דפי תמר - יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון

דפי תמר – יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון

ספרי הסדרה
דפי תמר – עושים חיים, דפי תמר – שלום לך, אמריקה, דפי תמר – 30000 ק"מ בשנה אחת
מידע כללי
מאת	דבורה עומר
איורים	חוה נתן
שפת המקור	עברית
מקום התרחשות	קיבוץ רימון
תקופת התרחשות	שנות ה-50 של המאה ה-20
הוצאה
הוצאה	עמיחי
מקום הוצאה	ישראל
תאריך הוצאה	1959
מספר עמודים	184
פרסים
פרס יציב
סדרה
סדרת ספרים	דפי תמר
הספר הבא	דפי תמר – עושים חיים
מספר ספרים	4
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	990038049700205171

דפי תמר הוא ספר שכתבה דבורה עומר. הספר יצא בתחילה בכתב העת "דבר לילדים", ובשנת 1959 פורסם בהוצאת עמיחי.

הספר הוא יומנה של ילדה בת אחת-עשרה בשם תמר שגרה בקיבוץ רימון. היומן מבוסס על יומנה של עומר מכיתה ו'.

הרקע להוצאת הספר לאור

בשנות העשרים לחייה עבדה עומר כמורה בקיבוץ מעוז חיים, ששימש לה השראה לסדרת הספרים "דפי תמר". עומר מספרת:

הכול התחיל במקרה. הייתי מורה בקיבוץ, כי אספת חברים החליטה על כך. הייתה לי כיתה נהדרת, כיתה ו'. באתי לבית הספר יחפה, במכנסים קצרים ותלמידי קראו לי דבורה'לה. כיוון שאני אוהבת לכתוב, ביקשתי מהם לכתוב חיבור על החופש הגדול. הם כתבו בסגנון טלגרפי: קמתי בבוקר, אכלתי, שחיתי.

סיפרתי להם שמצאתי יומן של נערה אלמונית בשם תמר וקראתי להם פרק מיומנה, כדוגמה לכתיבה טובה יותר. הם נהנו וביקשו ממני לקרוא פרקים נוספים. מאז, מדי יום שישי כתבתי ואחר כך קראתי להם פרק אחד. כך נולד הרעיון של 'דפי תמר'.

— דבורה עומר בראיון לעשי בילסקי, "את".

הספר התפרסם במשך זמן מה כמדור בשם "דפי תמר" בעיתון "דבר לילדים". סגן עורך העיתון, אריאל אופק, הציע לעומר להפוך את המדור לספר, והיא שלחה את כתב היד למוציא לאור מ. ניומן.

בתגובה, קיבלה עומר את מה ששמור בארכיון הספרייה הלאומית כ"מכתב הדמעה", בו ההוצאה השיבה לה בביקורת שלילית על ספרה:

לכבוד

מרת דבורה מוסנזון, ברכת שלום.

גמרתי לקרוא את ספרך. בראשית דברי ברצוני לציין, שיש כמה רשימות נאות, אבל, זה אינו נותן לך רשות להמציא להוצאת ספרים כתב יד, מלא שגיאות דפוס, בלתי מותקן.

ועכשיו אחרי שהרבצתי, הוקל לי במקצת ואגיד לך, שיהיה צורך לעשות ניתוח פלאסטי להקובץ. דרך כלל, קשה לכתוב בצורת יומן ושיעניין קהל רב...

— "מכתב הדמעה", מ. ניומן, 19.08.1958

בנוסף לכך שהספר זקוק לניתוח פלסטי, נאמר במכתב שנכדתו של הכותב אומרת: "'אבל את מי מעניין מה שתמר רושמת ביומנה, אף אני רושמת יומן אבל זה סודי בהחלט...'". בנוסף הועברה ביקורת על פרטים ספציפיים בספר: "'החצב מבשר הסתיו' אינו משכנע... הסיפור על צפת היה יכול להיות מעניין, לו נכתב כדבעי... למה הייתה יעל צריכה לתת לאחמד השרשרת שלה ולא להביא לו במצבו חבילת מזון, שהיה יותר טבעי... מדוע תיירת רואה בת"א רק לכלוך. איה מוסדות התרבות של העיר!..." ועוד ועוד.

