אלמה (ישיבה תיכונית)
ישיבת אַלֻמָה או מכון אַלֻמָה ֹ(מבוטא ונכתב: אלומה) הייתה הישיבה התיכונית הראשונה בארץ ישראל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה הוקמה בשנת 1936 בירושלים על ידי "האגודה למדעי היהדות" (ראשי תיבות "אלמה"). המייסדים היו ד"ר בנימין מנשה לוין[1] יהושע רדלר פלדמן ("ר' בנימין") והרב יהושע פישל זקס. סדרי הלימוד נחלקו לשניים, שעות הבוקר הוקדשו ללימודי קודש ושעות אחר הצהריים ללימודים כלליים[2]. מטרת המוסד הייתה להכשיר את תלמידיו לתעודת הבגרות הארץ-ישראלית מטעם מחלקת החינוך המנדטורית. שפת ההוראה הייתה עברית[3].
הקמת המוסד לוותה בהתנגדות רבה מצד אנשי היישוב הישן. במיוחד עורר את התנגדותם השם "ישיבה" שהוצמד למוסד.
המוסד נאבק בקשיים רבים והוא החזיק מעמד כעשור עד שנסגר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי בר-לב, כתב העת "מימד", גיליון 5 (עמ' 26–27), תשנ"ה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מסיבת עונג שבת בירושלים, הצופה, 25 במאי 1938
- ^ ישיבת אלומה בירושלים, הצופה, 30 באוגוסט 1937
- ^ וגם אלומה אינה אגדה, הצופה, 4 בפברואר 1938