דיולה רגיי-מראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיולה רגיי-מראי
Regöly-Mérei Gyula
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 21 בנובמבר 1908
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוגוסט 1974 (בגיל 65)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mérei Gyula עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים פתולוג, היסטוריון של הרפואה, רופא אף אוזן גרון, כירורג, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס האקדמיה ההונגרית למדעים (1965) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יאנוש רגיי-מראי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיולה רגיי-מראי, (דיולה מראי עד 1959, בהונגרית: Regöly-Mérei Gyula; בודפשט, טרזווארוש, 21 בנובמבר 1908[1] – בודפשט, 18 באוגוסט 1974)[2] [3] היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, רופא אף אוזן גרון, היסטוריון רפואה, פליאופתולוג[4] (אנ'), פרופסור לרפואה באוניברסיטה, דוקטור גם במדעי הרפואה C.Sc. 1955), חבר האקדמיה ההונגרית למדעים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיולה מראי נולד במשפחה יהודית כבנם של ינה מראי (1875–1930), מארגן ומנהל קונצרטים, אסתטיקן מוזיקלי, פקיד בנק, ושל תרז פוקס (1883–1978).[5][6] הוא השלים את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד), שם קיבל תעודת הסמכה ברפואה כללית ב-1934. בין 1934 לבין 1936 היה מנתח מתמחה בקליניקה הכירורגית מספר 3 של האוניברסיטה. ב-1937 ניגש לבחינת הסמכה בכירורגיה וב-1941 ניגש לבחינת הסמכה כרופא אף-אוזן-גרון. לא ידוע על קורותיו בשואה. מ-1947 עד 1962 הוא היה עמית מדעי בכיר ב"מכון לפתולוגיה ופתופיזיולוגיה", מ-1962 עד 1972 היה עמית בכיר של האקדמיה ההונגרית למדעים ולאחר יציאתו לגמלאות כיהן כיועץ בדימוס של האקדמיה עד מותו. בשנת 1949 קיבל הסמכה להוראה בתחום מחלות אף אוזן וגרון (כמרצה חיצוני ולא חלק מהסגל). ב-1955 עבר את מבחן המומחה לפתולוגיה והיסטופתולוגיה וקיבל את התואר דוקטור גם למדעי הרפואה. משנת 1971 מונה להרצות בהיסטוריה של הרפואה באוניברסיטת זמלווייס לרפואה, ומאותה השנה היה פרופסור באוניברסיטה.

תפקידיו המדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראי היה:

  • חבר מייסד ומזכיר הוועדה להיסטוריה רפואית של האקדמיה ההונגרית למדעים
  • חבר וסגן נשיא האגודה ההונגרית להיסטוריה רפואית בין השנים 1968 לבים 1972.
  • סגן נשיא הוועדה הלאומית לבריאות של האגודה להפצת ידע מדעי,
  • חבר במועצת ההוצאה לאור של גונדולה
  • חבר מערכת העורכים של כתבי העת "בריאות", (Egészség) "חיים ומדע" (Élet és Tudomány)
  • חבר בוועדה הבינלאומית של Société Internationale d'Histoire de la Médecine,
  • חבר ב-Deutsche Gesellschaft für Pathologie
  • חבר ב-Deutsche Gesellschaft für Geschichte der Medizin
  • חבר בחברה הבינלאומית להיסטוריה של הרפואה ונציג הונגריה
  • חבר מייסד של International Palaeopathology Association

מבחינה בינלאומית, הוא יכול להיחשב לאחד ממייסדי המחקר הפליאופתולוגי המודרני. הוא בחן את שרידיהם של דמויות היסטוריות רבות (בלה השלישי, מלך הונגריה, תרז ברונסוויק (אנ'), איגנץ זמלווייס ועוד).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו משנת 1938 ועד מותו הייתה ז'וז'אנה לדאני, בתו של חבר מועצת הרכבת של הונגריה (רכבות הונגריה (מ.א.ב)), גזה לדאני.

