בוריס פודולסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בוריס יעקבלביץ פודולסקי
Boris Podolsky
Бори́с Я́ковлевич Подо́льский
אין תמונה חופשית
לידה 29 ביוני 1896
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסיתטאגאנרוג,האימפריה הרוסית
פטירה 28 בנובמבר 1966 (בגיל 70)
ארצות הבריתארצות הברית סינסינטי, ארצות הברית
ענף מדעי פיזיקה
ארצות מגורים ברית המועצות, ארצות הברית
מקום לימודים המכון הטכנולוגי של קליפורניה, אוניברסיטת דרום קליפורניה, בית הספר להנדסה ע"ש ויטרבי של אוניברסיטת דרום קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המכון הטכנולוגי של קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
מהוגי הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בוריס פּוֹדוֹלסקיאנגלית: Boris Podolsky;‏ 29 ביוני 1896 - 28 בנובמבר 1966) היה פיזיקאי רוסי-אמריקאי יהודי הידוע בעבודתו עם אלברט איינשטיין ונתן רוזן על שזירה קוונטית והפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן. שנים רבות לאחר מותו נחשף כי הוא היה מרגל סובייטי אשר שיתף מידע מדעי מסווג עם ברית המועצות.[1]

ילדות ולימודים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פודולסקי נולד ב-1896 למשפחה יהודית ענייה בטאגאנרוג שבאימפריה הרוסית. ב-1913 היגר לארצות הברית. לאחר שקיבל תואר בוגר בהנדסת חשמל מאוניברסיטת דרום קליפורניה ב-1918, שירת בצבא ולאחר מכן עבד בחברת החשמל של לוס אנג'לס. ב-1926 קיבל תואר מוסמך במתמטיקה מאוניברסיטת דרום קליפורניה. ב-1928 הוענק לו תואר דוקטור בפיזיקה תאורטית מטעם המכון הטכנולוגי של קליפורניה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת מלגה של המועצה הלאומית למחקר, פודולסקי בילה שנה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואחר כך שנה באוניברסיטת לייפציג. בשנת 1930 חזר אל המכון הטכנולוגי של קליפורניה לעבוד עם ריצ'רד ס. טולמן במשך שנה. לאחר מכן עבר למכון האוקראיני לפיזיקה וטכנולוגיה בחרקוב שבברית המועצות, שם עבד בשיתוף עם ולדימיר פוק, פול דיראק (שהיה שם בביקור) ולב לנדאו. בשנת 1933 חזר לארצות הברית עם מלגה מטעם המכון למחקר מתקדם בפרינסטון.

במכתב מ-10 בנובמבר 1933 לאברהם פלֶקסנר, המנהל-המייסד של המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, תיאר איינשטיין את פודולסקי כ"אחד המבריקים ביותר מבין הצעירים שעבדו ופורסמו עם פול דיראק". ב-1935 כתבו איינשטיין ואחרים במכון מכתבי המלצה לפודולסקי, שהופנו אל לואיס ט' מור, דקאן בית הספר ללימודי מוסמכים של אוניברסיטת סינסינטי, ובו כתב איינשטיין: "אני שמח לספר לך כי אני מעריך מאוד את יכולותיו של פודולסקי ... הוא חוקר עצמאי בעל כישרון שאינו מוטל בספק". בשנת 1935 קיבל פודולסקי משרה כפרופסור לפיזיקה מתמטית באוניברסיטת סינסינטי. ב-1961 עבר לאוניברסיטת זייווייר (Xavier) שבסינסינטי, שם עבד עד מותו ב-1966.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת עבודה עם אלברט איינשטיין ונתן רוזן הגה פודולסקי את הפרדוקס של איינשטיין-פודולסקי-רוזן. מאמר מפורסם זה עורר דיון על הפירוש של מכניקת הקוונטים, שהגיע לשיאו עם משפט בל ועם הופעת תורת האינפורמציה הקוונטית. בשנת 1933 ביקשו פודולסקי ולב לנדאו לכתוב ספר לימוד על אלקטרומגנטיות המתחיל בתורת היחסות הפרטית ושם דגש על הנחות תאורטיות לעומת חוקים שמקורם בניסוי. פרויקט זה לא נשא פרי, בשל חזרתו של פודולסקי לארצות הברית. על אותו בסיס, חיברו פודולסקי וקייזר קוּנץ את "יסודות האלקטרודינמיקה" (1969), שבנו של פודולסקי, רוברט, תרם לו את רוב השאלות שבסוף כל פרק.

ריגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר משנת 2009 בשם "מרגלים: עלייתו ונפילתו של הק.ג.ב.באמריקה" (Spies: The Rise and Fall of the KGB in America), מזוהה פודולסקי כמרגל בזמן מלחמת העולם השנייה. על פי הנטען שם, פודולסקי התקשר עם המודיעין הסובייטי והמליץ לברית המועצות על עיבוד אורניום-235. כפי שנראה ממסמכי הק.ג.ב. ומסמכי וינונה פודולסקי פעל תחת שם קוד "קוונטום", והעביר כנראה לידיעת הסובייטים מידע שצבר מהמגעים שלו בקהילה המדעית: משוואות כימיות מורכבות על תהליך של דיפוזיה גזית כדי להפריד אורניום-235 משאריות אורניום-238 לא רצויות. על פי מקורות סובייטיים שנותחו לאחרונה על ידי היסטוריונים, בניגוד למרבית המרגלים הסובייטיים שפעלו בארצות הברית, שהעבירו מידע רק מטעמים אידאולוגיים, נראה כי פודולסקי העביר את המידע הזה תמורת מחיר (300 דולר).[2]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של פודולסקי מגולמת על ידי השחקן ג 'ין סאקס בסרט ההוליוודי אהבה אטומית (אנ')‏ (1994).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Boris Podolsky: Physicist, Professor, Spy, Princeton, NJ.
  2. ^ John Earl Haynes, Harvey Klehr and Alexander Vassiliev, Spies: The Rise and Fall of the KGB in America, Boston: Yale University Press, 2009.