אליפות ברזיל בכדורגל 1987

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליפות ברזיל בכדורגל - 1987
Copa Brasil
תאריך התחלה 11 בספטמבר 1987
תאריך סיום 7 בפברואר 1988
מספר משתתפות 32
הזוכה רסיפה
מספר משחקים 239
מספר שערים 430 (1.8 בממוצע למשחק)
מספר צופים 4,989,603 (20,877 בממוצע למשחק)
מלך השערים 10 - מולר, סאו פאולו
1986
1988
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליפות ברזיל בכדורגל 1987 הייתה הפעם ה-31 בו נערכה תחרות ארצית בכדורגל בברזיל. היא אורגנה על ידי קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. המשחקים החלו ב-11 בספטמבר 1987 והסתיימו ב-7 בפברואר 1988.

"מועדון ה-13" ומשבר ה"קופה אוניאו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 הודיע נשיא קונפדרציית הכדורגל הברזילאית, אוטביו פינטו גימראאס, כי, בגלל קשיים כספיים, לא תוכל הקונפדרציה לארגן את ליגת העל באותה השנה. כתוצאה מכך, שלוש עשרה מבין הקבוצות הגדולות מברזיל התארגנו, תחת מנהיגותו של נשיא קבוצת סאו פאולו, קרלוס מיגל איידר, וייסדו את מועדון ה-13 (בפורטוגזית: Clube dos Treze), התאחדות שמטרתה העקרית הייתה לארגן את ליגת העל ב-1987. הקבוצות אשר הרכיבו את מועדון ה-13 היו סאו פאולו, קורינתיאנס, פלמיירס וסנטוסמדינת סאו פאולו); פלמנגו, פלומיננסה, ואסקו דה גאמה ובוטפוגומדינת ריו דה ז'ניירו); אתלטיקו מיניירו וקרוזיירומינאס ז'ראיס); גרמיו ואינטרנסיונלריו גראנדה דו סול) ובאהיהמדינת באהיה). קהל שלוש עשרה הקבוצות הללו ביחד היוו 95% מציבור אוהדי הכדורגל בברזיל. קונפדרציית הכדורגל נתנה את אישורה למהלך, בתנאי היחיד שליגת העל תכלול 3 קבוצות נוספות, ממדינות אחרות. כתוצאה, הקבוצות קוריטיבהפרנה), גויאסגויאס) וסנטה קרוזפרנמבוקו) צורפו למיזם.

מועדון ה-13 תכנן תחרות שתהיה כלכלית מצד אחד ואיכותית מבחינת רמת הכדורגל מצד שני. איכות הכדורגל הובטחה בכך שרק 16 קבוצות חזקות תשחקנה (לעומת 80 קבוצות משלל רמות בשנת 1986). הכדאיות הכלכלית הובטחה בזכות הסכמי חסות עם תאגידים גדולים, כגון קוקה-קולה, חברת התעופה ואריג (שהטיסה את השחקנים), ורשת הטלוויזיה גלובו (ששידרה את המשחקים). התחרות נקראה קופה אוניאו (בפורטוגזית: Copa União, שם שמשמעותו גביע איחוד בעברית).

זמן קצר לפני תחילת התחרות, שינתה הקונפדרציה את דעתה והחליטה להתערב בארגון ליגת העל. הסיבות לכך לא ברורות ויש הטוענים כי מדובר בלחץ מצד קבוצות שנשארו מחוץ למיזם, בראשן אמריקה פוטבול קלוב (ריו דה ז'ניירו) (מקום רביעי בליגה בשנת 1986) וגוארני מסאו פאולו (סגנית האלופה ב-1986). טענות נוספות[1] הן שהקונפדרציה הבינה שניתן לתכנן תחרות כלכלית, או שהיא פחדה לאבד את שליטתה על ליגת העל גם לשנים הבאות.

העובדה היא שהקונפדרציה הכריזה על תחרות מקבילה לקופה אוניאו עם 16 קבוצות נוספות, לה היא קראה "המודול הצהוב" של אליפות ברזיל, בזמן שלקופה אוניאו היא קראה "המודול הירוק" של אליפות ברזיל. הקבוצות שנקבעו לשחק את המודול הצהוב היו: אמריקה פוטבול קלוב (ריו דה ז'ניירו) ובנגוריו דה ז'ניירו); גוארני, אינטרנסיונל ופורטוגזה דה דספורטוססאו פאולו); אתלטיקו פרנאאנסהפרנה); ספורט ונאוטיקופרנמבוקו); ז'ויינווילה וקריסיומהסנטה קטרינה); ויטוריהבאהיה); ריו בראנקואספיריטו סאנטו); אתלטיקו גויאניאנסהגויאס); סיארהסיארה); טרזהפאראיבה) ו-CSAאלגואס).

יתר על כן, קבעה הקונפדרציה כי אלופת ברזיל ב-1987 לא תהיה זוכת קופה אוניאו אלא הזוכה בטורניר הצלבה שיפגיש את הזוכות (אלופה וסגניתה) של שני המודולים.

החברות במועדון ה-13 דחו את הכללים החדשים והודיעו כי לא ישתתפו בטורניר ההצלבה, אך הקונפדרציה לא חזרה בה.

