דלקן

דלקן הוא התקן אלקטרוני (בטכנולוגיית RFID) המוצמד לפתח התדלוק של כלי רכב, ומאפשר לזהות את כלי הרכב המתודלק ואת זכותו לתדלוק על חשבון הארגון שישלם את מחיר התדלוק לחברת הדלק. פרטי הזיהוי משודרים לתחנת התדלוק, וממנה מועבר החיוב לארגון שהמכונית משמשת אותו.

הרעיון להתקן זה הועלה בשנת 1983 בידי דוד קלריך בחברת "תדיראן" הישראלית, ופיתוחו הושלם בידי קלריך בשנת 1991 בחברת "אורפק", ומאז הותקן במיליוני כלי רכב בעשרות מדינות בעולם. בשנת 2017 נמכרה השליטה בחברת אורפק, שהדלקן היה המוצר העיקרי שלה, לחברת ג'ילברקו (אנ') האמריקאית, לפי שווי חברה של 225 מיליון דולר.^[1]

הדלקן מפשט את תהליך התדלוק (הנוהג ברכב אינו צריך למסור למתדלק אמצעי תשלום כלשהו), מבטיח שהתדלוק יבוצע רק ברכב המורשה לכך ומספק לבעל הרכב מידע מלא על צריכת הדלק של הרכב.

רקע להמצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת שנות ה-80, עובדי תדיראן היו מתדלקים את רכביהם באמצעות תלושים, מנהל צי הרכב של החברה יוסף אהרונוביץ' חיפש פתרון שייעל את תהליך התדלוק ובכך יחסוך את הוצאות הדלק ויפחית את העבודה המנהלית הקשורה להנפקת התלושים. לצורך כך הוא שכר את המהנדס דוד קלריך והמתכנת דב טלמור.^[2]

הסדרי התדלוק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדבקת "פזומט" על פתח התדלוק של מכונית מציינת למתדלק שבמכונית מותקן דלקן

בשנים הראשונות להתקנת דלקנים בישראל קושר כל דלקן לחברת דלק יחידה, שאתה הגיע בעל צי הרכב להסכם מתאים (בחברת "פז" מותג הדלקן בשם "פזומט"). הסדר זה פגע בתחרות בשוק התדלוק, ובמיוחד פגע בחברות הדלק הקטנות, ומשום כך יזם משרד האנרגיה תקנות שיבטלו כבילה זו, ויאפשר לבעלי דלקן תדלוק בכל תחנת דלק שהותאמה לכך. תקנות אלה הותקנו באוקטובר 2011,^[3] וכדי לאפשר לתחנות הדלק להתאים עצמן לכך ניתן להן תוקף עתידי. בהתאם לכך, ומחמת עיכובים נוספים, רפורמה זו נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2018.^[4] אף שתחנות הרכב הותאמו לדלקן אוניברסלי, בין בעלי ציי הרכב יש עדיין המעדיפים, משיקולים עסקיים, התקשרות עם רשת תדלוק אחת.