סחוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סחוס (לועזית: cartilage, gristle) הוא רקמת חיבור סיבית וצפופה המשמש מרכיב מבני חשוב במקומות רבים בגוף: מפרקים, כלוב הצלעות, גידים, אוזן, אף, דיסקים בין חולייתיים וצינורות ברונכיאלים - דרכי הנשימה. רקמת הסחוס מורכבת מתאי סחוס (כונדרוציטים), מחומר יסוד (המשתית) ומסיבי קולגן (מטיפוס II) ואלסטין. הסיבים מונחים בין תאי הסחוס, כשחומר היסוד השקוף ממלא את כל המרווחים שבין התאים לבין הסיבים.
הסחוס משמש כתשתית לבניית עצם (תהליך המכונה התגרמות אנדוכונדרלית), מספק משטחים חלקים לתנועת העצם שכן לסחוס מקדם חיכוך קטן ומשמש כבולם זעזועים, ראו לדוגמה המניסקוסים. לסחוס אין אספקת דם, ולכן חומרי המזון מגיעים אליו בדיפוזיה דרך המשתית.
התאים הבוגרים בסחוס נקראים כונדרוציטים, ואילו התאים הצעירים שבונים את הסחוס נקראים כונדרובלסטים. הכונדרוציטים שקועים כבודדים או בקבוצות בחללים הנקראים לקונות (בלועזית: Lacunae) והם מפרישים ומתחזקים את המשתית שמקנה לסחוס את תכונותויו הייחודיות.
קיימים שלושה סוגים של סחוס: סחוס זגוגי המצוי בעיקר במפרקים ומכיל עד 40% קולגן, סחוס אלסטי המכיל בעיקר סיבי אלסטין ואילו הסחוס הסיבי מאופיין בעיקר בסיבי קולגן המקנים לו את הקשיחות (כגון חלקו החיצוני של דיסק בין-חולייתי).
- סחוס זגוגי או זכוכיתי (בלועזית: Hyaline) - זהו הסחוס הנפוץ ביותר בעל מראה המזכיר זכוכית. הסחוס הזגוגי מרפד את העצמות ולכן נמצא אותו במפרקים, בנוסף מהווה את התשתית להתגרמות העצם.
- סחוס אלסטי (בלועזית: Elastic) - סיביו גמישים , מכונה סחוס צהוב. נמצא למשל באפרכסת האוזן, בחצוצרות השמע (בלועזית: Eustachian tubes) בבית הבליעה ובמכסה הגרון (בלועזית: Epiglottis). סחוס זה שומר למעשה על הצינורות פתוחים בזכות הרכב המשתית שלו העשירה באלסטין.
- סחוס סיבי (בלועזית: Fibro) - סיביו גסים, מכונה סחוס לבן. מצוי באזורים העומדים בלחצים כדוגמת הדיסקים הבין חולייתים, המפרק המאחה בין עצמות החיק (pubis symphyses), ואזורי חיבור של גידים, רצועות ועצמות. זהו הסחוס שמחליף את הסחוס הזגוגי לאחר שהאחרון נשחק אך הוא חסר את יכולתו של הסחוס הזגוגי לעמוד במאמצים אופיינים למפרקים.
