גוש הזהב
מדינות גוש הזהב הן 7 מדינות שהובלו על ידי צרפת אשר נצמדו לתקן הזהב (מדיניות מוניטרית בה צמוד הכסף המדינתי ביחס קבוע לזהב) במהלך השפל הגדול, בזמן שמדינות רבות אחרות בחרו לנטוש אותו. מדינות הגוש כללו את בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, איטליה, פולין ושווייץ[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פשיטת הרגל של הבנק המסחרי הגדול באוסטריה, הבנק הווינאי Credit-anstalt של משפחת רוטשילד, בשנת 1931[2][3] הכתה גלים ברחבי אירופה ומספר מדינות ובהן בריטניה בספטמבר אותה בחרו לנטוש את תקן הזהב[4]. בהמשך אותה השנה מדינות נוספות, כדוגמת דנמרק, נורווגיה, שוודיה פינלנד ויפן נטשו גם הן את התקן.
בועידת לונדון לכלכלה בחרו מדינות גוש הזהב לשמור על שער המרה קבוע של מטבעותיהן, בעת בה 35 מדינות ובהן ארצות הברית ואיטליה כבר נטשו את התקן. בחירה זו הייתה צפויה להביא לתהליך של דפלציה (עלייה בכוח הקנייה של מטבעותיהן) מה שהיה צפוי להטות את מאזן המסחר ולהביא לייבוא אליהן ממדינות אחרות. על מנת שלא להגדיל את הייבוא אליהן, אשר היה מדלדל את עתודות הזהב שלהן, בחרו מדינות אלה להגביל את הייבוא באמצעות מכסים ומכסות שונים אשר יבודדו את כלכלתן מהעולם מחוץ לגוש הזהב.
בעוד שהמשבר המשיך גם לאחר הפיחות בדולר האמריקאי ובפאונד הבריטי, עסקי הייצוא של מדינות הגוש מצאו שקשה להן לשמור על רווחיות וכי עקב הפיחות בשער הדולר נע הון רב לארצות הברית. בלגיה ולוקסמבורג נטשו את הגוש במרץ 1935 ואיפשרו גם הן פיחות של מטבעותיהן, ולבסוף בספטמבר 1936 חתמו ארצות הברית בריטניה וצרפת על ההסכם המשולש משנת 1936 והביאו לפירוק גוש הזהב ונטישת תקן הזהב.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Barry Eichengreen, Douglas Irwin, The Slide to Protectionism in the Great Depression: Who Succumbed and Why?, Journal of Economic History, December 2010, volume=70, issue=4, pages 871–897
- ^ Lessons from the Credit-Anstalt Collapse, בלומברג, 21 באפריל 2011
- ^ Exchange Rates and Economic Recovery in the 1930s, NBER, November 1984
- ^ Lars Jonung; Jaakko Kiander; Pentti Vartia, The Great Financial Crisis in Finland and Sweden: The Nordic Experience of Financial Liberalization., . Edward Elgar Publishing. p. 169. ISBN 9781849802130 (2009)