איתות סגולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איתות סגולהאנגלית: Virtue signalling) הוא תחדיש לביטוי פעולה מוסרית לכאורה, אשר מטרתה לקדם את תדמית הפועל ולפרסם בחברה את איכות מידותיו. פעולה זו עשויה להיות מעשה ללא תועלת המקרין מוסריות, הבעת דעה בפומבי או התרגשות גלויה שייעודה קידום חברתי.

איתות סגולה עלה בפופולריות כמונח מזלזל, המוקיע מעשים ריקים של מחויבות ציבורית למטרות טובות וגנריות.[דרוש מקור] איתותי סגולה עשויים לשלב את האלמנטים הנמצאים בתקינות פוליטית, צדקנות ועליונות מוסרית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי "הגרדיאן", המונח משומש מאז 2004 לפחות,[1] והופיע בעבודות אקדמיות ודתיות בשנים 2011[2] ו-2010.[3] עם זאת, שימוש קודם ועקיף, בו המשמעות זהה וברורה, ניתן למצוא במאמר "הווה מתוח" של דייוויד פוסטר וולאס, שפורסם במגזין "הארפרז" בשנת 2001:

"...PCE [Politically Correct English] functions primarily to signal and congratulate certain virtues in the speaker"

על פי מאמר ב"הספקטייטור" בשנת 2015, העיתונאי הבריטי ג'יימס ברתולומיאו מוכר לעיתים קרובות כממציא המונח.[4] אמילי ברוסטר, עורכת של Merriam-Webster, מתארת את איתות הסגולה כמקביל אקדמי למונח "Humblebrag", מונח שטבע האריס ויטלס בשנת 2010.[5]

דעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגים ג'יליאן ג'ורדן ודייוויד רנד טוענים כי איתות סגולה נפרד מהזעם האמיתי כלפי אמונה מסוימת, אך ברוב המקרים אנשים שמאותתים סגולה למעשה חווים במקביל זעם אמיתי.[6] הבלשן דייוויד שריאטמדרי טוען ב"הגרדיאן" כי עצם האשמת אדם באיתות סגולה הוא מעשה של איתות סגולה בפני עצמו, וכי שימוש היתר במונח כמתקפת אד הומינם במהלך דיון פוליטי הפך אותו למילת באז חסרת משמעות.[1] זואי וויליאמס, שכתבה גם היא עבור "הגרדיאן", הציעה שהביטוי הוא "עלבון המשך לסוציאליסט שמפניה".[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Shariatmadari, David (20 בינואר 2016). "Virtue-signalling – the putdown that has passed its sell-by date". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2016. 
  2. ^ Bulbulia, Joseph (2012). "Spreading order: religion, cooperative niche construction, and risky coordination problems". Biology & Philosophy 27 (1): 1–27. PMC 3223343. PMID 22207773. doi:10.1007/s10539-011-9295-x. 
  3. ^ Pyysiäinen, Ilkka (2010). Religion, Economy, and Cooperation. De Gruyter. עמ' 36. ISBN 978-3-11-024632-2. 
  4. ^ "The awful rise of 'virtue signalling'". The Spectator. 18 באפריל 2015. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019. 
  5. ^ "Virtue signaling and other inane platitudes - The Boston Globe". BostonGlobe.com. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  6. ^ Jordan, Jillian; Rand, David (30 במרץ 2019). "Opinion | Are You 'Virtue Signaling'?". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-25 בנובמבר 2019. 
  7. ^ Williams, Zoe (10 באפריל 2016). "Forget about Labour's heartland – it doesn't exist". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2016.