אלמה (ישיבה תיכונית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישיבת אַלֻמָה או מכון אַלֻמָה ֹ(מבוטא ונכתב: אלומה) הייתה הישיבה התיכונית הראשונה בארץ ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבה הוקמה בשנת 1936 בירושלים על ידי "האגודה למדעי היהדות" (ראשי תיבות "אלמה"). המייסדים היו ד"ר בנימין מנשה לוין[1] יהושע רדלר פלדמן ("ר' בנימין") והרב יהושע פישל זקס. סדרי הלימוד נחלקו לשניים, שעות הבוקר הוקדשו ללימודי קודש ושעות אחר הצהריים ללימודים כלליים[2]. מטרת המוסד הייתה להכשיר את תלמידיו לתעודת הבגרות הארץ-ישראלית מטעם מחלקת החינוך המנדטורית. שפת ההוראה הייתה עברית[3].

הקמת המוסד לוותה בהתנגדות רבה מצד אנשי היישוב הישן. במיוחד עורר את התנגדותם השם "ישיבה" שהוצמד למוסד.

המוסד נאבק בקשיים רבים והוא החזיק מעמד כעשור עד שנסגר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lublinyeshiva.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישיבות ובנושא ירושלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.