קופה אוניאו התנהלה כמתוכנן והייתה להצלחה ללא תקדים בכדורגל הברזילאי. מספר האוהדים הממוצע באצטדיונים למשחק היה גדול במיוחד (יותר מ-20 אלף צופים). במשחק הגמר גברה פלמנגו על אינטרנסיונל והייתה לאלופת קופה אוניאו/המודול הירוק.

המודול הצהוב, לעומת זאת, התקיים בצורה פחות חלקה. קבוצת אמריקה פוטבול קלוב (ריו דה ז'ניירו), שסברה שאין סיכוי שקבוצות המודול הירוק ישחקו בטורניר ההצלבה, החליטה להחרים את התחרות ולא הופיעה למשחקים. גמר התחרות בין הקבוצות ספורט וגוארני הסתיים ללא הכרעה, עם תוצאה 11:11 בדו-קרב בעיטות העונשין. שתי הקבוצות הוכרזו זוכות המודול הצהוב.

כמובטח על ידי מועדון ה-13, פלמנגו ואינטרנסיונל סירבו להשתתף בטורניר ההצלבה, וכתוצאה מכך, שיחקוהו ספורט וגוארני בלבד. לאחר שני משחקים גברה ספורט על גוארני והוכרזה אלופת ברזיל לשנת 1987 על ידי קונפדרציית הכדורגל. מועדון ה-13 ניגשה ל"מועצה הלאומי לספורט" (שהיה הגוף המשפטי העליון לענייני ספורט בברזיל, לפני ייסוד הוועד האולימפי הברזילאי), וזו קבעה כי פלמנגו היא אלופת ברזיל ל-1987, קביעה שהקונפדרציה לא קיבלה. הכרעה סופית לסוגיה באה רק בשנת 1997, כאשר המקרה הגיע למערכת המשפט הברזילאי, שקבעה באופן סופי כי ספורט היא אלופת ברזיל ב-1987.

ב-21 בפברואר 2011 שינתה הקונפדרציה את החלטתה והחליטה להכריז על פלמנגו וספורט כאלופות ברזיל בענת 1987.[2]

אליפות ברזיל - המודול הצהוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתפו 16 קובצות שהתחרו באליפות ברזיל בכדורגל 1986 ולא הוזמנו ל"מודול הירוק" על ידי מועדון ה-13. אמריקה (ריו דה ז'ניירו) סירבה להשתתף בתחרות ובכל המשחקים שלה הוצגה הוצג הספד 1:0. למרות זאת, היא קיבלה זכות להשתתף בליגה הבכירה של אליפות ברזיל בכדורגל 1988

הקבוצות התחרו בשני בתים בשיטת משחק בית ומשחק חוץ. הקבוצות שזכו במקום הראשון והשני העפילו למשחקי חצי הגמר.

  חצי גמר גמר
                                 
   באנגו 3 1 4  
 רסיפה 2 3 5  
   רסיפה 0 3 3
   גוארני 2 0 2
 אתלטיקו פרנאאנסה 0 0 0
   גוארני 0 1 1  


6 בדצמבר 1987 גוארני 0:2 רסיפה ברינקו דה אורו, קאמפינס
שיפוט: לואיס קרלוס פליקס
אוואיר הובקעו שערים בדקות ה- 11', 27' 11', 27'
13 בדצמבר 1987 רסיפה 0:3ה גוארני אילה דה רטירו, רסיפה
צופים: 16,674
שיפוט: סואוסה
ננדו הובקעו שערים בדקות ה- 19', 67' 19', 67'
בטה הובקע שער בדקה ה- 67' 67'

משתתפי משחק הגמר העפילו לגביע ליברטדורס

המודול הירוק (Copa União)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות כללה 16 קבוצות שהתחרו בשיטת משחק בודד בין הקבוצות. קבוצות שזכו במקומות 1-4 העפילו למשחקי חצי הגמר והגמר.


  חצי גמר גמר
                                 
   מועדון ספורט אינטרנסיונל 1 3 4  
 קרוזיירו 0 2 2  
   מועדון ספורט אינטרנסיונל 1 1 1
   פלמנגו 1 2 3
 פלמנגו 1 3 4
   אתלטיקו מיניירו 0 2 3  


6 בדצמבר 1987 מועדון ספורט אינטרנסיונל 1:1 פלמנגו אצטדיון באירה ריו, פורטו אלגרה
צופים: 63,228
שיפוט: אוליסס טאבארס פילו
אמרילדו הובקע שער בדקה ה- 32' 32' בבטו הובקע שער בדקה ה- 30' 30'


13 בדצמבר 1987 פלמנגו 0:1 מועדון ספורט אינטרנסיונל מרקאנה, ריו דה ז'ניירו
צופים: 91,034
שיפוט: חוזה דה אסיס אגראיו
בבטו הובקע שער בדקה ה- 16' 16'

שחקנים מצטיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולר, שחקנה של סאו פאולו כבש 10 שערים וזכה בתואר מלך השערים של האליפות.

רנטו גאוצ'ו, שחקנה של פלמנגו זכה גם בפרס "כדור הזהב" לכדורגלן העונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]