לדלג לתוכן

איינגאר יוגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איינגאר יוגה היא שיטת תרגול ולימוד יוגה, הקרויה על שם מייסדה ב.ק.ס איינגאר. השיטה מתאפיינת בדיוק שבו המתרגל פועל עם גופו בביצוע תנוחות היוגה (אסאנה) ובוויסות נשימות (פראניאמה). אופן התרגול מבוסס על ידע שאסף ב.ק.ס איינגאר על תפקודו של כל חלק וחלק בגוף האדם, ומהווה פרשנות מעשית ליוגה המסורתית ולכתביה העתיקים כגון היוגה סוטרות של פטנג'לי.[1] תרגול תנוחות בשיטה זו מפתח חוסן, גמישות ויציבות.

ב.ק.ס איינגאר ניסח שיטה לתרגול מעל ל-200 תנוחות יוגה קלאסיות ו-14 סוגים שונים של נשימות (ווריאציות רבות נוספות), וכן פיתח התאמות שונות של התנוחות למתרגלים ממתחילים ועד למתקדמים ביותר,[2] כדי לאפשר התקדמות הדרגתית ובטוחה לתנוחות מורכבות, תוך פיתוח הגוף, התודעה והנפש.

בתרגול השיטה נעשה לעיתים קרובות שימוש באביזרים, כגון רצועות, קוביות ושמיכות, המסייעים בביצוע תנוחות היוגה. האביזרים מסייעים לתלמידים לבצע את התנוחות באופן מדויק, ובכך מפחיתים את הסיכון להיפצע בתרגול.

עקרונות השיטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנוחת ושיסטהאסנה עם כיסא

איינגאר יוגה היא שיטת תרגול ולימוד יוגה בה יש מיקוד במבנה הגאומטרי ובמנח המדויק של הגוף בזמן תרגול תנוחות היוגה, האסאנה (אנג'). מטרת תרגול זה לאחד בין הגוף, התודעה והנפש למען בריאות ושיפור איכות החיים.[3] שיטה זו נחשבת על ידי חלק מהמתרגלים אותה לכלי רב עוצמה להקל על הלחץ הכרוך בחיים המודרניים, ולחולל שינוי גופני ונפשי למען איכות חיים גבוהה.

שיטת איינגאר יוגה נבדלת מסגנונות תרגול אחרים בשלושה מאפיינים מרכזיים: שיטתיות, רצף ומשך השהייה בתנוחה.

  • שיטתיות בדיוק מנח וישורת הגוף (alignment) בביצוע התנוחות (אסנות) ותרגילי נשימה (פראניאמה).
  • הקפדה על רצפים של תנוחות ושל תרגילי הנשימה בסדר מסוים, שיבטיח על פי השיטה תוצאה רצויה.
  • תזמון הוא המפתח השלישי לתרגול בשיטה. משך השהייה בכל תנוחה או תרגיל נשימה. כללית, ביחס לשיטות תרגול אחרות, השהייה בתנוחות בשיטת איינגאר היא ממושכת יותר.

איינגאר יוגה מאופיינת על ידי תשומת לב גדולה לפרטים ומיקוד מדויק במנח וישורת הגוף. מתוך הבנה עמוקה של המבנה והפעולה בתרגול תנוחות היוגה, .ב.ק.ס איינגאר המציא את השימוש באביזרים (props) בתרגול כגון כריות, ספסלים, קוביות, רצועות ומשקולות, המאפשרים למתרגלים מתחילים לחוות גם תנוחות יוגה מתקדמות, ולכל אדם בכל תקופת חיים ובכל מצב בריאותי או נפשי לתרגל בהתאם למצבו.[3] האביזרים מאפשרים תרגול גם בגיל מבוגר, במצבי עייפות, או מחלה. תרגול נתמך דורש פחות השקעת אנרגיה פיזית ומאפשר החלמה ושיקום.[4]

