ומכאן האפליה (או תחושת האפליה) בחלוקת תקציבים ותקנים. בין הביטויים לכך - מיעוט ביקורים של ראשי המדינה, הקטנת מספר התחלות הבנייה הציבוריות והימנעות מטיפול בבעיות שבמקום מרכזי יותר היו נחשבות כבעיות לאומיות (כגון מְכָל האמוניה).

בעיות אקולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקן חברת בז"ן במפרץ חיפה

חיפה המודרנית נוסדה על ידי הבריטים כעיר תעשייתית, כלומר מקום בו מתגוררים תושבים לצד מפעלי תעשייה, כולל תמיכה תחבורתית (נמל, מסילת רכבת, כבישים, שדה תעופה) ותמיכת אנרגיה (תחנת כוח, בתי זיקוק). בתקופה בה נחפר הנמל והוקמו המפעלים, היה השטח המיושב של חיפה קטן ומרוחק מאזורי התעשייה. עם הצלחת העיר והתפתחותה, הוקמו שכונות חדשות בעיר וסביב לה, שבתיהן סמוכים יותר למפעלים, ומנגד הורחבו המפעלים הקיימים, והוקמו חדשים.

כיום, כתוצאה מפעילות המפעלים, שמהווים עוגני תעסוקה ופרנסה, סובלת חיפה מבעיות זיהום אוויר, מים (מי שתייה ונחל קישון) וקרקע - הן יבשתית והן מתחת פני הים (בוצה), וכן מההשלכות של עומסי תחבורה, בדומה לכרכים אחרים. אל אלה מתווספת הסכנה המוחשית שגלומה בריכוז צפוף של מתקנים פטרוכימיים בשטח חשוף, בקרבת שכונות אזרחיות, כשליקויי בטיחות הם דבר שבשגרה כמו גם איומי טילים מארצות שכנות.

קרבתה של העיר לרכס הכרמל המיוער הופכת אותה לפגיעה לשריפות. בעת השריפה בכרמל בדצמבר 2010 פונתה לזמן קצר שכונת דניה, הקרובה ביותר אל האזור המיוער.

כמו כן, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה בחיפה‏[34].

מתחים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותה של חיפה עיר המפגינה סובלנות ומקדשת לכאורה דו-קיום, קיימים בה, בנוסף לשסעים החברתיים של מעמד חברתי וכלכלי וצעירים-מבוגרים, שני מוקדי חיכוך עיקריים: יהודים - ערבים, וותיקים - עולים חדשים (הן קהילת יוצאי חבר המדינות והן עולי אתיופיה).

התנוונות מרכזים עירוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העיר במבט מהכרמל

ככל שעלה מספר המכוניות בשימוש פרטי, גדל הביקוש למקומות חניה ליד החנויות. מרכז העסקים הראשי, אשר באופן מסורתי שכן בעיר התחתונה ובהדר, לא הצליח לספק מקומות חניה ולכן נפתחו מרכזי קניות מחוצה לו: הן מרכזים שכונתיים (מרכז פנורמה, "כיכר האודיטוריום", מרכז חורב וה"גרנד קניון"), והן מרכזים מחוץ לעיר: במזרח ובצפון - ה"סינמול", (חוצות המפרץ) והמתחמים "פאואר סנטר" ו"ביג", ובדרום – קניון חיפה ומרכז קסטרא הצמודים ומתחם ה"קוסמוס".

אל הקניונים נדדו בתי הקולנוע וכך נסגרו בזה אחר זה כמעט כל בתי הקולנוע שהציגו ברחבי העיר. בעיר חיפה על שכונותיה נותרו אז, מלבד הסינמטק, רק שני בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים, והדבר השפיע על יתר העסקים הקמעונאיים שפעלו בקרבת אלה שנסגרו. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה, נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניונים שבעיר.

משרדי ממשלה ששכנו בהדר נדדו לקריית הממשלה בעיר התחתית ובעקבותיהם גם משרדיהם של נותני שירותים רלוונטיים, ובראשם עורכי הדין. שינויי תחבורה תרמו גם הם להפחתה במספר הקונים בהדר.

כתוצאה מכך התנוון רחוב הקניות הראשי לשעבר, רחוב הרצל, תוך שחנויות יוקרה בו הופכות לחנויות "הכל בדולר", זאת בשעה שגם רחוב העצמאות לא התרומם חרף עבודות התשתית היקרות שנעשו בו. תוצאת משנה לכך היא סגירה מוקדמת של חנויות במרכז העיר ובהדר, ותחושת עזובה ברחובות אחרי השעה 18:30. במחצית השנייה של העשור הראשון למאה, שופצו הרחובות מסדה והרצל, נערכים בהם ירידים, והעירייה מנסה להחזירם לימי תפארתם, תהליך שהחל גם ברחובות העצמאות והנמל.