ילדיהם היו יאנוש רגיי-מראי (1949–2009), רופא, מנתח, גסטרואנטרולוג ואנדריאה רגיי-מראי.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדליית זיכרון של אישטוואן ווספרמי
  • למען תרבות סוציאליסטית (1964)[7]
  • פרס האקדמיה (1965) (הו')
  • מדליית Tomas Romay y Chacon (ספ')

עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר פרסומיו לבד ועם אחרים (לרבות ספריו) הוא 269 (ראו קישורים חיצוניים להלן).

תחת השם דיולה מראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדיקות שמיעתיות במקרים של טרשת נפוצה (חינוך רפואי, 1943)
  • מחלות שמיעה הנגרמות על ידי טיפוס עם פריחה (עיתון הרופאים, 1945)
  • Contributions to the Histology of the Contents of the Carotid Canal (Oto-Rhino-Laryngologia Danubiana, 1947)
  • ניתוח לוע במקרה של Atresia pharyngis עם אלפרד ברנדורפר. (כתב עת הרופאים, 1948)
  • פצע ירי גולגולתי עם פגיעה בסינוס. (Archivum Hungaricum, 1948)
  • נתונים פתולוגיים וקליניים לגבי סיבוכים שמיעתיים של מחלות המערכת ההמטופואטית. עם צ'אבה פרו. (שבועון רפואי, 19. 1949)
  • פיזיולוגיה ופתולוגיה של האוזן התיכונה. עבודת הגמר של דוקטורט. (בודפשט, 1954). רפואת הבבלים והאשורים, תוך התייחסות מיוחדת לטקסט ממצאי האוסטרקה. (פרסומים של היסטורית רפואה, 1957)
  • תוצאות הטיפול בסרטן הגרון מבוססות על נתיחות המכון. עם ארז'בט הארשפלבי ולאסלו נאג'. (שבועון רפואי. 1957)
  • נתונים חדשים על הגישה הרפואית של המצרים הקדמונים על סמך מחקרים פליאוגרפיים (שבועון רפואי, 31. 1957)
  • על הפולחן המת של המצרים הקדמונים (שבועון רפואי, 24. 1958)
  • נתונים על שינויים בטחול ובמח העצם בגיל מבוגר . עם עוד. – מאמצים גרונטולוגיים בהיסטוריה של הרפואה והביולוגיה. מחקר בהיסטוריה של הגרונטולוגיה. (הליכי קבוצת הביולוגיה של האקדמיה ההונגרית למדעים, 1958)
  • מחקרים פליאופתולוגיים על מומיות מצריות עתיקות. עם יאנוש נמשקרי. (עלונים רפואיים, 1958)
  • יסודות רפואיים רציונליים-אמפיריים ומאגיים ברפואת המצרים הקדמונים (פרסומים של היסטורית רפואה, 1958)
  • 140 להולדתו. של איגנץ זמלווייס. (כתב העת למדעי הטבע, 1958)
  • רפואה של עמים פרימיטיביים. 1–2. (עולם חי, 1958)

