לדלג לתוכן

אוסטאוקלסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, בדיקה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, בדיקה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
אוסטיאוקלסט
Osteoclast
אוסטיאוקלסט, תא רב גרעיני, צמוד לשטח הפנים של עצם גרומה
אוסטיאוקלסט, תא רב גרעיני, צמוד לשטח הפנים של עצם גרומה
שיוך מקרופאג, connective tissue cell עריכת הנתון בוויקינתונים
התפתחות מתוך Mononuclear Phagocyte System (MPS)
מזהים
לטינית (TA98) osteoclastus עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H2.00.03.7.00005 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 66781 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A11.329.372.700 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D010010 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוסטיאוקלסט (Osteoclast, מיוונית ὀστέο - עצם ו-κλαστός - שבור) הוא אחד משלושת סוגי התאים ברקמת העצם. האוסטיאוקלסט, הוא תא שמוצאו מן מערכת המטופואטית (אנ') (זו שאחראית ליצירת תאי הדם לסוגיהם), ומשתייך למערכת התאים הבלעניים (אנ') (חלק ממערכת החיסון). הוא מפרק עצם שהתגרמה ויוצר בה "מפרצי ספיגה" ותעלות, בהן עוברת אספקת הדם של העצם ועיצבובה. האוסטיאוקלסט חיוני מאוד לממשק המינרלים של הגוף, בעיקר סידן וזרחן, מכיוון שפעילותו מביאה לשחרור מינרלים מתוך מטריקס העצם. אוסטיאוקלסט טיפוסי הוא תא רב גרעיני (סינקיטיון).

תפקוד לקוי של אוסטיאוקלסטים גורם למחלה בשם אוסטיאופרוזיס (דילדול עצם) שבה העצמות צפופות מאוד ושבירות. אוסטיאוקלסטים ענקיים, המכילים עשרות גרעינים, מאפיינים מחלה אחרת - מחלת פאג'ט של העצם וכן יוחסו להשפעה של טיפול ממושך בביספוספונטים (תרופות נגד אוסטאופורוזיס)[1]. ביספוספונאטים, הנקשרים לסידן שבעצמות, פוגעים באוסטיאוקלסטים פעילים, וכך מעלים את צפיפות העצם ומפחיתים את רמת הסידן בדם.

רקמת העצם ותאיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצם היא רקמת חיבור מיוחדת המכילה מטריקס בין תאי קשיח. הרקמה דינמית, כלומר היא נבנית ונהרסת פעמים רבות במהלך חייה. פעילות דינמית זו מבטיחה בעת פירוקה את יכולתה של העצם לשמש כמאגר זמין של מינרלים ומלחים, ובעת בנייתה מחדש לאפשר שינויים אנטומיים (כמו התעבות) המתאימים את גודלה לגודל בעל החיים שבה היא נמצאת. רקמת העצם כוללת שלושה סוגים של תאים:

האוסטיאובלסטים אחראים לעיצוב העצם ולהנחת המטריקס המיוחד המעניק לעצם את תכונותיה הפיזיקליות. המטריקס המיוחד לעצם בנוי פיגום של חלבון הקולגן אליו מצטרפים מלחי סידן, מגנזיום וזרחן. מהטריקס מתקשה ויוצר עצם קומפקטית, קשיחה ועמידה בפני עומסים ושחיקה. עם הקשחת מבנה המטריקס הופך התא הצעיר לתא הבוגר, האוסטיאוציט. תפקידו של תא זה לסייע בתחזוקה הפיזיקלית של הרקמה. מדי פעם, כתוצאה משחיקה יומיומית או כתוצאה מצרכים פיזיולוגיים, עולה פעילות התאים המפרקים, האוסטיאוקלסטים, הממוקמים בחללים של העצם הגרומה. לאחר פעילותם, המאפשרת לעצב מחדש את מבנה המטריקס, תוך ניצול המינרלים האגורים בו, חודרים אוסטיאובלסטים המניחים מטריקס חדש המייצב והמחזק את מבנה העצם. כך, האוסטיאוקלסט ממלא שני תפקידים חשובים בפיזיולוגיה של העצם: 1) הם מאפשרים לנצל את מאגרי המלחים (בעיקר מלחי זרחן) והמינרלים (בעיקר סידן) לטובת צורכי הגוף. 2) הם מפרקים עצם גרומה ובכך מאפשרים לעצב מחדש את מבנה האיבר בהתאם לצורכי הגוף.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוסטאוקלסט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Nidhi Jain, Robert S. Weinstein, Giant osteoclasts after long-term bisphosphonate therapy: diagnostic challenges, Nature Reviews. Rheumatology 5, 2009-6, עמ' 341–346 doi: 10.1038/nrrheum.2009.87