שלא כמו בשיטות אחרות, בהן מעודדים תלמידים למצוא באופן עצמאי את דרכם לתנוחות על ידי חיקוי המורה, בשיטת איינגאר יוגה שפת הוראה ייחודית ומדויקת, המורים מעורבים בתרגול ומתקנים את תלמידיהם בהסבר ובמגע. כדי לקבל תעודת הסמכה ברמה הבסיסית מורי איינגאר יוגה משלימים לפחות שש שנות הכשרה ועומדים למבחנים של עמותת איינגאר יוגה בישראל המתקיימות על-פי סטנדרטים בין-לאומיים של השיטה. לאחר מכן הם יכולים להמשיך לדרגות הסמכה כמורים ממשיכים או מורים בכירים. מסלול ההכשרה יכול להימשך אף עשרות שנים.[5][6]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב.ק.ס. איינגאר נולד בשנת 1918 בכפר בלור שבדרום הודו ועבר ילדות רצופה במחלות וחולשה גופנית. תרגול היוגה עזר לו לשקם את בריאותו דבר שהוביל אותו להקדיש את חייו לתרגול ולהוראה.[7]

את יסודות היוגה למד איינגאר מגיסו, טירומלאי קרישנהמצ'ריה, אשר נחשב ל"אבי היוגה המודרנית".[8] תחת הדרכתו בשנות ה-30, למד איינגאר תנוחות (אסנות) ותרגילי נשימה (פראניאמה). מאוחר יותר פיתח את גישתו האישית לכוון פחות דינמי ויותר מדויק, והכולל תנוחות אנליטיות ותרגול שהינו נגיש לכל אדם.[9]

בשנת 1937 נשלח איינגאר על ידי קרישנהמצ'ריה ללמד יוגה בעיר פונה, צעד שסימן את תחילת דרכו העצמאית ואת פיתוח שיטתו הייחודית.[10]

עיצוב השיטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטתו של איינגאר התגבשה מתוך התנסות עצמית ממושכת. הוא ניסה להבין את הגוף לעומקו באמצעות תרגול קפדני ותצפית מדויקת[11]. עם השנים עיצב איינגאר את עקרונות היסוד של השיטה שלו:

  1. יישור (Alignment): מיקום אנטומי מדויק של הגוף כתנאי לאיזון פיזי ומנטלי.
  2. שימוש בעזרים: הכנסת אביזרים כגון בלוקים, חגורות, כריות, כיסאות וחבלים, שאפשרו לכל מתרגל לבצע תנוחות בהתאם למגבלותיו.[12]
  3. סדר (Sequencing): בניית רצפים לוגיים של תנוחות להשגת מטרות טיפוליות או אנרגטיות מסוימות.
  4. שהייה ממושכת: החזקת תנוחות לזמן ארוך, לשם פיתוח ריכוז, כוח ומשמעת נפשית.[13]

איינגאר הדגיש כי תרגול התנוחות איננו תרגול גופני בלבד, אלא תהליך מדיטטיבי של תשומת לב ותובנה.[12]. שיטתו התבססה על העקרונות של אשתאנגה יוגה כמתואר ב-יוגה סוטרה של פטנג'לי, ובמיוחד על שלושת השלבים הראשונים — תנוחות, תרגילי נשימה וכינוס חושים (פרתיהארה ) — כשערים לרמות תודעה עמוקות יותר.[11]

הפצת השיטה במערב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 פגש איינגאר את הכנר הבינלאומי יהודי מנוחין, שהתעניין ביוגה לצורך שיקום ובריאות. מנוחין הפך לתלמידו הנאמן של איינגאר, והציג אותו בפני חוגים אמנותיים ואינטלקטואליים באירופה ובארצות הברית.[10]

הפגישה הזו סימנה את תחילת התפשטותה של איינגאר יוגה במערב. איינגאר החל ללמד באנגליה, שווייץ וארצות הברית, ובמהרה נודע בזכות שיטתו המדויקת והמדעית. ספרו Light on Yoga שפורסם בשנת 1966 הפך לטקסט יסוד עולמי[14]. הספר כולל למעלה מ-200 תנוחות, תיאורים אנטומיים וצילומים מדגימים רובם של איינגאר בעצמו.[11]

הצלחת הספר השתלבה בגל ההתעניינות במזרח בשנות ה-60, ובכך תרמה תרומה מכרעת להפיכת היוגה לחלק בלתי נפרד מהתרבות המערבית.[14]

הקמת מוסדות רשמיים להוראה ולהכשרת מורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 הקים איינגאר את מכון רממני איינגאר ליוגה (Ramamani Iyengar Memorial Yoga Institute – RIMYI) בפונה, שנקרא על שם אשתו המנוחה. המכון שימש מרכז עולמי למחקר, הוראה והכשרת מורים בשיטת איינגאר.[13]

