אן ברמר
 | |
| לידה |
21 במאי 1868 סן פרנסיסקו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 1923 (בגיל 55) סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
מכון האמנות של סן פרנסיסקו |
  | |
אן ברמר (באנגלית: Anne Bremer; 21 במאי 1868 – 26 באוקטובר 1923) הייתה ציירת יהודיה-אמריקאית, שהושפעה מהפוסט-אימפרסיוניזם. כונתה בשנת 1912 "האמנית המתקדמת ביותר בסן פרנסיסקו", לאחר לימודי אמנות בניו יורק ובפריז.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אן מילי ברמר נולדה בסן פרנסיסקו למהגרים יהודים יוצאי גרמניה מהמעמד הבינוני-הגבוה ג'וזף ומינה ברמר. בשנים 81–1880 נסעה עם הוריה באירופה, וכשחזרו הגיע איתם בן דודה היהודי, אלברט בנדר, מדבלין, לגור איתם ולעבוד אצל דוד אחר, ויליאם ברמר. אלברט הפך לאיש עשיר ופטרון גדול של אמנים.
היא למדה אמנות אצל אמיל קרלסן בליגת הסטודנטים לאמנות בסן פרנסיסקו ועם ארתור מתוס ואחרים בבית הספר לעיצוב בקליפורניה, מכון מארק הופקינס לאמנות, וקיבלה תעודת סיום בשנת 1898.[2]
כשסיימה את לימודיה הייתה במועצת ארגון של אמניות נשים בסן פרנסיסקו, והייתה הנשיאה בעת רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906. בהנהגתה, הפיק הארגון את התערוכה הראשונה הגדולה לאמנות בעיר לאחר האסון והגדיל את חבריו וכלל גם גברים.
היא התגוררה בברקלי במהלך 1907, השתתפה בשיעורי קיץ באוניברסיטת קליפורניה, וציירה סדרת נופים של מזרח המפרץ. באותה שנה היא גם החלה להציג בגלריה החדשה של אמנים מקליפורניה במלון דל מונטה במונטריי.
היא עברה לניו יורק בינואר 1910, שם למדה בליגת הסטודנטים לאמנות, והפליגה לאירופה באמצע אפריל 1910. היא שהתה באיטליה, ואז התיישבה בפריז, שם נשארה עד ספטמבר 1911 ולמדה באקדמיה מודרנה ובאקדמיה דה לה פאלט.
לאחר שחזרה לסן פרנסיסקו, הייתה לה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה של ויקרי, אטקינס וטורי במארס 1912 ואחרת במלון סנט פרנסיס בנובמבר – דצמבר 1912. בזמן שציירה בכרמל ליד הים, קליפורניה במהלך בקיץ 1912 היא פגשה והתיידדה עם האמנית ג'ני קאנון, שהשתמשה בסטודיו שלה כדי לתכנן את התערוכה הראשונה של עבודותיה של ברמר בחצי האי מונטריי ואירחה לכבודה אירוע את ערב הפתיחה.
עד שנת 1913 ביתה וסטודיו היו בבניין הסטודיו ברחוב פוסט בסן פרנסיסקו יחד עם אלברט בנדר ואמנים שונים אחרים. נראה שהיא מילאה תפקיד מנהיגותי בפיתוח הבניין עם חללי עבודה ותצוגה עבור אמנים. בשנת 1915 הציגה חמש עבודות בתערוכה הבינלאומית וקיבלה מדליית ארד.
עוד בשנת 1915 היא נכללה בתערוכת "בית הספר המודרני" במוזיאון לוס אנג'לס להיסטוריה, מדע ואמנות.
בשנת 1916 נבחרה למזכירה של האגודה לאמנות בסן פרנסיסקו, שם סייעה להוביל שלב של צמיחה בשילוב הקמת מוזיאון לאמנות בארמון האמנויות.
היא הציגה תערוכת יחיד של 27 ציורים בגלריית ארלינגטון בעיר ניו יורק בשנת 1917 והשתתפה בתערוכה השנתית השנייה של אגודת האמנים העצמאיים בשנת 1918.
החל משנת 1921 התמודדה עם לוקמיה. היא ויתרה על הציור ופנתה ללימוד ספרות וכתיבת שירה. היא נפטרה באוקטובר 1923.
לאחר מותה, הקים אלברט בנדר כמה אנדרטאות, כולל פרס לסטודנטים לאמנות והקדשת ספריית הזיכרון אן ברמר במכון לאמנות בסן פרנסיסקו.[3]
אלברט בנדר סייע בפרסום של ספרי שירים של אן ברמר (נדפס על ידי ג'ון הנרי נאש, 1927).
ברמר ובנדר נקברו זה לצד זה בבית הקברות בית השלום, קולמה, קליפורניה.
סגנונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתה של ברמר משלבת כמה אלמנטים הקשורים לציור מודרני. ציוריה מכוונים את תשומת הלב לעצמם כמשטחי צבעוניים ולא כייצוגים או אשליות של המציאות. משיכות מברשת רחבות ונבדלות זו מזו, לעיתים עם אזורים של בד לא צבוע המופיע בציור. יש מעט מאוד תשומת לב לייצוג עומק, והפרספקטיבה מעוותת או היא דו משמעית.
הצבעים נועזים ולא תמיד נטורליסטיים. הנושא יכול להיות דמויות, נוף, טבע דומם או שילוב של אלה, אך מה שחשוב יותר לאמן היה יצירת קומפוזיציה מוצלחת ואפקט רגשי.
עבודותיה, אף על פי שהן אינדיבידואליות, מזכירות לעיתים את יצירותיהן של רוברט אנרי ומרסדן הרטלי, שתיים מהדמויות העיקריות באמנות אמריקאית המודרנית. הרטלי כתב פעם שלדעתו אן ברמר הייתה "אחת משלושת האמנים המובחנים האמיתיים שקליפורניה הפיקה".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Anne M. Bremer (1868-1923), www.sternfinearts.com
- ^ "Anne Millay Bremer (1868-1923)", Trotter Galleries, Inc. (באנגלית)
- ^ Anne Bremer Memorial Library | SFAI, sfai.edu