האטה בתיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיירות לחיפה התבססה במשך שנותיה במידה רבה על תיירות בהאית. במהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979 הודח השאה מהשלטון, הוקמה הרפובליקה האיסלאמית של איראן ונאסר על אזרחים איראניים לבקר בישראל. התמעטות התיירות והירידה בהיקף מספר העולים ששוכנו זמנית בבתי מלון גרמו לסגירתם של בתי המלון "ציון" ו"כרמליה" שבהדר ומספר בתי הארחה שהציעו לינה זולה.

חלק מספינות הטיולים שהיו פוקדות את נמל חיפה העבירו את תחנת עגינתן בישראל אל נמל אשדוד ואף ספינות הצי השישי האמריקני, שבאופן מסורתי פקדו את חופי חיפה מדי חודש יולי, המעיטו בביקוריהן משנה לשנה.

גם תיירות הפנים לא שגשגה בחיפה, בין היתר בשל מחסור ב"צימרים" ועקב העובדה שבמהלך השנים בוטלו פסטיבלים שמשכו קהל רב, כמו תערוכת הפרח (שחודשה ב-2012), מצעד המחולות ו"הארכיפרחיטורה". מצד שני, פסטיבלים חיפניים כגון פסטיבל הסרטים הבינלאומי ופסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, מוסיפים למשוך תיירות ישראלית לחיפה מדי שנה.

נתון נוסף שפגע בפוטנציאל התיירות הבינלאומית לעיר היה אי-התאמתו של שדה התעופה לטיסות ארוכות-טווח, זאת לאחר שאף אחת מהתוכניות להארכת מסלולו לא קודמה.

בריחת אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפה קיים ניגוד-לכאורה בין היותה עיר אוניברסיטאית, בה קיימים שמונה מוסדות השכלה גבוהה, ובין העובדה שבפועל מספר רב של צעירים עוזב אותה מדי שנה בשנה. צעירים רבים מקרב דור-ההמשך מעדיפים, הן בשל שיקולי יוקר-מחייה והן של נוחות ופרנסה, להתבסס בפרוורים או לעקור אל "המרכז". על כך מצביע בין היתר מחקר שערך פרופסור ברוך קיפניס מאניברסיטת חיפה, שהראה כי בין השנים 2001–2008 חל פיחות בכל קבוצות הגיל הצעירות בחיפה לעומת גידול בקבוצת הגיל של בני 65 ויותר, בשעה שבתל אביב נמצא גידול משמעותי בקבוצות הגיל הצעירות. העיר חיפה אינה מצליחה לגרום לצעירים המתגוררים בה בתקופת לימודיהם להישאר בה לאחריהם. סיבות עיקריות הן:

  • תעסוקה - אין כיום היצע מספק של משרות עבור בוגרי שלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בעיר; הן בוגרים מקרב תושבי-העיר, והן סטודנטים שבאים מרחוק והיו מוכנים תאורטית להשתקע בה אחרי סיום לימודיהם, נאלצים לחפש לעצמם עבודה במקצועותיהם בערים אחרות. המענה שנותן מת"ם למהנדסים ולמהנדסות הצעירים, מוגבל - עקב הפרץ בתעשיית ההיי-טק המצמיח עוד ועוד אנשי מקצוע צעירים ששואפים לשכר גבוה, שאותו מציעים להם שלל פרקי-תעשייה בשרון. יוצא מכך בין היתר, שהצעירים שכן נותרים בחיפה ומקימים בה משפחות הם בנים ובנות לאוכלוסיות מסורתיות (עולים, ערבים) שגדלו בעיר ובשונה מהאוכלוסייה המערבית אינם צופים הצלחה חברתית ותעסוקתית בגוש דן.
  • מגורים - ברבעים הנחשבים כאיכותיים ישנו מחסור בדירות המתאימות לדרישותיהם של זוגות צעירים. חרף העובדה כי בחלקים אחרים של העיר עומדות קרוב ל-20% מהדירות ריקות‏[35], הרי שדירות אלו אינן עונות לביקוש בקרב אוכלוסיית-היעד העירונית העיקרית בשל היותן ברובן מיושנות וקטנות, מצויות במבנים שבחלקם נגישות גרועה (מדרגות רבות, היעדר מעלית, טופוגרפיה קשה) ואינן מתאימות לסטנדרט הבנייה העכשווי שאותו מחפשים זוגות צעירים‏[36]. - ולעומת זאת, ביישובי הלוויין של חיפה נבנים פרויקטים של דיור המתאימים יותר לצעירים, ומחירי הדירות בהם נמוכים בהשוואה לאלו שבעיר, דבר שמהווה תמריץ נוסף לצעירים לעזוב את העיר.
  • תחבורה - מיום שחלק ניכר מאוכלוסיית חיפה עבר אל שכונות הרכס, טרם התגבש בעיר פתרון סביר של תחבורה ציבורית לאלו שגרים באזורי הביקוש ועובדים בפאתי העיר. במקביל, מוקדי תעסוקה רבים עקרו מלב העיר וחל ביזור חריף של שימושי-קרקע בין האזורים המעמיד בסימן שאלה את יכולת המענה של המערך התחבורתי המטרופוליטני בכללותו. תוואי הכרמלית הפך לבלתי-רלוונטי לצורכי אותה אוכלוסייה ואינו פותר בעיות נגישות מעבר לשש תחנותיו. המטרונית המתוכננת תיסע בתוואי כמעט מקביל אל הרכבת שנוסעת בין מערב העיר ומזרחה, ובכך לא תיתן גם היא מענה לצורך זה. מנהרות הכרמל מתוכננות כך שיוכלו לסייע בעיקר לבאים מדרום לעיר ומצפון לה לחצות אותה, אולם אותו חלק מתושבי העיר שיוכל לכאורה להגיע באמצעותן מהר יותר מהבית אל מקום העבודה, יצטרך להיות מושתת על רכב פרטי, מה שלטענת הגופים המתנגדים לפרויקט ישים לאל כל ניסיון לחשיבה על פתרונות תחבורתיים אינטגרליים‏[37][38], ולא יעודד את חיזוק מרכז העיר‏[39]; לאור כל אלה נותר בעינו הצורך של משפחות צעירות להחזיק מכונית פרטית ולהשתמש בה ליוממות חרף העובדה שלעתים מפריד קו אווירי של שני קילומטרים בלבד בינן לבין מקום עבודתן. ריבוי המכוניות אחראי לפקקי תנועה בדרכים שמובילות מרכס הכרמל אל מקומות-התעסוקה במת"ם ובמפרץ חיפה, ולכך שנסיעה מהפרוורים אל מרכזי התעסוקה קצרה יותר מהנסיעה משכונות העיר אליהם - מצב זה, יחד עם העובדה שמחירי הדיור והארנונה מחוץ לחיפה נמוכים יותר, תורם למגמת העזיבה של העיר ולהמשך הפרבור.

