דלקת מפרקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דלקות מפרקים הן קבוצת מחלות הכוללות נזק למפרקי הגוף. דלקות מפרקים נחשבות לגורם המוביל לנכות באוכלוסייה מבוגרת מ 65.

מחלות הגורמות לדלקת מפרקים יכולות להיות מחלות אוטואימוניות, מחלות על רקע שקיעת גבישים במפרקים ומחלות זיהומיות שונות לרבות דלקת מפרקים זיהומית. דלקת מפרקים ניוונית יכולה להתפתח בעקבות טראומה גופנית או זיהום במפרק או על רקע שימוש מרובה במפרק או גיל מבוגר.

דלקות מפרקים מסווגות לפי מספר המפרקים ומיקום המפרקים המעורבים בדלקת. החלוקה הראשונה היא לדלקת מפרקים הפוגעת במפרק אחד (מונוארתריטיס, monoarticular Arthritis) לעומת דלקת מפרקים הפוגעת במספר מפרקים (פוליארתריטיס, Polyarticular Arthritis).

דלקות מפרקים הפוגעות במספר מפרקים מסווגות בשנית לכאלו הפוגעות בארבעה מפרקים או פחות של הגפיים (Peripheral oligoarticular), לדלקות מפרקים הפוגעות ביותר מארבעה מפרקים של הגפיים (Peripheral polyarticular) ולדלקות מפרקים הפוגעות גם בעמוד השדרה (Peripheral with axial involvement).

סוגים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאתיים מחלות יכולות לגרום לדלקת מפרקים בצורות שונות.

ההופעות הנפוצות ביותר של דלקת מפרקים הן:

סוגים נוספים:

  • דלקת מפרקים מקשחת (AS – Ankylosing Spondylitis)
  • דלקות מפרקים מסוג SpA spondyloarthropathy, כגון: דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA – Psoriatic Arthritis)

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באבחון כאב מפרקי מבדילים בין כאב הנובע מהמפרק לכאב הנובע ממבנים אחרים ובין כאב דלקתי לכאב אחר.

אבחון דלקת מפרקים מתחיל בלקיחת אנמנזה מקיפה המבררת את סוגי התסמינים, חומרת וזמן הופעתם ומיקומם. תסמינים שכיחים בדלקות מפרקים הם כאב, נוקשות מפרקית, עייפות וחוסר יציבות מפרקית. ניתוח מאפייני התסמינים מאפשר להגיע לאבחון הבעיה, כמו למשל כאבים חמורים המופיעים תוך מספר שעות במפרק אחד היכולים להעיד על שיגדון או כאבים המחמירים במאמץ ומוקלים במנוחה המעידים על בעיה מכנית (כמו דלקת מפרקים ניוונית).

הבדיקה הפיזיקלית כוללת את המפרקים הכאובים וכן מחפשת אחר סימנים אחרים (כמו חום ופריחה) היכולים להעיד על בעיה סיסטמית. בבדיקת המפרקים תרים אחרי סימנים שונים כמו סימני דלקת (נפיחות, אדמומיות, חום מקומי ורגישות), שינויים מבניים במפרקים ובסמוך להם וכן מעריכים את טווחי התנועה האקטיבים והפסיבים של המפרקים ואיכותם. זיהוי קרפטציות (תחושת או רעשי חיכוך מחוספס מהמפרק) למשל יכול להקל בזיהוי מבנה פגוע במפרק.

בדיקות רלוונטיות נוספות הן בדיקות דם, הדמיות ושאיבת נוזל מהמפרק. בדם תרים אחרי גורמים שונים היכולים להצביע על מחלה סיסטמית או על דלקות מפרקים מסוימות. הדמיות יאפשרו זיהוי שינויים גרמיים כמו התגרמות רקמות רכות, שחיקה, הופעת ציסטות ואובדן מרווחים מפרקיים. שאיבת הנוזל הסינוביאלי מהמפרק מאפשרת לזהות נוכחות של נוזל עודף וכן לבדוק את הנוזל עצמו אחר סימנים כמו דימום או עכירות ואחר סימנים מעבדתיים שונים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בדלקת המפרקים תלוי באבחנה ומציאת הגורם לדלקת. טיפולים נפוצים בדלקות מפרקים כוללים פיזיותרפיה ופעילות גופנית וכן תרופות שונות. התרופות יכולות להיות מכוונות לתסמינים כמו משככי כאב, מדכאי דלקת שאינם סטרואידים וקורטיקוסטרואידים או מכוונות למחלות מסוימות כמו תרופות המדכאות את המערכת החיסונית או כאלו המפחיתות את רמת חומצת השתן בדם (לטיפול בשיגדון).

במקרים מסוימים וכפתרון אחרון, יש שמחליפים את המפרק הפגוע במפרק מלאכותי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.