תחת השם דיולה רגיי-מראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Az ősember betegségeiről – Jendrassik Ernő jelentősége a magyar orvostudományban (Természettudományi Közlöny, 1959)
  • Az ember öregedésének néhány időszerű kérdése (Élővilág, 1959)
  • Újabb adatok Hőgyes Endre életéről. Palatkás Bélával. (Orvosi Hetilap, 1959. 17.)
  • Az óegyiptomi orvostudomány mint az archaikus gyógyászat fejlődésének egyik típusa (Antik Tanulmányok, 1960)
  • Paleopathológiai vizsgálatok a Janus Pannonius Múzeum aeneolith-korból származó emberi csontlelet anyagán. 6 táblával. (A Janus Pannonius Múzeum Évkönyve – Természettudományok, 1960)
  • Semmelweis Ignác betegsége orvostörténelmi megvilágításban (Orvostörténeti Közlemények, 1960)
  • Paul Ehrlich (Élővilág, 1960)
  • A primitív sebészeti trepanációk kérdése (Természettudományi Közlöny, 1961)
  • Data to the History of Diseases. A Few Interesting Palaeopathological Cases. (Therapia Hungarica, 1961)
  • Alak és struktúra, betegség és egészség (Élővilág, 1961)
  • Palaeopathologia. II. Az ősemberi és későbbi emberi maradványok rendszeres kórbonctana. (Budapest, Medicina, 1962)
  • A primitív koponyatrepanációk paleopathológiai morfológiája (Orvostörténeti Közlemények, 1962)
  • A szifilisz eredete (Természettudományi Közlöny, 1962 és Élővilág, 1964)
  • Gheorghe Marinescu. Megemlékezés születésének századik évfordulóján. (MTA Orvosi Tudományok Osztálya Közleményei, 1963)
  • Korányi Frigyes. – Kórbonctani vizsgálatok történelmi csontvázanyagon. (Élővilág, 1963)
  • Akik legyőzték a betegségeket. I–II. kötet. 12+12 táblával. (Budapest, Medicina, 1963–1966)
  • A magyar orvostörténelem múltja, jelen helyzete és jövő feladatai. Haranghy Lászlóval. (Magyar Tudomány, 1964)
  • Paläopathologische Untersuchungen an Knochenfunden aus der Awarenzeit (Geschichte der Naturwissenschaften, Technik und Medizin, Schiftenreihe, Beiheft, 1964)
  • Kórtörténet Leninről. – Theodor Billroth (Orvosi Hetilap, 1964. 6.)
  • Semmelweis betegsége. Haranghy Lászlóval, Hüttl Tivadarral és Nyírő Gyulával. (Budapest, Medicina, 1965)
  • Élet, egészség, betegség. Buga Lászlóval. (Ismeretterjesztő Kiskönyvtár. Budapest, Gondolat, 1965)
  • Henle életműve és jelentősége mai ismereteink kialakulásában (Orvosi Hetilap, 1965. 22.)
  • Semmelweis. Megemlékezés halálának századik évfordulóján. – Gondolatok Társulatunk alapítója, Bugát Pál halálának századik évfordulóján. (Élővilág, 1965)
  • Forrai Elemér (Orvosi Hetilap, 1966. 1.)
  • Megemlékezés Tangl Ferencről, születésének századik évfordulóján (Orvosi Hetilap, 1966. 3.)
  • Paleográfiai és paleopathológiai adatok az óegyiptomi és a kínai himlő kérdéséhez (Orvosi Hetilap, 1966. 15.)
  • Búcsúvétel Nyírő Gyulától, az orvostörténésztől (Orvosi Hetilap, 1966. 29.)
  • Krompecher Ödön emlékezete (Orvosi Hetilap, 1966. 33.)
  • Korányi Sándor élete és tudományos működése (A Korányi Sándor Társaság Tudományos Ülései. 1966. Szerkesztőként is. Magyar Imrével. Budapest, 1967)
  • Gerlóczy Zsigmond emlékezete (Az Egészség, 1967)
  • Lenhossék Mihály élete és tudományos működése (Orvosi Hetilap, 1967. 1.)
  • Az orvosi gondolkodás fejlődése és Mecsnyikov tudománytörténeti szerepe (Orvosi Hetilap, 1967. 29.)
  • A vérkeringés felfedezése és a régebbi elméletek (Orvosi Hetilap, 1967. 43.)
  • III. Béla király és hitvese, Anna királynő hamvainak paleopathológiai vizsgálata (Orvosi Hetilap, 1968. 8.)
