דיספלזיה של השחלה
דיספלזיה של השחלה (באנגלית: Ovarian Dysplasia) היא התפתחות לא תקינה (דיספלזיה - בעברית: פרע התפתחות) של רקמת השחלה.
שינוי במורפולוגיה של רקמת השחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוב המקרים הדיספלזיה היא של הרקמה האפיתליאלית של השחלה, אשר ב-90% מן המקרים, סרטן השחלה נובע מרקמה זו (שנחשבת גם כשלב מקדים של סרטן השחלה).
במסגרת הגינקולוגיה – הדיספלזיה השכיחה ביותר היא של צוואר הרחם (cervical dysplasia), שנחשבת שלב מקדים (פרה-סרטני) של סרטן צוואר הרחם.
ידוע שסרטן השחלה הוא אגרסיבי ביותר – הגורם הראשון למוות בתחום מחלת הסרטן בגינקולוגיה[1]. גילוי מאוחר (כאשר הסרטן התפשט כבר לאזור האגן ושלח גרורות), כמו גם אמצעי אבחון מוגבלים (בעיקר שימוש בסמני הגידול)[2], הם הסיבה העיקרית לקטלניות המחלה.
כלי אבחון של סרטן השחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבחון מיקרוסקופי של שינויים ברקמה האפיתלילית של השחלה – תחת מונח " דיספלזיה", נראה היום הדרך לגילוי מוקדם של המחלה הקטלנית הזו.
סימנים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין סימנים קליניים לדיספלזיה של השחלות. מדובר בשינוי מיקרוסקופי בלבד, ומפני שאין סימנים קליניים, יש להגדיר קבוצות סיכון.
קבוצות סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח הופיע בפעם הראשונה ב-1984 בעבודות של GUSBERG & DELIGLISH בהן תוארה פגיעה מיקרוסקופית בשכבה האפיתליאלית של שחלות שהוצאו אלקטיבית, בגלל נשאות של גנים BRCA2 BRCA1, שידועים כגורם סיכון לסרטן השחלה. לפי מחקרים שבוצעו לאחרונה[3][4], נשאות של
מוטציות אלו (מסוג BRCA), עלולות להגדיל את הסיכוי להתפתחות של סרטן השחלה, בעוד כ-40%[5].
היום, לאחר התפתחות רבה בתחום אולטרה-סאונד של השחלות: (ovarian ultrasonography) ושיטות כירורגיות פחות פולשניות (laparoscopy) המאפשרות גישה קלה יותר לשחלות.
ישנה דרך לשלב ביופסיה של השחלה עם בירור גנטי מולקולרי כדי לאבחן אוכלוסיית נשים בסיכון – וכך להוציא שחלות כטיפול מונע (prophylactic oophorectomy)[6].
הסיכוי של אישה לחלות בסרטן השחלה גובר כאשר היא בעלת רקע משפחתי הכולל תחלואה בסרטן השחלה[7]. נשים יהודיות ממוצא אשכנזי שהן בעלות רקע משפחתי הכולל תחלואה בסרטן השחלה, הן בעלות סיכון גבוה אף יותר לחלות בסרטן השחלה, כאשר יש להן סיכוי גדול יותר להיות
בעלות סט גנטי חיובי: (BRCA1ּ, BRCA 2)[8]. מדובר בנשים בקבוצת סיכון, שכאשר מבצעים עליהן הוצאה פרופילקטית (מניעתית) של השחלות שלהן ובירור מיקרוסקופי של אותן שחלות, ניתן לגלות סימנים של דיספלזיה.
לדוגמה: מתוך 54 נשים אשכנזיות שעברו הוצאה פרופילקטית (מניעתית) של השחלות שלהן, בעקבות הרקע המשפחתי שלהן, נמצא כי 80% מהן היו בעלות המוטציה הגנטית שתוארה, ומתוכן, 77% היו בעלות דיספלזיה של השחלות[6].
טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכן, יש היום קונצנזוס לגבי הוצאה פרופילקטית של השחלות בנשים עם סיכון גבוה, כשיטת הטיפול היחידה למניעת סרטן השחלות[5][6][7].
אבחנה ופתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחת מיקרוסקופ, תראה הדיספלזיה כהתפתחות מרובה של תאים "צעירים" על חשבון של התאים ה"מבוגרים" התקינים, מצב שמשנה את צורת הרקמה. תחת אולטראסאונד השחלה תראה תקינה, השינוי מופיע רק בבדיקת מיקרוסקופית.
