אה"מ אורפורד (1698)
 | |
| אוניית קו מדרגה שלישית, 1728 (למעלה) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית קו מדרגה שלישית, 70 תותחים |
| צי |
.svg){kind=small} הצי המלכותי הבריטי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Edward Snelgrove, דפפורד |
| הוזמנה | 24 בדצמבר 1695 |
| הושקה | 27 באפריל 1698 |
| תקופת הפעילות | 1698–1745 (כ־47 שנים) |
| אחריתה | נטרפה וטבעה, 13 בפברואר 1745 |
| מיקום | מצר ווינדוורד, הים הקריבי |
| נתונים כלליים | |
| תפוסה | 1068 טון |
| אורך | אורך סיפון התותחים: "150-5 רגל (45.8 מ') |
| רוחב | "40-6 רגל (12.3 מ') |
| עומק הספנה | "17-1 רגל (5.2 מ') |
| מספר תרנים | 3 |
| סוג המעטה | מעטה רוחבי שלם |
| חימוש |
70 תותחים:
|
אוניית הוד־מלכותו "אורפורד" (באנגלית: HMS Orford) הייתה אוניית קו מדרגה שלישית נושאת 70 תותחים של הצי המלכותי הבריטי. היא הושקה בדפפורד ב-1698.[1]
ב־1704, במהלך מלחמת הירושה הספרדית, שירתה "אורפורד" בים התיכון בציו של אדמירל ג'ורג' רוק. היא נטלה חלק בהרעשה מן הים ובכיבוש גיברלטר. זמן קצר לאחר מכן השתתפה בקרב מלאגה תחת פיקודו של קפטן ג'ון נוריס (אנ'). ב־1707 הייתה "אורפורד" חלק מהצי בפיקודו של אדמירל קלאודסלי שובל (אנ'), שהעניק סיוע מן הים לצבא המטיל מצור על טולון (אנ'). "אורפורד" הייתה עדה לאסון שפקד את ציו של שובל ליד איי סילי בשובו הבייתה, אסון בו טבעו אדמירל שובל עצמו וארבע מאוניותיו וקרוב ל־2000 מלחים קיפחו את חייהם. "אורפורד" עצמה ניזוקה קלות והצליחה להגיע אל פורטסמות'.
היא נבנתה מחדש בליימהאוז על פי תקן האדמירליות של 1706 (אנ') והושקה מחדש ב-17 במרץ 1713. ב-1727 נבנתה מחדש בפעם השנייה. ב-1718 השתתפה בקרב כף פאסארו. ב-1736 החזירה "אורפורד" מליסבון את ג'ון הריסון, בונה הכרונומטר הימי הראשון. בהפלגה זו הצליח הריסון להוכיח בפעם הראשונה כי השעון שבנה שומר על דיוקו גם על סיפונה של אונייה המיטלטלת בים.[2]
"אורפורד" נטרפה ב-13 בפברואר 1745 במצר ווינדוורד בים הקריבי אך כל אנשי צוותה ניצלו.[3]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Lavery, Brian. The Ship of the Line. Vol. 1. London, Conway Maritime Press, 2003.
- Michael Phillips. Orford (70) (1698). Michael Phillips' Ships of the Old Navy. Retreived 15 June 2012.
- דָוָוה סוֹבֶּל. קו האורך - סיפורו האמיתי של הגאון הבודד שפתר את הבעיה המדעית הגדולה ביותר של זמנו. תרגמה מאנגלית: נילי לנדסברגר. ירושלים, כתר, 1988.
