גוואחירה

הגוואחירה (Guajira) היא סגנון מוזיקה קובנית מסורתית, המתבססת על כלי מיתר ושירה טרובדורית, במסורת הספרדית.

היסטוריה

מקורה של הגוואחירה הוא בחבל חקלאי בקובה שעל שמו היא קרויה. הסגנון התפתח במקור בתור מוזיקת איכרים עממית, שנוגנה בעיקר על ידי חקלאים קשי יום במטעי הסוכר והטבק.

בשנות השלושים של המאה ה-20, החל תהליך של חדירת הסגנון לזרם העיקרי של התרבות בקובה. תהליך זה חב רבות לפועלו של נגן הגיטרה והמלחין גווילרמו פורטבלס, אשר סגנונו המוקפד זכה לכינוי "גוואחירה סלונית".

בימינו, קיים מספר קטן יחסית של להקות המבצעות שירי גוואחירה. בין הבולטות והידועות שבהן ניתן למנות את Buena Vista Social Club, בשירים כגון El Carreteo (העגלון).

מאפיינים מוזיקליים

הגוואחירה היא מוזיקה אקוסטית, על מקצב סימטרי 4:4 אירופאי, בניגוד למרבית המוזיקה הקובנית.

הכלי הדומיננטי בגוואחירה הוא הטרס, אשר מנגנת מקצב חוזר בדומה למונטונו בסון, אך בהשפעות ספרדיות- פריטה מהירה וצביטה של המיתרים. בנוסף נפוץ השימוש בגווירו, ולעיתים תופי בונגו.

השירה בגוואחירה היא במבנה קלאסי של המוזיקה הקובנית: הזמר הראשי שר בית, ואחריו זמרי הליווי שרים פזמון חוזר (הנקרא "קורו"). השיר מגיע לרוב לשיא בסיומו, או שכלל אינו מגיע לשיא, אלא פשוט נמוג (וזאת מאחר שמסורת השירה היא עממית, ללא כתיבה מראש של המילים).

בשירת הגוואחירה נפוצות שריקות (שמקורן במסורת האיכרים והעגלונים), ודיבור רקע של זמרי הליווי במהלך הבתים שמבצע הזמר הראשי. הנושאים בהם עוסקת השירה נוטים להיות פשוטים, בעיקר הווי החיים של איכרים, שאיפותיהם וחוויות חייהם.