בדיקת היתכנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בדיקת היתכנות היא יצירת הערכה מנומקת ליכולת לממש בהצלחה מיזם מוצע. הבדיקה מציגה יתרונות של המיזם המוצע וחולשות שלו, הזדמנויות ואיומים המצדיקים יציאה למיזם, המשאבים הנחוצים למימוש המיזם וסיכויי ההצלחה שלו. בגישה פשטנית, שני הקריטריונים להחלטה על מיזם הם העלות שלו והתועלת הצפויה ממנו.

בדיקת היתכנות עשויה היטב תכלול רקע היסטורי שהוביל להצעת המיזם, תיאור של המוצר או השירות המוצעים, פרטי הניהול והתפעול של המיזם, חקר שוק, היבטים כלכליים ודרישות רגולטוריות.

בתום בדיקת ההיתכנות ניתן לקבל החלטה על מימוש המיזם, ביטולו או מימושו בדרך שונה מזו שבהצעה הראשונית. לעיתים מתבצע כחלק מבדיקת ההיתכנות שלב נוסף, והוא הוכחת היתכנות – מימוש חלקי של הפתרון הכולל להדגמת ההיתכנות, בניית אב טיפוס, וכדומה.

נושאים בבדיקת היתכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היתכנות טכנולוגית: האם המוצר או השירות המוצעים ניתנים למימוש מבחינה טכנולוגית? מהן החלופות הטכנולוגיות למימוש? איזה משאבים טכנולוגיים נחוצים למימוש? האם משאבים אלה נמצאים בידי הארגון או שניתן לרכוש אותם מספק חיצוני?
  • היתכנות רגולטורית: חלק ניכר מהפעילות מוסדר במסגרת רגולציה. מיזם בנייה בישראל, למשל, כפוף להוראות חוק התכנון והבנייה. בבדיקת ההיתכנות יש לכלול התייחסות לנושאי רגולציה הרלוונטיים למיזם.
  • היתכנות כלכלית: בחינה של ההשקעה הכספית הנדרשת לשם הקמת המיזם ולשם התפעול השוטף שלו, הצגת החזר ההשקעה (ROI), תזרים המזומנים של המיזם ומקורות המימון שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בדיקת היתכנות בוויקישיתוף
Gorilla-thinclient.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.