  • Claude Bernard alkotásainak és szemléletének tudománytörténeti jelentősége különös tekintettel a determinizmus kérdésére (Orvosi Hetilap, 1968. 24.)
  • Semmelweis és Markusovszky orvosi szemlélete (Orvosi Hetilap, 1968. 27.)
  • Megemlékezés Robert Mayerről (Orvosi Hetilap, 1968. 28.)
  • Johannes Müller életműve és szemlélete (Orvosi Hetilap, 1968. 30.)
  • A Budapesti Orvostudományi Egyetem jubileumi évkönyve. 1769–1969. Írta többekkel. Szerk. Rigó János. (Budapest, 1969)
  • Fejezetek a fertőző betegségek történetéből (Orvostörténeti Közlemények, 1969)
  • Semmelweis betegségének pathológiai rekonstrukciója a katamnesztikus elemzés és a paleopathológiai vizsgálat alapján (Orvostörténeti Közlemények, 1969
  • angolul is)
  • A passzív és az aktív immunizálás történelmi jelentősége a diftéria gyógyításában (Orvosi Hetilap, 1969. 8.)
  • Gerlóczy Zsigmond hatása a fertőző betegségek magyarországi klinikumának kialakítására (Orvosi Hetilap, 1969. 12.)
  • Adatok az orvosi tudomány szakosodásának történetéhez (Orvosi Hetilap, 1969. 24.)
  • Paleopathological Examination of Skeletal Finds in the Roman Period and Description of Diseases in Greek and Roman Medical Texts (Orvostörténeti Közlemények, 1970)
  • Az orvostörténelem néhány aktuális elvi kérdése és a hazai kutatások helyzete (Magyar Tudomány, 1971)
  • A budapesti orvosi kar helye az orvosi szemlélet és gondolkodásmód történelmi fejlődésében (Orvostörténeti Közlemények, 1971)
  • Megemlékezések Bencze Józsefről (Vasi Szemle, 1971)
  • A daganat fogalma az óegyiptomi gyógyászatban és hatása a görög–római orvostanra (Orvosi Hetilap, 1974. 36.)
  • Óegyiptomi gyógyászati kifejezések (Orvostörténeti Közlemények, 1976)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
  • Antall József. A múlt magyar orvostörténészei (PDF). Piliscsaba-Budapest: Magyar Tudománytörténeti Intézet-Semmelweis Orvostörténeti Múzeum, Könyvtár és Levéltár. נבדק ב-2021-07-23. (היסטוריוני הרפואה ההונגריים של העבר)
  • Hidvégi Jenő (1975-03-23). "Regöly-Mérei Gyula (1908-1974)". Orvosi Hetilap. 116 (12): 702. נבדק ב-2021-07-23. (לזכרו של דיולה רגיי-מראי בשבועון הרפואי)
  • Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
  • Kozák Péter. "Regöly-Mérei Gyula". nevpont.hu. נבדק ב-2021-07-23. (פטר קוזאק: דיולה רגיי-מראי ב"נקודת שם").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סבולץ' מאקרה: ביבליוגרפיה של פרופ' ד"ר דיולה רגיי-מראי. mek.oszk.hu

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Születési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári születési akv. 2822/1908. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-07-23.
  2. ^ "Halotti bejegyzése a Budapest V. kerületi állami halotti akv. 168/1974. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-07-23.
  3. ^ "Gyászjelentése (1974)". נבדק ב-2021-07-23.
  4. ^ פליאופתולוגיה היא חקר מחלות, והתהליכים שלהן בקרב עמים קדומים תוך שימוש בראיות ראשוניות משאריות שלדים אנושיות תוך התחשבות במקורות ובתנאים החברתיים של האפידמיולוגיה של המחלה.
  5. ^ "Mérei Jenőné gyászjelentése". נבדק ב-2021-07-23.
  6. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 994/1906. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-07-23.
  7. ^ Művelődésügyi Közlöny, 1964. szeptember 15. (8. évfolyam, 18. szám)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "דיולה רגיי-מראי".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דיולה_רגיי-מראי&oldid=38549581"