הסיכוי של דיספלזיה להפוך לסרטן קשור ל"דרגת" הדיספלזיה- לשלב מתקדם ישנו סיכוי גבוה להתפתח לסרטן : במצב כזה, התאים מאבדים יכולת להגיע "לבגרות" ונשארים "צעירים", וכמו כן מתרבים ללא שליטה. שלב זה נקרא- "carcinoma in situ" – התפתחות מקומית (לא פולשנית) בניגוד
לשלב: "invasive cancer"– (פולשני) של סרטן בגבול בין מיקרוסקופיה לסימנים חיצוניים.
סרטן השחלה מתפתח בצורה שקטה כמעט ללא סימנים קליניים עד למצב מתקדם (סרטן פולשני) כאשר הטיפול כמעט שלא עוזר, והמחלה היא קטלנית ברוב הגדול של המקרים. לכן גילוי מוקדם בשלב של דיספלזיה, הוא מהפכני ויכול להציל הרבה נשים בסיכון.
לאורך השנים – הצטרפו לקבוצות בסיכון גם אלה שעברו מספר טיפולי פוריות מסוג IVF (הפריה חוץ גופית ). ייתכן שהמנגנון של דיספלזיה שונה כתוצאה מפגיעה גנטית, נוצר קשר בין אי-פוריות, דיספלזיה וסרטן[8].
סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות התפתחות "שקטה" של סרטן השחלה עד השלבים הקטלניים, בעקבות שיעורי התמותה הגבוהים ביותר בקרב כל סוגי הסרטן הגינקולוגי ובעקבות כלי אבחון מועטים ולא יעילים (סימנים ביולוגים ובדיקות הדמיה אינם כלי אבחון יעילים), גילוי מוקדם של סרטן השחלות הוא הצעד
החשוב ביותר למניעת התפתחות סרטן השחלה[5][6].
הגדרת "נשים בסיכון" - הגדרה של קבוצה מסוימת כקבוצת סיכון נקבעת לפי מספר משתנים: גנטיקה, רקע משפחתי מבחינת תחלואה, מוצא וגורמים חיצוניים. הוצאה פרופילקטית של השחלות, היא הכלי הטיפולי היחיד כיום כדי למנוע סרטן שחלה. זיהוי דיספלזיה (באמצעות בדיקה
מיקרוסקופית של שחלה שנראית "תקינה") אצל נשים בסיכון, היא אומנם בדיקה לא פשוטה, אך היא עדיין כלי יעיל שדורש מעקב הדוק, שבהמשך, עשוי להוביל להחלטה להוציא את השחלות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Diagnosis and Management of Ovarian Disorders edited by Albert Altchek, Liane Deligdisch, Nathan Kase. 2003
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Brewer MA, Johnson K, Follen M, et al. Prevention of ovarian cancer: intraepithelial neoplasia. Clin Cancer Res. 2003;9(1):20-30.
- ^ Deliglisch et.al : Ovarian Dysplasia in Epithelial Inclusion Cysts – A Morphometric approach using Neural Networks : Cancer, September 15. 1995, vol 76/ no 6
- ^ Ford D, Easton DF, Bishop T, et al. Risk of cancer in BRCA 1 mutation carriers. Lancet. 1994;343:692-695.
- ^ Finch A, Shaw P, Rosen B, et al. Clinical and pathologic findings of prophylactic salpingo-oophorectomies in 159 BRCA1 and BRCA2 carriers. Gynecol Oncol. 2006;100:58-64
- ^ 1 2 3 Sclhosshauer P. et.al : Prophylactic Oophorectomy – A Morphologic and Immunohistochemical Study : Cancer, December 15.2003.vol 98/ no 12
- ^ 1 2 3 4 Deligdisch L, Gil J, Kerner H, et al. Ovarian dysplasia in prophylactic oophorectomy specimens. Cancer. 1999;86:1544-1550
- ^ 1 2 Gusberg SB, Deligdish L. Ovarian dysplasia, a study of identical twins. Cancer. 1984;54:1-4.
- ^ 1 2 Nieto JJ, Crow J, Sundaresan M, et al. Ovarian epithelial dysplasia in relation to ovulation induction and nulliparity. Gynecol Oncol. 2001;82:344-349
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.