בעיות תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שגשוגה של חיפה מאיימת זה שנים היעלמות של מקורות תעסוקה ומנגד, ירידה ברמת ההכנסה ביחס לערים גדולות אחרות.

על פי מחקרו של פרופסור קיפניס, נכון למחצית העשור הראשון של המאה ה-21, בחיפה חל פיחות במספר משלחי יד ניהוליים והגידול באחוז העובדים העוסקים במקצועות אקדמיים קטן יחסית לתל אביב ולאזור המרכז. על פי המחקר, בחיפה נותרו רק 3.5% ממפעלי ההיי-טק הישראליים (לעומת 16% בתל אביב); במחוז חיפה הכולל גם את חדרה מועסקים רק 7.5% ממועסקי חברות ההזנק (סטארט-אפ) ורק 11% ממועסקי חברות העילית (היי-טק).

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‏[40], הכנסתו הממוצעת של שכיר חיפני הייתה במאה ה-20 גבוהה מההכנסה הממוצעת של שכיר בתל אביב. בשנת 2003, לעומת זאת, הרוויח השכיר החיפני הממוצע, לפי הלמ"ס, 6,739 שקל לחודש, ואילו עמיתו התל אביבי הרוויח 7,634 שקל (88.28%). ב-2005 היה הפער כ-16.08% ואילו ב-2007 השתכר החיפני 7,654 שקל לחודש - פחות מעמיתו בתל אביב שהשתכר 9,208 שקל בחודש בממוצע, פער של 16.88%.

פיתוח מעורר מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המרינה בבת גלים, מנהרות הכרמל

בחיפה, שנודעת כעיר בעלת ערכי סביבה מפותחים, מתקיים מתח מתמיד בין שאיפות גופי נדל"ן ותחבורה להביא לפיתוח ובינוי של אזורי הטבע העירוני - רבות בתמיכת העירייה, ובין אלו מקרב התושבים והאזרחים המבקשים לשמור על מבנה התנהלות עירונית שמכבדת את הנוף והמקומות הציבוריים, ההיסטוריים והירוקים. "מגדלי חוף הכרמל" שקמו בשנות ה-90 על החוף מול נוה דוד, סימנו בבנייתם את אוזלת-היד המסוימת של גופי התושבים במאבקם נגד מיזמים שנחשבים כנוגדים עקרונות של פיתוח בר-קיימא, עקרונות שבראשם כבוד לערכי-נוף ולמרקמים אורבניים ותיקים. באותה עת ומעט לאחר מכן קידמה העירייה את תוכנית הקמת המרינה בשכונת בת גלים, שאיימה הן על אזור ראש הכרמל והן על תמהיל הפעילות העירונית הייחודי לשכונה. במקרה זה מאבק-הנגד כבר היה מוצלח יותר, עם זאת התוכנית עדיין לא נגנזה סופית.

