אנטיפון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטיפוֹןלטינית: Antiphon) הוא מזמור נוצרי-ליטורגי לטקסט בפרוזה ששירתו נקשרת למזמור תהילים. במזמור גרגוריאני מבוסס-תהילים, למשל, מופיע על פי רוב אנטיפון יחיד לפני ואחרי מזמורים שונים, שאיכותם המוזיקלית לוקה במקרים רבים בשלמותה ללא האנטיפון. מיצגיהם העיקריים של אנטיפונים מסוג זה הם מזמורי השחרית, התשבחות והערבית בעבודת הפולחן. יש גם סוגי אנטיפון אחרים, שלא כולם מבוססים על מזמורי תהילים.[1]

שתי הסוגות המוזיקליות, האנטיפון והרספונסורה, כוללות טקסט לטיני בפרוזה ומופיעות בכל הליטורגיה המערבית והן השכיחות ביותר ברפרטואר המזמורים. שימוש דתי-פולחני רב נעשה באנטיפונים, למשל במנזרים, לעומת הרפרטואר החילוני, שבו מספרם קטן יותר.[2]

יש להבחין בין המונח "אנטיפון" בטקסטים קדומים לבין "אנטיפוניה" (למשל, פסלמודיה אנטיפונלית). על אף הקשר האטימולוגי בין שני המונחים, הם מתייחסים לשני נהלים שונים: "אנטיפון" כיצירה מוזיקלית אין משמעו סגנון ביצוע של חילופין, דהיינו, "אנטיפונלי"; ו"אנטיפוניה", כשהיא מתייחסת לחלופין בין קבוצות מבצעות,[3] אינה מרמזת בהכרח לשימוש באנטיפונים.[4][5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטיפון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מישל הוגלו וג'ואן האלמו, "אנטיפון" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ גרוב
  3. ^ כמנהג האסכולה הוונציאנית בבזיליקת סן מרקו
  4. ^ גרוב
  5. ^ אתר "הכל מוסבר"/אנטיפון