השיטה כוללת מערכת הסמכה היררכית ומבוקרת, המחייבת ידע מעמיק בפילוסופיה, אנטומיה ותרגול. ילדיו של איינגאר — גיטה איינגאר (אנג') ופרשנט איינגאר פרשנט איינגאר (אנג') המשיכו לפתח את השיטה. גיטה פיתחה תרגולים ייחודיים לנשים ולהורמונליות הנשית,[15] ופרשנט התמקד בהיבטים הפילוסופיים של היוגה ובחקר הקשר בין תודעה, נשימה ותנוחה. [16]

השפעה עולמית ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף המאה ה-20 הפכה יוגה איינגאר לאחת האסכולות המובנות והנפוצות בעולם. בשנת 2004 נכלל איינגאר ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של מגזין Time. [17]

עם מותו בשנת 2014, פעלו למעלה מ-80 אגודות יוגה איינגאר ברחבי העולם ואלפי מורים מוסמכים. השפעתו ניכרת גם באסכולות אחרות של יוגה מודרנית, שאימצו מרכיבים כגון השימוש בעזרים, הדגש על יישור הגוף, וההתייחסות המדעית למבנה הפיזי.[9]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ב.ק.ס איינגאר, אור על היוגה, הוצאת אסטרולוג, 2000
  • גיטה ס. איינגאר, יוגה לנשים, הוצאת לילה, 2012
  • ב.ק.ס איינגאר, עץ היוגה, הוצאת אסנה, 2008
  • ב.ק.ס. איינגאר, אור על הפראנאיאמה - אמנות הנשימה היוגית, הוצאת אסנה, 2010
  • יוגה סוטרה של פטנג'לי, בתרגום אורית סן-גופטה, 1994, הוצאת אור עם

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Satchidananda, Patañjali, The yoga sūtras of Patañjali, Buckingham, Va.: Integral Yoga Publications, 2012. (באנגלית)
  2. ↑ B. K. S Iyengar, Light on yoga: yoga dipika, New York: Schocken Books, 1979. (באנגלית)
  3. 1 2 B K S Iyengar - FAQs : About Iyengar Yoga, bksiyengar.com
  4. ↑ Robin, Mel., A physiological handbook for teachers of yogasana, Tucson, Ariz.: Fenestra Books, 2002
  5. ↑ [https://www.iyengar- yoga.org.il/he/תוכן-נוסף/מדריך-לתעודות-ההוראה-ולהסמכה-בשיטת-איינגאר מדריך לתעודות ההוראה ולהסמכה בשיטת איינגאר], באתר www.iyengar-yoga.org.il (ארכיון)
  6. ↑ B K S Iyengar - Institutions - RIMYI - Certification on Iyengar Yoga, bksiyengar.com
  7. ↑ B. K. S. Iyengar Biography - life, family, childhood, children, name, history, wife, school, mother, www.notablebiographies.com
  8. ↑ N. E. Sjoman, The Yoga Tradition of the Mysore Palace, Abhinav Publications, 1999
  9. 1 2 Mark Singleton, Yoga Body: The Origins of Modern Posture Practice, England: Oxford University Press., 2010
  10. 1 2 Elizabeth De Michelis, A History of Modern Yoga: Patañjali and Western Esotericism, Continuum Inter
  11. 1 2 3 B.K.S. Iyengar, Light on the Yoga, Thorsons, 1966
  12. 1 2 B.K.S Iyengar, The Tree of Yoga, Shambhala Publications, 2002
  13. 1 2 Birch, J., & Singleton, M, The Yoga Sutra of Patañjali: A Biography, Princeton University Press., 2020
  14. 1 2 S. Strauss, Positioning Yoga: Balancing Acts Across Cultures, Berg Publishers, 2005
  15. ↑ Geeta S. Iyengar, Yoga: A Gem for Women, 1983
  16. ↑ Prashant Iyengar, Ashtanga Yoga of Patanjali: Philosophy, Religion, Culture, Ethos and Practices, 2016
  17. ↑ Richards, Michael (2004-04-26). "The 2004 TIME 100 - TIME". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איינגאר_יוגה&oldid=43571643"