דוריס כהנא
 | |
| לידה |
24 באוקטובר 1920 ברלין |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1976 (בגיל 55) ברלין |
| שם לידה | דוריס מחול |
| לאום | גרמני |
| מקום לימודים | האקדמיה לאמנות בוייזנזה. |
| תקופת הפעילות | 1938–1976 (כ־38 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| הושפעה על ידי | ארנו מור |
| בן זוג | מקס כהנא |
| צאצאים | פיטר ואנטה |
| מספר צאצאים | 2 |
  | |
דוריס כהנא (בגרמנית Doris Kahane; 24 באוקטובר 1920 – 7 באוקטובר 1976) הייתה אמנית יהודית מזרח-גרמניה.
כהנא נולדה בברלין, שרדה בימי השואה בגלות בצרפת והייתה חברה ברזיסטנס מ-1940. לאחר השחרור חזרה למזרח ברלין ועבדה כאמנית בגרמניה המזרחית. בנוסף לגרפיקה ואיורים, היא יצרה פורטרטים של בני זמננו. המורה שלה באקדמיה לאמנות וייזנסה, ארנו מור, השפיע על סגנונה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוריס כהנא נולדה בברלין,[1] ילדה הראשונה מבין שני ילדיהם של היינץ יוזף ומינה מתילדה אמילי מחול, לבית גרבובסקי. הנישואים הסתיימו בגירושים ב-1926. סבה, הרמן מחול, היה רופא בית ספר בפאנקוב-שונהאוזן. היא האחיינית הגדולה של ויקטור קלמפרר. סבתה, הדוויג מחול, לבית קלמפרר, נפטרה בגיל 21 כתוצאה מלידתו של אביה היינץ.
הכשרתה האמנותית החלה בבית הספר הפרטי ריימן. אימה היגרה עם הילדים מגרמניה הנאציונל-סוציאליסטית.[2] הם עברו למיורקה ולאחר מכן, לברצלונה, שם למדה דוריס מחול, לפני שעברו לפריז. ב-1938 החלה ללמוד אמנות באקדמיה ג'וליאן, שנסגרה ב-1939. בתחילת מלחמת העולם השנייה היא נחשבה לזרה בלתי רצויה בצרפת מכיוון שהייתה גרמניה ונלקחה למחנה מעצר בדרום צרפת ב-1940, משם הצליחה להימלט. מכאן ואילך היא חיה באופן בלתי חוקי והצליחה לפרנס את עצמה ברישומים וציורים קטנים שהוזמנו. בקסיס ובמארסיי התחברה כהנא למילייה של אמנים חזותיים אחרים שדרכם באה במגע עם הרזיסטנס.[3] היא הצטרפה ל-Travail allerand הקומוניסטי, שהארגון היורש שלו משנת 1943 היה הוועדה "Allemagne libre" pour l'Ouest של התנועה הגרמנית החופשית, ולקחה חלק בתעמולה אנטי-פשיסטית נגד צבא הכיבוש הגרמני. כהנא הייתה אחת האמנים הבודדים דוברי גרמנית במחתרת שהצטרפו למחתרת ובין השאר איירה עלונים ותרמה לזיוף מסמכים. ב-1944 היא נעצרה על ידי משטרת הביטחון הנאצית במרסיי ונכלאה במחנה הריכוז דראנסי עד ששוחרר ב-18 באוגוסט 1944.
היא חזרה למזרח ברלין באוקטובר[4]1945 כקומוניסטית משוכנעת. בגרמניה המזרחית היא סווגה כאדם שנרדף "פוליטית וגזעית" על ידי המשטר הנאצי (VdN). היא נישאה לעיתונאי מקס כהנא. יחד נולדו להם שלושה ילדים, בן, פיטר כהנא, יליד 1948, ובת, אנטה כהנא, ילידת 1954. בשנים הראשונות הם נטלו על עצמם את מטלות הבית וגידול ילדים. מ-1951 עד 1955 למדה בבית הספר לאמנות בברלין-וייסנזה. היא עבדה כאמנית עצמאית, והיה לה סטודיו משלה בשדרות קארל מרקס.
המשפחה עברה לניו דלהי לשלוש שנים ב-1957, שם עבד מקס כהנא ככתב חוץ של עיתוני גרמניה המזחרית. היא נסעה לווייטנאם פעמיים כמתורגמנית. ב-1962/1963 בילתה תשעה חודשים בברזיל עם בעלה ובתה. כנציגת "עובדי התרבות" של גרמניה המזרחית, היא ביקרה במדינות אחרות באמריקה הלטינית מספר פעמים בשנות ה-60 וה-70. היא התגוררה עם משפחתה בברלין-פאנקוב עד מותה בגיל 55. היא נקברה בבית הקברות של הקהילות דורותינשטדט ופרידריכסוורדר בברלין-מיהטה.