פרויקטים אחרים שנמצאים במחלוקות עקרוניות כוללים את מנהרות הכרמל וה"גרנד קניון", את הרחבת הנמל, ומספר תוכניות לכבישי גישה חדשים ולשכונות שיוקמו לכאורה על חשבון מקומות ירוקים. במסגרת פרויקט מנהרת הכרמל נסלל כביש מהיר מפתח המנהרה המרכזי שבנווה שאנן צפונה אל מרכז העיר בערוץ נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), וכן יציאות שונות שמסתעפות מהמנהרה לנווה שאנן ולאחוזה, כל אלה משולבים במחלף שהוא מהגדולים בארץ. על-פי התכנון, אמנם, אמור הוואדי לעבור שיקום נופי לאחר תום עבודות הסלילה, אולם לא ברור כמה שטח ירוק יישאר ומה תהיה ערכיותו כאשר תעבור במקום מערכת הכבישים הענפה המתוכננת. כל זאת על רקע הדיון בעצם הלגיטימיות של פרויקט-ענק שמיועד לשמש תחבורה פרטית בתוואי שלא ישרת את מרכז העיר והתחדשותו‏[41], בשעה שבמקומות אחרים נעשה מעבר לחשיבה על פתרונות תחבורתיים בני-קיימא.

סמוך לתום העשור הראשון של המאה ה-21 התגלה כי חיל הים מתכנן את הרחבת שטחו הבנוי של בסיסו בבת גלים אל תוך הים. החלק העיקרי בתוכנית הוא מבנה "הפולינום", המיועד לתחזוקת כלי שיט ובהם צוללות. הוא מיועד להיבנות על שובר הגלים שמול המושבה הגרמנית וצפוי להיות ברוחב של 150 מטר וגובה של 21 מטר. באופן זה, הקמתו צפויה לחסום את הנוף מאזור המושבה הגרמנית ומהכרמל לעבר הים‏[42].

פרויקטים אחרים שסביבם התעורר פולמוס:

  • על המדרונות המערביים של אחוזה, באזור לינקולן-תל אהרון, מתוכננת בנייה של שכונה חדשה.
  • תוכנית להרחבת שכונת כבאביר וסלילת כביש גישה נוסף אליה מאיימת על אזור נחל שיח. נחל זה הוא האתר היחיד בישראל בו גדל חלבלוב השיח, והאתרים הקרובים ביותר שלו נמצאים במרחק מאות קילומטרים.
  • תוכנית להקמת כביש גישה נוסף ממבואות העיר הדרומיים אל אזור אחוזה, מאיימת על נחל עובדיה ונחל נדר.
  • באזור מנזר סטלה מאריס קיימת ריאה ירוקה, ששטחה עתיד להצטמצם עקב הקמת שכונה חדשה ובתי מלון במקום.
  • בגבול פארק הכרמל מתוכננת הקמת בית מלון ושכונה חדשה בשטחו של נחל נדר. אזור זה מהווה חלק מרצף השטחים הירוקים של הפארק.
  • שפך הקישון - אזור בו נשמרו ערכי טבע ייחודיים (לדוגמה תלתן צר-עלים - האתר היחיד בארץ) למרות הזיהום הרב בנחל. כיום מתוכננת באזור הרחבת נמל חיפה.

שכונות ורבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הנמל ומגדל המפרש במרכזו. תצפית מרחוב יפה נוף, שכונת הכרמל
מבט אל הכרמל מבית החולים רמב"ם שבבת גלים
ורדיה בשעות הערב
שכונת הרצליה ב-1907, שנת הקמתה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רובעי חיפה

על פי עיריית חיפה‏[43] מתחלקת העיר לרבעים כדלהלן:

רובע שטח בקמ"ר מספר תושבים אחוז משטח השיפוט העירוני אחוז מאוכלוסיית העיר
קריית חיים + קריית שמואל 4.16 32,370 6.5 12.1
מפרץ חיפה 20.51 - 31.8 -
העיר התחתית 1.92 11,430 3.0 4.3
מערב חיפה 9.76 40,870 15.1 15.3
הכרמל 7.86 44,270 12.2 16.6
הדר 2.83 37,580 4.4 14.1
נווה שאנן 3.03 37,210 4.7 13.9
רמות נווה שאנן 3.82 19,470 5.9 7.3
רמות הכרמל 10.67 39,260 16.5 14.7

קריית חיים - קריית שמואל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קריית חיים

הרובע הכולל את קריית חיים וקריית שמואל מהווה 6.5% משטח השיפוט של העיר. נכון ל-2008‏[44] מתגוררים בו 32,600 תושבים המהווים 12.3% מתושבי העיר. הרובע מחולק לשתי קריות, קריית חיים (שבעצמה מחולקת לקריית חיים מזרחית וקריית חיים מערבית) וקריית שמואל.

