אוריאל אופק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוריאל אופק

אוּריאל אופק (30 ביוני 192623 בינואר 1987) היה סופר ילדים ונוער עברי פורה, עורך, פזמונאי, משורר, מתרגם, ד"ר וחוקר ספרות ילדים ישראלי. מחבר לקסיקון אופק לספרות ילדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופק נולד בשם אוריאל פּוֹפּיק בתל אביב, לאביו המשורר היידי אריה לייב פופיק (פּאָפּיק) ולברוניה לבית פוֹגֶל, גננת. גדל בשכונת בורוכוב בגבעתיים, ולמד בבית-הספר העממי בגבעתיים ואחר כך בגימנסיה העברית הרצליה. הוא שירת כחובש גדודי בפלמ"ח בשנים 19441949 (בשנת 1949 עִברת רשמית את שם משפחתו), ובמלחמת השחרור שירת בגוש עציון ונפל בשבי הירדני, שם שהה כתשעה חודשים. בשנת 1952 נישא לחברתו בינה לבית דלמן, והשניים נמנו על ראשוני הדיירים בשכונת נוף ים שבהרצליה.

אופק היה עורך משנה ועורך העיתון "דבר לילדים" בשנים 19511976. בשנת 1955 קיבל תואר שני במחלקה למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת תשל"ו (1976) קיבל בה תואר דוקטור בספרות ילדים (כותרת הדיסרטציה: "ראשיתה של ספרות הילדים העברית").

הוא חתן פרס זאב לספרות ילדים ונוער תשל"ו (1976) על ספרו "אין סודות בשכונה".

הניח את היסוד לביבליוגרפיה של ספרות הילדים היהודית, עברית ויידיש, וספרות הילדים העולמית, בשני כרכיו של לקסיקון אופק לספרות ילדים.
רבים מספריו מבוססים על חוויות ילדותו ונעוריו בשכונת בורוכוב ומתארים נופים, אירועים ודמויות מהשכונה בתקופה שקדמה לקום המדינה - הסליק של אלדמע, קרבות בוואדי מוסררה, שבע טחנות ועוד.

בשנות ה-70 חלה בסרטן הדם, וכשהחלים ממחלתו חיבר את הספר "תמונת דם". כעבור מספר שנים חלה בשנית ונפטר, בגיל 60. נקבר בבית העלמין בהרצליה. אלמנתו היא הסופרת והעורכת בינה אופק, ובנותיהם הן העורכת הסופרת והמתרגמת עטרה אופק[1] ואמירה חכמוביץ, אף היא עורכת וכותבת לילדים, במגזר החרדי.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים לילדים ונוער

  • בסוד ילדים (1954)
  • באוזני האילן (1954)
  • ילדים באחו (1955)
  • שבע טחנות ועוד תחנה, איורים : נחום גוטמן, (1956)
  • מסע ברכבת (1957)
  • מסע אל אבא החייל (1958)
  • סירה אחת קטנה (1959)
  • מרובינזון עד לובנגולו, או: איך נכתבו ספרי ילדים (1960. פרס למדן)
  • ילדי העולם שרים (1963)
  • כוכבים בגבול (1964)
  • צעדים בחול (1966)
  • ההצגה חייבת להימשך (1967. תורגם לאנגלית, גרמנית, דנית והולנדית)
  • היום השמש מחייכת (1967)
  • משלגיה ועד אמיל, או: איך נכתבו ספרי ילדים (1967)
  • ילדי האביב (1968)
  • ילדי העולם השמיעו קולם (1968)
  • הי, הביטו למעלה (1968)
  • מטרזן עד חסמב"ה, או: איך נכתבו ספרי הרפתקאות (1969)
  • הצנחנים באים (1969)
  • גיבור חידה (1970) — קורות חייו של יוסף טרומפלדור.
  • בוא לטייל, אבא, טוב? (1970)
  • יש לי חג (1970)
  • אז מה כדאי להיות (1970)
  • אות בארץ הפלאות (1972)
  • איפה טמונות התמונות (1973. תורגם לגרמנית)
  • הימאים באים (1974)
  • חמש דקות פחד (1974)
  • הימים היפים (1974)
  • הילד שהיה למשורר : חיים נחמן ביאליק, ספריית עופר, תשל"ה, 1974.
  • עשן כיסה את הגולן (1974. עיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער.[2] תורגם לאנגלית, גרמנית, הולנדית, דנית ואפריקנס)
  • אין סודות בשכונה (1976. פרס זאב)
  • הפשיטה הגדולה שלי (1978)
  • חלם עיר החכמים (1979)
  • בדרך לגימנסיה (1980)
  • מעבר לגבעת-הלוויתן (1983)

ספרות מבוגרים, עיון ומחקר

  • מעוז עציון (1949)
  • מן המלחמה: ספורת ושירה (1969)
  • עולם צעיר (1970)
  • תמונת דם (1977)
  • שיבולים בקנה (1978)
  • ספרות-הילדים העברית: ההתחלה (1978)
  • תנו להם ספרים: פרקי ספרות ילדים (1978, 1983)
  • ליל הגשרים (1981)
  • סנדל-הזכוכית של החתול במגפיים: גלגולן של אגדות (1981)
  • לקסיקון אופק לספרות ילדים (1985)

מתרגומיו

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרצליה רז, 'לזכרו של אוריאל אופק', הד הגן, נ"א: 221-223, 1987.
  • מנחם רגב, 'אוריאל אופק ז"ל', ידיעון האגוד העולמי למדעי היהדות, 28: 57-59, תשמ"ח.
  • מנחם רגב, 'הקירבה והרחוק: על ספוריו האוטוביוגרפיים של אוריאל אופק', ספרות ילדים ונוער, י"ד (ב'): 12-20, 1988.
  • צפרירה גר, 'אוריאל אופק, אדריכל ספרות הילדים בארץ', ספרות ילדים ונוער, י"ד (ב'): 26-28, 1988.
  • דורית אורגד, 'אוריאל אופק ז"ל - שנה למותו', ספרות ילדים ונוער, י"ד (ב'): 31, 1988.
  • רות גפן-דותן, 'המתמכר לקריאה: מילים מספר לזכרו של רע לילדות רחוקה, אוריאל אופק ז"ל', ספרות ילדים ונוער, י"ד (ב'): 32-33, 1988; ט"ז (ב'): 66-67, 1989.
  • שלמה הראל, 'על תרומתו של אוריאל אופק לחקר ספרות הילדים', באמת?!: מאסף לעיון, הוראה ומחקר בספרות ילדים, 2: 13-19, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שירי לב ארי, ‏הרוח עדיין נושבת, באתר ישראל היום, 29 מאי 2018
  2. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.24.