אמילי סטאנרד
 | |
| לידה |
8 בפברואר 1802 נוריץ', הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 1885 (בגיל 82) נוריץ', הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Emily Coppin |
| תקופת הפעילות |
1818–1885 (כ־67 שנים) |
| תחום יצירה |
טבע דומם |
| זרם באמנות |
אסכולת נוריץ' |
| בן או בת זוג |
ג'וזף סטנארד |
  | |
אמילי סטאנרד (באנגלית: Emily Stannard; 8 בפברואר 1802 – 6 בינואר 1885), הידועה גם כגברת ג'וזף סטאנרד, הייתה ציירת טבע דומם בריטית. היא נקשרה לבית הספר לציירים בנוריץ'.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמילי קופין נולדה בנוריץ', בתם של דניאל קופין ואשתו אליזבת קליאט. היא הוטבלה בכנסיית סנט סטפן, נוריץ' ב־14 בפברואר. שני הוריה היו אמנים חובבים מוכשרים. דניאל קופין, שהיה גם אספן, היה אחד החברים המייסדים של אגודת האמנים נורוויץ'. אמה הייתה מעתיקה מוכשרת, אך אמילי חרגה בהרבה מיכולתם האמנותית. על פי רישומי הקהילה אחיה הגדולים היו פרדריק דניאל, הנרי ומרי אליזבת, ואחיה הצעירים היו לוסי ואדוארד (כולם הוטבלו בין השנים 1796–1805). שתי אחיותיה של אמילי נפטרו בינקות.
כמעט שום דבר לא ידוע על ילדותה או השכלתה של אמילי קופין. בשנת 1820 היא נסעה עם אביה להולנד ללמוד ציור הולנדי, מה שהשפיע רבות על עבודתה שלאחר מכן. בביקורה היא קיבלה אישור להעתיק ציורים של המאסטר ההולנדי יאן ואן הויסום באמסטרדם, ועבודותיה זכו לשבחים על דיוקם.
ב־3 בינואר 1826, כשכבר הייתה אמנית מבוססת שהציגה עבודות, היא נישאה לצייר ג'וזף סטאנרד בנוריץ'. שניהם הגיעו מרקע אמנותי. בתם אמילי נולדה בשנת 1827. בת שנייה, הארייט אוגוסטה, נפטרה בשנת 1830 בגיל 9 חודשים. הנישואין היו קצרים, שכן ג'וזף סטאנרד נפטר משחפת בשנת 1830 בגיל שלושים ושלוש, למרות מאמציה של אשתו, שניסתה רופאים וטיפולים רבים בניסיון להצילו.
סטאנרד המשיכה לחיות בנוריץ' במשך יותר מחמישים שנה, אך רק ידיעות בעיתונות על ציוריה נותנת מידע כלשהו על חייה בתקופה זו. על פי רישומי המפקד לשנים 1841–1881 היא התגוררה אצל גיסה אלפרד סטאנרד ומשפחתו בליל המפקד בשנת 1841, אך רק עם בתה אמילי בין השנים 1851–1881, כאשר עיסוקה מתואר כ"אמן" או "אמן טבע דומם".
בשנותיה האחרונות התגוררה ברחוב קתדרלה בנורוויץ', עם בתה הרווקה אמילי. היא נפטרה שם ב־6 בינואר 1885.[2]
ההספד עליה הופיע בעיתונות המקומית שבוע לאחר מותה, והזכיר כי "לגברת סטאנרד הייתה זכות אמנותית גדולה, הייתה ציירת חכמה מאוד של פירות, פרחים, דגים, צייד ודומם, ותמונותיה תמיד היו מאוד מוערך על ידי חובבי האמנות". ההספד מתאר את "טבעה החביב, העדין, הצנוע והפשוט (אשר) חיבב אותה לכל מי שהייתה הזכות להכיר אותה".
