ג'ו וייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ו וייד
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 7 ביולי 1921
שורדיץ' שבלונדון
פטירה 12 בנובמבר 2005 (בגיל 84)
שם מלא ג'וזף סמואל וייד
עמדה מגן
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1946–1955 ארסנל 86 (0)
קבוצות כמאמן
1958–1962 הירפורד יונייטד
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


ג'וזף סמואל "ג'ו" וייד (אנגלית: Joseph Samuel "Joe" Wade‏; 7 ביולי 1921 - 12 בנובמבר 2005) היה שחקן ומאמן כדורגל אנגלי.

וייד נולד בשורדיץ' שבלונדון, ובעת שלמד בבית הספר היה אלוף מועדון האיגרוף לנוער של לונדון. במלחמת העולם השנייה הוא שובץ לחיל האוויר המלכותי, והוצב בבסיס החיל קרדנהיל שבהירפורדשייר. בתקופת שירותו שם הוא השתתף כשחקן אורח במספר משחקים לא רשמיים במדי הירפורד יונייטד מהליגה הדרומית.

במאי 1944 הוא חתם על חוזה חובבן בארסנל, ובאוגוסט 1945 על חוזה המקצוען שלו. הוא היה שחקן מילואים בעמדת הבלם, ובשנות ה-40 כמעט ולא שיחק; הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במשחק גביע ה-FA מול וסטהאם יונייטד ב-5 בינואר 1946. ההרכב של ארסנל התבסס בעיקר על שחקני קבוצת המילואים, וספג הפסד 0 - 6 הנחשב לכבד ביותר בתקופה שלאחר המלחמה. וייד המשיך לשחק מדי פעם; הוא ערך את הופעת הבכורה בליגה בניצחון 4 - 2 על לידס יונייטד ב-16 בנובמבר 1946, אך בין אותה שנה ל-1952 השתתף רק ב-16 משחקים, בין השאר בגלל הצורך להתחרות על המקום בהרכב עם הכוכבים וולי ברנס, ליונל סמית' ולורי סקוט.

ברנס ספג פציעה קשה בברכו בגמר גביע ה-FA של 1952, ולמשך כל עונת 1952/1953 הוחלף על ידי וייד. הוא השתתף ב-44 משחקים בכל המסגרות, ובסיום העונה זכתה ארסנל באליפות שביעית בגלל ממוצע שערים עדיף לעומת פרסטון נורת' אנד; היה זה התואר האחרון של המועדון עד 1970. בעונה שלאחר מכן, 1953/1954, ספג וייד פציעה בברכו בגלל שלולית במגרש המוצף במשחק הידידות מול קווינס פארק ריינג'רס. לאחר שהחלים מהפציעה הוא ניסה להתמודד עם מקום בהרכב עם לן ויליס וברנס שהחלים בינתיים. הוא המשיך לשחק לסירוגין בקבוצה הבוגרת, אך לאורך כל עונת 1955/1956 היה בקבוצת המילואים, ולפרקים אף מאמן קבוצת הנוער של ארסנל.

באביב 1956 הוא עזב את ארסנל, וחזר להירפורד יונייטד כמאמן-שחקן. בסך הכל נטל חלק ב-86 משחקי ליגה, 7 משחקי גביע ה-FA ו-25 משחקים לא רשמיים בתקופת המלחמה, בהם לא הבקיע ולו שער אחד. בהירפורד הוא החל במסורת של הדחת קבוצות מקצועניות מגביע ה-FA, בהן אלדרשוט ב-1956/1957 וקווינס פארק ריינג'רס ב-1957/1958. וייד זכה ב"דאבל" של גביע הליגה הדרומית והחטיבה הצפון-מערבית של הליגה הדרומית בעונת 1958/1959.

ב-1962 פרש מכדורגל על מנת להקדיש את מירב זמנו לחנויות הספורט שלו, אותן ניהל בהירפורד ובלאומינסטר. הוא חזר להירפורד כמאמן זמני לאחר התפטרותו של ג'ון צ'ארלס ב-1971, אך לא המשיך מעבר לכך בקריירת האימון שלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוני מתיוס, WHO'S WHO OF ARSENAL (עמודים 294 - 295), מיינסטרים, 2007 (ISBN 1-84596-232-X)