איכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איכר או חקלאי הוא עובד אדמה, אשר מגדל בעלי חיים או צמחים מבויתים כמקור למזון, לביגוד ולמוצרים אחרים.

איכר המסתמך רק על מי גשמים להשקיית גידוליו עוסק בחקלאות בעל, זאת להבדיל מחקלאות שלחין בה נעשה שימוש באגירה והזרמה של מים אל השדה.

כלים חקלאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך עבודת האדמה משתמש האיכר בכלים שונים, כאשר כל כלי מותאם למטרה שלה הוא מיועד. בחברות מודרניות האיכרים החליפו את הכלים מסורתיים במיכון מתקדם יותר.

  • הכנת האדמה - האת משמשת לחפירה והעברת אדמה. המעדר משמש לעידור וחפירה של הקרקע. מחרשה משמשת לחרישת הקרקע ברמה עמוקה, הקלטרת לרמה בינונית והמשדדה לפני השטח. המערג משמש לסימון הקרקע לפני הזריעה.
  • איסוף היבול - קציר של שיבולים נעשה על ידי מגל או חרמש. מגרפה יכולה לשמש לאיסוף עלים ושיבולים מהקרקע. קילשון משמש להרמה וזריקה של חומרים.

אחסון ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופות הקדומות שבהן לא היו בידי האדם כל אמצעי שימור המזון המודרניים, האיכר היה מגדל את גידוליו, ולא תמיד גידולים עונתיים וליקוט מזון נוסף היה מספיק. לכן הייתה חשיבות רבה לגידולים שיכלו לספק את מזונו‏[1]. בתחילה אסם התבואה שימש לאיסוף היבול החקלאי ובהמשך החלו לבנות מבצרים שיגנו עליו ועל בתי המגורים של האיכרים‏[2].

חברות חקלאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברות חקלאיות, כמו אירופה שלפני המהפכה התעשייתית, או מדינות עולם שלישי עניות, האיכרים מהווים את רוב האוכלוסייה. ללא החקלאות בני האדם היו יכולים להתקיים רק בקבוצות קטנות של צידים ודיגים‏[3]. המעבר מחברה של ציידים-לקטים לחברה חקלאית נעשה כאשר האדם החל לעבד את הקרקע כדי לגדל את מזונו.

החקלאות עיצבה את ההתפתחות של התרבות האנושית והובילה לשיפור ברוחתו ובריאותו של האדם‏[3]. ההתפתחות החקלאית שהחלה בתקופת הפרהיסטוריה יצרה את הבסיס לתרבות העירונית הקדומה‏[2].

האיכר היה צריך לפתח טכניקה מדויקת למדידת זמן אשר תסייע לו בעיבוד מסודר של האדמה‏[2]. בהתאם לכך, בחברות חקלאיות חיים האיכרים לפי "זמני חקלאות" - עונות השנה המשפיעות על זמני הקציר והקטיף.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ללמוד מהיחפנים - הרצאה של בנקר רוי אודות יצירת מנגנון קהילתי להכשרה מקצועית עבור ועל ידי כפריים הודים. קובץ וידאו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עזריה אלון (2005), שבעת המינים. רעננה: הקיבוץ המאוחד.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 דוד סורוצקין וחביבה פדיה (2008). ערים וקהילות. רעננה: מטח- המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  3. ^ 3.0 3.1 יואב בן-דב, אילנה שמיר וזהבה כנען (2004). אביב חדש: האנציקלופדיה הישראלית לנוער. הוצאת אנציקלופדיה אביב בע"מ.
Feusisberg02.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.