אוסטאוקלסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח, בדיקה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אוסטאוקלסט
osteoclastus
Osteoclast.jpg
שיוך מקרופאג
מזהים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H2.00.03.7.00005 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D010010 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוסטואוקלסט (Osteoclast, מיוונית Οστό - עצם ו-κλαστός - שבור) הוא אחד משלושת תאי רקמת העצם. האוסטואוקלסט הוא תא ממשפחת המונוציטים-מאקרופגים (חלק ממערכת החיסון), שמפרק עצם בוגרת ויוצר בה "מפרצי ספיגה" ותעלות, בהן עוברת אספקת הדם של העצם. האוסטאוקלסט חיוני מאוד גם במשק הסידן, כיוון שפעילותו משחררת סידן מהעצם אל זרם הדם. לתא אוסטאוקלסט טיפוסי יש כחמישה גרעינים.

תפקוד לקוי של אוסטאוקלסטים גורם למחלה בשם אוסטאופטרוזיס ("עצם שיש") שבה העצמות צפופות מאד ושבירות. תאי אוסטאוקלסטים ענקיים, המכילים עשרות גרעינים, מאפיינים מחלה אחרת - מחלת פאג'ט של העצם וכן יוחסו להשפעה של טיפול ממושך בביספוספונטים (תרופות נגד אוסטאופורוזיס)[1]. ביספוספונאטים, הנקשרים לסידן שבעצמות, פועלים על ידי פגיעה באוסטאוקלסטים הפעילים וכך מעלים את צפיפות העצם ומפחיתים את רמת הסידן בדם.

סוגי תאים בעצם ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצם בנויה משלושה סוגי תאים: תא עצם צעיר\בונה, תא עצם בוגר ותא עצם הורס. תא העצם הצעיר בונה מסביבו "כלא" של סיבי קולגן שבשילוב עם חומרים אנ-אורגניים כגון סידן, מגנזיום, זרחן ועוד, הוא מתקשה והופך לעצם. ה"כלא" שהתא בונה נקרא לקונה (LACUNA). כאשר התא לא יכול יותר לבנות ולהוציא עוד סיבי קולגן הוא הופך לתא עצם בוגר שיכול רק לדאוג לסביבה שלו.

במשך היום, כאשר מבצעים פעולות מוטוריות, מופעל לחץ על העצם ונוצרים בעצם סדקים קטנים. במשך הלילה, "משחלפים" האוסטאוקלסטים את העצם כדי שהתאים הצעירים יוכלו לשקם אותה.

יש צורך בתא הורס מכיוון שהעצמות הם כמו מחסן של מינרלים, במיוחד סידן, וכדי שתהיה המשכיות ושהסידן ימשיך להגיע יש צורך בפעילות קבועה של בניה והריסה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוסטאוקלסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nidhi Jain, Robert S. Weinstein, Giant osteoclasts after long-term bisphosphonate therapy: diagnostic challenges, Nature Reviews. Rheumatology 5, 2009-6, עמ' 341–346 doi: 10.1038/nrrheum.2009.87