אמין אל-חאפז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמין אל-חאפז

אמין אל-חאפזערבית:أمين الحافظ;תעתיק מדויק: אמין אל-חאפט' 1921 - 17 בדצמבר 2009) היה מדינאי סורי, איש צבא וחבר מפלגת הבעת'.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאפז נולד בחלב. בוגר בית ספר צבאי בסוריה, בשנת 1946. לחם במלחמת העצמאות נגד מדינת ישראל.

בסוף שנות החמישים היה חאפז מהתומכים בהקמת הקע"ם (קהיליה ערבית מאוחדת, איחוד מדיני בין מצרים לסוריה); בפועל, מאבקי הכוח בין שתי המדינות הובילה לפירוק הארגון לאחר מספר שנים בשנת 1961. ב-8 במרץ 1963, בתקופת אי-היציבות שלאחר נפילת הקע"ם, הוביל חאפז הפיכה נגד השלטון הסורי והעמיד בראש המשטר את "המועצה הלאומית של הפיקוד המהפכני", גוף שחבריו היו חברי מפלגת הבעת' הסורית וחאפז היה נשיאו. כנשיא, הוא היה בעל אידאולוגיה חילונית-סוציאליסטית, תוך ראיית סוריה כמדינה בעלת ייחודיות ועצמאות; חאפז ביצע בארצו רפורמות סוציאליסטיות וקירב אותה למדינות הגוש המזרחי.

חאפז התשייך אל הזרם הסוני; עם זאת, נקט בגישה חילונית השוללת את עליונות האסלאם, וראה בלאומיות הסורית עליונה על הלאומיות הכלל-ערבית. עמדות אלו גרמו להתנגדות ולקרע בתוך מפלגת הבעת' בין תומכי הוטניה הפטריוטיים לבין תומכי הקומיה הכלל-ערבים.

ב-23 בפברואר 1966 בוצעה נגד חאפז הפיכה של קבוצת קציני צבא חברי ותומכי מפלגת הבעת', עלווים ברובם, שמנהיגם היה צלאח ג'דיד (בקבוצה זו היה חבר גם חאפז אל-אסד, לימים נשיא סוריה). ג'דיד וקבוצתו, שכונו "נאו בעת'יסטים", התנגדו לתפיסה הפאן-ערבית של חאפז ושאפו להקים מדינה בגבולות "סוריה הגדולה". בנוסף חברי הקבוצה היו יותר שמאלניים וייצגו את קבוצות המיעוט בסוריה: העלווים והדרוזים. חאפז היה לנשיא איסלמי האחרון של סוריה שהיה לבעל השפעה; אמנם השליט ג'דיד מינה נשיא איסלמי, אך זה בפועל נשלט בידי קצינים עלווים.

אחרי ההפיכה, חי חאפז בגלות עד 2005, עת הורשה לחזור לסוריה. בשנת 2009 נפטר בחלב.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת הבעת' התנגדה לעצם קיומה של מדינת ישראל ובהשפעתה התקבלה ב-1964 ההחלטה של ועדת הליגה הערבית בדבר הטיית שניים ממקורות הירדן – החצבני והבניאס. הוויכוח בתוך ההנהגה הסורית לא היה על הצורך בהשמדת ישראל - בזה היו כולם מאוחדים - אלא בסדרי העדיפויות: אל-חאפז עמד על כך שקודם צריך ליצור אחדות ושיתוף פעולה בין מדינות ערב, לחזק את המדינה על ידי רפורמות חברתיות וכלכליות ולהתכונן למלחמה תוך הכנת צבא חזק. לעומתו, צלאח ג'דיד ואנשיו חשבו שהשמדת מדינת ישראל תוביל לאחדות ערבית ולכן תמכו בתנועת הפת"ח במאבקה נגד ישראל.