אימרה רובוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימרה רובוז
Roboz Imre
לידה 15 בפברואר 1892
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1945 (בגיל 52)
בודפשט, הונגריה הונגריההונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Roth Imre עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ז'וז'ה רובוז עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אימרה רובוז (במקור רוט-Roth, בהונגרית: Roboz Imre; בודפשט, 15 בפברואר 1892 – בודפשט, 28 בינואר 1945)[1][2] היה עורך עיתונים ומנהל תיאטרון יהודי-הונגרי, שנרצח בשואה. הוא החל את עבודתו בקולנוע ובהמשך הפך לבמאי והמנכ"ל המוביל של תיאטרון הקומדיה של בודפשט בין שתי מלחמות העולם. אחיו הגדול הוא במאי הקולנוע ובמאי התיאטרון אלדאר רובוז ובתו היא הציירת ז'וז'ה רובוז.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימרה רובוז נולד במשפחה יהודית בבודפשט כבנם של דניאל רוט וינקה אונגרליידר. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בבירה הפך למזכיר דודו, היזם מור אונגרליידר, אחד ממייסדיה והמנכ"ל של חברת הסרטים פרויקטוגרף (המייסד השני היה יוז'ף נוימן). רובוז מונה גם לעורך מגזין "יומן הקולנוע" שהיה בבעלות החברה. על פעילותו זו נכתב בשנת 1920: "באותה תקופה, אימרה רובוז ניהל מקצועית ובצורה רצינית את מגזין הקולנוע הראשון והכשיר דור של כתבים מקצועיים לסינמטוגרפיה ההונגרית."[3]

בשנת 1914 מינה אותו דודו למנהל "חברת הסרטים פניקס בע"מ". הוא הפך את אחד מבתי הקולנוע של החברה בשם אפולו (המקום בו נמצא כיום הכלבו קורווין) למועדון קברט וחתם חוזה עם הסופר והמנחה אנדרה נאגי (גרוס בשמו הקודם) לניהול הקברט. נאגי הפך לימים ל"אבי הקברט ההונגרי". רובוז נשא לאישה את השחקנית איצה לנקפי (אחת מכוכבות הסרט האילם ההונגרי) בבודפשט, ב־8 ביוני 1918,[4] אך התגרש ממנה בשנת 1923.[5] לימים התחתן עם אדית גרוס. בתקופת הסרט האילם המוקדמת כתב רובוז שני תסריטים במשותף עם איוואן שיקלושי; את שני הסרטים ביים הבמאי ההונגרי-יהודי לימים האמריקאי-יהודי מייקל קורטיז:

  • היום ומחר (1912)
  • אסירי ללילה (1914)

משנת 1921 רובוז התחבר בצורה מאוד אינטנסיבית לחיי התיאטרון של בודפשט לאחר שבן בלומנטל, הנציג האירופי של חברת הקולנוע האמריקאית סרטי פרמאונט, רכש את תיאטרון הקומדיה של בודפשט (בגרסה אחת, רובוז "מכר לבלומנטל" את התיאטרון.[6] רובוז הפך ונשאר במאי ומנכ"ל התיאטרון במשך 18 שנה (דניאל יוב היה מנהלו האמנותי). בלומנטל רכש בשנת 1922 גם את תיאטרון האופרטה של בודפשט ומסר לניהולו של רובוז. בשנת 1926 מכר בלומנטל את שניהם וחיסל את עסקיו בהונגריה. על פי גרסה אחת רובוז היה השוכר של תיאטרון הקומדיה משנת 1926 עד 1939,[7][8] על פי גרסה אחרת הוא קנה את מניות התיאטרון ב 1926 והפך לבעלים האמיתי שלו.[9] בשנת 1935 הוסיף כתיאטרון קאמרי מועדון הלילה לשעבר ברחוב רֵוַואִי בשם "התיאטרון של פשט" (Pesti Szinház). בשנת 1939 נאלץ לוותר על הכול בגלל החוקים האנטי-יהודיים שנחקקו משנה זו ואילך (החוק היהודי הראשון, השני והשלישי) אז נרכש ממנו התיאטרון תמורת 350 אלף פנגו על ידי התעשיין וילמוש בצ'אי.[6]

לאחר שנאלץ להיפרד בעל כורחו מהתיאטרון, רובוז התמנה למנהל הכספים של התיאטרון. הוא היה סגן נשיא "התאחדות מנהלי התיאטרון בבודפשט" משנת 1921, ובשנים 1931 עד 1939 היה נשיא ההתאחדות. במהלך מלחמת העולם השנייה השיג מסמכי פטור ויכול היה לעזוב את הונגריה, אך לא עשה זאת. הוא נאלץ להתחבא לאחר שמפלגת צלב החץ עלתה לשלטון. עבר ממקום מסתור אחד למשנהו מדצמבר 1944 עד סוף ינואר 1945. הוא הסתתר בבודה, בוילה של השחקנית המפורסמת גיזי באיור. באחת מיציאותיו מהווילה אנשי צלב החץ ירו בו למוות ברחוב.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו ז'וז'י שהיגרה ללונדון בשנת 1947 בגיל שמונה, ייסדה פרס על שמו בשנת 1991 לזכר אביה, שמחולק כל שנה לאיש תיאטרון בדרך כלל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אימרה רובוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Halálesete bejegyezve a Bp. XII. ker. állami halotti akv. 3852/1945. folyószáma alatt.
  2. ^ "Roboz Imre". Magyar Életrajzi Index.
  3. ^ Lányi Viktor, Radó István, Held Albert (1920). "A 25 éves mozi". Budapest: Filmspirál, 23. (2000/2. szám). נבדק ב-2014-09-24.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  4. ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. VII. ker. állami házassági akv. 666/1918. folyószáma alatt.
  5. ^ 36.P.40217/1923/2. sz. budapesti tszéki ítélet.
  6. ^ 1 2 Molnár Gál Péter, i. m.
  7. ^ Magyar színházművészeti lexikon (főszerk. Székely György)
  8. ^ "Magyar színháztörténet 1920–1949: A Vígszínház". אורכב מ-המקור ב-2012-02-22.
  9. ^ Takács István. "Lenkeffy Ica". Szineszkonyvtar.hu. אורכב מ-המקור ב-2015-09-24.