מפרץ חיפה והצ'ק פוסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפרץ חיפה (רובע)

רובע מפרץ חיפה הוא אזור רחב ידיים המשתרע מצפון-מזרח לעיר התחתית לשפת מפרץ חיפה ונחצה על ידי נחל קישון. אזור זה משמש כאזור התעשייה הראשי של חיפה, עוד מאז הניחו בו הבריטים את התשתית לבתי הזיקוק ולתעשיות שסביב הנמל. שטח הרובע מהווה כשליש משטחה המוניציפלי של חיפה אולם אוכלוסייתו מועטה. בדרומו נמצא הצ'ק פוסט. לפי החלוקה הסטטיסטית העירונית רובע המפרץ מתחלק בחלוקת משנה לשלושה תתי-רובע: "חלוצי התעשייה", "לב-המפרץ" ו"נמל חיפה - נמל הקישון".

העיר התחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העיר התחתית

העיר התחתית, כשמה, היא החלק של חיפה ששוכן לאורך המדרגה הנמוכה של העיר וכולל את הנמל, את מרכז העסקים הראשי ושכונות מגורים כוואדי ניסנאס, חליסה והמושבה הגרמנית.

ברובע, שבמשמעותו המצומצמת שטחו כ-3% מכלל השטח העירוני, מתגוררים כ-11,440 נפש (נכון ל-2007) המהווים כ-4.3% מכלל תושבי חיפה, מתוכם כ-70% הם ערבים בני דתות שונות.

מערב חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערב חיפה

ברובע מערב חיפה מתגוררים כ-40,000 תושבים (2006) ושטחו 9.76 קמ"ר. ברובע מתקיימת זהות בין אחוז האוכלוסייה לבין אחוז השטח מכלל שטח חיפה, שניהם כ-15%. גבולות הרובע הם חוף הים התיכון במערב ובצפון, המושבה הגרמנית בצפון-מזרח, שכונות הכרמל במזרח וטירת כרמל מדרום. רוב שכונות הרובע שוכנות במישור החוף, למורדות הכרמל. אלו כוללות את בת גלים, קריית אליעזר, עין הים, קריית שפרינצק ושער העלייה, נווה-דוד, רמת הנשיא ואזור התעסוקה והפנאי בדרום-מערב העיר, הכולל את פארק מת"ם ולצידו שכונת נאות פרס.

כרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כרמל (רובע)

הכרמל הוא רובע הבנוי לאורך חלקו הצפוני של רכס הכרמל ועל שלוחות שלו מערבה. שטחו הוא כ-7.85 קמ"ר, והוא הרובע המאוכלס ביותר בחיפה, עם כ-45,000 תושבים המהווים כ-17% מכלל תושבי העיר.

הכרמל היה מאוכלס עוד טרם תחילת העליות הציוניות לארץ ישראל. בין המתחמים הבנויים בו היו כרמלהיים, המנזר הכרמליתי, המגדלור וכבאביר. ההתיישבות היהודית החלה באמצע שנות ה-20 של המאה ה-20, והתגברה בשנות ה-30 בימי העלייה החמישית. בין שכונות הכרמל נמנות כרמל מרכזי, כרמל מערבי, כרמל צרפתי ואחרות.

הדר הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדר הכרמל

הדר הכרמל (קרויה בקיצור "הדר") היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע-מגורים מרכזי וצפוף. השכונה הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן משנת 1922, ונמצאים בה כמה מבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי המושפע מאסכולת הבאוהאוס הגרמנית. כיום כולל רובע הדר את אוסף השכונות שבין העיר התחתית והכרמל. שכונת הדר המקורית הייתה מצומצמת יותר והשתרעה ממזרח לשכונת הרצליה, שהוקמה בשנת 1907, ועד מעט מזרחה מרחוב בלפור של היום. השכונות המזרחיות יותר הן רמת ויז'ניץ ושכונת נחלה, שהיום נשכח שמה והיא כלולה ב"הדר הכרמל". בדרום, במעלה ההר, משתרעת הדר-עליון.

נווה שאנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נווה שאנן (חיפה)

נווה שאנן שבליבה שכונת זיו, שדרות טרומפלדור ורחוב חניתה היא הגדולה בין שכונות העיר. בתיה הראשונים הוקמו בימי העלייה הרביעית ולאחר קום המדינה היא התפתחה משמעותית. כיום מורכבת אוכלוסייתה מתושבים הבאים כמעט מכל מגזרי החברה הישראלית, ומונה, נכון לשנת 2005, 37,200 תושבים מה שהופך אותה לאחת השכונות הגדולות בישראל.

רמות הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אחוזת שמואל, דניה

"רמות הכרמל" הוא השם שהעניקה העירייה לרובע שנמשך לאורך גב ההר ושלוחותיו הדרומיות, כאשר שיפוליו הצפוניים-מזרחיים צופים על מפרץ חיפה והדרומיים-מערביים על מישור חוף הכרמל. הרובע כולל את אחוזה, הרוממות (רוממה ורמת בן-גוריון), שכונות ציר חורב ובהן רמת בגין ורמת אשכול, ושכונות ציר אבא חושי ובהן דניה, רמת גולדה ורמת אלמוגי.

