אריה וילנר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
נובמבר 1917 ורשה, ממלכת פולין |
|---|---|
| התאבד |
8 במאי 1943 (בגיל 25) ורשה, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
הרפובליקה הפולנית השנייה  |
| תקופת הפעילות | ? – 8 במאי 1943 |
| פרסים והוקרה |
צלב הכסף של וירטוטי מיליטארי |
  | |
אריה וילנר (יוּרֶק) (1917 – 8 במאי 1943) היה ממייסדי הארגון היהודי הלוחם (ZOB) אשר נלחם בנאצים במסגרת מרד גטו ורשה. הוא עמד בראש הקריאה ללוחמיו להתאבד על מנת להימנע משבי בידי הגרמנים בזמן המרד[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילנר נולד בוורשה ב-1917, למשפחה מן המעמד הבינוני. אביו היה בעל בית חרושת לעיבוד עורות. בגיל 14 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ועסק בחינוך ציוני של חברי התנועה, כחבר בהנהגת הקן של וורשה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצא וילנר להכשרה בעיר סלונים במטרה לעלות לארץ ואף קיבל רישיון עלייה, אולם זו נדחתה בגלל תפקידי הדרכה שנטל על עצמו.
עקב פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, נמלט וילנר מוורשה לוילנה, שהייתה אז בשליטת ברית המועצות. אלא שב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה, והוא הוכנס יחד עם שאר יהודי וילנה לגטו. וילנר לא הפסיק את פעילותו בתנועת "השומר הצעיר" גם בתוך הגטו,[2] ויחד עם חבריו לתנועה החליטו להתנגד באופן פעיל להשמדה הנאצית. בתחילת 1942 חזר לוורשה והתמנה לאיש קשר של "הארגון היהודי הלוחם" עם המחתרת הפולנית.
גטו ורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו בגטו וילנה, גם בהגיעו לגטו ורשה המשיך וילנר את פעילותו בתנועת "השומר הצעיר" ולקח חלק בפעילויות חינוכיות שונות, אולם עיקר פעילותו הייתה אספקת נשק לגטו. בזמן המרד הראשון בגטו ורשה, בינואר 1943, עמד בראש אחת הפלוגות שלחמו בגרמנים מתוך הבתים. לאחר המרד, וילנר נמלט מן הגטו בזהות בדויה והמשיך לעסוק ברכישת נשק עבור חברי המחתרת בגטו. בעקבות הלשנה של סוחרת נשק פולנייה, וילנר נתפס, נאסר ועונה במשך שבוע על ידי אנשי הגסטפו. משם, הועבר לבית הסוהר 'פאביאק', ומשם נשלח למחנה עבודה ליד וורשה. לאחר שיידע את חבריו למחתרת על מקום הימצאו, וילנר חולץ מהמחנה. מעצרו הביא להקפאת הקשרים בין הארגון היהודי הלוחם למחתרת הפולנית, מחשש שוילנר יסגיר מידע אודותיהם. רק לאחר חילוצו וידאו הפולנים כי לא מסר מידע, וחידשו את הקשרים.[3]
העינויים הקשים שספג וילנר החלישו אותו במידה ניכרת, אך הוא התעקש לשוב אל הגטו ולהמשיך בפעילותו בארגון היהודי הלוחם.
מרד גטו ורשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרד גטו ורשה הגדול באפריל-מאי 1943, שהה וילנר בבונקר המפקדה ברחוב מילא 18 יחד עם מרדכי אנילביץ' ומירה פוכרר. לאחר שהבונקר נתפס על ידי הגרמנים, האיץ וילנר במורדים להתאבד ולא ליפול בידי הגרמנים. הוא התאבד בבונקר ב-8 במאי 1943, יחד עם כ-80 לוחמים.
כשנתיים מאוחר יותר, זכו וילנר וחברים נוספים למחתרת בצלב "וירטוטי מיליטארי", עיטור הכבוד של הצבא הפולני, על חלקם במרד. [4]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אריה וילנר, באתר יד ושם
- ^ איה שחם, אריה וילנר - "האביר היהודי", גוף שלישי יחיד: ביוגרפיות של חברי תנועות נוער בתקופת השואה, מורשת, 1994, עמ' 178-185
- ^ איה שחם, אריה וילנר - "האביר היהודי", גוף שלישי יחיד: ביוגרפיות של חברי תנועות נוער בתקופת השואה, מורשת, 1994, עמ' 218-226
- ^ איה שחם, אריה וילנר - "האביר היהודי", גוף שלישי יחיד - ביוגרפיות של חברי תנועות נוער בתקופת השואה, מורשת, 1994, עמ' 232