מדליות הזהב שלה נתרמו על ידי בתה למוזיאון החדש בטירת נוריץ' בשנת 1894.[3]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הספר לציירים בנוריץ' היה תופעה ייחודית בתולדות האמנות הבריטית מהמאה ה-19.[4] נוריץ' הייתה העיר האנגלית הראשונה מחוץ ללונדון בה קם בית ספר לאמנים. היו בו יותר אמנים ילידי המקום מכל בתי ספר שהוקמו לאחר מכן במקומות אחרים,[5] האמנים החשובים שבהם היו ג'ון כרום, בעלה של אמילי סטאנרד, ג'וזף סטאנרד, ג'ורג' וינסנט, רוברט לדברוק, ג'יימס סטארק, ג'ון ת'ירטל וג'ון סל קוטמן. אמני בית הספר של נוריץ' היו מחוברים על ידי מיקום גאוגרפי, תיאורם את נוריץ' ונורפוק הכפרית, ועל ידי קשרים אישיים ומקצועיים הדוקים. נחשבו למודרניים ומתקדמים, נתפסו כשייכים לעידן שחלף, תפיסה שפרופסור אנדרו המינגוויי ייחס ל"מיתולוגיה של האנגליות הכפרית" ששררה בראשית המאה העשרים.
אגודת האמנים נורוויץ' הוקמה בשנת 1803. היא קיימה תערוכות שנתיות בין השנים 1805 עד 1825 ושוב מ־1828 עד לפירוקה בשנת 1833. בני משפחת סטאנרד הציגו את תמונותיהם בתערוכות, אך היו להם מעט קשרים אמנותיים אחרים עם בני דורם בנוריץ'. אמילי סטאנרד, שהפכה לחברת כבוד בחברה בשנת 1831, הייתה החברה היחידה במשפחת סטאנרד שהייתה לה קשר רשמי עם האגודה.
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמילי סטאנרד ואחייניתה אלואיז הרייט סטאנרד נחשבות בימינו לציירות הטבע הדומם הבריטיות הטובות ביותר במאה התשע עשרה. הציורים המוקדמים של סטאנרד הושפעו מהמאסטרים ההולנדים.[6] גם את תיאור האגרטלים שלה וגם את גימור הפרחים הם חייבים הרבה להויסום, וגם את עבודותיה הלא חתומות ייחסו לפעמים לציירים הולנדים מהמאה ה-18.
היא הציגה לראשונה את עבודותיה בשנת 1816. בשנת 1821, בת שבע עשרה, זכתה במדליית הזהב של אגודת האמנים נורוויץ' על אחד מציורי הפרחים שלה. היא זכתה במדליה שנייה בשנה שלאחר מכן על ציור של אוסף פירות. היא קיבלה מדליית זהב שלישית בשנת 1828 עבור טבע דומם של חיות צייד, שהוצגה באגודת האמנים נורוויץ'.
לאורך הקריירה הארוכה שלה, שנמשכה עד זמן קצר לפני מותה בגיל 82, היא המשיכה לתאר זרי פרחים באגרטלים ובציורי טבע דומם מסורתיים אחרים של כלי שולחן, פירות או חיות צייד, על רקע מונוכרום.
אף על פי שבדרך כלל הציגה את עבודותיה בנוריץ', היא הציגה גם באגודה המלכותית לאמנים בריטים בשנת 1824 ובמוסד הבריטי בין השנים 1823–1825. בנוסף לכך, היא גם הייתה מורה לציור.
אוספי המוזיאונים של נורפוק הם היחידים בבריטניה, שיש בהם עבודות של אמילי סטאנרד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Suffolk Artists - STANNARD, Emily, suffolkartists.co.uk
- ^ "Norfolk Chronicle and Norwich Gazette – Saturday 17 January 1885", www.britishnewspaperarchive.co.uk
- ^ Kate Hill, Women and Museums 1850-1914: Modernity and the Gendering of Knowledge, Manchester University Press, 2016-07-01, ISBN 978-1-5261-1341-2. (באנגלית)
- ^ Cundall, Herbert Minton (1920). The Norwich School. London: Geoffrey Holme Ltd
- ^ Andrew Hemingway, The Norwich school of painters, 1803-1833, Oxford, [Eng.] : Phaidon, 1979, ISBN 978-0-7148-2001-9
- ^ Francis Woodman, Andrew W. Moore, Phillip Lindley, Norwich, Oxford University Press, 2003, Oxford Art Online, עמ' 104