דרוגו הקדוש

דרוגו
Druon de Sebourg

לידה	1105 Carvin, צרפת
פטירה	1185 (בגיל 80 בערך) Sebourg, צרפת
חג	16 באפריל
פטרון של	רועי צאן, כבשים, מיילדות, יתומים, אנשים עם מומים פיזיים קשים, בקעים, אבני מרה, חרשים, אילמים, מחלות נפש והסובלים מהן, עצמות שבורות, הכפרים הצרפתיים פלורי-סור-לואר ובום-לה-מסיה, ובתי קפה.

דרוגו (1105–1185) הוא קדוש נוצרי צרפתי. שמו מאוית Drogo, Dreux, Drugo, ואף Druron. דרוגו נולד בסבורג. יום חגו הוא ה-16 באפריל.

קורות חייו

נולד בסבורג, שהייתה חלק מחבל ארץ נור-פה דה קאלה (כיום או-דה-פראנס, סמוך לגבול בלגיה). אביו מת עוד טרם לידתו, ואימו מתה בלידתו, והוא גדל אצל קרובי משפחה. בגיל עשר שמע את סיפור לידתו והייסורים והקורבן שהקריבה אימו בלידתו, ואירועים אלה ייסרו אותו קשות.

בהגיעו לבגרות נפטר מכל רכושו, על מנת להתקרב לאידיאל העוני של ישו, כפי שהוא מסופר בבשורה על פי מתי, יט, 21:

21 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו אִם־חֶפְצְךָ לִהְיוֹת שָׁלֵם לֵךְ מְכֹר אֶת־רְכֻשְׁךָ וְנָתַתָּ לָעֲנִיִּים וְהָיָה לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמָיִם וְשׁוּב הֲלֹם וְהָלַכְתָּ אַחֲרָי׃

22 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַבָּחוּר אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּתְעַצֵּב וַיֵּלַךְ כִּי נְכָסִים רַבִּים הָיוּ לוֹ׃

23 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־תַּלְמִידָיו אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם קָשֶׁה לֶעָשִׁיר לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם׃

24 וְעוֹד אֲנִי אֹמֵר לָכֶם נָקֵל לַגָּמָל לַעֲבֹר בְּנֶקֶב הַמַּחַט מִבֹּא עָשִׁיר אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃

במשך כמה שנים עבד אצל אישה צדיקה בשם אליזבת דה-אייר כרועה הצאן שלה. בעיסוק זה יכול היה להיות פנוי לחיי התבודדות ותפילה, והתפרסם בין הכפריים כרועה מיומן, אדם נעים הליכות שמוכן תמיד לעזור ולחלוק את הידע שלו. את הכסף והמתנות שקיבל מהכפריים בעבור עזרתו, נתן לעניים ולא שמר אצלו אלא את ההכרחי לקיום. על פי המסורת הנוצרית, אמונתו העניקה לו יכולת לבילוקציה, כלומר, היכולת להיות בשני מקומות בה בעת (בשדה ובשעת תפילה).

גם לאחר כמה שנים כרועה, לא פסקו יסוריו על חלקו במות אימו. הוא חש שעליו לקבל מחילה על כך והחליט לעלות לרגל לרומא. בדרכו סייר באתרים קדושים ברחבי צרפת ואיטליה. הוא עשה את המסע תשע פעמים, ולאחר כל מסע חזר לסבורג לתקופה קצרה. הוא מעולם לא זכה להתקבל אצל האפיפיור.

במסעותיו וחיי הנדודים הקשים, הוא לקה בבקע ששיווה לו מראה מעוות וגרם לבריות להתרחק ממנו. הוא שב לסבורג, והקדיש את עצמו לחיי נזירות כ"אנקוריט" (Anchorite), נזיר שחי חיי פרישות ותפילה בתא סגור בצמוד לכנסייה, שאותו הוא נודר שלא לעזוב לעולם. מחלון אחד בתאו, יכול היה לראות את הטקסים בכנסייה ומחלון שני, לקבל לחם ומים מכפריים שבאו לבקש ברכה או עיצה. הוא נחשב כ"קדוש חי" בעיני בני קהילתו וחי בתאו במשך עשרות שנים עד מותו.

בני קהילתו ראו בו קדוש עוד בחייו, ולאחר מותו הדבר קיבל הכרה רשמית של הכנסייה בשל אורחות חייו שהיוו אידיאל נוצרי, וכן הניסים שהיו קשורים בו. יום הקדוש שלו נקבע ל-16 באפריל.

השראה וניסים

ניתן לראות בחייו שלוש תחנות: רועה, עולה רגל, ונזיר אנקוריט. כל אחת מתחנות אלה קירבה אותו יותר לחיי קדושה.

בנוסף לנס הבילוקציה, מסופר על שריפה שפרצה בכנסייה וכילתה אותה ואת התא של דרוגו שהיה צמוד אליה, אולם לא פגעה בדרוגו עצמו שהתפלל כל אותה עת. נס שלישי אירע על פי המסופר לאחר מותו של דרוגו, כאשר קרובי משפחתו בקשו להביא אותו לקבורה בעיר הולדתו. ארונו נעשה כבד יותר ויותר ככל שהתרחק מהכנסייה, עד שלבסוף העגלה לא יכלה לנוע יותר. לבסוף הא נקבר בסבורג והמקום שבו נעצרה העגלה סומן בצלב שאליו היו עולים לרגל.

הוא משמש כקדוש המגן של יולדות, יתומים, רועים, אנשים עם מומים פיזיים קשים, ועוד. הקשר לבתי קפה לא מובן עד הסוף, אך מתועד שנים רבות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דרוגו הקדוש בוויקישיתוף