ארנה רוק
 | |
| מקורות סגנוניים | הארד רוק, פופ רוק, הבי מטאל |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-1960 – אמצע שנות ה-1970, ארצות הברית והממלכה המאוחדת |
| נושאים קרובים | |
| רוק מתקדם, גלאם רוק, פאוור פופ, גלאם מטאל, פופ מטאל | |
  | |
ארנה רוק (Arena Rock; מוכר גם תחת השמות סטאדיום רוק - Stadium rock, פומפ רוק - Pomp rock ו-קורפורייט רוק - Corporate rock)[1] הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקת רוק, שהייתה פופולרית בשנות ה-1970, בעיקר בתחנות רדיו רוק.
ככל שהופעת ההארד רוק והפופ רוק במיינסטרים גדלה, להקות החלו ליצור חומרים מותאמים לקהל גדול. ארנה רוק התפתח משימוש בצלילים בעלי אוריינטציה מסחרית שנועדו לשימוש ברדיו. הפקת המוזיקה, שמבוצעת ברמה גבוהה, כוללת שירים דרמטיים ואופטמיים, וכן בלדות עוצמתיות ואיטיות. יצירות אלו מאופיינות בדגש חזק על המלודיה של היצירות, ולעיתים אף בשימוש בפזמונים המנוניים.[2] כמו כן, יצירות אלו כוללות שימוש באפקטים בולטים של גיטרה וכלי מקלדת.[3][4] בנוסף לכך, הליריקה של יצירות אלו בדרך כלל בנושאי אהבה, שברון לב, חרדה וסנטימנטליות.[5] כמו כן, יש שימוש בעשן ושיטות תאורה מתוחכמות באסתטיקה החזותית של ארנה רוק.[6]
על הז'אנר נשמעה ביקורת על הז'אנר, ולרוב משתמשים בז'אנר כדרך לזלזול באמני רוק.[4][7] כמו כן, באופן סטריאוטיפי, ארנה רוק קושרה לגברים מהמעמד הפועלים ועד למעמד הביניים שמתגוררים בארצות הברית וקנדה.[3] עם זאת, הז'אנר זכה להצלחה רבה ברחבי העולם.[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bennett, Andy (2006). "Even better than the real thing? Understanding the tribute band phenomenon". In Homan, Shane (ed.). Access All Eras: Tribute Bands and Global Pop Culture. Hill International. ISBN 0-335-21690-0.
- Browne, Pat; Browne, Ray B. (2001). The Guide to United States Popular Culture. Popular Press. ISBN 0-87972-821-3.
- Buckley, Peter (2003). The Rough Guide to Rock (3rd ed.). Rough Guides. ISBN 1-84353-105-4.
- Coelho, Victor, ed. (2003). The Cambridge Companion to the Guitar. Cambridge University Press.
- Crystal, David (2014). Words in Time and Place: Exploring Language Through the Historical Thesaurus of the Oxford English Dictionary. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-968047-4.
- Donaldson, Gary A. (2009). The Making of Modern America: the Nation from 1945 to the Present. Rowman & Littlefield. ISBN 978-0-7425-4820-6.
- Joyner, David Lee (2008). American Popular Music (3rd ed.). McGraw-Hill Education. ISBN 978-0-07-352657-7.
- McDonald, Chris (2009). Rush, Rock Music, and the Middle Class. Indiana University Press. ISBN 978-0-253-00404-8.
- Prown, Pete; Newquist, Harvey P. (1997). Legends of Rock Guitar: The Essential Reference of Rock's Greatest Guitarists (4th ed.). Hal Leonard Corporation. ISBN 0-7935-4042-9.
- Reynolds, William M; Webber, Julie A (2004). Expanding Curriculum Theory: Dis/positions and Lines of Flight. London: Routledge. ISBN 0-8058-4664-6.
- Shuker, Roy (2002). Popular Music: the Key Concepts (2nd ed.). London: Routledge. ISBN 0-415-28425-2.
- Smith, Chris (2006). The Greenwood Encyclopedia of Rock History: From Arenas to the Underground, 1974–1980. Greenwood Press. ISBN 0-313-32937-0.
- Waksman, Steve (2009). This Ain't the Summer of Love: Conflict and Crossover in Heavy Metal and Punk. University of California Press. ISBN 978-0-520-25310-0.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Crystal 2014, p. 220, see definitions of pomp rock; "arena rock: 'also known as pomp rock, melodic rock, anthem rock, stadium rock, or AOR' [...] [music critics] used negative expressions such as corporate rock in the 1970s and dad rock in the 1990s; Donaldson 2009, p. 248, "it was something called 'arena rock' or sometimes 'anthem rock'"; Joyner 2008, p. 261, "hard rock and heavy metal evolved into a more appealing, high-production genre commonly labelled stadium rock or arena rock".
- ^ "Pop/Rock » Hard Rock » Arena Rock". AllMusic. נבדק ב-18 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Donaldson 2009, p. 248.
- ^ 1 2 Crystal 2014, p. 220.
- ^ Meier, Leslie M. (בספטמבר 2008). "In Excess? Body Genres, 'Bad' Music, and the Judgment of Audiences". Journal of Popular Music Studies. 20 (3): 240–260. doi:10.1111/j.1533-1598.2008.00160.x. p. 251:
Arena rock—a label initially used by the popular press to describe bombastic rock bands such as Journey and Chicago—includes rock bands that write excessively sentimental songs about love and angst. The fact that Mariah Carey covered Journey's song 'Open Arms' illustrates the compatibility between these two melodramatic genres. More evidence to support this link is [Canadian cultural critic Carl] Wilson's observation that 'Celine [Dion]'s main form, the power ballad, was the 1970s' arena-rock invention that did most to recover the schmaltz impulse after its 1960s exile' (2007: 66). More recent arena rock acts such as Nickelback have adopted a more contempt-laden, rather than romantic, look at love. Nevertheless, songs such as 'This Is How You Remind Me' reveal a comparable preoccupation with heartbreak, are consistent with arena rock's anthemic tradition, and are similarly critiqued for poetic triteness.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Shuker 2002, p. 158.
- ^ Smith 2006, pp. xviii, 54, 72–73, 82, 215.
- ^ McDonald 2009, pp. 54–56, 62–65, 196–206.
| רוק | |
|---|---|
| בלוז רוק • גלאם רוק • גראנג' • פולק רוק • רוק אינסטרומנטלי • רוק אלטרנטיבי • הארד רוק • רוק גותי • רוק מתקדם • רוק פסיכדלי • רוק קל • רוק דרומי • סטונר רוק • רוק קלאסי • פופ רוק • פאנק רוק • קאנטרי רוק | |
| סצנות אזוריות | |
| בריטפופ • הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי • רוק ישראלי • רוק ברזילאי | |
| סגנונות מהם נוצר הרוק | זרמים שיצאו מתוך הרוק |
| מוזיקת קאנטרי • בלוז • רוק אנד רול | הבי מטאל • פאנק |
| ערכים נוספים | |
| פופ • להקות רוק | |