איגוד ערים
איגוד ערים היא התאגדות של רשויות מקומיות מכוח חוק איגודי ערים, התשט"ו-1955.
מטרת ההתאגדות היא לקדם מטרות משותפות של חברות האיגוד. האיגוד מספק שירותים תפעוליים ומקצועיים לחברות בו וכן לרוכשי שירותים במרחב האיגוד.
סמכויותיו של איגוד ערים נגזרות מהיקף סמכויותיהן של הרשויות המאוגדות בו וכל הדינים החלים על רשויות מקומיות חלים על איגוד ערים[1]. איגוד ערים עונה על תבחינים מרכזיים של תאגיד ציבורי: מוקם מכוח חיקוק לתכלית ספציפית, נוהג על פי כללי המשפט הציבורי, אינו מורכב מנבחרי ציבור ונציגיו מתמנים על ידי שר הפנים.
בישראל פועלים כיום 29 איגודי ערים. הם פרוסים ברוב אזורי הארץ.
בין סוגי האיגודים: ביוב ומים, תבואה, איכות סביבה, וטרינריה, חינוך ורווחה, בריאות ושיתוף פעולה כלכלי.
במשך שנים נהגו איגודי ערים לספק שירותים גם לרשויות מקומיות שאינן חברות באיגוד, ללא מכרז. בשנת 2016 קבע בג"ץ שנוהג זה, אינו מוסדר בחוק ועל כן אם לא יוסדר פטור מפורש מחובת מכרז לאיגודי ערים בתקנות, נוהג זה ייפסק[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 עע"ם 1777/14 חן המקום בע"מ נ' עיריית קרית אונו ואח', ניתן ב־16 ביוני 2016