בעקבות המכתב החליטה עומר להשמיד את הספר ולא לכתוב שוב לעד, אך בעקבות עצתו של בן זוגה שמואל, היא פנתה ליהודה אורלינסקי בהוצאת "עמיחי". הספר יצא בהוצאה זו בשנת 1959 וספרי ההמשך "דפי תמר – עושים חיים", "דפי תמר - שלום לך אמריקה" ו"דפי תמר – 30000 ק"מ בשנה אחת" יצאו בהוצאת "עמיחי" עד שנת 1962. את "מכתב הדמעה" עומר תלתה על הקיר בחדר העבודה שלה, לצד הפרס הספרותי הראשון שלה – פרס יציב – שהוענק לה בשנת 1959 על "דפי תמר" ב"דבר לילדים".

תקציר עלילה

הספר הוא יומנה של תמר גל במשך שנה שלמה – מהקיץ שלפני כיתה ו' עד הקיץ שאחרי כיתה ו'. ביומנה תמר מתארת ומספרת על האירועים המתרחשים עליה בקיבוץ רימון. היא מספרת על החוויות שלה עם ילדי כיתתה כגון קטיף כתנה, נסיעה לנצרת, פתירת תעלומה מסתורית של גנבות, משחקים שבני הכיתה משחקים, וכו'. בנוסף, היא מספרת על משפחתה, משתפת את מחשבותיה ואת רצונותיה, ולפעמים אף "מעתיקה" סיפורים ששמעה מאביה או ממורתה כמו "אגדת הכותנה" – אגדה שמספרת על היווצרות הכותנה.

מאורעות הספר מתרחשים בסביבות שנות ה-50 (של המאה ה-20), ואפשר למצוא בו את נקודות המבט ודעותיהם של בני הקיבוצים באותה התקופה. לדוגמה, כאשר תמר מגיעה לביקור בתל אביב היא חושבת שזהו אי-צדק שישנם אנשים בעיר שחיים בעושר רב וישנם שחיים בעוני. מקרה זה מספר שתמר לוקחת את החיים השיתופיים והסוציאליסטים בקיבוץ כדבר מובן מאליו.

דמויות

• תמר גל – גיבורת הספר, בת 11 ולומדת בכיתה ו', גרה בקיבוץ רימון, כותבת יומן.
• אבא – אביה של תמר, סופר. משפחתו וילדי כיתה ו' אוהבים לשמוע אותו מספר סיפורים.
• אמא – אימה של תמר.
• חגי גל – אחיה הגדול של תמר, בן 16 וחצי ולומד בכיתה י"ב, בסוף הספר מתגייס לצבא.
• נורית גל – אחותה הקטנה של תמר, בת חמש וקצת.
• יעל – ילדה בכיתתה של תמר, תמר מתארת אותה כ"ילדה נהדרת", ושהייתה רוצה להיות חברה טובה שלה.
• אורי – ילד בכיתתה של תמר, יש לו "טפיל" – רמי – אך אורי רק צוחק ממנו.
• רמי – ילד בכיתתה של תמר, "טפיל" של אורי, אף אחד אינו מחבב אותו והמחנכת נוזפת בו לעיתים קרובות.
• ניצה – ילדה בכיתתה של תמר, תמר מתארת אותה כקנאית.
• מיכל – ילדה בכיתתה של תמר, חולקת חדר עם תמר.
• עמוס – ילד בכיתתה של תמר, חולק חדר עם תמר.
• יוסי – ילד בכיתתה של תמר, חולק חדר עם תמר.
• מיכל – ילדה בכיתתה של תמר, מתנהגת כאילו היא אמה של עזה הכלבה.
• עזה הכלבה – הכלבה של כיתה ו', כל ילד שומר עליה בתורו במשך חודש, אך מיכל אוהבת אותה יותר משאר הילדים.
• חוה – המחנכת של כיתה ו' בקיבוץ רימון.

קישורים חיצוניים

• "הדמעות של דבורה עומר", הדר בן-יהודה, 20.06.2018, הספרנים – בלוג הספרייה הלאומית.