אחוזה (או בשמה המלא אחוזת שמואל) נקראה על שם הנציב הבריטי הראשון בארץ ישראל, סר הרברט סמואל. השכונה הוקמה בשנות ה-20 וה-30 כהתרחבות של היישוב היהודי בכרמל, בעיקר על ידי עולים מרומניה ומגרמניה. אחוזה היוותה את גרעין ההתיישבות על הרכס וסביבה התפתחו השכונות הנוספות.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק דרבי באצטדיון קריית אליעזר, יוני 2010

בחיפה מועדוני ספורט רבים הפועלים במגוון תחומים, לרבות כדורגל, כדורסל וספורט ימי (מועדון בשם "בים הקרוב"). הגדול בהם הוא אגודת מכבי חיפה, שבראשה עומד יוחנן וולך, והיא מאגודות הספורט הגדולות והוותיקות בארץ, ומאגדת ענפי ספורט בכל התחומים: כדורסל, כדוריד, שחייה, כדורמים, שחמט, טניס, טניס שולחן, אתלטיקה קלה, הרמת משקולות ועוד. אגודת הפועל חיפה, השנייה בגודלה, מטפחת בעיר בין היתר את ענפי הסיף והאתלטיקה.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפה פועלים מספר מועדוני כדורגל כשהבולטים שבהם הם מכבי חיפה והפועל חיפה. מגרשן הביתי של שתי הקבוצות הוא אצטדיון סמי עופר.

  • מכבי חיפה הוא אחד ממועדוני הכדורגל הבכירים בישראל ובעל היסטוריה הכוללת 12 אליפויות, 5 גביעים, 4 גביעי טוטו ושתי העפלות לשלב הבתים בליגת האלופות. בשנת 1992 נרכשה הקבוצה מידי אגודת מכבי חיפה על ידי חברת "קשר ספורט" בבעלותו של יעקב שחר, והמשיכה להתבסס כשם דבר בכדורגל הישראלי. בשנת 2006, זכתה מכבי חיפה באליפות הליגה בפעם השלישית ברציפות.
  • הפועל חיפה זכה באליפות יחידה ב-1999 ובשלושה גביעים, אך מאז שנת האליפות הידרדר מצבו של המועדון. נכון לשנת 2010 הקבוצה משחקת בליגת העל ובראשה עומד איש העסקים יואב כץ.
להרחבה בנושא היריבות המסורתית בין הקבוצות, קראו על הדרבי של חיפה.

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הכדורסל יש לעיר חיפה נציגה עיקרית אחת, מכבי חיפה, המשחקת בליגת העל והיא גם אלופת המדינה בכדורסל לעונת 2012-13. הקבוצה אף הייתה אחת משמונה הקבוצות שייסדו את "ליגת המבחן" בשנת 1954, וכיום היא נמנית בין מועדוני הכדורסל הגדולים בארץ. מגרשה של הקבוצה הוא היכל הספורט רוממה.

קבוצה נוספת, הפועל חיפה, משחקת בליגה א' ומנוהלת על פי מודל קבוצת אוהדים (שבה האוהדים הם בעלי הקבוצה).

ענפי ספורט אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית חיפה
נג'יב אפנדי אל-יאסין אחמד אפנדי ג'לבי מוסטפא בר אל-סאלח מוסטפא פאשה אל-ח'ליל ג'אמל צאדק רפעאת אל-צאלח אברהים אל-ח'ליל חסן שוכרי עבד אל-רחמן אל-חאג' חסן שוכרי
1873 - 1877 1877 - 1881 1881 - 1884 1885 - 1903 1904 - 1910 1910 - 1911 1911 - 1913 1914 - 1920 1920 - 1927 1927 - 1940
שבתי לוי אבא חושי משה פלימן יוסף אלמוגי ירוחם צייזל אריה גוראל עמרם מצנע גיורא פישר (בפועל) יונה יהב
1940 - 1951 1951 - 1969 1969 - 1973 1974 - 1975 1975 - 1978 1978 - 1993 1993 - 2003 2003 2003 -
פורטרט של אבא חושי, שנחשב לראש העיר המיתולוגי של חיפה

עד שנת 1940 היו מרבית התושבים בחיפה ערבים ולכן ראשי העיר היו ערבים. בשנת 1940 הפכו היהודים לרוב, דבר שהתבטא גם בבחירות לראשות העיר עם בחירתו של ראש עיר יהודי ראשון.

מאפיין בולט של חיפה שגם הופך אותה לייחודית בין הערים בישראל, הוא העובדה שמאז עלה ראש-העיר העברי הראשון ובמשך יותר מ-60 שנה, עד שנת 2003 - נבחרו רק ראשי עיר שהשתייכו למפלגת העבודה. בבחירות המוניציפליות של שנת 2003 ניצחה קואליציה בראשות יונה יהב, שהיה לראש העיר הראשון שאינו ממפלגת העבודה.

