גולהא (תוכנית רדיו)
גולהא (בפרסית: گلها; בתרגום לעברית: "פרחים") הייתה תוכנית רדיו בין השנים 1956 עד 1979 בתחנת "רדיו טהראן", שהייתה בבעלות ממשלת איראן.[1][2] התוכנית כללה 1,578 תוכניות רדיו המורכבות מכ-847 שעות של מוזיקה ושירה.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכניות הרדיו של גולהא מורכבות מפרשנות ספרותית עם דיקלום שירה, מושרת בליווי מוזיקלי ומשולבת בקטעי סולו מוזיקליים. במשך 23 השנים שבהן שודרו תוכניות אלו, הוזמנו להשתתף מבקרי הספרות הבולטים של איראן, מדקלמי שירה, זמרים, מלחינים ומוזיקאים. תוכניות גולהא מורכבות ממספר סדרות נפרדות של תוכניות בעלות דגש מעט שונה בתוכן. התוכניות נקראות: גולהא-י ג'אווידאן, ברג-י סבז, גולהא-י רנגארנג, גולהא-י תאזה ויכ שאח'ה גול.
התוכניות היוו דוגמה למצוינות בתחום המוזיקה ודוגמה של ביטוי ספרותי, תוך שימוש ברפרטואר של למעלה מ-250 משוררים פרסיים קלאסיים ומודרניים, וקבעו אמות מידה ספרותיות ומוזיקליות שעדיין מסתכלים עליהן בהערצה באיראן כיום ומיוחס על ידי חוקרים ומוזיקאים כאנציקלופדיה של מוזיקה פרסית ושירה פרסית.
סיום שידור התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית גולהא שודרה בתחנת רדיו בבעלות ממשלתית, והגיעה לסיומה עם בוא המהפכה הפוליטית האיראנית ב-1979, מכיוון שבמהלך השנים המוקדמות שלאחר 1979, מוזיקה ושירה נחשבו ככלי כנגד המהפכה. רבים מאמני גולהא היגרו לצמיתות מאיראן ורבים שנותרו הפסיקו להופיע בציבור במשך מספר שנים.
בין כוכבי התוכנית היו זמרות רבות. לאחר המהפכה, השלטון הוציא מחוץ לחוק שירת סולו של נשים. נשים היו חופשיות להמשיך לנגן בכלי נגינה, ולשיר במקהלות, ולשיר סולו מול קהל שכולל רק נשים, אך נאסרה הקלטת שירת סולו נשית.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומיון חורם, כנר שהיה אחד מנגני גולהא, הגיב 25 שנים לאחר סיום התוכנית: "יש לראות בתוכניות גולהא אוצר שמע של ממש בהיסטוריה של המוזיקה הפרסית המסורתית. בהתחשב במאמצים המדהימים שהושקעו בהפקת התוכניות הללו והשפעתן החזקה על החברה, הן עדיין נחשבות היום למשאב הטוב ביותר עבור המוזיקה שלנו. ראוי וחשוב מאוד שתוכניות אלו ישמרו ויעברו לדורות הבאים".[3]
בשנת 2005 ג'יין לואיסון, חוקרת במחלקה למוזיקה באוניברסיטת לונדון (SOAS), החלה לערוך עבודת מחקר ארכיונית של תוכניות גולהא, שעזרה להקים את "פרויקט גולהא".[2][4] ארגונים אחרים התומכים בפרויקט גולהא כוללים את בית הספר ללימודי מזרח ואפריקה באוניברסיטת לונדון, המכון הבריטי ללימודי איראן, ארגון המורשת האיראנית בלונדון והספרייה הבריטית.[2]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Lewisohn, Jane. "Flowers of Persian Song and Music: Davud Pirniā and the Genesis of the Golhā Programs". The Golha Project Website. The Iran Heritage Foundation.
- ^ 1 2 3 "این گلستان همیشه خوش باشد | جدید آنلاین" [This Orchard Be Ever Pleasant]. jadidonline.com (Jadid Online). נבדק ב-2022-06-03.
- ^ Homayoun Khorram, The Clamor of the Stars (Ghugha-yi sitaragan), Farhang va Pazhuhish, Special Issue on Music, No. 197 (August 2005), p. 20.
- ^ "Legend of Golha, جدید آنلاین". jadidonline.com (Jadid Online). נבדק ב-2022-06-03.