דחיית איבר
 | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| MeSH | D006084 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
T86  |
| ICD-11 |
NE84 |
  | |
דחיית איבר או דחיית השתל הוא מצב בו הגוף דוחה איבר שאמור להיות מושתל בו, לרוב תתבצע הדחייה בחצי השנה הקרובה להשתלה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת החיסון של הגוף היא מעין מחסום בין ההשתלה להצלחתה. מטרת מערכת החיסון היא להגן על הגוף ולהילחם בגורמים זרים. מנגנון זה של מערכת החיסון מכוון גם לדחות איברים, אשר מסומנים על ידיה כאויבים לגוף. הבנתו של מנגנון מערכת החיסון חשוב בסיוע למטפלים כיצד להגן על גוף המושתל כדי למנוע, לדחות או לחסום דחיית שתל.
אימונוביולוגיה של דחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנטיגנים מגיבים לדחייה בעדינות ומשנים רקמות רכות אשר קוראות לאנטיגנים מתאימים, הם מתאימים את הגנים התואמים. אנטיגנים תואמים נמצאים ביותר מ-40 מקומות, אבל התגובה של מקומות האלו להשתלה מתורם זר, מגיבים מהר כי הם מגלים במהירות סיבוך במקום שלהם. בבני אדם זה נקרא: אנטיגנים לויקוציטיים אנושיים (באנגלית: HLA).
מנגנונים של דחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התגובות החיסוניות לאיבר מושתל מערבות דחייה תאית (של לימפוציטים) והומאראלית (של נוגדנים). גם סוגי תא אחרים מעורבים, תא לימפוציט T מעורב במרכזה של הדחייה. תגובות הדחייה מערבות גרימת רגישות בדרגה מסוימת לא משפיעה במיוחד ומשפיעה באופן מרכזי.
דחייה תאית חמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר לימפוציטים מקבלים הוראה לתקוף את האיבר של התורם, הם נכנסים למצב שהאנטיגנים תוקפים את התא.
דחייה חמורה של נוגדנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר שתל נדחה הוא מפסיק לתפקד כראוי או בכלל. הדחייה של הנוגדנים מציגה גם דחייה נגד השתל שקורה בדרך כלל אחרי ההשתלה מיידית או במהלך השבוע.
דחייה כרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפעמים באה כמה חודשים או שנים לאחר ההשתלה. היא מוצגת כליפת על האיבר המושתל ואיבר מושתל (מצולק) מאוד כתוצאה מהליפת.
גורמי סיכון לדחייה כרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דחייה אקוטית (חמורה) קודמת.
- דיכוי לא הולם של מערכת החיסון.
- התחלה קודמת של דחייה.
- בעיות בגוף התורם לפני ההשתלה (גיל, לחץ דם גבוה וכו')
- עומס יתר על האיבר המושתל.
- איסכמיה ממושכת לאיבר.
- זיהומים לאחר ההשתלה.