דוריס כהנא ציירה, עבדה כגרפיקאית וכקרמיקאית, איירה ספרים בחיתוכי עץ וכרזות מעוצבות. היא רשמה את רשמיה מכל שלבי חיי המהגרים ומחנה דרנסי במערכונים, שאותם עיבדה מאוחר יותר. נוצרה סדרת רישומים בשם "אנשים במחנה" וכן מחקרים על ילדים שהופרדו מהוריהם מיד לאחר הגעתם למחנה, כמו הציור הסעת ילדים יהודים לאושוויץ, דראנסי 1944. לדברי ריטה טלמן, תמונותיה הקשורות לתקופה זו העידו על סבלה עז, שאולי תרם למותה המוקדם.
בין השנים 1960 ל-1970 קידמה הנהגת גרמניה המזרחית את חילופי האמנים והאינטלקטואלים מגרמניה המזרחית ומאמריקה הלטינית, אשר, בנוסף לאינטרסים תרבותיים ותרבותיים-פוליטיים, שירתו בעיקר מטרות אידאולוגיות. אותם אמנים שהורשו לנסוע לחו"ל וניתנה להם הזדמנות להמשיך את הכשרתם במדינה באמריקה הלטינית לאורך תקופה ארוכה יותר. דיווחים מנסיעות אלו היו צריכים להגיש למשרד התרבות. היא עשתה מסעות לימודים נרחבים לצ'ילה, אקוודור, קובה וארגנטינה. במהלך נסיעתה לקובה ב-1966, היא יצרה את ציור השמן Cuban Student (ננסי), דיוקן של האמנית הקובנית ננסי טורס. הנוף הקובני נתן השראה לאמנים ממזרח גרמניה כמו כהנא, לאה גרונדיג וגרהרד קטנר ליצור "קומפוזיציות חושניות".
שנתיים לפני מותה, ציירה כהנא את האגם האדום הפסטל (מואה מואה). בשנת 1967, בשיתוף עם משרד התרבות ואיגוד האמנים החזותיים של גרמניה המזרחית ארגון האוניברסידד דה צ'ילה "תערוכה גרפית מייצגת של גרמניה המזרחית" באולם התצוגה הגדול שלו עם מאה גיליונות, שהורכב בעיקר מיצירות של כהנא. התערוכה הוצגה במונטווידאו (אורוגוואי) ובריו דה ז'ניירו (ברזיל) עד סוף אותה שנה וליוותה הרצאות של דוריס כהנה. המשימה שלהם הייתה להרחיב ולגבש את היחסים עם האגודות של אמריקה הלטינית. יחד עם וולפגנג פרנקנשטיין, היא הייתה אחת האמנים הבודדים שביקרו בצ'ילה בטיול תרבותי-פוליטי תחת נשיאותו של סלבדור אלנדה ב-1971.
כהנא הייתה מיוצגת בכל תערוכות האמנות של מזרח גרמניה בדרזדן בין השנים 1962 ל-1978 והציגה כמה תערוכות יחיד, כולל חמש בגלריה פראטר בברלין-פנקוב בין השנים 1964 ל-1975. היא נשארה אמנית במזרח גרמניה. שנה לאחר מותה התקיימה תערוכת זיכרון בברלין. זו הייתה גם התערוכה האחרונה שבה הוצגו עבודותיה. חמש מתמונותיה נמצאות בארכיון האמנות בטירת[5]Beeskow, יצירות נוספות נמצאות בארכיון של האקדמיה לאמנויות וברשותה הפרטית של משפחתה.
תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1973: דוריס כהנא: ציור וגרפיקה. Galerie Zentralbuchhandlung, וינה
- 1977: דוריס כהנא. צבעי מים – רישומים – גרפיקה. גלריה קטנה Pankow
- 1977: דוריס כהנא. ציור, גרפיקה. תערוכת הנצחה. גלריה במגדל בפרנקפורטר טור, מזרח ברלין
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964: בני דורנו, Alte Nationalgalerie Berlin
- 1966: אמנות גרמנית 19/20 Century, Alte Nationalgalerie Berlin
- 2021: שינוי זמן, טירת בייסדורף
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Biographische Angaben. In: Kunst in der DDR. Zentrum für Zeithistorische Forschung Potsdam, abgerufen am 31. Oktober 2019.
- ^ הלמוט דיהל: הציירת דוריס כהנא, ראה ספרות, שם עמ' 54. כך גם מקס כהנא, עמ' 40. לפי מקור אחד היא היגרה ב-1933, לפי מקור אחר, היא היגרה בשנת 1936: ציור ב-GDR, 1945–1970, עורך. הגלריה הממלכתית מוריצבורג, Halle 1987, ISBN 3-86105-016-1
- ^ אולה פלנר.(עורכת): נשים מגרמניה בהתנגדות הצרפתית. תיעוד. מהדורה בודוני, ברלין 2005, ISBN 3-929390-90-6, עמ' 284
- ^ יהודים בברלין, כרך 2, עמוד 143
- ^ Doris Kahane. Verbundprojekt Bildatlas אמנות במזרח גרמניה abgerufen am 23. Juli 2016.