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הראשי הראשון של חיפה בעידן המודרני היה הרב ברוך מרקוס. מרקוס נולד בליטא והוסמך בה לרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל, ייסד בירושלים את ישיבת "אור חדש". בשנת 1906 התמנה כרב הראשי האשכנזי של חיפה וכיהן בתפקיד זה 55 שנה. הוא כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בעיר. כתב את הספר "אמרי ברוך".

במקביל כיהן כרב ראשי הרב יהושע קניאל עד לפטירתו בשנת 1970.

כרב הראשי הספרדי בעיר שימש הרב ניסים אוחנה, שנולד באלג'יריה והגיע ארצה בגיל ארבע עם הוריו. הוא הוסמך לרבנות בישיבות הספרדים בירושלים, שימש רב בעזה ובניו יורק, רב ראשי בקהילת מלטה ובקהילת פורט סעיד שבמצרים, וכן כראש בית הדין הרבני בקהיר וסגן ראש רבני מצרים. בשנת 1947 התמנה לתפקיד הרב הראשי הספרדי בקהילת חיפה.

משנת 1968 כיהן כרב העיר הספרדי הרב יוסף משאש, ששימש קודם ברבנות באלג'יריה. הוא כיהן עד לפטירתו בשנת 1974.

בשנת 1975, נבחרו לרבנות חיפה הרבנים שאר ישוב כהן, אשר התפטר בשנת 2011, והרב אליהו בקשי דורון. לאחר בחירתו של הרב דורון כרב ראשי לישראל בשנת 1993, התמנה הרב שלמה שלוש כרבה הספרדי הראשי של חיפה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחיפה 19 ערים תאומות (בסוגריים - שנת חתימת הברית):

הסכמי ידידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמי שיתוף פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות נוף של חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה העיר מהקצה העליון של הגנים הבהאיים, רחוב יפה נוף
Magnify-clip.png
מראה העיר מהקצה העליון של הגנים הבהאיים, רחוב יפה נוף
מבט פנורמי אל מפרץ חיפה מרחוב יפה נוף
Magnify-clip.png
מבט פנורמי אל מפרץ חיפה מרחוב יפה נוף

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסי בן-ארצי (עורך), חיפה: היסטוריה מקומית, הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח
  • תמיר גורן, ההיסטוריה של חיפה, אוניברסיטת חיפה ועיריית חיפה, תשס"ח 2007
  • דוד דה פריס, אידאליזם וביורוקרטיה: שורשיה של חיפה האדומה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1999, 380 עמ'‏[45]
  • דפנה שרפמן ואלי נחמיאס (עורכים), תה על מרפסת הקזינו - דו-קיום בחיפה בתקופת המנדט הבריטי 1920–1948, הוצאת משפטון חיפה, 2007
  • ענת קדרון, בין לאום למקום: הקהילה העברית בחיפה המנדטורית, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2012.
מאמרים
  • פנחס פיק, כיבוש חיפה במלחמת העולם הראשונה, בתוך חיפה ואתריה (בעריכת אלי שילר ובהשתתפות יוסי בן ארצי), "אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל" 37–39, הוצאת אריאל, ירושלים, 1985
  • נתן שור, חיפה במסע נפוליאון, אריאל, חוברת 37–39, 1985, עמ' 61

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Haifa.png

פורטל חיפה הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות חיפה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בחיפה על כל רובדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.


מהעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, ברוב המקורות מצוין שרבי אבדימי היה ממקום זה. בבא בתרא, י"ב, א', שבת דף מה, ב'. "רבי אבדומי דמן חיפא" - ירושלמי, מסכת ברכות דף לב, א פרק ד הלכה א.
  2. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמ' 15-14.
  3. ^ דו"ח: הצפות בת"א וחיפה עקב ההתחממות העולמית, באתר הארץ, 5 ביולי 2007
  4. ^ ד"ר אלון אנגרט ועו"ד חנוך אילסר, התחזית בידיים שלנו: ההתחממות הגלובלית בישראל – האפשרויות, ההשפעות וקווים למדיניות, באתר עמותת "אדם, טבע ודין", יולי 2007
  5. ^ מידע אקלימי רב שנתי, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי (עדכון אחרון: אוקטובר 2007)‏
  6. ^ בתעודה יוונית מהמאה ה-4 לפנה"ס נמצא קטע שבו כתוב "הכרמל הר קדוש לזאוס...פה עיר הצורים", האותיות פ.ה יכולות להיות סיומת למילה חיפה.
  7. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמוד 15
  8. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל: חיפה, עמוד 2303
  9. ^ בן-ציון דינור, במאבק הדורות, עמ' 193
  10. ^ בן-ציון דינור, במאבק הדורות, עמ' 191
  11. ^ בן-ציון דינור, במאבק הדורות, עמ' 192
  12. ^ ראו: יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל, עמ' 170-169
  13. ^ דן בהט, בנימין זאב קדר, זאב וילנאי, רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, תשל"ד-1974, עמ' 55
  14. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים. מהד' IV, חיפה: הוצאת פרדס והמכון ע"ש שומאכר באוני' חיפה, 2002, עמ' 142–146.
  15. ^ המאורעות בחיפה, דבר, 3 בספטמבר 1929
    ישראל עמיקם, המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט, חיפה: אלול תרפ"ט, המאורעות בחיפה
  16. ^ בני מוריס‏, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 אומדן. אלכס כרמל, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 8.
  18. ^ אומדן. יוסי בן-ארצי, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 31.
  19. ^ על פי מפקד אוכלוסין 1922. כולל 164 אחרים, יוסי בן-ארצי, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 31.
  20. ^ על פי מפקד אוכלוסין 1931. כולל 3,332 אחרים, יוסי בן-ארצי, חיפה בהתפתחותה 1918–1948, עידן 12, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1989, עמ' 31.
  21. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  22. ^ 22.0 22.1 אלי שילר, "אוכלוסיית חיפה", חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985, עמ' 27.
  23. ^ הרשויות המקומיות בישראל 2010 - חיפה, הלמ"ס
  24. ^ פרופיל חיפה באתר הלמ"ס
  25. ^ ב-31 בדצמבר 2002 היו בחיפה 270.8 אלף נפש[1], ב-31 בדצמבר 2007 היו בה 264.9 אלף נפש[2].
  26. ^ ממצאים מאומדני הלמ"ס, 2007.
  27. ^ דף חיפה באתר התנועה ליהדות מתקדמת בישראל.
  28. ^ קשישים בישראל - שנתון סטטיסטי 2010 מכון ברוקדייל, אשל, משאב.
  29. ^ על הבהאים וחיפה באתר הבהאים (באנגלית).
  30. ^ University to honor Secretary-General of the Bahá’í International Community Dr. Albert Lincoln, מאי 2010.
  31. ^ רביעיית כנרת, באתר "הבמה", ינואר 2007
    רביעיית כנרת, באתר רשת המתנ"סים - קריית טבעון
  32. ^ בתי הקולנוע שנסגרו: בהדר - "דומינו", "גל אור", "תמר", "חן", "רון", "אורה", "אמפי", "ארמון", "מאי", "מאיון", "פאר", "אוריון", "מירון" ו"עצמון", בוואדי ניסנאס - "רב גת", בעיר התחתית - "כרמל", "גנים", "חיפה", "עין-דור", בוואדי סאליב - "הדר", בחליסה - "ורד", בקריית חיים - "היובל" ו"בית העם", בבת גלים - "תכלת", בכרמל - "אורלי" ו"שביט" ובנווה שאנן - "זיו".
  33. ^ שרה ליבוביץ-דר, חיפה: זו לא רכבת, זה אוטובוס, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2008
  34. ^ דן אבן, הממשלה: להיערך מיד לרעש אדמה בצפון, באתר nrg‏, 30 ביוני 2008
  35. ^ משרד השיכון: 30 אלף דירות בישראל עומדות ריקות, באתר ynet‏, 25 בפברואר 2005
  36. ^ ‏אריק מירובסקי, דירות להשכרה: היכן התשואות הגבוהות בישראל, "TheMarker"‏, 23 באוקטובר 2005.
  37. ^ לאחר שמיעת 200 התנגדויות - אושרה תוכנית מנהרות הכרמל, באתר גלובס, 11 ביוני 2001
  38. ^ שוקי שדה, הנהגים יעמדו בפקקים - הפתרונות ישארו על הנייר, באתר TheMarker‏, 29 בינואר 2009 (בפרק: חיפה: חופרים מנהרות בכרמל)
  39. ^ מנהל מנהרות הכרמל, עפר דפני, מטרת המנהרות בכרמל, באתר הארץ, 5 בפברואר 2009 ("מטרת המנהרות אינה להגיע למע"ר הלא רלוונטי אלא לספק נגישות מהירה ביו מוקדי פעילות בעיר [...]: טירת הכרמל, חוצות המפרץ [...]")
  40. ^ הלמ"ס: לוח 7.1. – הכנסה חודשית למשק בית, לפי צורת יישוב.
  41. ^ אדר' דקל גודוביץ, פרויקט "מנהרות הכרמל" שנועד לעקוף את העיר התחתית בוודאי לא יתרום דבר להחייאת האזור, אלא לכמה אילי נדל"ן.
  42. ^ אמיר זוהר, סוגרים את הים, באתר הארץ, 11 ביוני 2008
  43. ^ עיריית חיפה, "פרופיל שכונתי", 2005.
  44. ^ פרופיל שכונתי – חיפה לפי אזורים.
  45. ^ ביקורת: אביבה חלמיש, ‏חבלי הפרולטריזציה, קתדרה 98, דצמבר 2000, עמ' 152-148


קואורדינטות: 32°48′59″N 35°00′09″E / 32.81639°N 35.00250°E / 32.81639; 35.00250